א.
הצדקת השינוי החינוכי היא בת
עשור בלבד
מאחר והשיח הציבורי התאבן מאז אי שם בשנות ה-90
אודות "מהפיכה טכנולוגית"/ "מהפיכת המידע", ויש לחלץ אותו משם
כדי להתקדם הלאה, יש לציין את נקודת המפנה, ציון הדרך המשמעותי בשילוב טכנולוגיה
בחינוך, שהיא כניסת המדיה החברתית, לשירות
כלל הציבור לפני פחות מעשור שנים. במילים אחרות, ההצדקה להשקעה בשינוי משמעותי של
סביבת ההוראה-למידה היא בת פחות מעשור בלבד, אך כיום לא ניתן לתאר מערכת חינוך
מתקדמת ורלוונטית ללא שינוי חיוני זה.
עד אז הטכנולוגיה, כמו המחשב, וגם התקשורת, היו
כסרח עודף, מעין עדכון, הרחבה, תוספת לסביבת הלמידה המסורתית, קישוט נאה של
חדשנות. לצערנו, חלק גדול מדי של מערכות החינוך בעולם, כמו גם בישראל, שבוי
בקונספט וותיק זה, שהוא פשוט לא רלוונטי למציאות דהיום (אמצע העשור השני של המאה
ה- 21).
לצד זה, אין לנו אלא לתמוה לנוכח המאמץ השמרני
הנחוש, לעצור ולבלום בכל מחיר את השינוי הכל כך מתבקש, הזמין והחיוני, בסוגיות
צדדיות, כמעט שוליות לעניין, ארגוניות וטכניות. סוגיות הרותמות לשם כך, הערכות ובקרות
חודרניות "לכדאיות" ו"אפקטיביות", דמוניזציה עקבית של פגעי
הטכנולוגיה, התפלספויות פסיכולוגיות, חרדות בריאותיות, הסתת אי נחת מהקיים למאבקים
הרואיים נגד דרקונים מדומיינים, שכל מטרתם לעצור או אף לבלום את השינוי המתבקש
בסביבת ההוראה-למידה.
עיקר הסוגיה כיום היא האם, למה, וכיצד לנהל
הוראה-למידה כשללומדים אמצעי קצה אישיים כמו מחשבים ניידים, טלפונים חכמים, טאבלטים
ושילוב ביניהם (להלן "טאבלטים"). עיקר הביקורת היא הטענה, שאין באמצעים
אלה תרומה משמעותית לאיכות ההוראה-למידה, ואין הצדקה להשקעה העצומה החומרית
והארגונית לשם כך.
יש להתעלם מטענה זו, כמו גם ממחקרים שונים
שמנופפים בהם עד לזרא (שחלקם הגדול גם לא מקור רלוונטי לסוגיה), המראים שאין תרומה
משמעותית לאיכות הלמידה, לעומת אחרים המראים שיש. הנימוקים האמתיים מדוע יש להתעלם
מהם, מוכמנים בתובנות האישיות ההיסטוריות של החברה האנושית, ולא נמצא אותם דוקא בנימוקים
עניניים חינוכיים-חברתים-פסיכולוגיים ואחרים עכשוויים.
לשם כך פתחנו ואמרנו שיש לגנוז את השיח הוותיק,
שאינו רלוונטי להיום אודות "מהפיכה", שזקנה הארוך מעיד על אי הרלוונטיות
שלו. בעצם השימוש בתפיסה זו, אנו מחפשים אישוש, נימוקים וסיבות "תחת
הפנס", של כאן ועכשיו. אך אם נרחיק ראות, ונביט על התובנות והניסיון האנושי
המצטבר, ללא קשר ל"מהפיכה הטכנולוגית" העכשוית של מספר שנים לא גדול,
שכפי שפתחנו למעלה, כל "הסיפור" שמצדיק שינוי של ממש במעמד הטכנולוגיה
בחינוך הנו המדיה החברתית הדיגיטלית, שמצויה בידי כל בהבט אישי וארגוני, שגילה
אינו עולה על עשור אחד בלבד.
ב.
בכל זאת, מדוע השינוי החיוני
איננו מתרחש כנדרש?
השינוי ההכרחי, המוכר ומוסכם בחלק גדול ברחבי
העולם, הוא להעמיד לרשות תלמידי מערכת
החינוך סביבת למידה, ולסגל ההוראה סביבת הוראה, בה אבן הפינה, או אם תרצו אבן
הראשה, הן שימוש באמצעים דיגיטליים לשם תקשורת, נגישות לחומרי למידה
והעמקה, ושימוש בהם לשם הפקת מידע לימודי ואישי.
לא תוספת,
לא הרחבה, ולא "בהתאם לצורך", לא חלק מוקצה מראש משעות הלימוד וכד', אלא
מרכז הכובד של הפעילות הוראה-למידה נעשית בסביבה דיגיטלית, נקודה. מרכז סביבה כזו
היא אמצעי קצה אישיים לכל לומד ומלמד, המלווים אותם 24/7, ולצד זה נגישות לשירותי
ניהול המידע האישי, ולמקורות מידע חינוכי הולמים.
מרבית הדרכים והאמצעים עד כה לעשות זאת, אינם
מפיקים את הפירות הצפויים מסיבות שונות:
העיקרית שבהם היא ששינוי מערכות חינוך, באמצעות
מיזמים לאומיים, או מקומיים בית-ספריים אינו יכול להיעשות באבחת החלטות מלמעלה
וטכנולוגיה חדשנית. הן מורכבות מדי להכלה. הן מורכבות ארגונית, ובמציאות, רפורמות
או תכניות שכאלו קמות ונופלות על תקציבי עתק שבאים והולכים, שלא תורמים לשינוי
ארוך טווח. גם הסתמכות על האקדמיה, כעוגן תאורטי של היישום שיראה את הדרך לא נושא
פרי. גם האקדמיה כגוף מוביל, מאבד מהשפעתו, מרכזיותו וחיוניותו בחברה בעולם בכלל.
זאת כתוצאה מתהליכים חברתיים שמובלים על ידי התפרקות והיסחפות, כשלמעשה ההנהגה
הופכת שבויה "לתרועת האספסוף בככר" ולא ל"חכמת ההמון" כנטען
באופן שגוי.
לכל אלה נצרף היעדר מצמית לב של הנהגה ערכית- חברתית-תרבותית-חינוכית
שתעמוד בפרץ, שתנהיג, תיזום ותוביל, במקום להיסחף במערבולת מפרקת וסוחפת מטה. היעדר
צורם של הנהגה שתהיה גורם מלכד שניתן לשאת אליו עיניים, לבטוח בו ולקבל הכוונה
להתנהל טוב יותר. בפועל השטח נותר כעדר ללא רועה.
ג.
בואו נלמד מהקמת מסילת הברזל
במאה ה-19
דוגמא לשינוי עומק, שהפך תוך דור את פני החברה
על פניה, הנו השינוי באמצעי תחבורה ותקשורת במאה ה-19. הטענה
שסלילת מסילות ברזל,
או הקמת נתיבי הובלה ימיים, במקום ההובלה המסורתית של עגלות/ כרכרות מובלים על ידי
סוסים, נעשתה כי היא "כלכלית" ו"כדאית" יותר, נבדקה בסדרת
מחקרים מרתקים בשלהי המאה ה- 20 עד היום. הממצאים מדהימים, שכן בחלק לפחות מהמקרים
השיקולים אם להשקיע השקעות עתק ממשלתיות ופרטיות במסילות ברזל, לא היו נכונים, או
במילים אחרות: בדיקה פרטנית של כדאיות כלכלית הראתה שבהקשר של הזמן אז, לא הייתה הצדקה
כלכלית להקים למשל, מסילה בין עיר מסוימת לאחרת.
ובכל אופן, בתערובת של חזון מרחיק ראות, טעות בשיקול,
או מגלומניה עיוורת, תוך שנים לא רבות, רושתה צפון אמריקה ואירופה ברשת מסילות
ברזל, התפתחו במקביל אמצעי תקשורת, אחרים לגמרי מהמוכר - והשאר היסטוריה.
התוצאות המרהיבות לא היו צפויות מראש, שהם שינוי
פני החברה והכלכלה מן היסוד. כתוצאה מהתחבורה החדשה, נוצרו הזדמנויות ומצבים
חברתיים, לוגיסטיים וכלכליים שלא ניתן היה לחזות, ולא ניתן היה להיתלות בהם
כשהוחלט להשקיע ולשנות את פני התחבורה.
לוּ היו בודקים באופן מקומי את
"כדאיות" או "אפקטיביות" מסילות הברזל, רצים לבג"ץ נגד
המדינה, נתלים בסיכוני בריאות, בשינוי קצב החיים, באימוץ הרגלים והתנהלות אנושית
שלא היו קודם, התפרקות חברתית, וגם אם לא היו מודעים אז לעלייה חדה בפשיעה, והיעדר
החמלה והגברת הניצול, ודאי שלא היו מתחילים עם שינוי זה, ונמנעים מלפרוש רשת
תחבורה ותקשורת חדשניים ולא מוכרים, רק כדי לא לפגוע ברקמת החיים והחברה הקיימת.
אך למזלה של החברה בצפון אמריקה ואירופה, לא עשו
זאת. בזכות כך, כל החברה האנושית כיום במקום אחר לגמרי, לטוב, כמו גם בהבטים רעים
שלא היו בעצמה כזו קודם.
ד.
נכון, בהקשר הנוכחי, לא נמצא שינוי
משמעותי בחינוך, אבל...
אם נחזור לכאן ועכשיו, אין כמעט ספק, שבדיקה
מעמיקה וחודרנית, ודאי אם תעשה על ידי שופטים דקדקניים בכל המדובר ביעילות השימוש
בסביבה דיגיטלית, לא תמצאו הצדקות של ממש. אין כיום הצדקה לכאן ועכשיו בהשקעה והטמעת
טכנולוגיה עדכנית, שיצדיקו שינוי כה עמוק בפרדיגמת ההוראה, כמו גם של הלמידה.
ההשקעות העצומות הנדרשות, תעצומות הנפש האישיות והארגוניות של הנוגעים בדבר בשינוי,
המאמץ הלוגיסטי ארגוני הנדרש, כולל השינויים הנדרשים מצמרת משרד החינוך, עד אחרון
התלמידים, אינו מצדיק, כנראה, שינוי כזה.
עדיף
להמשיך במוכר ובידוע, להמשיך להפריח סיסמאות על חדשנות, להיות מעורב פה ושם במיזם
לא מחייב כזה או אחר, ו... לשוב לחיקה החמים והטוב של ההוראה-למידה המסורתיים. נח
הרבה יותר כשהדברים מוּבְנים וברורים, ואין צורך במהפכות ושינויים מרחיקי לכת,
במיוחד שמעורבת בהם אי-וודאות גדולה מאד.
הסיבות המרכזיות מדוע על מערכת החינוך לשנות פניה
כאן ועכשיו, להפוך במהירות את סביבת ההוראה-למידה לסביבה דיגיטלית, מצויות איפה
ב"רוח הזמן" הגדולה, שמבשרת שינוי של ממש, והכרח ליישמו, שמתחיל, בשימוש שוטף לאורך כל
שעות היממה בלמידה בטאבלטים אישיים, כחלק מאורח החיים של כל לומד ואזרח.
ה.
גם ללא ראיות חותכות – חייבים
לקפוץ למים הדיגיטליים
נכון, לא נוכל להביא ראיות חותכות (hard evidence) להצדיק כאן ועכשיו שימוש בסביבת למידה בה לכל לומד
טאבלט אישי. לא נוכל לפרט מה יביא אותו משב של "רוח הזמן", כי
באמת איננו יודעים בוודאות, ולכן עשייה זו מחויבת להתנהל ללא ניסיון של ממש, בהיסוס,
ללא תובנות חינוכיות ואמצעים משמעותיים, כשממול ניצבים מכשולים כמו התנכרות של
הסובב לשינוי זה, עד כדי התנכלות.
אך האופק ברור וחד, ומי שלא יחתור לשם לא יהיה
רלוונטי, וגרוע בכך: הוא חוטא מוסרית לדור הצעיר שזכאי להיות מוכשר לחברה בה
הסביבה הדיגיטלית ממילא ממלאת תפקיד מרכזי בהתנהלותה כבר כיום. מי שמחפש הצדקות
ענייניות ורלוונטיות לשינוי זה, במספרים, בראיות חותכות, בעובדות - לא ימצא. ממש כמו אנשי המעש והחזון שפרשו את
מסילות הברזל ברחבי היבשת במאה ה-19.
לכן טוב יהיה אם כולם יצטרפו לשינוי המיוחל. שכל
המערכת תקום ותייחל ותממש בפועל מהלכה למעשה כדי שהתלמידים ילמדו באמצעות טאבלטים
אישיים, והמורים ילמדו ויכוונו באמצעות שירותים של ניהול מידע, ומידע חינוכי. נכון,
יהיו לצד ההצלחות גם כשלונות, הרבה אי וודאות, מצוקות וחיפושים ללא הפסקה אחר
פתרונות חדשים. נכון, זה יעשה גם ללא הצדקה עכשווית, כי אנו חברה שרוצה עתיד טוב
והולם, ואנו חברה שחייבת זאת לאזרחיה. .
רשומות
