פרידה משירותי המדיה בכבלים

אחרי שרק לפני קצת למעלה מעשור נפרדנו בכאב לב מתקליטי הווניל, שליוו את ילדותינו ואת הורנו, וכעת ספרית הדיסקים מעלה אבק, וגם אותם נאלץ במוקדם או במאוחר לפנות מהבית, כך הטלפון הקוי, "הויידאו" והאנטנה הביתית של הטלוויזיה האנלוגית, מגיעים גם תור שירותי התוכן בכבלים, שאנו משלמים עליהם הרבה יותר מאשר על קו אינטרנט רחב סרט.
בשקט בשקט סוף שירותי המדיה בכבלים  קרוב הרבה יותר ממה שנראה.

יותר ויותר משתמשים בשירותי הרשת לצפות באלפי ערוצי טלוויזיה מרחבי העולם, סדרות וסרטים מכל סוג ותאריך הפקה,  שהוקרנו אי פעם. לא בדיוק הכל, אך רוב מוצק בהחלט.

כיום הצע התוכנות, כמו גם חומרה ייעודית רק לכך, רק הולך וגדל, והופך למעשה את שירותי הכבלים והלווין ללא רלוונטיים, או במילים אחרות, אין צורך במנוי חודשי כדי לצפות בכל סרט, סדרה, ערוץ טלוויזיה שמוקרן אי שם ברחבי העולם, וכמובן גם בארץ.

השירותים החינמיים באמצעות מחשב, או באמצעות חומרה ייעודית המחוברת לטלוויזיה/יות שבבית מתעדכנים במהירות. ולמעשה כל שבוע/ חודש ניתן למצוא כלים חדשים ועדכניים.

כבר כיום יש הצע של כלים (תוכנות) שמותירות את הצורך במנוי לכבלים ושירותי מדיה שונים (סרטים, מוסיקה, ערוצי טלויזיה ורדיו), שמופעלות במחשב.

בנוסף,  קיים הצע רחב של "מחשבים קטנים", בעצם קופסה קטנה שמייתרת את הצורך להשתמש במחשב הביתי או הנייד שקיים בבית, שמתחברים ישירות לטלוויזיה, וניתן לצפות באיכות מירבית (HD ויותר), שמריצים עליהם שירותי איתור והצע של סרטים, מוסיקה, סדרות, ערוצי טלוויזיה ורדיו ללא הגבלה כמעט. כל זאת באמצעות חיבור אלחוטי לאינטרנט הביתי, רצוי שיהיה רחב סרט, כשהמוצע כיום לצרכן ביתי רגיל (40 או אף 100 מגה) מספיק בהחלט כדי להינות מהיצע תוכן אינסופי.... בחינם.

התוכנות שבאמצעותן מגיעים לתוכן, הן בדרך כלל חינמיות, וגם עלות המחשב הקטן (קופסה קטנה ללא מסך, עכבר ומקלדת אלחוטיים) שמתחבר ישירות לטלוויזיה, הוא כיום (שלהיי 2015) מאות שקלים כהשקעה חד פעמית.

לסרטים ולסדרות הפופולריים בדרך כלל, מצורף גם שירותי כתוביות- תרגום- שנעשה על ידי מתנדבים בכל ארץ, ובהרבה מקרים ניתן למצוא גם תרגום כתוביות שנעשה על ידי מתרגם גוגל.

התחליף כיום לצפייה בערוצי הטלוויזיה הישראלית בשירותי הכבלים הם "עידן". אך גם הוא מתייתר והולך, הן בגלל השירותים שלעיל, והן בגלל שבטלוויזיות דיגיטליות מצויות, חדשות יחסית, קליטת הערוצים נוסח "עידן" מובנית בתוכם, ללא צורך בממיר ייעודי, אלא רק בחיבור לאנטנה קטנה.

בגלל המורכבות ההפעלה של כלים אלה לצפייה בחינם (התוכנות המורכבות מאד, ההתקנה שלהם, ההפעלה והבחירה הנדרשת של מקור מתאים, שילוב תרגום כתוביות ועוד), צצים שירותים דומים בתשלום, זולים יחסית לשירותי הכבלים הקיימים כרגע, עם ממשק נח לתפעול למשתמש ביתי,  ללא צורך להפגין מיומנות טכנולוגית מחשבית מיוחדת של מכורים לעניין. אך נזכור לעולם לא נבטיח שהמחיר לשירותים אלה כמנוי חודשי הזול יחסית יהיה לאורך זמן (למשל, שירותי מדיה של סלקום הם כ- 100 ₪ לחודש כיום) .

אמנם מדובר בשירות חינמי אך הוא לא חף מבעיות:

     1. כדי להינות ממנו נדרש חיבור אלחוטי (וואי-פאי) רחב סרט, יציב. כלומר, ללא ניתוקים אקראיים שהרבה פחות מורגשים בעבודה רגילה במחשב/ בטבלט מכל סוג. לצערנו שירותי האינטרנט בכלל, והישראליים בפרט, עדיין לא יציבים די, ולכן גם הצפייה עלולה להיות מטובלת עם עגמות נפש, כלומר ניתוקים באמצע צפייה גם ממושכים יחסית – מדקות ויותר.

   2. התקנה, תחזוקה והפעלת השירותים דורשת, עדיין, כשירות טכנולוגית גבוהה יחסית. לא מתאים למשתמש מן השורה גם לא לזה שיודע להפעיל את הוויז והווטסאפ בטלפון החכם, גם לא זה שיודע להפעיל באמצעות השלט בטלוויזיה. צריך מיומנות גבוהה וסבלנות והבנה שאין למשתמש מן השורה, ולא צריך שתהיה.

   3. השירותים מקיפים אינסוף  מקורות מכלה עולם (רדיו, טלוויזיה, סדרות, סרטים, מוסיקה), שחלקם הגדול מתוחזק על ידי חובבניים ומשוגעים לדבר. מאחר ומדובר בשירותי חינם, אין כל מחויבות לאמינות השירות ולשרידות המקורות. בנוסף, אין ערובה לכך שלא ניתקל גם במקורות שעלולים להזיק באופנים שונים למחשב המתחבר אליהם.

    4. בעיה חוקית של זכות יוצרים: חלק גדול מההיצע, במיוחד סרטים וסדרות ומוזיקה, אינו חוקי. למעשה מדובר בגזל, לפחות בעיני החוק.  על המשתמש הביתי, שצופה בדרך כלל בסרט או בסדרה, לדעת, שחלק גדול מהצפייה בתוכן, מפרה את זכות היוצרים. למעשה אין כמעט דרך לדעת אם זה מותר או אסור, אך ברוב המכריע של החומרים, הצפייה היא לא חוקית. זה מחיר שירותי חינם. לגבי שימוש בשירות מוסדר, תמורת מנוי חודשי, הסיכוי שנעשית כאן הפרה של חוק זכות היוצרים, קטן בהרבה, ובכל מקרה האחריות היא על ספק השירות. איך בעיה זו תיפתר בעתיד- אין מושג, אך ימצאו גם לכך פתרון כלשהו, שבכל מקרה יהיה זול בהרבה מהתשלום הנדרש בכבלים.

ואם חשבנו שבכל הקשור לשירותי תרבות, מידע ותקשורת שזו תהיה המהפכה האחרונה שנזכה לחוות, כנראה נתבדה...

משהו לעתיד הנראה לעין: כנראה יהיה בסופו של דבר פתרון גם לסוגיית זכויות היוצרים (כמו צפייה בתכנים ישנים יחסית בלבד, תשלום מסוים לא מעיק לתוכן וכד') בתנאי שהרגולוציה תשתלט על  האינטרנט "התת-קרקעי", אך הצפייה בתכנים באמצעות האינטרנט היא עובדה מוגמרת, וחברות הכבלים צריכות מהר לשנות פרדיגמה עסקית או לארוז ולצאת לפנסיה מוקדמת. בכל מקרה הכבלים כמו שהם כיום יצאו מחיינו. זה ברור.

[גילוי נאות: אישית אין לי כבלים מזה כמה שנים, בגלל איבוד העניין בתכנים המוצעים, אך מרתק ושווה להתעדכן בתהליכים של הנגשת תכנים למשתמש הביתי]

הענווה במפתח להוויה הדיגיטלית

מאמר חשוב כתבו: אברום רותם ועידית אבני, נובמבר 2014.

 "הענווה כמפתח להוויה דיגיטלית" - מאמר חדש 11-2014, רותם ואבני:
מהו "אזרח דיגיטלי"? מי הוא הלומד בעל הכשירויות ההולמות את המאה ה-21? בין המאפיינים המרכזיים של ההוויה הדיגיטלית, קיימת אבן פינה מוצנעת מעט, כיאה למהותה, הענווה האינטלקטואלית (Intellectual Humility), שמהווה בסיס להוויה הדיגיטלית. הענווה חיוניות כערך 
מרכזי לשם התפתחות אישית, העצמה ותפקוד הולם של אזרח דיגיטלי, לומד במרחב הדיגיטלי, כמו גם המלמד המצמיח לומד בעידן הדיגיטלי.

למאמר המלא

צילום: אברום, גוורדן, הודו

משטרת המחשבות כבר כאן - הזדמנות לשיפור החברה

הסוגיה
מבצע/ מלחמת "צוק –איתן" חשפה את ההשפעות השליליות של הרשת החברתית על ההתנהלות  במצבי עקה וחרום. במסגרת הוויכוח הציבורי שמתבטא אף בעימותים פיזיים ברחובות, נעשה שימוש ברשת החברתית, בה נשפט האדם בתחום העיסוק המקצועי שלו ומעמדו החברתי  על פי התבטאויות שכתב, שהן מחוץ לקונצנזוס הציבורי בכלל, ובמקרים אחדים, כמו מערכת החינוך, גם בניגוד לנהלים ולאג'נדה המקצועית.

מנגד, משמשות התבטאויות קיצוניות של בודדים, למסע הכפשה וליבוי אש בין מגזרית, וביטוי לחששות קיומיים שבאות לידי ביטוי בקריאה להחרמות.

לפני דיון בסוגיה – להלן מספר דוגמאות בודדות, מתוך עשרות, שתחילתן בפייסבוק (מבצע "צוק איתן" 22-24/7/2014)

א. עובדים ערבים שהביעו דיעה בפייסבוק הפרטי שלהם -  פוטרו מעבודתם

אח בשיבא כינה חיילי צה"ל "פושעי מלחמה" - והושעה עובד ממוצא ערבי מבית החולים שיבא העלה לעמוד הפייסבוק האישי שלו סטטוס בו הוא הוא מכנה את חיילי צה"ל פושעי מלחמה. הוא הוזמן לשימוע, ומשלא הגיע - פוטר. "כל המפר את עקרון הסובלנות אין מקומו איתנו", אמר מנהל בית החולים.  ירון קלנר  22.07.14  Ynet	הרופא פרסם תמונה של נתניהו כערפד בעזה – והושעה רופא בבית החולים שערי צדק הושעה מעבודתו לאחר שפרסם פוסטים מלאי שנאה נגד פעילות צה"ל בעזה והרג אזרחים (...)  "זו חציית גבול", הסביר מנהל ביה"ח את ההחלטה להשעות את הרופא. בצפון פוטר עובד עיריית צפת בעקבות פוסט שפרסם בגנות המדינה גיא ורון, יוסי זילברמן , חדשות 2,  21/07/14
פסיכולוגית עובדת עיריה- פוטרה ראש העיר לוד פיטר עובדת ערבייה שהביעה שמחה על מות חיילים בעזה.  העובדת, המועסקת כיועצת פסיכולוגית, כתבה בפייסבוק "13 הרוגים, שירבו אמן". רופא בבית חולים בירושלים ועובד בעיריית צפת הושעו בנסיבות דומות. אור קשתי, אלי אשכנזי, ניר חסון 22.07.2014 ה"ארץ".	מורה שכינתה (בפייסבוק) יהודים "רוצחים נאצים" - תמשיך ללמד ניילם אלח'לילי, מורה בתיכון ברמלה זומנה לשימוע וננזפה; המורה התנצלה אך הוסיפה: "גזענים יהודים לא היו מפוטרים מעבודתם" רעות וילף , 24/7/2014  NRG

ב. סלבריטאים משמיצים ומוחרמים ...

שימו לב להקצנה מתריסה בביטוי - "Israhell"....

אורנה בנאי מתנצלת: "אין לי בית אחר" בנאי צוטטה: "תנו לצה"ל לנצח? אני לא יכולה להגיד דבר כזה". לאחר ביקורת מתלהמת עליה ("לכי לעזה"), ופיטוריה מפרסום "מנו ספנות", היא מתנצלת: "היום אני מבינה, יותר מבעבר, שאנחנו לא מתמודדים מול העם הפלשתינאי, אלא שאנחנו במלחמה צודקת מול ארגון טרור אכזרי, המתייחס לעם שלו באותה דרך בלתי אנושית בה הוא מתייחס לאויב שלו. ארגון טרור המוכן להקריב את עמו, גברים, נשים וילדים, למען מטרתו היחידה והיא לגבות מחיר כואב מהעם שלי, מהמדינה שלי . מתוך: סלבס נענה. גיא פינס 22/7/2014

ג. התבטאויות קיצוניות של בודדים, שהופך דלק לליבוי אש ההחרמות והגזענות הבין מגזרית על ידי הפצה ושיתוף חוזר של  משתמשים כעוסים ופגועים מהתבטאויות אלו.

 

בכל הדוגמאות שלמעלה, מתגלה לעיננו חוסר מודעות לחצית הגבולות בין האישי לבין הציבורי/ מקצועי.

מבחינה חוקית הסוגיה מורכבת. השאלה היכן כל מקרה ומקרה נופל על פני הסקלה המפרידה  דיעות אישיות, אמונה דתית והשקפת עולם, לבין זכויות העובד. אך לא נעמוד על סוגיה משפטית מורכבת זו, אלא על הפן האקטואלי של השימוש במדיה החברתית, כמו בפייסבוק כבמה לרגשות אישיים, לכעס על המתרחש ולתסכול, במיוחד כשברקע נשמעות דיעות והשקפות עולם הפוכות לקונצנזוס, המבוטאות אף הן בהקצנה וללא בקרה עצמית

גלאי מחשבות

הבה נשאל עצמנו שאלה היפותטית:  אם היה בידינו גלאי מחשבות והיינו יכולים לפענח  מחשבות של כל עובד ועובד, האם היינו מפטרים אותו על כך כי מחשבותיו אינן עומדות בסטנדרטים ובערכים שההנהלה החליטה שהם אלה ולא אחרים? האם הוא יפוטר כי מחשבותיו שליליות כלפי הבוס שלו, כלפי הארגון או המדינה? האם הוא יפוטר או אף יועמד לדין על  מחשבות אלימות כלפי אנשים אחרים, סטיות מהנורמה החברתית  המקובלת, גם אם אינן באות לידי מימוש מציאותי, אלא בדמיון בלבד?

האם נשפוט עדה או מגזר שלם בגלל מחשבות אלימות ו/או שליליות של בודדים מתוכה?

לכאורה התשובה ברורה, אך למעשה אנו מצויים כעת חיה במציאות כזו, רק שהמשתמשים במדיה החברתית, אינם נותנים את הדעת שהם למעשה תחת השפעת גלאי המחשבות, וגם לא על ההשלכות של גילוי מחשבות אלו.

קיימת תפיסה מוטעית, שישנה כיפת ברזל המגנה באופן הרמטי ומוחלט על זכותי האזרחית להביע את שעל ליבי במדינה  בכפוף לזכות יסוד של חופש הביטוי  וחופש הדיבור, גם אם נוציא מהמותר מקרי קיצון כמו ביטחון מדינה וכיוצא באלה. קיימת אשליה של מוגנות בעצם פרסום ביטויים מוקצנים, ו/או פוגעניים ו/או כאלה הפוגעים במודע ברגשות של ציבורים שונים בחברה, מתוך אי מודעות ועיוורון, להשלכות ולהשפעות הציבוריות של פרסום כזה.

עד העידן החברתי הגורף בציבור, הקיים רק שנים מספר, אפשרות ההבעה בציבור הייתה מוגבלת ומבוקרת. כיום המדיה החברתית מאפשרת ביטוי מחשבות, שללא בקרה הולמת, ההשפעה שלה, קודם כל על המגיב, עלולה להיות הרסנית, ובמקרים מסוימים, לאור תקדימים משפטיים ותיקים מאד וחדשים, של פגיעה ברגשות הציבור, פגיעה בכבוד האדם ואחרים-   החוק לא תמיד יעמוד לצד המתבטא בציבור ללא בקרה.

מודעות , הכלה, שכל ישר ולב נקי

·      לציבור החשוף להתבטאויות -  פרט למקרים פתולוגיים, אין לצאת מתוך נקודת הנחה, שהתבטאויות מוקצנות ומתריסות, שניכר שהן נובעות מהמיית הלב נסער במיוחד, כפי שבאים לידי ביטוי במצבי מועקה ומצוקה קיומית, כמו במבצע/ מלחמה "צוק איתן", מראות פוטנציאל של אדם המסוכן לציבור, ובהזדמנות הראשונה הוא יפגע באחרים. יש לגלות סלחנות, הכלה ואורך רוח, גם אם הדברים קשים ומצליפים, והם בניגוד גמור לקונצנזוס, ואפילו להשקפת העולם הרואה קודם כל את טובת החברה, הציבור המסוים ואף הטובה האישית.

נכון, מאד פוגע ,ואף מעליב, להיחשף להתבטאויות כמו בדוגמאות שכאן שהן רק קצה קרחון, המערערות את עצם קיומה של המדינה והאתוס החברתי המקובל, על ידי אנשים מן השורה כמו רופא, פסיכולוג, מורה  או נותן שירות כלשהו.

אך עדיין, לצד ההבנה של חשיבות חופש הביטוי והדיבור, דוקא הקשבה להדהודים בין המילים, עשויה גם להביא להבנה טובה יותר של התסכול והמועקה בהם נמצאים ציבורים שונים, לנוכח המציאות ולנוכח אתוס תרבותי, חברתי לאומי שהם מרגישים לא שייכים אליהם. ומכאן אפשר גם לצאת לדרך חדשה של הכלה טובה יותר מהקיימת היום.

·      מצד המתבטא עצמו – עליו להיות מודע הרבה יותר להשלכות של ביטוי חופשי של מר נפשו, ובמיוחד להשלכות חברתיות ואישיות שהוא ודאי לא התכוון לכך. גלאי המחשבות כמו פייסבוק או טוויטר, אינו סלחן, אפילו לא למעידות וסערת נפש רגעית, ואלף כבאים לא יכבו את הבעירה שהוצתה, ולא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, גם לא בהתנצלויות בדיעבד.

·      מצד הנפגעים בשם כולם – יש לפתח מודעות להשלכות של שיתוף והפצת התבטאויות מוקצנות ובלתי הולמות לנורמה החברתית השלטת, וודאי אם מדובר בקריאה לא מוסרית לפגיעה או חרם כתוצאה מכך.  זו פעולה הגורמת לאש רעה שמכרסמת בסופו של יום בחברה כולה. התעלמות היא כלי חזק בהרבה מכל שלהוב נוסף. דוקא הכעס והפגיעה בשם כולם, וההפצה של הביטויים המתועבים שאחרים כתבו והתגלו ברשת, משיגים את ההפך. שכן דוקא הנפגעים משמשים שופר ומגבר וכלי להפיץ שיטנה ברבים, במקום  להתעלם, ובכך ההתבטאויות הקשות תעלמנה מעצמן. אין לתת מקום ויש להחניק את תחושת הנקמה המחלחלת, אותו הרצון לפגוע במתבטא הקיצוני.  לזכור את דברי הזקנים " אז הוא אמר, אז מה? השמיים נפלו?"

גלאי המחשבות כמחיש את הגאולה

גלאי המחשבות המתגלם במלוא קומתו באמצעות המדיה החברתית,  כמו הפייסבוק, ווטסאפ והטוויטר הזמינים כמעט לכל אחד ומידיים, מזמן לעשות טוב: דוקא בימים קשים של מועקה וחרדה קיומית, שמוציאה מהבן אדם דברים שבדיעבד הוא לא יהיה גאה בהם בלשון המעטה, לתת מרחב גדל והולך לכל אחד ואחד מאתנו לשיקול דעת, לתבונה, לבשלות האישית ולהכלה לנהל אותנו, ולהתגבר ולהכחיד היעלבות ילדותית מכל מי שלא חושב כמונו, ודעתו בנושאים חברתיים ולאומיים שונה מאתנו.

רק חברה שמכילה שונות הופכת לשלמה יותר, ורק מגלה מחשבות מחדד אתגר זה ומאפשר יישום מלא,  ורק כך יבא לציון גואל, לא ההפך. .

שימוש במדיה חברתית? "כישלון הוא הצלחה אם לומדים ממנו"

במאמרנו " הפייסבוק  2012 בחינוך -  "לחשב מסלול מחדש" "[1]  המפרט אודות הוראה-למידה במדיה חברתית, עמדנו על כללי היסוד של השימוש בפייסבוק לצרכי הוראה ולמידה, שהוא הצורך בהגדרה ואפיון מלא של המטרה, לצד היכרות מלאה של  האמצעי, שבמקרה שלנו הוא הפייסבוק, בטרם השימוש בו.

הכשל הגדול ביותר עלול להיות במקום בו ההתכוונות, הקדמה, העדכון ומתודות עכשויות עומדות בראש הפעילויות. דווקא ההתכוונות למקום הגבוה, עלול להפיל ולהכשיל.

כדי לא לדבר ברמה תיאורטית, אלא קונקרטית, להלן דוגמא "קלאסית" לכשל טכנולוגי-פדגוגי, בה הפייסבוק משמש פלטפורמה לצרכי הוראה למידה חדשנית לעילא, אך כפעילות פדגוגית ממש לא מדובר בהצלחה.

הוראה-למידה בכלי חדשני ומורכב כבפייסבוק, מדובר בו הרבה ונעשה בו מעט, כמתואר במאמרנו הנ"ל. כדי לבצע הוראה-למידה, באמצעות הפייסבוק במקרה זה, יש להתייחס ל- 3 הבטים, ברוח מודל  TPACK[2]:  הבט הטכנולוגי, הבט פדגוגי וההבט התכני, וללא התיחסות לאחד משלושת הבטים אלה, הפעילות נדונה לכישלון, כפי שנדגים כאן.

 המיזם "התנ"ך כפייסבוק", כפי שתארנו שם, מיישם הבניית ידע על פי מיטב הרציונל של קהילה מבנה ידע^[3]. התכנית פותחה על-ידי ד"ר אילן אבקסיס ושירלי נתן-יולזרי, מומחים להוראת המקרא ממכללת לוינסקי ומטרתה ללמד את התלמידים את מקצוע התנ"ך באמצעות הגלישה ברשת החברתית. המיזם הופעל באמצעות סטודנטים, שנה ב' במכללת לוינסקי, בהתמחות מקרא. הסטודנטים התנסו בהוראה בבית הספר "רשיש" בפ"ת (תשע"א), והם אלו שלימדו תנ"ך את תלמידי חט"ב באמצעות כלי הפייסבוק. השיטה היתה דמויות המיוצגות בדפי הפייסבוק של יואב בן צרויה[4], כלב בן יפונה, עתליה בת עמרי , אחאב בן עמרי ואולי של עוד. רציונל הבסיס של למידה זו הוא בהחלט ראוי: הבניית ידע של קבוצות למידה באמצעות העמקת והרחבת התוכן של כל אחת מדמיות מפתח המייצגות את התקופה. אך כוונות לחוד וביצוע לחוד.

על רקע ההמלצות המפורטות למיזם חינוכי בפייסבוק, כפי שהראנו[5],  הכשל המרכזי ביישום מיזם זה בהוראת המקרא באמצעות הפייסבוק הוא בהבט הטכנולוגי ובהבט הפדגוגי:

1. ההחלטה להקים דף נפרד לכל דמות ללא דף מאגד את כל היוזמה, שממנה כל דף ניזון וההפך, הפך את הדף, במקרה זה הדמות, לחלק מנותק משאר הידע הנבנה, וכל היתרון של הבנית ידע שיתופי ושיתופו לכלל הלומדים מתמסמס. מי שכבר פעיל בדף של עתליה, אינו יודע מה מתחולל בדפים של דמויות אחרות, אלא רק בתיווך המורה, אם קיים, ואף אחד לא טרח לשבץ בדף הפניות לדפים האחרים לשם קשר בינהם.

2. ההחלטה להקים דף פומבי, שכל אחד יכול לא רק לצפות, אלא גם להתערב בפועל על ידי הכנסת תכנים משלו, שגויה במהותה. הפרסום המוקדם בתקשורת של המיזם[6], ללא ביסוסו בשטח, לא הוסיף לו כנראה, אולי אפילו ההפך. בשני דפים לפחות של דמויות התנוססות מסרים עם תוכן מיני שברור שאין להם כל קשר תוכן המקראי, ולא היה אף אחד שטרח להסיר אותו משם.

3. לא נדרש מהלומדים לפעול באופן סדור ומנוהל, אלא, כנראה, באופן וולונטרי וספונטני בלבד. אנו יודעים זאת כי אין בנמצא, לפחות לא בכתובים בדפי הפייסבוק, שום הוראות למידה והפעלה. ניתן לראות זאת גם לאור ההשתתפות הדלה מאד שלהם, חסרת כל תוכן לימודי משמעותי. פרט לדף של כלב בן יפונה בה נראה שהמורה טרח להכניס תוכן משמעותי כלשהו, שלא זכה אגב להדים מצד תלמידים, לא עלה מידע לימודי משמעותי מצד התלמידים למרות הפומביות והעדכניות והפלטפורמה הכל כך מוכרת, זמינה ושימושית.

4. לא נקבע לוח זמנים לפעילות, ומכאן הדפים נותרו על כנם כאבן שאין לה הופכין, הפכו "לקיר" של תכנים מפוקפקים, וחלקם (למשל אחאב), הפכו לדף רגיל, בה בעל הדמות מבטא דיעות אזרחיות עכשוויות ללא קשר למטרת הדף כשהוקם.

מיזם זה, שעל פניו הרציונל הפדגוגי שלו משלב פדגוגיה עדכנית עם כלי עדכני, לא הצליח להשיג הישג לימודי בגלל כשל בהבנת הכלי, במקרה כאן הפייסבוק, וכשל גם בניהול הפעילות הפדגוגית מול התלמידים. זאת, אפשר רק להעריך, על רקע מוטיבציה גבוהה מדי להיות עדכני מאד וחדשני, שהאפילה על הצורך להעמיק בהבנת הכלי, לצד הצורך שלא מולא, בהגדרה מדויקת של הפעילות הפדגוגית, הכוללת מרכיבים חיוניים  לוח זמנים, הגדרת התוצר של כל אחד מהלומדים, מקום המורה, סיכום וכיו'ב.

ונאחל שיתקיים הנאמר - מכל כישלונותיי – למדתי!

---

[1]  רותם א. ואבני ע. (2012) הפייסבוק  2012 בחינוך -  "לחשב מסלול מחדש", מיזם "מתקוונים לאתיקה"

[2]  מודל TPACK  שילוב ידע טכנולוגי TK, פדגוגי  PK ותכני  CK בהוראה-למידה

[3]   הרפז י. (2008) המודל השלישי: הוראה ולמידה בקהילת חשיבה.הוצאת ספריית פועלים (סדרת מחשבות על חינוך). סקירה ממצה על הספר ניתן למצוא ברשומה ביומנרשת (בלוג) של קיזל אריה (17 דצמבר 2011): "המודל השלישי: הוראה ולמידה בקהילת חשיבה"

[4]  הדף יואב בן צרויה הוסר מהפייסבוק מסיבות עלומות. העתק שלו מסוף 2011, המצוי בידי לשם המחשה והדגמה, מכיל בין השאר חומר פרסומי פורנוגרפי.

[5]  רותם א. ואבני ע. (2012) הפייסבוק  2012 בחינוך -  "לחשב מסלול מחדש",  [חלק ה. הנחיות ליישום הוראה-למידה באמצעות הפייסבוק , עמ' 11 ואילך] מיזם "מתקוונים לאתיקה"

[6]  כתבה בערוץ 10 13 ספטמבר 2011

נס לא קרה ולא יקרה לנו – הפייסבוק לא משנה את הסולידריות החברתית

בשנים האחרונות, 2010 ואילך, אנו עומדים נפעמים מול שינויים חברתיים משמעותיים, המתאפינים בהתעוררות בזמן קצר מאד ועוצמות, שההיסטוריה מקטלגת כמהפכה – התפרצות וולקנית של לבה רותחת שהתאספה לה במשך שנים. מה שחדש בהתפרצות זו הוא מקום המדיה החברתית – "הרשת".

מן הראוי לבחון יותר לעומק את ההתלהבות מהרשת, ככלי אישי לפרסום אישי, ביטוי לחכמת ההמון ולתיוג אישי, קבוצתי ואחר.

מצד אחד אנו עדים למקום הרשת ככלי ארגון והפצת מידע באופן יעיל, שמסייע להצתת הפתיל, ולהמשך הארועים העוצמתיים ברמת היידוע, עדכון וארגון. מאידך נראה שיש להיזהר בחשיבות המדיה שמיחסים לה כגורם לשינוי/ למהפכה. לשיטת טיעונים אלה, ללא הפייסבוק המהפכה לא הייתה פורצת. בואו נודה שטיעונים אלה נראים מופרכים במקצת, מה גם שלא ניתן לנתק את הרשת מההקשר החברתי-תרבותי עכשווי, כגורם העומד בפני עצמו בלבד, ולשאול מה היה קורה ללא הפייסבוק וכיו'ב. המצוקות החברתיות קיימות בחברה צינית, הישרדותית ולא מוסרית, ועוד איך. לייחס התפרצות מחאה לפייסבוק יותר מגורם קיים מזמן של תקשורת בינאישית נראה מוגזם, וממילא זהו דיון חסר משמעות ולא ניתן להוכחה משמעותית לכאן או לכאן. לצד זה ניתן בהחלט לראות שיקוף מעניין של פני החברה האמתיים במדיה החברתית, פנים שלא בטוח שאנו רואים אותם נכחה, כי לא כל כך נעים לראות פנים שאינם מחמיאות במיוחד.

מקומה החברתי של המדיה החברתית

אם נביט בשינוי המשמעותי של במדיה החברתית בחברה דהיום, שלהיי 2011, נראה שניתן להצביע על גורם מרכזי והוא – יכולת השפעת הביטוי של הקול האישי של כל אחד. במילים אחרות, המדיה מהווה מגבר עוצמתי לקול האישי, שלא היה לעולם בשום חברה לאורך ההיסטוריה האנושית. כל אחד יכול להביע לפרסם וליזום ברבים, ותמיד ימצאו כאלה שימצאו במידע זה עניין כלשהו. תקשורת מיידית ואמינה, מתן זכות שווה לדוברים ללא התיחסות לכל מבדיל בין איש לרעהו וגם זה שאינו רעהו כמו -  מעמד, מין מוצא, מגורים, מראה, השקפת עולם ואידיאולוגיה באשר היא, הן התנאים ההכרחיים ליצירת שינוי אמיתי. גם אם בדרך זכות זו מתעמעמת ומתקלקלת, שכן לא ניתן להקשיב, להתייחס וליישם דיעות של כולם בו זמנית, הרי תשתית אנושית זו של זכות שוויונית ברורה ומובחנת, פותחת שער מוסרי המאפשר שינוי אמיתי הנותן מענה שוויוני עד כמה שניתן לצרכי החברה, ולא לחלקים נבחרים שלה.

המדיה החברתית פותחת פתח לניתוץ העולם הישן של היררכיות של תרבות וידע, הגורר בהכרח שטחיות הרסנית, כדוגמת אידואולגיות פוסטמודרניסטיות של אני ואפסי עוד, ומנגד- זימון שיתופיות מדהימה לשם סינרגיה אישית וחברתית בשם "חכמת ההמון"[1].

לצד זה, אנו חיים כיום (2011) בחברה הישרדותית, פעמים רבות מדי אכזרית ולא מוסרית, כשבין השאר, תפיסות מתנשאות של "האחריות על החיים שלך היא בעיה שלך", וכמובן החוק והתקנות, משמשים עילה לעוולות ומעשים לא מוסריים, ולמעשה אנו חוזרים לחברה הישראלית של פעם, פרה ופוסט בית ראשון, בהם מקוננים הנביאים על העוולות הנעשים בשם ולצד התורה, שהלכותיה, הקורבנות והתפילות נעשות בדקדקנות מעושה, והעוולות החברתיות זועקות לשמיים ואין עונה.

למעשה, נתפסת כיום המדיה החברתית  כתחליף לדמוקרטיה ולצדק חברתי ממשי, שמהווים ערוץ של אשלייה, בו נדמה לאזרחים שעצם השמעת קולם משפיע על המציאות.

ככל שהמדיה החברתית הופכת לבת בית בקרב האזרחים, הפער המוסרי אינו מצטמצם באמת. דוקא השיח הציבורי נמנע מלהשמיע דיעות לא מקובלות, כשחלק גדול והולך של החברה נשלט כלכלית על ידי מעטים, כולל המגזר הציבורי, והאפשרות להשמיע ולפעול אחרת מסדר היום שלהם קטנה עוד יותר.

במצב  כזה, ניתן בהחלט לראות את התנהלות הפרטים ביום יום במדיה החברתית כמראה המשקפת באמת את המתרחש, לא בסיסמאות ודברי החנופה ורחשי לב לא מעשיים, המושמעים בשיח הציבורי.

המדיה כמראה  

בשגרה ניתן בהחלט לראות מה מעניין את האנשים, מהו השיח הציבורי, כיצד הוא נבנה, מהם תכניו וכד'.

לצד זה אנו רואים נסיונות של מהלכים הקוראים לקהל להצטרף למחאה ולמאבק לשינוי הקיים, בעניינים שוליים וקטנים- כדברים קונקרטיים, כמו גם לשינויים מרחקי לכת – כמשאלות עמומות יותר.

מהר מאד התברר לאנשים ש- like בלבד, או נאומים חוצבי להבות ולב אינם מספיקים. צריך לעשות עוד מעשים מעבר לגבולות המדיה, כדי שיתממשו לשינוי משמעותי. אפילו מחאה כמו "מחאת הקוטג'" הפכה מהר מאד מ-Like מנומס, ולכל היותר דברים נלווים על העוול, לסנונית המבשרת את הקריאה לשינוי שהיתה  יציאה פיזית לשטח, והתרחבות המחאה בפועל לאוהלים במחאת הדיור ששדרות רוטשילד, כי ברור לכל ש-Like בלבד לא יעשה את העבודה.

כאן ניתן לראות במדיה החברתית כלי עדכון מעניין להצתת תהליך, אך רחוק מלהיות משמעותי מכלי התקשורת המעדכנים ללא הרף בתחרות ביניהם. כלומר, כדרך של שגרה אין למדיה החברתית יתרון כלשהו על עדכון המתרחש, ואין כמעט הדים לדברים משמעותיים המתרחשים במדינה, ורוב רובו של המידע המתפרסם נוגע לעולם האישי המצומצם של המשתמשים.

הדבר בולט במיוחד בארועים קיצוניים, כמו מתקפת טרור, אסון, תאונה גדול במיוחד שמצביעה על הפער העצום בין זכות הדיבור השוויונית במדיה החברתית למתרחש בה בפועל. הדממה ששררה בפייסבוק עם פרוץ אירוע הטרור בדרום (יום חמישי 18 אוגוסט 2011), כשברור היה כבר שמדובר בנפגעים רבים, זעקה לשמיים. בעוד העיתונות המקוונת והתקשורת גועשת סביב האירוע, קול האנשים ברשת פשוט לא נשמע. הרשת ממשיכה בשלה, ופרט לציטוט עיתונות, לא ניכר בה שמתחולל משהו שם בחוץ. המדיה החברתית נראית כבועה מנותקת ואף הזויה.

פתאום הסולידריות החברתית, הסלוגן של המחאות ומשאלות הלב למדינה מתוקנת יותר, נאלמת דום. לא שהיתה במדיה קודם לכן באופן משמעותי, אך קול הדממה הדקה שרעם בפייסבוק, כשכולם מרותקים לכלי התקשורת המקובלים לשם עדכון מה קורה, ולא למדיה החברתית, משקפת באופן עמוק פער זה. כל המופיע במדיה החברתי במקרה זה, הנו ציטוט כזה או אחר של כלי התקשורת, ואין, ממש אין קולות אישיים בנושא, גם לא גילוי רגשות, אמפטיה, גילויי חרדה ודאגה על המתרחש.

ניתן להסביר זאת בהרבה דרכים, אך כפי שנראה מדובר במראה לא מחמיאה על החברה שלנו: ניתוק, עיסוק בחלקה האישית, ואי מעורבות ממשית, אפילו לא בהיבט האישי-חוויתי. בעת ההיא הסולידריות החברתית נאלמת דום.

ודאי נוכל לשמוע הסברים חכמים אודות הגורמים לכך, אך האשליה שהמדיה החברתית משנה משמעותית את מעורבות האזרח במתרחש טופחת כאן על הפנים, ובגדול.

מן הסתם מדובר בעייפות, ברצון להביע את הקול האישי, ולא להתיישר עם כולם, ודבר זה לא בא לידי ביטוי בדברים המשמעותיים לחברה, אלא ב"קטנה", בחלקה הצנועה של כל אחד. מן הסתם דממה כזו, בארוע רב נפגעים, שמתרחש רחוק, מעורר מיד את "תעזבו אותי באמשלי" או, בשפת חז"ל בשם הלל הזקן ששומע קול צווחה בעיר כשהוא מחוצה לה: "מובטח אני שאין זה בתוך ביתי"[2].

כך או כך המראה הזאת אינה מחמיאה, ודאי לא נעימה, וודאי מעוררת מיד תגובות נגד, כי לא כל כך נעים לראות אי-סולדריות על רקע ההאשליה ש"אנו חברה סולידרית"/ "אנו לא כאלה כמו...", כשבפועל, סתמיות של שגרה הממשיכה כאילו כלום לא קורה.

לא שזה רע, או טוב, או באמצע, אלא שיקוף של מה שיש.

מה שברור הוא, שאם ברצוננו באמת להשפיע ולהיות חברה קצת אחרת, טובה יותר לאזרחיה, אנו צריכים לנהוג אחרת. נכון, נראה זאת גם במדיה, אך לצפות שהמדיה תחולל את הנס והיא תגרום לכך, ולחילופין, פתאום היא לא שייכת לזאת - נו....

---

[1]  חכמת ההמון: מושג אופנתי בשיח הציבורי שמוצא מהקשרו: בספר "חוכמת ההמון", The wisdom of the crowds הראה ג'ימס סורוייקי כי כאשר נותנים לקבוצות גדולות של אנשים לנסות להעריך מדד או לתת תשובה לסוגיה, מסתבר שהתוצאה קרובה מאד לתוצאה האמיתית. מתוך זה יצאו הכל במחול מחניים סביב "חכמת ההמון", כשיותר מדי הוגים נסחפו למקום שמשתמע ממנו שאין צורך בהתמחות ואליטות של ידע,  אלא בדעת "ההמון". יצירת ידע שאמצעות דמוקרטיה ילדותית לא בשלה שלא ניתנת ליישום (ראו המ קורה היום בתקנון ויקיפדיה למשל). התוצאה – שיח ציבורי, שהוא אסון חברתי וחינוכי הגובל בבערות ורדידות בשם "חוכמת ההמון", תוך זלזול במקצועיות ובידע מובנה. 

[2]  תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר. אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס/א)

חששות מיותרים מהסלולר, על חשבון מפגעים חמורים באמת

ודאי הוטרדתם לא פעם בקושיה למה בעצם יש שלטים האוסרים על שימשו בטלפון סלולרי בתחנות דלק. הנה מצורף בזאת צילום (עם סלולר אלא עם מה?) של שלט בתחנת אלון בכביש נהריה- מעלות, שמעלה מיד חיוך מעבר לאוילות המובנית בשלטים אלה ("במקרה תקלה ניתן להתקשר לטלפון....")

במסגרת הפאניקה של הטכנולוגיה, נראה לי שכדאי היה לסקור גם נושא עלום זה, וזה מתקשר יפה גם להזהרות משימוש בסלולארי, ולכל הזהרות מפני פגעי הטכנולוגיה שכולנו משתמשים בה, אבל עם מסר רק שלא נרגיש בנח, אלא נהיה מפוחדים ודואגים. כאילו אין יותר ממה לחשוש, ובכך גם נימנע  מללמוד כיצד להקטין לסבירות מתחת לאפס שדברים לא טובים אכן יתרחשו עקב כך.

אז הבה ונביט רגע למציאות בעיניים, לא לפאניקות, לשמועות ולאגדות האורבניות שאנו ניזונים מהם:

טוב, אתם בטח לא שמעתם על מקרה של פיצוץ בתחנת דלק בכל ימי חייכם כאן על הפלנטה, ואם כן זה ארוע כל כך נדיר שבטח נשכח. המקרה האחרון שאני  לפחות מכיר, היה בתחנת דלק  על כביש שלומי בואכה קיבוץ אילון, כתוצאה רשלנות מובנית של מתקן התדלוק, ללא כל קשר לטלפון סלולרי.

אז גם בעולם מקרים כתוצאה מטלפון סלולרי לא ידועים. המקרה המפורסם ביותר שהצית את ההשערה הלא מבוססת הזאת היה ב- 1993 בעיר Adelaide  בדרום אוסטרליה, והוכתרה בהמשך, לאחר תחקיר נמרץ כאגדה אורבנית, לא פחות (The New 'Boom' in Cell Phones), אך אז כבר איש לא שעה לעובדה לא חשובה זו, והשמועה וההיסטריה הלא מבוססת התגלגלה עד לשלטים המגוחכים בתחנות הדלק.  יש פה ושם הבלחות כמו סרטון וידאו של איש שעומד על מכלית דלק שעומדת תחת גג סגור של תחנת דלק, ואז נוצר פיצוץ, כשהטענה (הלא בדוקה) שזה בגלל טלפון שענה באותו רגע. גם אם זה נכון, הרי אף נהג סביר לא עומד על מכלית דלק שזה עתה נפתח פתח המיכל שלה תחת גג סגור, כשברור שכל מכשיר חשמלי מצוי ברכב ובחנות הצמודה לתחנה, וודאי מנוע של כל מכונית חולפת, בעלי פוטנציאל מסוכן בהרבה.

אבל למה ללהג? הנה מספר דוחות רשמיים הנדסיים, שבדקו את העניין לעומק, והמסקנה היא, כמו כל דבר, נכון, יש פוטנציאל מסויים לפיצוץ בתחנת דלק, אך הסבירות כל כך נמוכה, שיש דברים בעלי סבירות גבוהה בהרבה, שלא גורמים לכך, אז...?.

א.      בדוח של ארגון החשמל והאלקטרוניקה IEEE  הידוע (2004)

 Cellular Phones in Class I, Division 2/Zone 2 Hazardous Locations. Copyright Material IEEE. Paper No. PCIC-4.

שהוא עבודה מפורטת תיאורטית הנדסית, מצויין: "סיכון גדול בהרבה  מתקשר להפלת המכשיר על משטח קשה"– כלומר גם טלפון סלולרי יש סיכון מסוים, אך סיכון גדול בהרבה אם ישמט על רצפה קשה (אז הבטריה יכולה להתנתק מעט וליצור ניצוץ, וגם זה בסבירות זניחה לגמרי). בהמשך מציין הדוח שסימולציה תיאורטית, המחשבת את ההסתברות שקרינת טלפון סלולרי נפוץ תגרום לניצוץ היא פשוט זניחה. טוב, את זה אנו יודעים כי לא שמענו על מקרה ולו אחד שקרה במליוני התדלוקים בתחנות הדלק שלא קרה בהם דבר מלבד עגמת הכיס שצריך לשלם על הדלק...

ב.      בדו"ח מפורט אחר, שנעשה לפני כ- 10 שנים (לא הנמצא דוחות מהזמן האחרון 2011, כי  כנראה ברור שאין מה לבחון בעצם) נמצא שהסיכוי להצתת אדי דלק בתחנת דלק הוא זניח, ויש גורמים בעלי פונטנציאל פיצוץ אדי דלק גדול בהרבה [כמו מנועי מכוניות ועישון שלא באים לידי פיצוץ אלא בסבירות זניחה]. כמו כן, מוסיף הדו"ח, שבמקומות בו דווח על פיצוץ כתוצאה מטלפון סלולרי, בדיקה מעמיקה יותר לא אימתה זאת כגורם.

Cell Phone Usage At Gasoline Stations Prepared for Motorola Corporation 2001 N. Division St. Harvard, IL 60033. Prepared by Exponent Failure Analysis Associates 149 Commonwealth Drive Menlo Park, CA  94025  December 1999

אם נזכור שהטלפונים של היום שונים מהותית מטכנולוגיה שלהם לפני לא הרבה שנים, גם בתקנים של ניצוצות אפשריים וכ'ו, נבין לבד שאין סכנה כזאת בתחנת דלק, וכמו כל דבר, צירוף מקרים מאד לא מצוי עלול בתנאים מאד לא שגורים לחולל משהו כזה. אבל זה לא סיבה להחליט שזה מסוכן.

ואם אנו כבר כאן, נזכיר את הפאניקה שלא חולפת נגד השימוש בסלולר כיה וא מסרטן. אמהל'ה. תראו חברים טובים, גם אם נתעלם ממחקרים ותובנות של אנשי מקצוע, שקרינה לא מיננת (זו של הסלולר, האינטרנט האלחוטי, טלויזה, רדיו) לא גורמת בפועל לשינוי תאי שגורם לסרטן, אלא במצבי קיצון לא מצויים, שניתן להימנע מהם בנקל (לא לדבר לאוזן, לא למשך זמן ארוך- ולהשתדל שיחות אורכות לנהל בטלפוניה לא סלולרית , ולא כשהקליטה גרועה - כי התושבים הלא תבוניים סילקו את האנטנות מהישוב במסגרת ההיסטריה הלא מבוססת, ולא לתת לילדים רכים טלפונים סלולרים), הרי  בינינו, אנו כבר כ- 15 שנה לפחות מדברים בסלולר, ותוחלת החיים רק עולה ועולה. תמיד נוכל לרטון ולהאשים את הטכנולוגיה, שודאי לא מוסיפה בריאות בהבטים של קרינה וזיהום, אך מכאן ועד הפאניקות האלה, וכללי בטיחות ושיח ציבורי לדברים בעלי פוטנציאל התממשות אפסי המרחק גדול.

אין כל רע בלהיזהר, אך כדאי שכל אחד יניח מולו סדרי עדיפויות, וימצא שדברים חמורים ומידיים, כמו מה אנו מכניסים לבית הבליעה וכמה, חשיפה מוגזמת לשמש, ולסביבות מזוהמות – הם בעלי פוטנציאל מוכח לפגיעה מוכחת, נדחקים לשוליים, וכולנו נורא שמחים להיכנס לפאניקות ולעורר היסטריות סביב דברים שבאמת אין צורך, כמו הפייסבוק למשל (רותם ואבני (2011) פאניקת הפייסבוק), סלולר  ("קרינה מטלפונים סלולריים- הכצעקתה", איתן פרידמן, גליליאו גליון 154 יוני 2011; מגפת הפחד; מאת קרן לנדסמן. אתר סוף העולם – מבט מהיציע על מציאות ומחלות אחרות. 5 ביוני 2011) וכד'.

לסיכום: יש לנו עולם נפלא, ואנו הורסים אותו, אז למה עוד להוסיף פחדים וחששות קיום מיותרים?

ובנימה חסרת חששות זו נסיים.

השיווק באמצעות פייסבוק – פלא או פלופ?

כפטריות אחרי הגשם צצים קורסים והצעות להכשרות חיוניות לכל בר דעת, איש ארגון וודאי שיווק באמצעות הפייסבוק. לא שיש לי, חלילה, משהו נגד הכשרות והקניית דעת, אך האמרה האלמותית "ילדים, היזהרו מבאובבים!"  שמתריע המספר "בנסיך הקטן", שבה ועלתה כשקראתי את המכתב שקבלתי בדוא"ל (המצורף בזאת כאן). אין ספק שפייסבוק בעסקים, כמו עץ באובב נשמעים כמשהו אקזוטי ענקי, לא מוכר ולא ברור בדיוק מה ולמה, והולמים את הבאזז של "פרסום בפייסבוק"/ ב"רשת חברתית".

אז אולי כדאי שנעשה קצת סדר בבלגן, לא כמומחה בתחום שיווק בפייסבוק וברשתות חברתיות בכלל (ממש לא, וגם לא מתכוון להיות), אלא כצופה על תהליכים בהם מעורבים אי-הבנה מובנית של המדיה; "חדשנות" – ("צעד אחד לפני כולם"), חמדנות (מיותר לפרט), ויזמות שיותר נראית כיזמות דלשמטע (משהו שקופצים עליו לפני שהוא בשל וכשיר לשימוש משמעותי),  אופנה ("כי כולם עושים את זה") וכיוצא באלה דברים.

אז ככה – לשיווק בפייסבוק המון יתרונות, באמת. כיום, כשהרשת החברתית הופכת חלק הולך וגדל בהתנהלות אנשים, והרבה אנשים, אין סיבה מדוע לא להיות גם שם כמשווק ומפרסם, ההפך.

ברם אולם, כמו שאומרים, מרוב יתרונות שוכחים דברים בסיסיים מבית סבא/סבתא:

1.    אין דברים בחינם. כלכלה חינמית, או "ווין-ווין" בה "כולם מרוויחים" - אלה רעיונות של חבר'ה שלעולם לא עוסקים בעסקים באמת, אלא בשוליים, לא בעולם האמיתי. הם יודעים להגות תאוריות שנשמעות יפה, אך מתנפצות כגלים על חוף המציאות. הבעיה היא שכמו גלים, למרות שברור מה גורלם שמגיעים לחוף, כל יומיים ומחצה צץ מישהו שבטוח שהגל שלו יעשה את זה... הוא הוא הצונמי המיוחל שהעולם חיכה לו.
2. בכל מדיה חדשה של התנהלות קיימת תופעה של התלהבות ראשונית, לא פרופורציונאלית למציאות המכונה הייפ – hype  של דבר מה חדש ומרתק (ידוע כמודל חדירה של גרטנר)[1], ואח"כ "יורדים למציאות", האנשים נוטשים את הגימיק, הביקוש לשירות/ מוצר יורד פלאים, ורק למי שיש גב וסבלנות וחזון ואמונה במוצר ו... מענה לצורך ממשי בעולם האמיתי, לא הוירטואלי, הוא מתחיל לחדור שוב, הפעם לאט, ובהדרגה ועל פני ציר זמן ארוך הרבה יותר מההייפ, הופך לחלק בלתי נפרד מחיינו בעסקים, הזמן הפנוי וכד'.
3. מציאת אינטרסים משותפים בין ספק/ יצרן לבין צרכן ברשת חברתית ציבורית בה יש כל העולם ואשתו ובניו בנותיו וחיות המחמד גם, מסתבר שאיננה קלה ופשוטה משמעותית משיטות ישנות קצת יותר, אך שהוכיחו עצמן. הבעיה המרכזית מתחילה ברגע שכולם בו זמנית, כמו בבהלה לזהב הזכורה ל-לא טוב, עטים רצים לשם, וכולם יכולים לעשות את מה שאתה עושה בדיוק, היתרון שלך מתמוסס כמו הגל המתנפץ על המזח...
4. זה שמישהו עושה "לייק" כשהוא משועמם, כי הרי הוא מחובר לרשת באי-פון/ איי-פד/ וכל אי-אי-אי אישי דומה, זה לא אינדיקציה שיווקית של ממש, ופתאום אתה מוצא עצמך מתחרבש עם קהל עצום שלכאורה הגעת אליו, ולמעשה הוא לא יביא את הגאולה לכיסך. מעבר ל- hype  הראשוני, יש להשקיע אנרגיה רבה במיסוד, בקרה והפרדת המוץ מן הבר.  
5. והחסרון המשמעותי ביותר: כלכלת העידן הדיגיטאלי מושתתת על מתווכים וספקי שירותים בין המשתמש למידע המפורסם. לפחות בעידן הקרוב מתווכים אלה, ספקי שירותים אלה, הם מונופולים ענקיים פרטיים, וממש לא ספקי שירותים מטעם מדינה/ ציבוריים עם אחריות וכפיפות למחויבות לאזרח. בניגוד למה שאנו נוטים ללהג על העידן הדיגטאלי בו הכל מבוזר, וכל אחד יכול, וכל אחד הוא מינימום קוד פתוח (ראו פוסט "הרהורים טרופים על הקוד הפתוח"), וכל אחד נותן, וכל אחד מלך וכל אחת נסיכה, ולהפך, קמו על חורבות המונופולים הישנים, מונופולים גדולים ומאיימים בהרבה כמו גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט, ושירותים קטנים יותר של בלוגים, אחסון מקוון בענן וכד'. אך כגוף פרטי שמחוייב אך ורק לבעלי המניות שלו, הם ענן כמו ענן: זמני לגמרי, עונתי, לא יציב, לא קבוע וברוח קלה עלול לנוע ואף להיעלם. כמו כן נבין, שרשת חברתית יעילה, היא זו המכילה ת'לפים ת'לפים של משתתפים. במילים אחרות קונגלומרט, שמטבע הדברים הנו מונופול דורסני וחסר חמלה והתחשבות והוגנות, כי עליו להרוויח, והרבה, ואין לו שום מחויבות לחברה, לך כאזרח פרטי, וודאי וודאי אם השירות חינמי.  לכן, מי ששם יהבו על שירות כזה לצורך עסקיו, שלא יתפלא שהוא קם בבוקר דלפון ונקי מכל הנכסים המושתתים על שירותים אלה.
6. בהמשך לחיסרון 5: גם שירותים בתשלום הם בעייתיים ולא בטוחים למדי. כי גם אם יפצו אותך על העשרות דולרים ששלמת בשנה, הנכסים שהיו נעלמו ואינם ולא ניתנים לשחזור ברגע שהוסרו, ולא משנה למה.... ראו הוזהרנו.

יש צורך לקבל תשובות הרבה יותר מבוססות לפני יש הולכים לעשות "עסקים בפייסבוק", כשראש וראשון הוא שקיפות המנגנון של הסרת דפים. הרי כל מתחרה, או סתם משועמם יכול בקלות לארגן מספר חבר'ה להתלונן על הדף שהוא פוגע באופנים שונים, ומי יתקע לידי שהשיקולים להורדה אכן ענייניים והוגנים? ייתכן ויש צורך במנגנון חצי ציבורי, שיש אפילו לשלם משהו על הגשת תלונה וכל ברור, כדי לסנן מראש, כמו גם לאפשר לספק השירות להעמיד מנגנון שפוי ומוסרי שכזה.

------------------

טוב... אז הנה דוגמית לטיעון כאן, בהמשך לדברים דומים שנטענו בפוסט "אם אין אני לי, גוגל ממש לא לי" ובפוסט גם קיום המידע במרחב המקוון נצחי יחסי, סופי ומוגבל, ובטח עוד ידובר בטיעון זה, כי כבר הזהירו אותנו "ילדים, היזהרו מבאובבים!" .

וכך המעשה. יום אחד היה ערב ולתיבת הדאר הכללית שלי (דוא"ל כמובן) לצרכים בו אני מציג עצמי לכל מיני הצעות  לא ברורות ובהירות נחת המכתב הבא. כדי למנוע אי הבנות: אין לי שום דבר נגד בעל המכתב, מפרגן לו עמוקות, ואני מביא זאת כדוגמית מאד ממחישה את הטיעון למה צריך לפחד מעצי באובב...

בקצרה, מדובר במיזם מקצועי של עידו  מאירון , על כיצד לנצל את הפייסבוק לצרכי שיווק ופרסום עסקי. לטעמי-  אגרסיבי מדי, בכל עניין הדחיפה והשיווק – כל יומיים מיילים ארוכים עם הזמנות לסדנאות ומידע חלקי מאד רק כדי למשוך כשלא ברור מה יש באמת שם.

חלק חשוב מהמידע שהוא מוכר לאנשים הוא כיצד להתמודד עם היעלמות דפים באופן פתאומי ושרירותי, והנה הוא מספר בעצמו שזה קרה גם לו... סנדלר שהולך יחף. טוב, קורה.

אז קודם כל אני לא מבין מה נעלם, כי הדף קיים, והוא כותב שם מכתב זה גם, כך שזה לא ברור... ייתכן וזה עוד גימיק אגרסיבי להעיר עוד אוהדים, או באמת משהו אחר נעלם שאני לא הבנתי מה, אך בכל מקרה זה רק מעצים את הטיעון הבסיסי כאן- בו אני מתריע זה זמן שתיזהרו ותישמרו לא להתבסס רק על שירותי ענן כאלה, כי זהו שירות לא יציב ולא אמין, למרות שבהחלט יש מקום להשתמש בשירותים אלה, אך עם זהירות נדרשת, ו... כמו מכונית חשמלית למשל, פשוט תהיו זהירים, חכו שאחרים יתמודדו עם החדשנות ואי הבהירות ואי היציבות, ותראו איך הדברים עובדים, ולא לרוץ וליישם אסטרטגיות ונכסים על קרן הצבי, כלומר על "ענן" של רשת חברתית, שירות אחסון וכד'. ואל תרגישו שאתם לא רלוונטים אם אתם עדיין לא עושים עדיין עסקים בפייסבוק. זה בסדר. תמשיכו לעשות עסקים טובים כמו שאתם יודעים לעשות טוב, פרסמו את העסק בפייסבוק, אך... חכו עוד קצת להבהרות של ממש, ולא להבטחות של ענן ברוח.

נ.ב... ואני מת על המשפט במכתב המצורף, המסומן באדום, שמדבר בשם עצמו, כי אחרי משפט כזה אין צורך יותר להוסיף דבר...

ואיך כבר אמרנו:  "ילדים, היזהרו מבאובבים!"

ויפה שעה אחת קודם, לא ככה?

---

[1] פרוט מודל חדירה זה ראו בספר רותם פלד (2008) לקראת בית ספר מקוון, הוצ' מופת ת"א (פרק 6 עמ' 104)

.