יום חמישי, 14 באוקטובר 2010

אם אין אני לי, גוגל ממש לא לי


מחשבות עגומות על גוגל בפרט, ועל שירותים "חינמיים": זה מתחיל בחיוך ונגמר בבכי.

יש לכם ג'ימייל? אתם עובדים עם גוגל דוקס? יש לכם אתר אישי/ קבוצתי בגוגל סייט? ועוד הכל בחינם? כדאי לכם להוריד את החיוך, לרוץ לגבות הכל, ולשקול ברצינות דרכי נסיגה משירותי גוגל בפרט, כי להרבה אנשים (כולל עבדכם הנאמן) זה עלה בבכי.

וכך היה המעשה (שלא נגמר עדיין): יום אחד היה ערב, כשהגיעה הודעה בהולה: "אתר הקורס לא עולה". ואתה מוצא עצמך בתוך סיוט של ממש....
הסבר: אנו מנהלים אתרי הכשרת מנהיגות חינוכית באמצעות אונ' חיפה ומשרד החינוך זה שנים, אתר מלווה למידה. השתמשנו 3 שנים באתר שיתופי ויקי בהצלחה מלאה. לפני שנה ניסינו ניסיון שלא עלה יפה מי יודע (וזה שווה פוסט בנפרד) עם Live@edu של מיקרוסופט,  והשנה החלטנו לעשות את אתר הקורס והעבודה השיתופית בו באמצעות Google Site, שעד לימים האחרונים היה לנו ניסיון לא רע הן בצד הטכני, קלות יצירת דפי אתר, העלאת תכנים, עדכון ועבודה שיתופית באמצעותו.
או קי. הרמנו אתר שפתיים יישקו, והלומדים החלו לעבוד בו עד שערב אחד כשנכנסים לאתר מקבלים את vכיתוב הבא:
---------------------------------------------------------------

Site Disabled This site has been disabled for violations of our Terms of Service. If you feel this disabling was in error, please fill out our appeal form.

-------------------------------------------------------------
אתה מגרד בראש "מה כבר עשיתי"' ומיד רגשות האשם הפרמננטים צפים. שוב אני אל בסדר... למרות שברור לך שהסיבה היא שרירותית לגמרי, ואין לה שום קשר להפרת תנאי שימוש וכד'. אתה מגלגל בגוגל את הודעת ההפרה הזו, ומקבל אוקינוס של נהי ובכי של אנשים מכל שכבות העם מכל קצוות תבל: אופים, שליחי פיצה, מגדלי חתולים, מדקרים, רקדני בלט, מרצים בבתי ספר ואוניברסיטאות שלכולם היה אתר בגוגל סייט, והוא הפך לז"ל בין לילה, ללא כל אתראה והסבר, וללא כל אפשרות לקבל מענה הולם וגם מענה לא הולם. שום מענה לא תקבל. נקודה. יום אחד רובוט(?) אדיוטי של גוגל מוריד לך את השאלטר על האתר שלך, שעמלת , זרעת חרשת והשקת בדמעה, ושלום על העולם. אין יותר אתר, זה שעמלת ובנית והשתמשת בו. נאדה, יוק, קאפוט. המקימים אתר בגוגל ברינה, עומדים מול שבריו בדמעה.

או,קיי. עדיין שומרים על קור רוח, ואומרים לעצמנו זה זמני, זו תקלה, זו אי הבנה...  ומיד מנסים להבין/ לפנות/ לשאול/ לבקש שיעלו את האתר חזרה.
אהה... כאן גוגל מתגלה במלוא ערוותו. אין שום אפשרות לפנות עניינית למישהו בגוגל. לדעתי אין שם בכלל אנשים אלא רק מכונות/ רובוטים. אתה מדבר אל מכונה. וכשמכונה אל מכונה אומרת אומר, אין לך סיכוי שיקרה משהו, זה ברור. לא ככה?
אל תתפלאו אם תגלו יום אחד שאין דבר כזה בכלל חברת גוגל, אלא מחשב-על אחד עם כמה רובוטים טיפשיים (שלצורך העניין הם יכולים להיות גם בני אדם, אז מה?), וטכנאי אחד שניים שמשקים אותם כל בוקר, וזהו.

או.קיי... העיקר לא לאבד עשתונות. הרמתי טלפון ממכרה עובדת גוגל, שלא נעים, בפעם האחרונה שדיברתי איתה זה היה בכנס כלשהו לפני שנתיים – הטלפון דמום. זה מה שקורה שלא שומרים על קשר.....  הלכנו הלאה, לא התיאשנו: ניסינו עבודת ניקיון שעובדת בגוגל ישראל, שתפנה לשוער, שיפנה למחסנאי שיפנה ל.... (כבר הבנתם את הפרינציפ)... ועד כה נאדה, כלום, זירו, קאפוט. אין אתר ואין קורס. לך חפש לך חברים חדשים.

בקיצור, רובוטי גוגל יקרים, לא רק שהם הורידו את השלטר ללא כל הצדקה, אלא אין למי ואיך לפנות. פשוט אין. לא יאמן. תצרח לשמיים, תמשוך בשערות. אין למי לפנות, גם אם תבזבז שעה שיטוטים חסרי תכלית באתרי גוגל, עזרה , שאילתות וכד'. כלום, נאדה, זירו, קאפוט, וחוזר חלילה.

וזה מעורר שוב ושוב את הסוגיה הנצחית: שירות על שרת שלך, באחריות שלך, או שירות חוץ, חינמי, כשאתה תלוי בחסדים שאין לך שליטה עליהם....
או במילים פשוטות יותר "אם אין אני לי, בננה לי".

אני יודע שאתם כוססים כבר ציפורניים איך יגמר הסיפור העגום הזה. תודה על האמפטיה. אם תהינה התפתחויות והמשך, אשמח לדווח. אך גם אם יקרה הטוב מכל, מלאך ירד מהשמיים, עובדת הניקיון שאיתרנו אכן תצליח מה שעשרה חכמים לא, והאתר יועלה שוב, הטעם המר של השרירותיות, חוסר האונים מול אין-שירות של רובוטי גוגל, מעלים הרהורים נוגים לגבי גוגל בפרט, והטפשות שלנו בכלל, על מי והיכן אנו שמים את מבטחנו.

ושלא תגידו שלא הזהרתי אתכם, לכן כל בעלי אתרים בגוגל-סייט רוצו ותגבו אותם מהר לפי ההוראות כאן ותשקלו ברצינות איך להתנהל מכאן להבא.
ויפה שעה אחת קודם.

נ.ב ומה הכי מצחיק? אני כותב זאת בבלוג של גוגל.... אוי, כמה אנו חסרי אונים מול  הרובוטריק - גוּגֵלְיָאִים שהוא ממש לא חבר שלך. אמהל'ה!
---------------------------
עדכון המשך (12 שעות לאחר העלאת הפוסט המקורי לאויר): לאחר שגמרנו להתאבל ניסיתי להבין באמת, מה יכול להיות הגורם לכך.
אז מעבר לכך שגוגל באמת לא בסדר שהם לא עונים ולא נותנים מענה לערער על כיבוי שרירותי של האתר, או לפחות הזהרה מראש שניתן יהיה לפעול בנדון, להלן מסקנות הביניים:
1. בכל site של גוגל-סייט יש למטה למטה הסרגל הבא:
  הפעילות שבוצעה לאחרונה באתר   היסטוריית גרסאות   תנאים   דווח על שימוש לרעה   הדפס דף   בטל גישה  
כלומר, כל זב חוטם יכול בעקרון להיכנס לאתר כלשהו (אגב, הוא ממש לא חייב להיות מהארץ...),ללחוץ ולשגר תלונה דרך "דווח על שימוש האתר". ייתכן מאד שזה מה שקרה: מישהו עשה זאת מסיבות השמורות עימו (סתם כדי לחבל, זה הכל) זה מה שגרם להורדה מיידית של השלטר באופן אוטומטי, ללא הזהרה מוקדמת או לפחות מנגנון הנמקה למה זה.
2. כל פעילות חינוכית, יש מן הסתם לעשות דרך  Google Apps. לפי הניסיון המצטבר כאן בארץ, יש כתובת אליה ניתן לדבר ולבקש סיוע במידה ומתרחש משהו כזה.
3. בקבלך שירות בחינם אל תתלונן על שיני הסוס (פתגם הונגרי עתיק, בהונגרית זה נשמע אפילו משכנע).
4. גיבוי גיבוי גיבוי. לגבות אחת ל... את האתר ולהעלות אותו כאתר חלופי במקרה וקורה משהו כזה.
5. לקוות שגוגל ימצאו מנגנון יותר ידידותי והוגן והגון לדיווחים על פגיעה: לתת הזהרה ולתת כתובת אמיתית ומקום להסבר של בעל האתר.



עדכון נוסף 17 אוקטובר 2010 : הקמנו אתר קורס חדש תחת Google Apps. מחקנו את האתר שצונזר. בעצם נגרמה לנו עגמת נפש מאד גדולה, על לא עוול. אך בלית חלופה הולמת באמת בנסיבות הקיימות ולוחות הזמנים, השקענו עוד כמה שעות בשחזור האתר.... שוב בגוגל.  ומעתה - נקווה לטוב... כי שמענו שברק או, להבדיל, פגז/טיל , או סתם שרירותיות אקראית של הרובוטריק - גוּגֵלְיָאִים  לא פוגע באותו מקום פעמיים, בינתיים.


ובנימה אופטימית זו  



יום שבת, 2 באוקטובר 2010

קריאה דיגיטאלית היא קודם כל קריאה


במסגרת החדשנות שהביאה עימה טכנולוגיה במאה ה- 21, אנו עדים להגדרת "הדור הדיגיטאלי", שהוא דור שיודע לקרוא טכסט דיגיטאלי, ועוד מיומנויות חשובות החיוניות לשם שימוש בטכסט כזה – מיומנויות שלא היו קודם נחלת בכלל.  אחרים מדברים בטרמינולוגיה של "אורינות חדשה": להיות אוריין בעולם הדיגיטאלי, פרושו לאבחן ולהטמיע מידע רב-הקשרי ואינטראקציה מורכבת, בתקשורת בינאישית מקוונת ובשיתופיות במרחב מקוון, למילוי צרכים ואינטרסים אישיים[1]. בשנים האחרונות גוברת הדעה, וכך גם במעשה, שעלינו לחנך את הדור הצעיר למיומנויות אלה, להיות "אורין חדש". אין בכך רע, ואף מאד רצוי, כחלק ממהלך גדול של עדכון החינוך למאה ה- 21, שכולל, בין השאר, הוראה למידה עדכנית, בסגנון "אוריין חדש".
לצד כל אלה יש להיזהר מהנטיה הטבעית שלנו, לראות כל דבר חדש כמהפכה, ומכאן כל מה שידענו עד כה לא רלוונטי, כי אנו עומדים מלאי יראה בפני אלוהי הטכנולוגיה והחפיצים (גאדג'טים). נטיה זו מובילה להפרחת אופנות וסיסמאות, שיש בהם:
א.  חיוב - במידה והם מזרזות בפועל את השינוי המיוחל בשימוש בטכנולוגיות ומתודות חדשות עדכניות בהתאם של הוראה-למידה[2],
ב. שלילה - במובן שאנו מטילים יהבנו על החדשנות ולא על פעילות הוראה-למידה אנושית בסיסית, שעיקריה לא השתנו מאז שהופיע הטכסט בין בני האדם.
למושג "אורינות דיגיטאלית" (שמופיע בשמות וכינויים שונים ברוח זאת), מנוכסות מיומנויות שהן ייחודיים בקרב ילדינו החכמים, מתקדמים ועדכניים, והרבה פחות בקרב המבוגרים יותר. למשל, למידה דיגיטאלית מאופיינת בגמישות קוגניטיבית ויכולת אוטונומיה גבוהות יותר אצל הלומדים. זאת כדי לפתח לומדים בעלי יכולת של למידה עצמית,ש היא חיונית לעידן הנוכחי, עידן בו הסביבה משתנה במהירות ולומדים חייבים לפתח יכולת התאמה לשינויים ויכולת לחשיבה קוגניטיבית גמישה[3]. ים של ספרים ומחקרים מתארים את העניין, גם אם נראה שלעיתים קרובות מדי התאור הוא באור ורוד מדי, והנסקת ציפיות לא ראליות מהדור הצעיר כפי שמתוארים במספר גדול של ספרים ומאמרים[4].
מכאן מתחילה מסכת של אופנות וסיסמאות, המתבטאת גם באינספור מחקרים, המתמקדות בחדשנות של "דיגיטאלי", והייחודיות של "אוריין דיגטאלי". הביקורות על הצגת הדור הדיגיטאלי כישות חדשה, למעשה זן אנושי חדש, נראות מוצדקות, בהבט שלא מדובר באדם חדש אלא קודם כל באדם, שבהחלט יש מה לשפר בו, אך לא נראה שטכנולוגיה בלבד, עם מיומנויות של מולטי-טאסק, ויצירת קשרים בינאישיים בקלות, גמישות מחשבתית ועוד ועוד, יעשו את הנס המיוחל, וכתוצאה מכך חברה טובה יותר וצודקת תפציע בעולם. ממש לא.  ישנה גם ביקרות עניינית על השטחיות, הרפרוף הבלתי פוסק שמונע העמקה והבנה, חשיבה וחקר של ממש, שמאפינים את הארוינים הדיגיטאליים, וזה גם בא לידי ביטוי בשאיפות שלהם כבוגרים, לזכות בהכל כאן ועכשיו, מתוך אשליה שאם יש בידך מידע עצום בכל נושא, וקשרים נגישים עם הרבה אנשים, ניתן להפכו לידע אישי ופרקטי, בהלימה אמיתית לאישיות ליכולות הרגשיות והקוגנטיביות המתאימות.

הבה ונהיה צנועים יותר, ושקולים בהבנת הערך המוסף של הטכנולוגיה לעיצוב חברה אחרת, רצויה יותר. לשם כך נעיף מבט על המושג "קריאה דיגיטאלית" – מושג שמוזנק לכותרות עקב יציאת אמצעי קריאה דיגיטאליים ייעודיים, ומחקרים ההולכים ורבים הטוענים שהאוריין החדש, הלומד הצעיר, מעדיף עיון בטכסט בקריאה דיגיטאלית מאשר בספר או ירחון[5].
קריאה דיגיטאלית היא קודם כל קריאה: על פי תכנית הלימודים של משרד החינוך הישראלי בקריאה מדובר ב- 3 רמות הבנה של קריאה[6]:  הבנת המשמע הגלוי המפורש שבטקסט; חשיפת המשמעות המרומזת והסמויה שבטקסט; התייחסות אישית ביקורתית ומעריכה כלפי הטקסט. בנוסף יש ללמד קריאה ולקרוא על פי מספר גישות מרכזיות:
(1) מיזוג ידע קודם של הקורא, עם המידע המצוי בטכסט לידע ותובנה אישיים ייחודיים לו.
(2) פיענוח מובנה והדרגתי של המידע המצוי בטכסט, שיהפוך לנחלת כל הקוראים.
(3) עידוד ההשפעה ההדדית של הקורא, על עולמו, תחושותיו, הבנתו ומאוויו בינו לבין הטכסט – לא רק מה את הלומד מהטכסט, אלא "מה זה עושה לך"?
 מציון הבטים מרכזיים של קריאה אלה, עליהם מתבסס גם תכנית הלימודים של משרד החינוך ניתן לראות מיד, שמיומנויות קריאה בסיסיות, הן קודם כל מאמץ ואימון אישי, ללא כל קשר עם טכנולוגיה ו/או טכסט דיגטאלי, שגם עמו שי לבצע קודם כל, פעילויות בסיסיות אלה.
הטענות המובאות כמיומנויות הכרחיות של אוריין דיגיטאלי, ראויות אף הן לעיון. מדובר למעשה, כפי שנראה כאן, במיומנויות שאין להן קשר ישיר לשימוש בקריאה דיגיטאלית דוקא, אלא לאוריין באשר הוא, כשהטכנולוגיה בהחלט מעצימה ומעלה את האפשרות שהקריאה תהיה מושכת יותר וקלה לקריאה, אך אין בה כדי לשנות משמעותית את אפקטביות הקריאה בכל המדובר בהבנה. ניתן למצאו מקורות רבים, מהם ספרים מעשיים ותיאורטיים הדנים בסוגיות אלה בהרחבה והעמקה, למשל, פרופ' שמאר-דובלט, מעלה במאמר מרכזי בתחום בזמנו (2003), את המאפינים המרכזיים של קריאה (טובה/ אפקטיבית) דיגטאלית, שלא נופלים במאומה מהצרכים של תלמידנו כיום:[7]
(1) שילוב ידע מוקדם עם הידע הנרכש בקריאה
(2) הפעלת הבנה בכל מהלך קריאה
(3) עדכן הבנה בהתאם לטכסט
(4) התמקדות ברעיונות המרכזיים
(5) סיכום הנקרא לידע מובן ושלם
(6)  הסקת מסקנות המבוססות על ידע קודם, גילוי רעיונות מרומזים וסמויים, וגישור אישי על פערים שיש בטכסט.
(7) שאילת שאלות וחקר אישי בכל מהלך הקריאה

הדגש במאפינים אלה הוא הבנה בקריאה אפקטיבית, שלא קשורה כלל לפורמט דיגיטאלי במובן, שאם נקרא את הטכסט מחפיץ אישי כלשהו, יהיו לכך יתרונות משמעותיות על אפקטיביות הקריאה. אלא בפעלת מיומנויות אישיות, שיש לפתח בהדרגה ולעודד.

בל נחשוב, ולו לרגע, שמתן קורא טכסט דיגיטאלי לילד, יפתור ו/או יעצים את איכות הקריאה שלו, ויפטור אותנו, את החברה, מללמד את הילד קריאה כהלכה. ממש לא.
מכאן שהנהייה אחר קורא דיגיטאלי באופנים שונים, או הפיכת טכסטים קיימים לטכסטים דיגיטאליים, איננה צריכה להיות מנקודת המוצא של מימוש קריאה אחרת, טובה בהרבה מהקיימת כיום במערכת החינוך, או בכל בית באשר הוא, אלא כאמצעי עדכני, נכון והולם את העידן הטכנולוגי הנוכחי, שמאפשר נגישות ואחסנה יעילים וטובים בהרבה מהספר, הספריה והמדף.
האתגר של קריאה יעילה, משלבת הבנה וחשיבה, מוטלת מאז ומעולם על מחויבות הלומד עצמו, ועל המורה, שמחויב לדעת כיצד לגרום לכך. טכנולוגיה דיגיטאלית לא תעשה את הנס המיוחל, ללא אלה, וושאי ששום כלום לא קירה מעצמו, גם אם ניתן ללומד טכנולוגיה עילית.



[1]  Cope, B., & Kalantzis, M. (Eds.). (2000). Multiliteracies: Literacy learning and the design of social futures. London: Routledge.
[3] הרצאה של Brett Clare בכנס EC00 2006 באוניברסיטת OISE טורונטו, קנדה (ההרצאה המקורית הורדה מהרשת במהלך השנים שעברו מאז)
[4]  למשל, ספר של דון טאפסקוט שעורר שיח ציבורי ער בעניין:
Don Tapscott (2008) Grown Up Digital: How the Net Generation is Changing Your World. McGraw-Hill
[5] ניו יורק טיימס 30.09.2010. ראו תקציר בעברית" "מחקר חדש: טכנולוגיה תחזיר את הילדים למילה הכתובה" אתרTheMarker IT .
[6] הבנת הנקרא: תיאוריות על תהליך הקריאה, מופ"ת סובב עולם (מקור מ- 2001 , לא מצוין)

יום שלישי, 7 בספטמבר 2010

מהפיכת התקשוב מורידה מהלך- המורה חוזר למרכז

.,
סוף סוף, כמו שאומרים, רואים את האור בקצה.
שנים ארוכות חיינו באשליה שהטכנולוגיה - טכנולוגית המידע והתקשורת היא חזות הכל. היא תחלצנו מהצרה המכונה בפינו- חינוך. אך לא עוד.
שנים ארוכות אמרו לנו שהמחשב בכתה יעשה נפלאות, התלמיד הרדוד, שעולמו נע בין קטנטנות ספרדיות, להישרדות ואח גדול ואחות קטנה, יגלה לפתע את נשגבות הידע, הסקרנות, הרצון להבין כחלק אימננטי בתשוקה לחיות.  או אז, המחשב הפייסבוק, היו-טיוב והויקיפדיה, יהפכו את ההתנסויות מגיל 10 בעישון טבק, גראס וכימיה גרועה מאלה, לטפלים. הזלזול העמוק ברווחת השני, האלימות הבלתי נתפסת נגד האחר תיכחד. או אז האלכוהול כבר לא ימשוך מי יודע; או אז העולם הצר והרדוד, של אני ואפסי עוד, יפתח לעולם, וכל כולו יהיה פתוח להכיל ולהיכלל, להבין עצמו, לדעת מה טוב לו, מה מעצים, מרומם, ומה פוגם ומפיל ומטביע, וגורם לנזק בלתי הפיך להמשך החיים.


כמובן שזה לא קרה, ההפך.


גם עם טכנולוגית המידע והתקשורת הפכו ילדינו הרכים, גדיים תמים וכסילים, לתישים ועיזים גדולים, רדודים, ללא שיכות, ללא אג'נדה שחורגת מהטבור ומטה, וחלומות שווא של דוגמנית, זמר וסופראגו, שמוצאים עצמם בבגרותם ללא יכולת פרנסה הולמת, וללא יכולת ביטוי לכשרונות ויכולויות שפעם היו חבויים בהם.
כמובן שלא כולם. חלק הולך וגדל של נוער נפלא מרים את הראש מעל הביצה, שאנו, המבוגרים, המחנכים הנחנו לה להיקוות תחת הרגליים, והיא הופכת לים מטביע כל.
בתירוצים שהיו מביישים ילדים בני 8, הנחנו להתפוררות מוסרית, חברתית, ואישית: תרצנו זאת במושגים כמו "עידן חדש", בו על כל איש לעשות כל שידבנו ליבו, יתפתח כדרכו לתיש/עז  בור, שכל עולמו זו בועה של עצמו, אגואיסט שיודע רק לקחת.
לא ננחה, לא נראה דרך, כי "הם יודעים הכל יותר טוב מאיתנו". הנחנו לעצמנו בפחדנות שלא מביישת שפני סלע, להפסיק לחלום, להתוות דרך, לדרוש עמידה בערכי יסוד של חברה אנושית חפצה חיים. לא למסרים בהירים, כי אם לעמימות, לפרשנויות אינספור, לאי מתן סקלה של סדרי עדיפויות, מה חשוב יותר, מה בונה יותר, ומה הורס. וכל אלה רק כדי להסתיר בעצם אימפוטנטיות של מבוגרים, ששכחו שתפקידם להתוות ולשמור על חברה שפויה שחפצה חיים.


חלק הולך וגדל של נוער נפלא מאס בכך, ובצדק. חלק הולך וגדל של נוער נפלא הולך להקים בעצמו מה שאנו, המבוגרים והמחנכים כבר שכחנו. אבל זו עדיין טיפה בים.


כשאנו מסתתרים אחר שמרנות הגובלת בפתטיות של "חינוך של פעם", ומצד שני בחזיונות שווא עתידניים בה אין צורך במורים, כשהילדים לומדים בעצמם מעצמם באמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת -הסרנו אחריות על עתיד ילדינו.


הגיע הזמן לשים להפקרות זו סוף. אלא אם נמשיך להניח כן לצדקנות, לגלגול עיניים באידאולוגיות של מי אנחנו שנחנך, שיכרסמו בנו עד לשורשים וניפול כולנו.


לא, הפתרון הוא לא לחזור לבולשביזם של מעמד עליון צר היודע מה העם הנחוּת צריך, כשהדמוקרטיה מכסה מלמעלה על התנהלות מושחתת ולא מוסרית זו. לא לחזור למקום בו מעמד שליט יודע מה הילדים צריכים, מה העם צריך, ולכפות אג'נדה מתנשאת ומתעלמת מציבורים אחרים בחברה. לא לחזור לחמדנות השליטה והכח, השררה והשרירותיות.


הפיתרון הוא לקיחת אחריות חברתית של כל אחד ואחד מאיתנו, ולו במסגרת העבודה במקצוע בו כל אחד ואחד מאיתנו רכש ועוסק בו כעת. 


הפתרון הוא בחינוך, בו המורה הוא במרכז. אך הפעם מורה מקצועי, שבאמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת הוא מזמן לתלמידים מסגרת לימודית של סיפוק סקרנות, ערוץ ליצירתיות, ליזמות, לצד הנחיה, דחיפה, עידוד בלתי פוסק, הובלה אם צריך, כשהטכנולוגיה מהווה פלטפורמה אידיאלית לשם כך.
דברנו רבות על מורה מקוון כיוזם בהוראתו "קהילה מבנה ידע".  קהילה לומדת בה במורה קונסטרקטור הלמידה, מנהל העבודה, כשהלמידה נעשית בדרך כלל על ידי התלמידים, בעצמם. אבל בנוכחות מלאה של המורה. הוא מתערב כשצריך, מנחה, ומתווה דרך מדויקת לאלה שאין בכוחם, עדיין, להתוות בעצמם, באחריות אישית אתה דרך.
הטכנולוגיה פותחת צוהר ענק, מענה לסקרנות אמיתית, לעידוד ופיתוח אישיות, אך כשהמורה במרכז. מורה ששם את התלמיד במרכז העשייה, מנקודת מוצא של חוזק, מתוך עוצמה פנימית, וגיבוי חיצוני איתן של החברה כולה.


מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. חוזרים "לדרך הישנה", בה המורה מוביל, מתווה, מאפשר לבעלי כנפיים רחבות להמריא אל-על, ומהווה תמיכה, יד גדולה שתומכת ומרימה לאט, לאלה עם הכנפיים הקטנות יותר, החלשות.


ולאלה ואלה מאפשרת הטכנולוגיה, באמצעות המורה המקוון, הבשל, המודע לעצמו, המוסרי, המהווה דוגמה אישית, ולא צל חיוור של איש/ה מוכה ומושפל הן על ידי מערכת החינוך, והן על ידי ההורים והתלמידים.


מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. הכלים הטכנולוגיים השיתופיים הם נפלאים למורה נפלא, במרכז, שיודע ומבין ומכוון, ומאפשר. נמצא, שהמהפכנים הגדולים בככר השוק, הטכנולוגיים העתידנים, החדשניים,הופכים כיום ללא הרלוונטיים האמיתיים בשלהיי 2010. עד כה לא העזנו לפצות פה בצילם, במיוחד כשהם פתחו אותו (ושכחו מזמן לסגור), כי הרגשנו קטנים ולא מבינים. אצלם מקור הכל התחיל והווה רק בטכנולוגיה, והם מנופפים בגסות ואף בחוצפה של אלה היושבים על הגדר ומחוצה לה, על אזלת היד של החינוך, על אי הרלוונטיות של מערכת החינוך על רבדיה, ורק הטכנולוגיה היא חזות הכל . הבטנו בהכנעה בלהג הבועט במוסכמות החברתיות והחינוכיות בפרט, והנה הוא הופך יותר ויותר ללא רלוונטי, וודאי לא מישהו שיש להקשיב לו.  החברה חזקה יותר מלהג מתנשא בחסות חדשנות טכנולוגית עתידנית. הבנו. בחיי שהבנו.
ומי הופך יותר ויותר לרלוונטי של אמת? - המורה הישן והטוב, זה שכולנו כבר הספדנו, שחוזר למרכז, והפעם בגדול, כי רק בידיו המפתח לשינוי החינוך.


חינוך 2010 ואילך הוא קודם כל חינוך. הנחיה הובלה הנהגה של מורה מקצועי ומחנך כאמן שהחומר בידו הוא הלומדים. הטכנולוגיה היא הטכנולוגיה של 2010 ואילך, מופעלת ביד רמה ומקצועית על ידי מורה מקצועי, במערכת חינוך תומכת. מערכת שנותנת גיבוי, נחושה, אמיצה, שאיננה חוששת מהורים היסטריים ואלימים, שאי המסוגלות שלהם לשלוט בחייהם הם, ולחנך את ילדיהם, מושלך על המורים.  גיבוי ממערכת שאיננה חוששת מאיומים משפטיים ותקנות לא הגיוניות שרומסות, מעכבות ודורסות בשם אל "הצדק", שלעתים קרובות מדי מעוות ואבסורדי, שלמענו יש להקריב את כולנו.


די עם הרפיסות, אי ההבנה, ההתבטלות מול מלהגי טכנולוגיה, המוליכים שולל את עצמם ואת החברה בחזיונות השווא טכנולוגיים, ובדמגוגיה ללא הכיסוי.


מהפיכת התקשוב מורידה מהלך כדי לסייע לחינוך יהיה שפוי, יעיל, נושא פרות, בחברה שפויה עם אג'נדה מוסרית ומסרים אישיים, חברתיים ותרבותיים בהירים. חברה מכילה ומבטאת רב תרבותיות, רב-לאומיות, רב ג'נדריות, קושרת ומאגדת.
לטכנולוגיה בחינוך תפקיד חיוני במשימה זו, בתנאי שניתן למורה לעשות את מלאכתו,  נגבה אותו, ונניח לו ולעשות שימוש בה כמנצח תזמורת חברתית בחברה עם עתיד, בסיס ועוצמה.


ויפה שעה אחת קודם.

יום שישי, 12 במרץ 2010

פייסבוק וחינוך - הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?


אם הטבע הוא הפייסבוק למה לא נלמד בו?
מרבית תלמידי מערכת החינוך בארץ לפחות, מתנהלים באופן כזה או אחר בפייסבוק. אומרים, (על סמך סקרים שונים בארץ) שלמרות שהוא מוגבל לגיל 13, יש שם ילדים בני 7, שפשוט "מזייפים" את הגיל.  
תקשורת, תמונות, יצירות להתפאר, הבלים, חברויות, הסתודדויות אישיות וקבוצתיות, הבעת דעות עמוקה על האח הגדול, האחות הקטנה, הכוכבת השמנה, החורף, הקיץ, בצפר, שכנים, דודים, טיול לכל מקום ולשום מקום, אקטואליה, רגשות, דיעות... בעצם הכל, גם אם זה לא הרבה. שלא לדבר על "מכות" - "כאפות", החרמות, הכפשות, השפלות, להעליב, להיעלב, לפגוע להיפגע, להנות, לחגוג חברויות, ולספוד פרידות... טוב, אפשר ככה להמשיך בלי סוף.
בקצרה, סביבה בה חלק גדול מאד מילדינו הרכים מנהלים את החלק העיקרי של חייהם, דור העתיד, שמצפים ממנו שיפריח ויעצים את המדינה המשונה הזאת, או, חלילה, יפרק ויסגור אותה, ושהאחרון יכבה את האור.
אז לפי אותו הגיון - אם כולם בפייסבוק, מציאות טבעית ורוחשת, למה שלא נלמד (גם) באמצעותו?
האם זה אפשרי? האם זה כדאי? האם באמת נוכל למצות ערך מוסף משמעותי מסביבה כה נפוצה, ולפגוש את התלמידים בזירה הטבעית שלהם באמת, שהיא ממש לא בית הספר ואף לא הבית, אלא ב... פייסבוק?


מהו הפייסבוק ?
Facebook - פייסבוק הוא רשת חברתית. לכל משתמש/ קבוצה ואף רעיון חברתי כלשהו, מרחב אישי משלו, שרק הוא (בעליו המקוריים) יכול להיכנס אליו. לעומת זאת, ניתן לפרסם לכול העולם, או רק ל"חברים" (על פי בחירה מראש) שהזמין והם הסכימו, או מאשר הזמנה של אלה שהזימנו אותו; ניתן לפרסם את הגיגיו, תמונותיו, ואף קבצי קול וודיאו שטרח לעלות למרחב זה - בהודעה פרטית, קבוצתית או פומבית. אך יותר מכך: אם "החבר" מאפשר זאת, הוא יכול לראות אצלו מה התחדש אצל החבר ההוא, ואצל החבר של החבר ההוא וכך כל הדרך לעומק החברויות האלה שהוא בפועל אינסופי. כל פעולה שחבר עשה משהו, הגיב, הסכים, מחה, עודד - ניתן לראות זאת בפועל, ולדעת זאת. בנוסף ,יש אפשרות להגיב לפעולות המבורכות שהחבר עשה, להצטרף לקבוצות עניין סגורות או פתוחות כבעל עניין או סתם אוהד, וגם שם להגג ולהגיב, ליצור ולהצטרף לאירועים כמו מסיבה, הפגנה, או סתם יוזמה כלשהי - - - בקיצור, הבנתם את הפואנטה.


פייסבוק וחינוך?
דברנו כבר, הגגנו , עודדנו ואף ניסינו בפועל, כלים עדכניים של הווב 2.0 כמו הבלוג, בויקי' , טוויטר, והגיגים אודות רשת חברתית לשימוש בחינוך. בכל אלה דיברנו על ההתאמה, השילוב, ההטמעה של הכלי בהוראה ולמידה כך, שהערך המוסף הפדגוגי יהיה ניכר. למשל, דיברנו על הויקי ככלי ניהול ואפשור למידה יוצא מן הכלל, לעידוד למידה משמעותית ותיעוד אישי וקבוצתי; על הבלוג - יומנרשת חינוכי כמחברת דיגטאלית, פרוטפוליו, כלי הבעה אישי וקבוצתי, כולל מעורבות גם בתגובות, ועוד ועוד.


האם באמת כדאי לנסות  באותו אופן את הפייסבוק - "פייסבוק חינוכי"?
גם אם נצטנע ונהיה ספקנים ולא נחרצים כל כך, התשובה היא: בעקרון כן.
כי.... עקרון בו ההוראה והלמידה מתנהלת באמצעות רשת חברתית היא העתיד החינוכי. זו טענה די מבוהקת שהתגשמותה די ברורה.
השאלה היא, האם הפייסבוק, כפי שהוא, או אף עם עדכונים כאלה או אחרים, מתאים למשימה - התשובה היא, מן הסתם לא. חבל על הזמן.


וננמק:
עקרון של רשת להוראה ולמידה הוא עקרון נכון, מוצק, ואף הכרחי בעידן המודרני דהיום (2010), בו קהילה מבנה ידע היא המודל המועדף על ההוראה והלמידה. דובר בכך, ואף אנו דברנו בזה לא מעט, עם המון עדכונים בהמשך. יישום פרדיגמת הוראה-למידה של קהילה מבנה ידע באמצעות רשת מקוונת, הוא טבעי ונכון. אך הפייסבוק כפי שהוא לא מתאים לכך באמת:

  1. אינטימיות ומעטפת הכוללת רק את קהל הלומדים ובעלי העניין של ממש - לא קיים בפייסבוק. נקודה. הבטחה שרק בעלי העניין יהיו במערכת, היא תנאי הכרחי לניהול למידה משמעותי, גם אם חלק מהפעילות פתוחה לציבור. אידיאולוגיות של הוגים הדוגלים בפעילות בסביבה רוחשת ורועשת ופתוחה בעקרון לכל דיכפין, אינם מעשיות, מהטעם הפשוט שגם הם לא ילמדו בתחנת הרכבת או בככר העיר, אך לא רק מטעם זה.
  2. מרחבים ציבוריים / קבוצתיים בהם ניתן לעדכן תכנים וחומרים , כמו גם דיונים- קיים אמנם בפייסבוק, אך תפעול נכון והולם לצרכי הוראה ולמידה מסורבל מדי, מאולץ ואינו קולח כמו שצריך להתנהל בתהליך הוראה ולמידה.
  3. עוד כלים הכרחיים כמו "דיסק אישי מקוון" - ניהול המידע האישי של קבצים, כמו גם אובייקטים אחרים הכרחיים לצרכי הלמידה - לא קיים בפועל.
  4.  ניהול זמן, ניהול ארועים לאורך השנה - מאולץ מדי ויישום שוטף לאורך שנת עבודה לא ממש מעשי.
  5.  קיום כלים דומים, של מימוש רשת קהילה מבנה ידע ייעודי לחינוך- קיים, גם אם לא אידיאלי, אך הרבה יותר טוב ממה שפייסבוק מציעה. כיום קיימים מערכות חינוכיות ייעודיות של מייקרוסופט, גוגל , ועוד שחקנים עתידיים גדולים בזירה, כולל  פלטרפורמות חינוכיות ייעודיות (גם בעברית מתוצרת הארץ) קיימות ועתידיות. 
  6. האפשרות שפייסבוק יוציאו "גרסה לחינוך" קיימת תמיד, אך לא נראה שזה יתגשם בפועל, וגם אם כן, ההתכוונות העסקית תגבר על הפדגוגיה הנדרשת. נמצא שקיימים צרכים פדגוגיים שחלקם, לפחות עד היום, לא יישימים עבור המודל העסקי של פייסבוק.
מכאן, לא נותר לנו אלא להיאנח, ולחפש מערכת שיתופית בהם ניתן ליישם עקרונות הוראה ולמידה עדכניים, מבלי לאלץ עצמנו, ולכפות כלי שאינו בנוי לשם כך כראוי, אפילו אם הוא עונה לשם "פייסבוק". וישנם כאלה...

מה שכן, ודאי וודאי, אנשי החינוך מחוייבים לפעול בפייסבוק באמתלאות שונות, ולו רק כדי להבין את הסביבה בה מרבית ילידנו ונכדינו מצויים שם זה מכבר. זו חובה חינוכית אזרחית שיש למלא אותה.
כך נוכל להפעיל כלי רשת ייעודיים לחינוך בהלימה טובה יותר לצרכי דרדקינו כך, שהם פחות יזדקקו לפייסבוק. סביבה שההיבטים והפעילויות בה חיוביים מאד, לצד השליליים מאד- מקום רועש, אלים, רדוד ומאיים עד בכי. כך נגרום שתלמידים ימצאו מבוקשם בכלים ייעודיים בחינוך, באיכות לא פחותה, אך בסביבה מוגנת יותר - "מרחב מוגן" תוך מתן מענה למרבית צרכי חברה ולמידה. כלים כאלה קיימים היום, ויש לשלב בהם עקרונות חברתיים חיוביים מהפייסבוק, אך לא להשתמש בפייסבוק ככלי הוראה ולמידה, כי כפי שהוא, הוא אינו הולם.

וכל זאת, בתנאי, כמובן, שמורים שלקחו על עצמם, או הטילו עליהם את האתגר להיות מורה מקוון, יכניסו אתגר זה לאג'נדה המקצועית שלהם, שהוא הכרת הפייסבוק והתאמת הערך החברתי שבו לכלים חינוכיים מקוונים ההולמים. 
ויפה שעה אחת קודם.