השיווק באמצעות פייסבוק – פלא או פלופ?

כפטריות אחרי הגשם צצים קורסים והצעות להכשרות חיוניות לכל בר דעת, איש ארגון וודאי שיווק באמצעות הפייסבוק. לא שיש לי, חלילה, משהו נגד הכשרות והקניית דעת, אך האמרה האלמותית "ילדים, היזהרו מבאובבים!"  שמתריע המספר "בנסיך הקטן", שבה ועלתה כשקראתי את המכתב שקבלתי בדוא"ל (המצורף בזאת כאן). אין ספק שפייסבוק בעסקים, כמו עץ באובב נשמעים כמשהו אקזוטי ענקי, לא מוכר ולא ברור בדיוק מה ולמה, והולמים את הבאזז של "פרסום בפייסבוק"/ ב"רשת חברתית".

אז אולי כדאי שנעשה קצת סדר בבלגן, לא כמומחה בתחום שיווק בפייסבוק וברשתות חברתיות בכלל (ממש לא, וגם לא מתכוון להיות), אלא כצופה על תהליכים בהם מעורבים אי-הבנה מובנית של המדיה; "חדשנות" – ("צעד אחד לפני כולם"), חמדנות (מיותר לפרט), ויזמות שיותר נראית כיזמות דלשמטע (משהו שקופצים עליו לפני שהוא בשל וכשיר לשימוש משמעותי),  אופנה ("כי כולם עושים את זה") וכיוצא באלה דברים.

אז ככה – לשיווק בפייסבוק המון יתרונות, באמת. כיום, כשהרשת החברתית הופכת חלק הולך וגדל בהתנהלות אנשים, והרבה אנשים, אין סיבה מדוע לא להיות גם שם כמשווק ומפרסם, ההפך.

ברם אולם, כמו שאומרים, מרוב יתרונות שוכחים דברים בסיסיים מבית סבא/סבתא:

1.    אין דברים בחינם. כלכלה חינמית, או "ווין-ווין" בה "כולם מרוויחים" - אלה רעיונות של חבר'ה שלעולם לא עוסקים בעסקים באמת, אלא בשוליים, לא בעולם האמיתי. הם יודעים להגות תאוריות שנשמעות יפה, אך מתנפצות כגלים על חוף המציאות. הבעיה היא שכמו גלים, למרות שברור מה גורלם שמגיעים לחוף, כל יומיים ומחצה צץ מישהו שבטוח שהגל שלו יעשה את זה... הוא הוא הצונמי המיוחל שהעולם חיכה לו.
2. בכל מדיה חדשה של התנהלות קיימת תופעה של התלהבות ראשונית, לא פרופורציונאלית למציאות המכונה הייפ – hype  של דבר מה חדש ומרתק (ידוע כמודל חדירה של גרטנר)[1], ואח"כ "יורדים למציאות", האנשים נוטשים את הגימיק, הביקוש לשירות/ מוצר יורד פלאים, ורק למי שיש גב וסבלנות וחזון ואמונה במוצר ו... מענה לצורך ממשי בעולם האמיתי, לא הוירטואלי, הוא מתחיל לחדור שוב, הפעם לאט, ובהדרגה ועל פני ציר זמן ארוך הרבה יותר מההייפ, הופך לחלק בלתי נפרד מחיינו בעסקים, הזמן הפנוי וכד'.
3. מציאת אינטרסים משותפים בין ספק/ יצרן לבין צרכן ברשת חברתית ציבורית בה יש כל העולם ואשתו ובניו בנותיו וחיות המחמד גם, מסתבר שאיננה קלה ופשוטה משמעותית משיטות ישנות קצת יותר, אך שהוכיחו עצמן. הבעיה המרכזית מתחילה ברגע שכולם בו זמנית, כמו בבהלה לזהב הזכורה ל-לא טוב, עטים רצים לשם, וכולם יכולים לעשות את מה שאתה עושה בדיוק, היתרון שלך מתמוסס כמו הגל המתנפץ על המזח...
4. זה שמישהו עושה "לייק" כשהוא משועמם, כי הרי הוא מחובר לרשת באי-פון/ איי-פד/ וכל אי-אי-אי אישי דומה, זה לא אינדיקציה שיווקית של ממש, ופתאום אתה מוצא עצמך מתחרבש עם קהל עצום שלכאורה הגעת אליו, ולמעשה הוא לא יביא את הגאולה לכיסך. מעבר ל- hype  הראשוני, יש להשקיע אנרגיה רבה במיסוד, בקרה והפרדת המוץ מן הבר.  
5. והחסרון המשמעותי ביותר: כלכלת העידן הדיגיטאלי מושתתת על מתווכים וספקי שירותים בין המשתמש למידע המפורסם. לפחות בעידן הקרוב מתווכים אלה, ספקי שירותים אלה, הם מונופולים ענקיים פרטיים, וממש לא ספקי שירותים מטעם מדינה/ ציבוריים עם אחריות וכפיפות למחויבות לאזרח. בניגוד למה שאנו נוטים ללהג על העידן הדיגטאלי בו הכל מבוזר, וכל אחד יכול, וכל אחד הוא מינימום קוד פתוח (ראו פוסט "הרהורים טרופים על הקוד הפתוח"), וכל אחד נותן, וכל אחד מלך וכל אחת נסיכה, ולהפך, קמו על חורבות המונופולים הישנים, מונופולים גדולים ומאיימים בהרבה כמו גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט, ושירותים קטנים יותר של בלוגים, אחסון מקוון בענן וכד'. אך כגוף פרטי שמחוייב אך ורק לבעלי המניות שלו, הם ענן כמו ענן: זמני לגמרי, עונתי, לא יציב, לא קבוע וברוח קלה עלול לנוע ואף להיעלם. כמו כן נבין, שרשת חברתית יעילה, היא זו המכילה ת'לפים ת'לפים של משתתפים. במילים אחרות קונגלומרט, שמטבע הדברים הנו מונופול דורסני וחסר חמלה והתחשבות והוגנות, כי עליו להרוויח, והרבה, ואין לו שום מחויבות לחברה, לך כאזרח פרטי, וודאי וודאי אם השירות חינמי.  לכן, מי ששם יהבו על שירות כזה לצורך עסקיו, שלא יתפלא שהוא קם בבוקר דלפון ונקי מכל הנכסים המושתתים על שירותים אלה.
6. בהמשך לחיסרון 5: גם שירותים בתשלום הם בעייתיים ולא בטוחים למדי. כי גם אם יפצו אותך על העשרות דולרים ששלמת בשנה, הנכסים שהיו נעלמו ואינם ולא ניתנים לשחזור ברגע שהוסרו, ולא משנה למה.... ראו הוזהרנו.

יש צורך לקבל תשובות הרבה יותר מבוססות לפני יש הולכים לעשות "עסקים בפייסבוק", כשראש וראשון הוא שקיפות המנגנון של הסרת דפים. הרי כל מתחרה, או סתם משועמם יכול בקלות לארגן מספר חבר'ה להתלונן על הדף שהוא פוגע באופנים שונים, ומי יתקע לידי שהשיקולים להורדה אכן ענייניים והוגנים? ייתכן ויש צורך במנגנון חצי ציבורי, שיש אפילו לשלם משהו על הגשת תלונה וכל ברור, כדי לסנן מראש, כמו גם לאפשר לספק השירות להעמיד מנגנון שפוי ומוסרי שכזה.

------------------

טוב... אז הנה דוגמית לטיעון כאן, בהמשך לדברים דומים שנטענו בפוסט "אם אין אני לי, גוגל ממש לא לי" ובפוסט גם קיום המידע במרחב המקוון נצחי יחסי, סופי ומוגבל, ובטח עוד ידובר בטיעון זה, כי כבר הזהירו אותנו "ילדים, היזהרו מבאובבים!" .

וכך המעשה. יום אחד היה ערב ולתיבת הדאר הכללית שלי (דוא"ל כמובן) לצרכים בו אני מציג עצמי לכל מיני הצעות  לא ברורות ובהירות נחת המכתב הבא. כדי למנוע אי הבנות: אין לי שום דבר נגד בעל המכתב, מפרגן לו עמוקות, ואני מביא זאת כדוגמית מאד ממחישה את הטיעון למה צריך לפחד מעצי באובב...

בקצרה, מדובר במיזם מקצועי של עידו  מאירון , על כיצד לנצל את הפייסבוק לצרכי שיווק ופרסום עסקי. לטעמי-  אגרסיבי מדי, בכל עניין הדחיפה והשיווק – כל יומיים מיילים ארוכים עם הזמנות לסדנאות ומידע חלקי מאד רק כדי למשוך כשלא ברור מה יש באמת שם.

חלק חשוב מהמידע שהוא מוכר לאנשים הוא כיצד להתמודד עם היעלמות דפים באופן פתאומי ושרירותי, והנה הוא מספר בעצמו שזה קרה גם לו... סנדלר שהולך יחף. טוב, קורה.

אז קודם כל אני לא מבין מה נעלם, כי הדף קיים, והוא כותב שם מכתב זה גם, כך שזה לא ברור... ייתכן וזה עוד גימיק אגרסיבי להעיר עוד אוהדים, או באמת משהו אחר נעלם שאני לא הבנתי מה, אך בכל מקרה זה רק מעצים את הטיעון הבסיסי כאן- בו אני מתריע זה זמן שתיזהרו ותישמרו לא להתבסס רק על שירותי ענן כאלה, כי זהו שירות לא יציב ולא אמין, למרות שבהחלט יש מקום להשתמש בשירותים אלה, אך עם זהירות נדרשת, ו... כמו מכונית חשמלית למשל, פשוט תהיו זהירים, חכו שאחרים יתמודדו עם החדשנות ואי הבהירות ואי היציבות, ותראו איך הדברים עובדים, ולא לרוץ וליישם אסטרטגיות ונכסים על קרן הצבי, כלומר על "ענן" של רשת חברתית, שירות אחסון וכד'. ואל תרגישו שאתם לא רלוונטים אם אתם עדיין לא עושים עדיין עסקים בפייסבוק. זה בסדר. תמשיכו לעשות עסקים טובים כמו שאתם יודעים לעשות טוב, פרסמו את העסק בפייסבוק, אך... חכו עוד קצת להבהרות של ממש, ולא להבטחות של ענן ברוח.

נ.ב... ואני מת על המשפט במכתב המצורף, המסומן באדום, שמדבר בשם עצמו, כי אחרי משפט כזה אין צורך יותר להוסיף דבר...

ואיך כבר אמרנו:  "ילדים, היזהרו מבאובבים!"

ויפה שעה אחת קודם, לא ככה?

---

[1] פרוט מודל חדירה זה ראו בספר רותם פלד (2008) לקראת בית ספר מקוון, הוצ' מופת ת"א (פרק 6 עמ' 104)

.

כשהאר"י פוגש את הרי קרישנה- הפעם גלגול נשמות ותפקידו

 פוסט זה כשהאר"י פוגש את הרי קרישנה...", נשמר כאן בטעות. תמצאו אותו במקום שלו הוא יועד בבלוג: על העולם והלב.
או פשוט הקישו כאן אל קישור ישיר לפוסט מרתק זה.
אל תחמיצו!

גם קיום המידע במרחב המקוון נצחי יחסי, סופי ומוגבל

ודאי שמעתם לא פעם אתה אמרה "... אבל המידע ברשת הוא נצחי". אז זהו, שאפילו "אמיתות" שכאלה, מתבררות כמופרכות למדי. ממש לא. המידע במרחב המקוון נזיל, לא נשמר כפי שאנו נוטים להאמין, וחלקו הגדול נעלם ונגוז לנצח.
יש אף טוענים, כנראה במידה גדולה של צדק, שמידע חיוני לחברה האנושית עלול ללכת לאיבוד לנצח, הרבה יותר ממה שהיה לפני העידן הדיגיטאלי (שהוא היה אצור בדפוס , צלולויד, ובכתובים/ מאוירים על ניר/בד/קלף/אבן/עץ/קירות וכד'), כי למעשה אין העתקים פיזיים, אלא רק טקסט דיגיטלי במרחב מקוון, התלוי לגחמות ולרצון טוב של בעלי השירותים הדיגיטליים המאחסנים אותם, כמו גם לאפיונים הטכנולוגיים של ההתקן בו שמור המידע.
כל המידע שנצרב העולם הווירטואלי "ולא ניתן להסרה" כביכול, הוא צעיר מאד. רובו המכריע  לא יותר מ- 20 שנה לכל היותר, ומידע ותיק יותר שמור במדיה מגנטית שאורך חייב מוגבלת לכעשור שנים בלבד. בפועל, רובו הגדול עדיין בגיל פעוטון וגן הילדים (0-5 שנים).
ההזהרות שכל מה שתכתוב יישאר לנצח מופרכות ומוגזמות, אם כי יש בהן משהו, כמו בכל דבר. רק חלק קטן מאד של המידע שהותרת אחריך, אם בכלל (כשהיית נער פותה, שיכור ולא מיין, או סתם לא הפעלת שיקול דעת) יישאר ליותר ממספר שנים. רב הסיכוי שרובו יגוז ויעלם הרבה קודם.  הסיפורים בהם מידע לפני שנות דור רודפים אחריך היום, כשהמעסיק הפוטנציאלי/ המחזר הפוטנציאלי וכד' ידחו אותך על הסף, כי מצאו בגוגל שבגיל 6 בגן תמר עשנת ג'וינט, עלולים להתרחש בסיכוי נמוך ממש, ובכל מקרה זה רחוק מלשקף את המציאות.
כך גם הגיבויים שספקי האתרים מבטיחים ברצינות תהומית שהם עושים כל 24 שעות. תאמינו לי שמאד לא נעים להעמיד זאת במבחן ולגלות שבעצם זה כמעט בלתי אפשרי לדלות מידע שאבד מתוך גיבוי , אלא אם אתם מוסד שהשקיע הון תועפות במערכות אמינות יותר מהמצוי. הסיפורים על מידע שמאוחסן ברשת במספר אתרים בו זמנית, הוא נחמד, אבל אורך חיי המידע הדיגיטלי ברשת הקצר ממילא, יגרום לכך שהכול יימוג לעולם תוך שנים לא רבות.  אם תחפשו נצח תמצאו שהמידע הדיגיטלי שלכם נעלם לנצח, יישמר? ממש לא!


המידע במרחב הווירטואלי נדיף למדי. אני מניח שלא יירחק היום ומתמטיקאים משועממים יוכלו לפתח, בקלות יחסית, מודל של "זמן מחצית החיים של מידע באינטרנט" בהקשרים ובעלים שונים. כלומר מה הזמן שמחצית המידע מדף/ יצירה/ מסמך מסוים יאבד ולא ניתן לשחזר אותו?  להפתעתכם נמצא שהוא קצר יחסית. ממש כך. שנים ספורות בלבד, וזהו. אגב, אורך חיי מידע דיגטילי מגנטי כמו גם "צרוב", אינו ארוך כמו שאנו חושבים: הרבה פחות מאורך חיינו הממוצע, ובפועל אחרי כעשור- שניים של שנים מחציתו משתבש והוא לא ניתן יותר לשחזור, ולמעשה כל המידע אבד לנצח, אלא אם טופל והועלה למדיה אחסון דיגיטלי אמינה יותר.


זמן מחצית חיים של מידע: פרק הזמן שחולף מזמן נקוב כלשהו,  נכנה זאת T0, בו כמות המידע (ברשת / באשכול אתרים/ של איש או גוף כלשהו שמתמשים ברשת ומעלים בה מידע משלהם)  בזמן נקוב מאוחר יותר  T1/2- היא מחצית הכמות.
למשל: אם ניקח את סך המידע שהיה ב 1/1/ 2000 נמצא שב- 1/1/ 2007 (סתם לשם דוגמא, אך אינני סבור שאני טועה בהרבה) מחצית המידע שהיה ב- 1/1/2000, נעלם מן הרשת. אין לזה קשר שהצטבר ונוצר מידע חדש . כלומר, על פי דוגמא זו T1/2  של שנת 2000 היא 7 שנים. ייתכן וזמן מחצית החיים משתנה מעט, והוא תלוי בנקודת ההתחלה T0, אך ניתן בהחלט להניח שב- 20 שנות קיום האינטרנט המשמעותי החל מ- 1990 לערך, T1/2= 7 שנים לערך. ולדעתי (סתם תחושה, אין לי נתונים לברר זאת) הוא הולך ומתקצר, והוא כבר היום (אפריל 2011) כ- 5 שנים בלבד.... ימים יגידו.


ואדגים זאת בנרטיב האישי שלי: בחיי הארוכים (יחסית כמובן) העליתי  החל מאמצע שנות ה- 90 לרשת המון מידע. גרופמן עם תעודות. אם אתחיל לשחזר  אמצא לגודל ההפתעה שרובו הגדול נגוז ואיננו.
נתחיל מרשת חברתית ראשונה (כמעט) בישראל: "אינפונט" הישנה מתחילת שנות ה- 90 - פורומים לקהל בנושאים שונים, בהם דנו, התווכחנו, רבנו, התחכמנו, ומה לא בעצם (חברת נמת -נתיבי מידע ותקשורת, בניהולו של יונתן גרעיני).  הכל נגוז , וכול המידע שם נעלם עם הקאלה שאקטי (סנסנקריט- רוחות/ כוח הזמן) בתחילת שנות ה- 2000. על בסיס אינפונט הקמנו את "זוית רחבה" רשת חברתית ראשונה בחינוך בארץ, שבשיאה הייתה מלאת פעילות מקוונת, ורבים מילדי קו העימות הצפון של אמצע שנות ה- 90 גדלו עליה. שם, כיוזם ומנהל המיזם "זוית רחבה", גם עבדכם הנאמן כתב המון דברים, אפילו יפים וחשובים שאבדו ללא שוב. גם היא נמוגה,כמו  ערגות וכמיהות אלפי המשתמשים ב- IOL הזכור לטוב לוותיקים שבינינו,  שלקראת 2003  - מאות פרומים, מידע אנושי עצום שנבנה בעמל יזע דמעות וכמיהות של אלפי משתמשים ישראלים, נעלם ונגוז, ונבלע אי שם בפורומים של שירות אחר ("תפוז" נדמה לי), וגם הם - לא נראה שיש להם עוד זמן רב, וודאי שהמידע מסוף שנות ה-90 תחילת ה- 2000 נעלם משם כבר מזמן.
הקמתי בעבר, מספר אתרים אישיים, החל מתחילת שנות ה- 2000, אפילו אתר שירים מרתק, שלא לדבר על מאמרים ומאמרונים בדפי ווב שניתן לערוך אותם באופן אישי. גם הם נעלמו מהרשת כשהשירות שתמך בהם נעלם.
כך גם הגורל של קורסים מקוונים על אתר וויקי, (2006-2009) בקורסים באונ' חיפה, שהייתי מעורב בהם עד צואר, שבשיאם היו מלאי חומרים מעניינים של סטודנטים ומרצים - ובשלב מסוים (שלהי 2010)  הועפו מהרשת כי ספק השירות של הויקי התעייף ואמר לנו לעוף משם... ממש כך.  כך גם חומרים מהאתר הנוכחי שלי avrumrotem.com  (ראו תמונה כאן של האתר הישן שנעלם מהנוף ואיננו עוד לנצח) שעבר  (מרץ 2011) הסבה לאתר הנוכחי, וחומרים רבים ממנו (על למידה שיתופית, מטלה מקוונת, הרצאות ומצגות רבות) נעלמו מהרשת ללא שוב. פשוט לא מצאתי את הזמן והאנרגיה להעבירם לאתר החדש....


והדגמה כללית יותר: כולם מדברים על המידע האינסופי שמצטבר אודותינו ברשת החברתית. האמנם?
 עם כל הכבוד לנו, כל הכלי הווב- 2.0 החלו לצבור מידע אינסופי  מלפני שנים ספורות בלבד מכל משתמש (מדברים על חלק גדול מאוכלוסיית העולם כיום) . יותר מכך, ניסיתם לדפדף לאחור (חודש קודם) בפרופיל של מישהו אחר? איך בכלל אפשר למצוא שם משהו שלא עדכני לימים האחרונים ממש?


אז על איזה נצח אנו מדברים בעצם?
הרי ברור לכם, ואל תשלו עצמכם לרגע, שברגע שפייסבוק הגדולה תשנה פניה/ תימכר/ צוקרברגר יקבל הארה פתאומית באמצע הלילה, ויחליט לנטוש לכפר קטן על גדות נהר היַאמוּנָה או סיבות אחרות לא חשובות שכאלה, מיד כל המידע הנצחי בלילה לא אפל במיוחד, של כל אחד מאיתנו שטרח להעלות מדם ליבו, יעלם, פשוט כך.   
לא רק בפייסבוק. אין כל הבטחה שאתר / שירות כלשהו יהיה נצחי. הכל נתון בחסדי שיקולים כלכליים טהורים של גופים פרטיים, שטובת הציבור היא חלק כמעט לא מהותי בה, והחוק, עם כל רצונו הטוב, לא יכול להפוך שירות פרטי, לאינטרס ציבורי מהמעלה הראושנה שיש לשמור אותו בכל מחיר.
הכל כל כך זמני ונזיל, שאפילו כתובת אתר מחייבת חידוש אחת לשנה (תשלום סמלי אמנם), אחרת הכתובת תתווסף למאגר הכתובות הפנויות והאתר יורד ללא שוב...  כלומר, שלא אשלה את עצמי לרגע: אם לא אקפיד לשלם כל שנה  במועד הנקוב על 4 דומיינים שאני מנהל בעצמי- הכל יעלם.
ברור לכל שאף עבדכם הנאמן הוא בשר ודם  [כדברי איוב : (פרק י'ד פס' 1): "אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז",] מתי שהוא גמאני אנטוש, ואצא מהעסק באופן כזה או אחר, ולא אקפיד לשלם יותר, כי לא יהיה למה או למי.  או אז האתרים שלי כמו גם של כל אחד מכם, שכל כך גאה בנצחיות המידע שהועלה לעיני האנשות כולה, וחשבתם שהעולם לא יכול בלעדיהם, ייעלמו מהרשת בקליק אחד וזהו.

ותאמינו לי שהשמש תמשיך לזרוח במזרח, והרוח מוסיף לנשוב ומהר יותר מעפעוף קל הכל ישכח ויגוז. 


כך גם כל שירות "נצחי" כזה או אחר, כמו גם הבלוג שאתם קוראים עכשיו. הרי במועד כלשהו בעתיד הלא רחוק, אולי גוגל תשנה פניה (עסקית, טכנולוגית ואחר), והיא תחליט,  למשל, היא עוברת לעסקי נעליים ו/או קאוצ'ינג (שזה משתלם יותר כנראה), ושירות הבלוגים של גוגל הוא יעלם...  ומצידם שאקפוץ להם ואצרח עד מחר  ואמחה בפטיציה בפרופיל שלי בפייסבוק (שתעלים אותו מחרתיים מסיבות דומות...). הרי ממילא אין עם מי לדבר שם (עם גוגל או פייסבוק) גם היום וכך זה יהיה לכשזה יקרה.  בואו לא נשלה עצמנו שזה יהיה אחרת, ולמישהו באמת אכפת הבלוגים שאתם כותבים כאן (בחינם, אגב, ללא כל התחיבות ממשית מצידכם ומצד השירות...).


ואם תגידו, "לא יכול להיות" אז הסכיתו ושמעו מה שקרה לפוסטים שלי בבלוג ב - Live@edu של מיקרוסופט מ- 2009- 2010,  שהשתמשתי בו לצרכי ההוראה/ הדגמה. יום אחד היה ערב, וקיבלתי הודעה שעלי לסלק אותם כי אין יותר תמיכה בשירות זה, ואם אני רוצה עלי לעבור לשירות חיצוני של בלוגים.... כך גם כל כלי שיתופי של נצח ויקי, וגם הבלוגים כאן של גוגל.
בטח שמעתם על תקלה כלשהיא שהיתה לא מזמן , ואי אילו תיבות דאר על תוכנן בג'מייל, כמו גם בשירותים שונים אחרים, נגוזו להם  מהנוף המקוון לנצח....


יותר מכך: עד כה, לפחות, הרוב המכריע של מאחסני תוכן דיגיטאלי הם גופים פרטיים, שמספקים שירותי אחסון ותקשורת להעברת המידע בין אנשים ובין גופים. אין להם מחויבות לשמור על החומרים שלכם שם. פשוט מאד. 


כבר עתה ישנם מקרים בהם בתי המשפט נדרשו להם (ארה"ב), דנו בשאלה עקרונית, של מי המידע המאוחסן בשירות פרטי.  האם, למשל, מותר לגוגל להפלות לרעה מישהו ולא לפרסם את המידע שלו, כי "ככה בא לה", או למנוע משירות בלוגים מלפרסם בלוג שלא מצא חן בעיניהם (לא במובן החוקי, אלא סתם ממדיניות/ השקפת עולם של ספק השירות). הפסיקות מצביעות על מגמה של גיבוי חוקי לאוטונומיה של סַפַּק, שירות פרטי שיכול לעשות מה שבא לו, ולהעלים מידע של אנשים לאחר זמן ללא כל צורך במתן דין וחשבון לאף אחד, בתנאי שאינו עובר על חוק הגנת הפרטיות, כבוד האדם, חרות וכי'וב.
כלומר כל שירות ברשת הפתוח לציבור כמו גוגל או פייסבוק  או כל שירות בלוגים/ אחר אינם של הציבור אלא של עצמם בלבד! הם יכולים להוריד בקלות את השאלטר על מטמוני מידע עצומים האגורים זה, של אנשים פרטיים וגופים, ובוודאי שניתן לעושת זאת בלי למצמץ אם לא נעשה קודם לכן חוזה מסחרי מסודר, שגם אותו ניתן להפר בקלות בתנאים של אותיות קטנות שאיש לא קורא באמת. 


עוד דוגמא? אני יודע שמאד נרעשתם, וודאי קראתם את הסיפור האישי שלי כאן בבלוג זה, בנדון הפוסט האלמותי  אם אין אני לי, גוגל ממש לא לי, בו מסופר על אתר גדול לצורכי הוראה שנעשה בגוגל-סייט, והוא הורד יום אחד, ונעלם לו לנצח ללא כל נימוק סביר (כנראה איזה זב חוטם החליט לצחוק ודיווח שהוא מפר משהו, ואז זה מורד אוטומטית...). בפוסט הנ"ל אני מצביע על סיפורים דומים מאד שקרו גם לאחרים ברחבי העולם, שחשבו ששירותי חינם זה גם אמינות ומחויבות לחומרים שלהם... אז זהו, שלא!


בקיצור חברים, ודאי לא מומלץ להשתולל ולחשוף מידע פרטי-אישי שעלול לפגוע בנו או באחרים כי זמן מחצית החיים של מידע כזה איננו נצח, אלא מספר שנים לא רבות, אבל נזכור שאין דבר כזה נצח במרחב מקוון, אפילו לא דור...

אין שום מחויבות לשירות כלשהו לשמור על מידע דיגיטאלי שלכם שטרחתם לאגור ו/או לפרסם ברשת, ממש לא, וודאי לא על אתר או שירות ספציפי, וודאי לא אם זה ניתן בחינם או כמעט בחינם. כתוצאה מכך, וסיבות אחרות, המידע הדיגטאלי שאתם מעלים לרשת במגוון שירותים (גם כאלה שאתם משלמים עליו בענן למשל) עלול להיעלם מהרשת מהר יותר ממה שאתם מעלים בדעתכם. למה? כי ככה העולם עובד כיום.

כמו ספרים, רשימות, יומנים, מחברות ופתקים של פעם שנעלמים, ולעיתים ניתן לראות ערימות כאלה על המדרכות מול בית בו נפטרו / עזבו אנשים - כך גם המידע המקוון ברשת. רוב רובו יימוג תוך שנים ספורות בלבד. ולא נראה שמשהו מהותי ישתנה בעניין. מי יכול להתחייב על נצח בימי חייכם כאן, כאשר מהפיכה קטנה, מלחמה בינונית או סתם רעידת אדמה כלכלית או טקטונית אמתית, תהפוך את כל ההסכמות והמחויבויות לאפר ו/או לעפר ו/או למצולות מים אדירים?


אז בואו נרגע. לא נצח ולא נעליים. אין חיה כזאת. אם הייתם כותבים במחברת יש סיכוי שהיורשים שלכם היו נורא מתרגשים למצוא זאת בבבוידם הבית שלכם.
 היום אפילו זה כבר לא יקרה... כי כל הגיגכם באשר הם שהעליתם בזמנו למרחב מקוון כלשהו, יעלמו / נעלמו אף הם, כקצף על פני המים.


אז אפשר להירגע ולהתחיל לחיות, ממש לא ברשת, כי גם שם אין חיי נצח. אותם תמצאו במקום אחר, שאולי יכתב עליו פעם בפוסט אחר... אבל ממש אולי. ואת הנצח נשאיר לדברים הנצחיים באמת, אם יש דבר כזה בכלל.

הרהורים טרופים על הקוד הפתוח

כבר מזמן רציתי לחלוק את המחשבות שלי אודות הקוד הפתוח- "open source", ומשום מה תמיד היה משהו חשוב יותר. והנה, גם זמנו הגיע, תוך שאני מחליט לכתוב, אבל ממש בקיצור לשם שינוי.

לשם התחלה נכנסתי לאתר "עמותת המקור- עמותה ישראלית לקוד מקור פתוח ותוכנה חופשית (ע"ר)", וחשבתי להתחיל משם, להביא ציטוטים נבחרים אודות הרציונל האמיתי, מעבר לסיסמאות החופש והשיוויון באינטרנט, שיוצאים לכולנו מהאף.  אההה... אולי כל תחושת אי הנוחות באה כאן לידי ביטוי באתר קוד-פתוח זה: חיפשתי מטבע הדברים ב"אודות", משהו שיסביר על מה אנו מדברים בכלל. הדבר היחיד הרלוונטי הוא About Us באנגלית, שגם בו דיבור על העמותה, כמיצגת את אלה שעוסקים בקוד פתוח, אבל אין מידע על הקוד הפתוח עצמו, כי מן הסתם כולם יודעים מה זה ולמה. נראה לכם? אני ממש לא חושב כך!

אז בקיצור: המרחב המקוון, בו "כל אחד יכול", ערער קצת, לטעמי לפחות, את שיקול הדעת של החבר'ה הטובים בפרט, והמציאות, מה לעשות, חזקה מכל אידיאולוגיות שמושתתות על האנרכיזם של המאה ה- 19, שהחברה יודעת ספונטנית מה טוב לה. ונרחיב טיפה בעניין כי זהו שורש העניין:

עקרון החופש של המרחב המקוון ("סייברספייס") מניח שניתן לנהל עולם אחרת: בלי שולט ונשלט, בלי אוכף סדר, לא "מלמעלה". טמון בחברה האנושית כח-על מסתורי שמסדר את העניינים באמת, ואין צורך בקצין שוטר ומושל (משליי ו',7) שיעשו קצת יותר סדר. ומכאן מובן הטיעון שכל פעילות היא הצרת החופש האישי של הפרט, וכל הסדר הוא מכשול מיותר שיש לסלקו. אך גם החסידים הגדולים של חופש ללא גבולות, ממשיכי מורשת האנרכיזם מהמאה ה-19, מבינים שלא ניתן להתנהל בחברה כלשהי, גם לא במרחב המקוון, ללא מסגרות של ממש, שתלויות רק ברצון הטוב של הציבור, ובחינם. אין בררה, למרות הכוונות הטובות, יש מקום לניסוח אתיקה כללים וחוקים ברורים שיש לאכוף אותם, ולהתנהל על פי אמות מידה של חברה בה אנשים מתפרנסים מיגיע כפם, ולא חיים על חשבון תרומות הציבור. אין חיה כזו "חינם", זה פשוט לא עובד! הדיון הוא על השאלה היכן עובר הגבול בין רווחת הציבור/טובת החברה לבין השלטת כללים לטובת מיעוט בעלי הזכויות על הקניין, שעניינו הוא שמירת רווח הוגן לאלה שמיצרים, הוגים ומציעים לציבור, תוך שהם מקיזים דם ויזע, ומעניקים שירות או כלי. מושג זה כלול  במושג  "גלובליזציה" -  המתח בין טובת החברה לבין זכות טבעית של הפרט, לעשיית רווחים על ידי מעטים.  

הרעיון שניתן ליצור ביחד, בתרומת כל אחד בזמנו החופשי, את כל הצרכים שלנו, שאנו משלמים עליהם כיום כסף, הוא נחמד, רומנטי, ובוודאי שבשוליים הוא גם עובד. זה מזכיר קצת, סליחה על האסוציאציה הקצת פרועה, את "השוויון" האולטימטיבי של חברה בה יש "חברים- "Comrades" בלבד, בה כל אחד תורם לפי יכולתו וצורך לפי צרכיו.
אכן, זה בהחלט נוגע ללב, אך, סליחה, זה לא עובד... הציצו בדפי ההיסטוריה של החברה האנושית בכלל ותראו בעצמכם, ולא צריך ללכת רחוק מדי. המאה ה- 20 בלבד מספקת את המיטב בעניין עגום זה. ונראה לי שחסידי הקוד הפתוח, רוצים לשכנע אותנו שיש בידם להמציא לנו היסטוריה אחרת. סליחה חברים, גם זה לא עבד ולא יעבוד...

זו התשתית המהותית של הקוד הפתוח: לא נשלם כלום, אלא כל אחד יתרום משהו בפיתוח, במעורבות בפיתוח כלים ומוצרים, ויחד נעשה הכל בחינם, וכל הציבור יהנה מכך. יש כאלה שמרחיקים לכת, וטוענים בשם אותו רציונל, שלמעשה, פירות היצירה האנושית שייכת לכולם, וכך יצירות של יוצרים: גם עליהם חל רעיון זה, ועליהם להינתן בחינם לציבור,  בשם זכות שמימית המכונה "זכות הציבור", כמו גם שירותים רבים ושונים, כולל הבלוג הזה שאני כותב בו עכשיו שהוא בחינם. כלומר, אני לא משלם על הכתיבה והפרסום בו, ואתם, הקוראים, לא משלמים על הקריאה והעיון בו, כולל לא על רעיונות וחומרים שניתן בעקרון להפיק ממנו ולהעביר הלאה, גם בשמכם.

בתכלס, אם נחזור לקוד הפתוח, נמצא שמדובר למעשה בכוונה שהכלים שלא יפותחו בגוף מקצועי מסודר (שלוקח על עצמו מחויבות תמורת רווח, לפתח בכל המקצועיות הדרושה לשם כך, והכלי ו/או השירות ימכר לציבור תמורת תשלום) אלא הכלים יפותחו על ידי מתנדבים, כמו אלה  המאוגדים "בעמותת המקור" שנזכרת כאן למעלה. זאת תחת ההנחה, שבהקשרים מסוימים עשויה גם להיות מוצדקת, שהם יהיו טובים יותר מכלים שפותחו, למשל, על ידי מיקרוסופט, כי הם יהיו תוצאה של  "חכמת ההמון" וכד'.

אבל בואו נרד למציאות: תגידו לי, בשקט, שאף אחד לא שומע, כמה מכם משתמשים בכלי הפקה כמו וורד, פאוור-פוינט, אקסל, אקסס, שהם מקוד פתוח?   הרי מה קורה באמת?  הכלים החלופיים הם קודם כל "תואמי מיקרוסופט" ולא בכדי... ו...לא נעים לומר, נחותים בהרבה, ואם מדובר בעברית, אז ממש נחותים אם בכלל ניתן לעשות איתם משהו מעשי.

הלאה: יש לנו את כלי הגוגל, שהם "קוד פתוח עלאק". נכון, הם לא מיקרוסופט, אבל הם בהחלט לא "קוד פתוח" להמונים שיוסיפו וישכללו אותו, אלא כאפליקציות מקומיות, שלא משפיעות באמת על איכות הכלים. בעצם מדובר בחלופה למונופול של מיקרוסופט. אז זה הסיפור של הקוד הפתוח? מתחרה שגם הוא רוצה נתח מהרווחים של שירותים וכלים ממוחשבים להמונים? כן חברים, זה ממש כך. אין כאן שום אידיאולוגיה שמעבר לכך.

הלאה: כלי השיתוף קוד פתוח כמו הויקי - Wiki– לא נעים לומר, הם נגוזים לאט ובטוח, ומובלעים בשירותים מקצועיים שאין להמון החכם נגישות אליהם. הם נגוזים מן העולם כי זה לא זה... (ניסיתם לעשות דף מעוצב בכלי הויקי בישן והטוב?) אין אלה מענה ממשי לצרכי פרסום כלל ציבור, אלא למשוגעים בלבד לדבר, שזה נחמד שלעצמו אבל לא פיתרון להמונים. צ'טער.

הלאה: מחוללי אתרים שבקוד פתוח: עם כל הכבוד להם, באמת, אם אתה רוצה תפוקה רצינית ומקצועית, עליך להיות חצי תכנת. הנה, אני מעביר עתה את האתר שלי הוותיק  avrumrotem.com  (יחנך מחדש כנראה במהלך הפסח אפריל 2011) שעד היום נבנה בפרונט-פייג' מסורבל להפליא של מיקרוסופט, למחולל שפותח בטכנולוגיה החלופית. לא נעים להודות, אך כבר עתה אני מוצף בגעגועים, ולא מבין למה אני צריך להתפשר על העמדת הטקסט, עיצובו ושילוב פשוט וידידותי של תמונות, שהיה כל כך מיידי קודם, ובכלי הקוד הפתוח הוא מסורבל להפליא. ההסברים לכך הם רבים, אך אם נדבר פשוט על התוצאה הסופית, חופים הם לפעמים געגועים לוורד או פרונט-פייג'. בחיי.

הלאה:  ניסיתם לכתוב בכלי הגוגל מסמך של ממש בגוגל דוקס? שלא לדבר על בניית אתר נורמאלי בגוגל-סייט, מבלי לתרום כישורי תכנת-על בשביל זה? למה? מה קרה?

הלאה: בואו נדבר על אחד הדגלים של הקוד הפתוח – גלשן אינטרנט פיירפוקס. כשנולד זה היה תענוג בהשוואה לאכספלורר 5 או 6 של אז. היום? אצלי לפחות (חלונות 7) הפיירפוקס הוצא לפנסיה מוקדמת, כי הוא הכי איטי, הכי מסורבל. כנראה כי המון אנשים טובים העמיסו עליו עוד ועוד פיטשרים, ועכשיו אכספלורר 9 מועדף על השימוש בו. הכרום של גוגל למשל, הוא מצויין, כי זה לא בדיוק קוד פתוח- כלומר, טכנולוגית כן, אבל הוא פותח על ידי צוות מקצוענים, והציבור לא תורם לו באמת, וכך הוא שומר על ביצועים מעולים.

הלאה: חלופות לחלונות מכירים? כמה כאלה משתמשים באמת? אם זה בחינם וכל כך טוב אז למה לא משתמשים בזה באמת? ביננו, אני מכיר לא מעט נושאי דגל הקוד הפתוח, שגם מערכת ההפעלה שלהם היא לא חלונות מיקרוסופט, ולצידה תמיד יש גם חלונות לעת מצוא,  כאשר הסבתא רוצה לכתוב משהו, או לצפות בסרטון, או הילד...

בקיצור חברים, הבטחתי לא להאריך הנדון, אך נראה לי שמי שרוצה דברים בחינם, או לתת לפי יכולת ולצרוך לפי צורך, לא באמת חי בעולם הזה. נכון, אפשר לחיות בבועה זמן מסוים, להשלות עצמנו ולחוש על גג העולם צודקים, מתקדמים, אנרכיסטים, הומניים, מפותחים הרבה יותר מהשאר, ולא שיכים לכלכלה החופשית המתועבת של הנצלנים והרמאים. נכון. אז מה? זה רציני? זה אמיתי?

העובדה היא, שכלי המחשוב כיום הם כאלה, שמפותחים על ידי גופים, שמה לעשות, רוצים וצריכים להרוויח (מיקרוסופט, אפל, אי-בי-אם, דיגטל, HP  ועוד ועוד), וציבור, שמה לעשות, מבין שאין דברים בחינם, ומשלם עבורם, גם אם הם בטכנולוגיה של הקוד הפתוח, אך לא ברציונל של כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם. כי זה פשוט לא עובד ככה, עדיין.... ומזה עשור לפחות, זה עדיין "עדיין".


למען גילוי נאות. אין לי שום דבר נגד תחרות ומתן הצע של כלים מתקדמים, חינמיים או זולים בהרבה מהחלופות של המונופוליסטים הענקיים, אך מזה ועד רציונלים שההמון החכם יפתח כלים וייתן שירותים בחינם... זה כנראה לא בדיוק עובד ככה. עדיין.

ומיקרוסופט כבר אמרנו?

לאחר שחלקתי עמכם בפוסט הקודם כיצד גיליתי את הצד השני האפל של ירח שירותי גוגל החינימיים (במקרה זה היה אתר בגוגל-סייט) - התנשאות, ניתוק ממשתמשי שירותי גוגל באופן מעורר סלידה עמוקה  - הגיע תור מיקרוסופט. למרות הביקורת השגורה בפי כל, אצל מיקרוסופט היתה חוויה מתקנת: יש מישהו שאפשר לדבר, גלוי אמפטיה בקול אנושי, ואפילו עזרה בתכלס, למרות שכדאי לציין שמקרה הסיוע לו אני זכיתי המתואר כאן, מן הסתם לא נפוץ בתמיכה של מייקרוסופט.


וכך היה מעשה. יום אחד היה לילה ומצאתי עצמי מחליט החלטה ריסקית למדי - להתקדם בגירסאות מערכת ההפעלה והאופיס. לא שאני צריך, אבל שיהיה... למה לא בעצם?
הצורך שלנו להתחדש מעביר אותנו על דעתנו. "למה הייתי צריך את זה"? אני מכה את ראשי, לאחר שדרוג המחשב לחלונות 7 ואופיס 10. ת'אמת הרגשתי כבר לא נעים עם ה- XP הישן והטוב, והאופיס 7... ובתחושה שאני חייב להיות בפרונט (תכונה רעה ושלילית!), כאילו אז אהיה לא מיושן ומעודכן עלאק. בדיוק אותה תחושה שאני מוציא את הסלולר הענתיקה שלי בן השנה וחצי מהכיס, וזוכה למבטי חמלה מכל הסובבים שמתהדרים עם אי-פון 2 או בלקברי (שזה בכלל הכי קול), ושלא לדבר על האנדרואיד.... וואי-וואי. איזה ענתיקה אני. פחד.


 ואני, מה אני? לא שאהיה יותר מאושר או משהו, או אפילו עדכני, ואת המיילים שמרביתם לא יקרה כלום אם לא אקרא בכלל, ובטח לא בזמן אמת, ברגע שנכנסו לקול צפצוף קטן אך נחוש: אני כאן. 
אבל זה כבר נושא ששווה פוסט בפני עצמו, שמן הסתם לא יכתב....


אז נשמתי נשימה עמוקה, ומאחר ואין לי סבלנות לדקות הארוכות מאד של התקנות, העברתי בחרדה לא מעטה את המחשב למאן דהוא שזה בין היתר פרנסתו, + הדיסקים של חלונות 7 ואופיס 7 שרכשתי- ואמרתי לו, ילל'ה עשה זאת, על החיים ועל המוות.


טוב, שגיאה ראשונה שעשיתי שרכשתי עדכון לחלונות 7 מ-XP, ולא התקנה מהתחלה. גיליתי מיד שזה פתח לצרות, כפי  שכבר הבנתם, וכאן הייתי צריך תמיכה מקצועית של ממש...
ברטט לב קל של דאגה בהיתי מול המחשב המעודכן שהחשמל הפיח בו רוח חיים חדשה. תקופה חדשה מתחילה.... חלונות 7 עולים יופי, האופיס 10 - שפתיים יישקו. האאוטלוק עלה (שבלעדין חייו אינם אלא קליפה ריקה מכל משמעות) , עם לוח השנה, היומן, ספר הכתובות ואף המיילים והתיקיות שהיו שגרת יומי באאוטלוק הקודם. או-קיי, צריך לשנות קצת תצוגה - וילל'ה - זה יופי.
לאחר שעה קלה אני מבין שאני במספר בעיות לא פשוטות, שנפתרו עם הזמן, פרט לאחת שמררה את חיי, ומפלס האושר צנח לתהומות אין-חקר: כל פניה לקובץ באופיס, נעשית אוטומטית לרשת, ומאחר והוא מחפש על ריק, דקה מחיי חולפת ללא שוב עד שהמחשב האדיוט הזה מחליט לחזור לסייר הקבצים במחשב שלי. בדיקה מהירה הבהירה לי שהוא מחפש את תיקית הסקיי-דרייב שיש לי מפעם (תיקית רשת של דאר הלייב-אי-די-יו של מיקרוסופט), אך היא חסומה, והוא משתהה ומותח את עצבי. מיד הסרתי כל זכר לקשר של האופיס עם העולם החיצון ברשת - אך לשווא. עקשן כמו פרד. כלום לא יזיז אותו.
אז התחלתי לפנות ולשאול בפורומים ייעודיים לתמיכה של מיקרוסופט + חיפוש נואש לבעיה אצל אחרים ברשת, ואחרים בשר ודם שעשויים היו לדעת יותר ממני -  אך ללא הועיל. ממש הרמתי  ידיים. התשובות שקבלתי מהתמיכה המקוונת היו מגוחכות. לא הבינו את הבעיה ונתנו לי תשובות שלא מן העניין, כולל בקשה לדרג את איכות התשובה... גם אם היא בכלל לא הייתה בכיוון.
במר יאושי פניתי למיקרוסופט בעל-פה, ושם, אמנם זה לקח אי אילו ימים, הבינו שאני רציני, ואכן (הוא), כלומר אני, יודע איפה העכבר והתקע של המחשב, ו-כן, יש לי בעיה אמיתית.
הם העניקו לי תמיכה מרחוק ע"י מומחה כתמיכה מיוחדת ללקוחות מיואשים שמותם טוב מחייהם כי המחשב לא מתפקד כמו שצריך. ואמנם, הוא התחבר למחשב הבעייתי שלי מרחוק. ישבנו יחד שעה, הוא אי שם ואני בבית, בטלפון מצד אחד ועיון ומתן הוראות תעשה כך ותעשה כך... לגודל יאושי גם הוא הבין שיש בעיה בלתי פתירה, והבטיח לחזור. אמר: אל תדאג, אנו נפתור זאת, באחריות. חזר אחרי מספר ימים ו--- לא אלאה אתכם, הבעיה בסוף נפתרה (מחקנו ברגיסטרי את כל המקומות בהם היתה הכתובת של הסקיי-דרייב שלי). כל הבעיה נבעה מעצם השדרוג, ש"סחב" איתו הגדרות של האופיס לייב והסקיי-דרייב מהאופיס 2007 ז"ל.


ולמה אני מספר כל זאת? כי בעצם רציתי להודות למשהו שלא מובן מאליו , לשירותי התמיכה של מיקרוסופט (כן, יש דברים כאלה) . שאפו מיקרוסופט, באמת, ושוב תודה.


ואם אתם מתקינים חלונות 7 ואופיס 10 - אל "תשדרגו" (פתרון לא נכון בייחוד לכל תתי הגירסאות שיש ל- XP) פשוט תתקינו מהתחלה כמו שצריך.

אם אין אני לי, גוגל ממש לא לי

מחשבות עגומות על גוגל בפרט, ועל שירותים "חינמיים": זה מתחיל בחיוך ונגמר בבכי.

יש לכם ג'ימייל? אתם עובדים עם גוגל דוקס? יש לכם אתר אישי/ קבוצתי בגוגל סייט? ועוד הכל בחינם? כדאי לכם להוריד את החיוך, לרוץ לגבות הכל, ולשקול ברצינות דרכי נסיגה משירותי גוגל בפרט, כי להרבה אנשים (כולל עבדכם הנאמן) זה עלה בבכי.

וכך היה המעשה (שלא נגמר עדיין): יום אחד היה ערב, כשהגיעה הודעה בהולה: "אתר הקורס לא עולה". ואתה מוצא עצמך בתוך סיוט של ממש....

הסבר: אנו מנהלים אתרי הכשרת מנהיגות חינוכית באמצעות אונ' חיפה ומשרד החינוך זה שנים, אתר מלווה למידה. השתמשנו 3 שנים באתר שיתופי ויקי בהצלחה מלאה. לפני שנה ניסינו ניסיון שלא עלה יפה מי יודע (וזה שווה פוסט בנפרד) עם Live@edu של מיקרוסופט,  והשנה החלטנו לעשות את אתר הקורס והעבודה השיתופית בו באמצעות Google Site, שעד לימים האחרונים היה לנו ניסיון לא רע הן בצד הטכני, קלות יצירת דפי אתר, העלאת תכנים, עדכון ועבודה שיתופית באמצעותו.

או קי. הרמנו אתר שפתיים יישקו, והלומדים החלו לעבוד בו עד שערב אחד כשנכנסים לאתר מקבלים את vכיתוב הבא:

---------------------------------------------------------------

Site Disabled This site has been disabled for violations of our Terms of Service. If you feel this disabling was in error, please fill out our appeal form.

-------------------------------------------------------------

אתה מגרד בראש "מה כבר עשיתי"' ומיד רגשות האשם הפרמננטים צפים. שוב אני אל בסדר... למרות שברור לך שהסיבה היא שרירותית לגמרי, ואין לה שום קשר להפרת תנאי שימוש וכד'. אתה מגלגל בגוגל את הודעת ההפרה הזו, ומקבל אוקינוס של נהי ובכי של אנשים מכל שכבות העם מכל קצוות תבל: אופים, שליחי פיצה, מגדלי חתולים, מדקרים, רקדני בלט, מרצים בבתי ספר ואוניברסיטאות שלכולם היה אתר בגוגל סייט, והוא הפך לז"ל בין לילה, ללא כל אתראה והסבר, וללא כל אפשרות לקבל מענה הולם וגם מענה לא הולם. שום מענה לא תקבל. נקודה. יום אחד רובוט(?) אדיוטי של גוגל מוריד לך את השאלטר על האתר שלך, שעמלת , זרעת חרשת והשקת בדמעה, ושלום על העולם. אין יותר אתר, זה שעמלת ובנית והשתמשת בו. נאדה, יוק, קאפוט. המקימים אתר בגוגל ברינה, עומדים מול שבריו בדמעה.

או,קיי. עדיין שומרים על קור רוח, ואומרים לעצמנו זה זמני, זו תקלה, זו אי הבנה...  ומיד מנסים להבין/ לפנות/ לשאול/ לבקש שיעלו את האתר חזרה.

אהה... כאן גוגל מתגלה במלוא ערוותו. אין שום אפשרות לפנות עניינית למישהו בגוגל. לדעתי אין שם בכלל אנשים אלא רק מכונות/ רובוטים. אתה מדבר אל מכונה. וכשמכונה אל מכונה אומרת אומר, אין לך סיכוי שיקרה משהו, זה ברור. לא ככה?
אל תתפלאו אם תגלו יום אחד שאין דבר כזה בכלל חברת גוגל, אלא מחשב-על אחד עם כמה רובוטים טיפשיים (שלצורך העניין הם יכולים להיות גם בני אדם, אז מה?), וטכנאי אחד שניים שמשקים אותם כל בוקר, וזהו.

או.קיי... העיקר לא לאבד עשתונות. הרמתי טלפון ממכרה עובדת גוגל, שלא נעים, בפעם האחרונה שדיברתי איתה זה היה בכנס כלשהו לפני שנתיים – הטלפון דמום. זה מה שקורה שלא שומרים על קשר.....  הלכנו הלאה, לא התיאשנו: ניסינו עבודת ניקיון שעובדת בגוגל ישראל, שתפנה לשוער, שיפנה למחסנאי שיפנה ל.... (כבר הבנתם את הפרינציפ)... ועד כה נאדה, כלום, זירו, קאפוט. אין אתר ואין קורס. לך חפש לך חברים חדשים.

בקיצור, רובוטי גוגל יקרים, לא רק שהם הורידו את השלטר ללא כל הצדקה, אלא אין למי ואיך לפנות. פשוט אין. לא יאמן. תצרח לשמיים, תמשוך בשערות. אין למי לפנות, גם אם תבזבז שעה שיטוטים חסרי תכלית באתרי גוגל, עזרה , שאילתות וכד'. כלום, נאדה, זירו, קאפוט, וחוזר חלילה.

וזה מעורר שוב ושוב את הסוגיה הנצחית: שירות על שרת שלך, באחריות שלך, או שירות חוץ, חינמי, כשאתה תלוי בחסדים שאין לך שליטה עליהם....

או במילים פשוטות יותר "אם אין אני לי, בננה לי".

אני יודע שאתם כוססים כבר ציפורניים איך יגמר הסיפור העגום הזה. תודה על האמפטיה. אם תהינה התפתחויות והמשך, אשמח לדווח. אך גם אם יקרה הטוב מכל, מלאך ירד מהשמיים, עובדת הניקיון שאיתרנו אכן תצליח מה שעשרה חכמים לא, והאתר יועלה שוב, הטעם המר של השרירותיות, חוסר האונים מול אין-שירות של רובוטי גוגל, מעלים הרהורים נוגים לגבי גוגל בפרט, והטפשות שלנו בכלל, על מי והיכן אנו שמים את מבטחנו.

ושלא תגידו שלא הזהרתי אתכם, לכן כל בעלי אתרים בגוגל-סייט רוצו ותגבו אותם מהר לפי ההוראות כאן ותשקלו ברצינות איך להתנהל מכאן להבא.

ויפה שעה אחת קודם.

נ.ב ומה הכי מצחיק? אני כותב זאת בבלוג של גוגל.... אוי, כמה אנו חסרי אונים מול  הרובוטריק - גוּגֵלְיָאִים שהוא ממש לא חבר שלך. אמהל'ה!
---------------------------
עדכון המשך (12 שעות לאחר העלאת הפוסט המקורי לאויר): לאחר שגמרנו להתאבל ניסיתי להבין באמת, מה יכול להיות הגורם לכך.
אז מעבר לכך שגוגל באמת לא בסדר שהם לא עונים ולא נותנים מענה לערער על כיבוי שרירותי של האתר, או לפחות הזהרה מראש שניתן יהיה לפעול בנדון, להלן מסקנות הביניים:
1. בכל site של גוגל-סייט יש למטה למטה הסרגל הבא:
  הפעילות שבוצעה לאחרונה באתר   היסטוריית גרסאות   תנאים   דווח על שימוש לרעה   הדפס דף   בטל גישה  
כלומר, כל זב חוטם יכול בעקרון להיכנס לאתר כלשהו (אגב, הוא ממש לא חייב להיות מהארץ...),ללחוץ ולשגר תלונה דרך "דווח על שימוש האתר". ייתכן מאד שזה מה שקרה: מישהו עשה זאת מסיבות השמורות עימו (סתם כדי לחבל, זה הכל) זה מה שגרם להורדה מיידית של השלטר באופן אוטומטי, ללא הזהרה מוקדמת או לפחות מנגנון הנמקה למה זה.
2. כל פעילות חינוכית, יש מן הסתם לעשות דרך  Google Apps. לפי הניסיון המצטבר כאן בארץ, יש כתובת אליה ניתן לדבר ולבקש סיוע במידה ומתרחש משהו כזה.
3. בקבלך שירות בחינם אל תתלונן על שיני הסוס (פתגם הונגרי עתיק, בהונגרית זה נשמע אפילו משכנע).
4. גיבוי גיבוי גיבוי. לגבות אחת ל... את האתר ולהעלות אותו כאתר חלופי במקרה וקורה משהו כזה.
5. לקוות שגוגל ימצאו מנגנון יותר ידידותי והוגן והגון לדיווחים על פגיעה: לתת הזהרה ולתת כתובת אמיתית ומקום להסבר של בעל האתר.



עדכון נוסף 17 אוקטובר 2010 : הקמנו אתר קורס חדש תחת Google Apps. מחקנו את האתר שצונזר. בעצם נגרמה לנו עגמת נפש מאד גדולה, על לא עוול. אך בלית חלופה הולמת באמת בנסיבות הקיימות ולוחות הזמנים, השקענו עוד כמה שעות בשחזור האתר.... שוב בגוגל.  ומעתה - נקווה לטוב... כי שמענו שברק או, להבדיל, פגז/טיל , או סתם שרירותיות אקראית של הרובוטריק - גוּגֵלְיָאִים  לא פוגע באותו מקום פעמיים, בינתיים.


ובנימה אופטימית זו  

קריאה דיגיטאלית היא קודם כל קריאה

במסגרת החדשנות שהביאה עימה טכנולוגיה במאה ה- 21, אנו עדים להגדרת "הדור הדיגיטאלי", שהוא דור שיודע לקרוא טכסט דיגיטאלי, ועוד מיומנויות חשובות החיוניות לשם שימוש בטכסט כזה – מיומנויות שלא היו קודם נחלת בכלל.  אחרים מדברים בטרמינולוגיה של "אורינות חדשה": להיות אוריין בעולם הדיגיטאלי, פרושו לאבחן ולהטמיע מידע רב-הקשרי ואינטראקציה מורכבת, בתקשורת בינאישית מקוונת ובשיתופיות במרחב מקוון, למילוי צרכים ואינטרסים אישיים[1]. בשנים האחרונות גוברת הדעה, וכך גם במעשה, שעלינו לחנך את הדור הצעיר למיומנויות אלה, להיות "אורין חדש". אין בכך רע, ואף מאד רצוי, כחלק ממהלך גדול של עדכון החינוך למאה ה- 21, שכולל, בין השאר, הוראה למידה עדכנית, בסגנון "אוריין חדש".

לצד כל אלה יש להיזהר מהנטיה הטבעית שלנו, לראות כל דבר חדש כמהפכה, ומכאן כל מה שידענו עד כה לא רלוונטי, כי אנו עומדים מלאי יראה בפני אלוהי הטכנולוגיה והחפיצים (גאדג'טים). נטיה זו מובילה להפרחת אופנות וסיסמאות, שיש בהם:

א.  חיוב - במידה והם מזרזות בפועל את השינוי המיוחל בשימוש בטכנולוגיות ומתודות חדשות עדכניות בהתאם של הוראה-למידה[2],

ב. שלילה - במובן שאנו מטילים יהבנו על החדשנות ולא על פעילות הוראה-למידה אנושית בסיסית, שעיקריה לא השתנו מאז שהופיע הטכסט בין בני האדם.

למושג "אורינות דיגיטאלית" (שמופיע בשמות וכינויים שונים ברוח זאת), מנוכסות מיומנויות שהן ייחודיים בקרב ילדינו החכמים, מתקדמים ועדכניים, והרבה פחות בקרב המבוגרים יותר. למשל, למידה דיגיטאלית מאופיינת בגמישות קוגניטיבית ויכולת אוטונומיה גבוהות יותר אצל הלומדים. זאת כדי לפתח לומדים בעלי יכולת של למידה עצמית,ש היא חיונית לעידן הנוכחי, עידן בו הסביבה משתנה במהירות ולומדים חייבים לפתח יכולת התאמה לשינויים ויכולת לחשיבה קוגניטיבית גמישה[3]. ים של ספרים ומחקרים מתארים את העניין, גם אם נראה שלעיתים קרובות מדי התאור הוא באור ורוד מדי, והנסקת ציפיות לא ראליות מהדור הצעיר כפי שמתוארים במספר גדול של ספרים ומאמרים[4].

מכאן מתחילה מסכת של אופנות וסיסמאות, המתבטאת גם באינספור מחקרים, המתמקדות בחדשנות של "דיגיטאלי", והייחודיות של "אוריין דיגטאלי". הביקורות על הצגת הדור הדיגיטאלי כישות חדשה, למעשה זן אנושי חדש, נראות מוצדקות, בהבט שלא מדובר באדם חדש אלא קודם כל באדם, שבהחלט יש מה לשפר בו, אך לא נראה שטכנולוגיה בלבד, עם מיומנויות של מולטי-טאסק, ויצירת קשרים בינאישיים בקלות, גמישות מחשבתית ועוד ועוד, יעשו את הנס המיוחל, וכתוצאה מכך חברה טובה יותר וצודקת תפציע בעולם. ממש לא.  ישנה גם ביקרות עניינית על השטחיות, הרפרוף הבלתי פוסק שמונע העמקה והבנה, חשיבה וחקר של ממש, שמאפינים את הארוינים הדיגיטאליים, וזה גם בא לידי ביטוי בשאיפות שלהם כבוגרים, לזכות בהכל כאן ועכשיו, מתוך אשליה שאם יש בידך מידע עצום בכל נושא, וקשרים נגישים עם הרבה אנשים, ניתן להפכו לידע אישי ופרקטי, בהלימה אמיתית לאישיות ליכולות הרגשיות והקוגנטיביות המתאימות.

הבה ונהיה צנועים יותר, ושקולים בהבנת הערך המוסף של הטכנולוגיה לעיצוב חברה אחרת, רצויה יותר. לשם כך נעיף מבט על המושג "קריאה דיגיטאלית" – מושג שמוזנק לכותרות עקב יציאת אמצעי קריאה דיגיטאליים ייעודיים, ומחקרים ההולכים ורבים הטוענים שהאוריין החדש, הלומד הצעיר, מעדיף עיון בטכסט בקריאה דיגיטאלית מאשר בספר או ירחון[5].

קריאה דיגיטאלית היא קודם כל קריאה: על פי תכנית הלימודים של משרד החינוך הישראלי בקריאה מדובר ב- 3 רמות הבנה של קריאה[6]:  הבנת המשמע הגלוי המפורש שבטקסט; חשיפת המשמעות המרומזת והסמויה שבטקסט; התייחסות אישית ביקורתית ומעריכה כלפי הטקסט. בנוסף יש ללמד קריאה ולקרוא על פי מספר גישות מרכזיות:

(1) מיזוג ידע קודם של הקורא, עם המידע המצוי בטכסט לידע ותובנה אישיים ייחודיים לו.

(2) פיענוח מובנה והדרגתי של המידע המצוי בטכסט, שיהפוך לנחלת כל הקוראים.

(3) עידוד ההשפעה ההדדית של הקורא, על עולמו, תחושותיו, הבנתו ומאוויו בינו לבין הטכסט – לא רק מה את הלומד מהטכסט, אלא "מה זה עושה לך"?

 מציון הבטים מרכזיים של קריאה אלה, עליהם מתבסס גם תכנית הלימודים של משרד החינוך ניתן לראות מיד, שמיומנויות קריאה בסיסיות, הן קודם כל מאמץ ואימון אישי, ללא כל קשר עם טכנולוגיה ו/או טכסט דיגטאלי, שגם עמו שי לבצע קודם כל, פעילויות בסיסיות אלה.

הטענות המובאות כמיומנויות הכרחיות של אוריין דיגיטאלי, ראויות אף הן לעיון. מדובר למעשה, כפי שנראה כאן, במיומנויות שאין להן קשר ישיר לשימוש בקריאה דיגיטאלית דוקא, אלא לאוריין באשר הוא, כשהטכנולוגיה בהחלט מעצימה ומעלה את האפשרות שהקריאה תהיה מושכת יותר וקלה לקריאה, אך אין בה כדי לשנות משמעותית את אפקטביות הקריאה בכל המדובר בהבנה. ניתן למצאו מקורות רבים, מהם ספרים מעשיים ותיאורטיים הדנים בסוגיות אלה בהרחבה והעמקה, למשל, פרופ' שמאר-דובלט, מעלה במאמר מרכזי בתחום בזמנו (2003), את המאפינים המרכזיים של קריאה (טובה/ אפקטיבית) דיגטאלית, שלא נופלים במאומה מהצרכים של תלמידנו כיום:[7]

(1) שילוב ידע מוקדם עם הידע הנרכש בקריאה

(2) הפעלת הבנה בכל מהלך קריאה

(3) עדכן הבנה בהתאם לטכסט

(4) התמקדות ברעיונות המרכזיים

(5) סיכום הנקרא לידע מובן ושלם

(6)  הסקת מסקנות המבוססות על ידע קודם, גילוי רעיונות מרומזים וסמויים, וגישור אישי על פערים שיש בטכסט.

(7) שאילת שאלות וחקר אישי בכל מהלך הקריאה

הדגש במאפינים אלה הוא הבנה בקריאה אפקטיבית, שלא קשורה כלל לפורמט דיגיטאלי במובן, שאם נקרא את הטכסט מחפיץ אישי כלשהו, יהיו לכך יתרונות משמעותיות על אפקטיביות הקריאה. אלא בפעלת מיומנויות אישיות, שיש לפתח בהדרגה ולעודד.

בל נחשוב, ולו לרגע, שמתן קורא טכסט דיגיטאלי לילד, יפתור ו/או יעצים את איכות הקריאה שלו, ויפטור אותנו, את החברה, מללמד את הילד קריאה כהלכה. ממש לא.

מכאן שהנהייה אחר קורא דיגיטאלי באופנים שונים, או הפיכת טכסטים קיימים לטכסטים דיגיטאליים, איננה צריכה להיות מנקודת המוצא של מימוש קריאה אחרת, טובה בהרבה מהקיימת כיום במערכת החינוך, או בכל בית באשר הוא, אלא כאמצעי עדכני, נכון והולם את העידן הטכנולוגי הנוכחי, שמאפשר נגישות ואחסנה יעילים וטובים בהרבה מהספר, הספריה והמדף.

האתגר של קריאה יעילה, משלבת הבנה וחשיבה, מוטלת מאז ומעולם על מחויבות הלומד עצמו, ועל המורה, שמחויב לדעת כיצד לגרום לכך. טכנולוגיה דיגיטאלית לא תעשה את הנס המיוחל, ללא אלה, וושאי ששום כלום לא קירה מעצמו, גם אם ניתן ללומד טכנולוגיה עילית.

---

[1]  Cope, B., & Kalantzis, M. (Eds.). (2000). Multiliteracies: Literacy learning and the design of social futures. London: Routledge.

[2]  ע. אבני, א. רותם וא. בן-חפר (2010) רנסנס ההוראה הפרונטאלית  בנוכחות לוח אינטראקטיבי,  וגם בלעדיו;
אתר  שילוב סביבת למידה מקוונת  בהוראה-למידה.

[3] הרצאה של Brett Clare בכנס EC00 2006 באוניברסיטת OISE טורונטו, קנדה (ההרצאה המקורית הורדה מהרשת במהלך השנים שעברו מאז)

[4]  למשל, ספר של דון טאפסקוט שעורר שיח ציבורי ער בעניין:

Don Tapscott (2008) Grown Up Digital: How the Net Generation is Changing Your World. McGraw-Hill

[5] ניו יורק טיימס 30.09.2010. ראו תקציר בעברית" "מחקר חדש: טכנולוגיה תחזיר את הילדים למילה הכתובה" אתרTheMarker IT .

[6] הבנת הנקרא: תיאוריות על תהליך הקריאה, מופ"ת סובב עולם (מקור מ- 2001 , לא מצוין)

[7]  Schmar-Dobler Elizabeth (2003). Reading on the Internet: The Link Between Literacy and Technology;   Journal of Adolescent & Adult Literacy.