.,
סוף סוף, כמו שאומרים, רואים את האור בקצה.
שנים ארוכות חיינו באשליה שהטכנולוגיה - טכנולוגית המידע והתקשורת היא חזות הכל. היא תחלצנו מהצרה המכונה בפינו- חינוך. אך לא עוד.
שנים ארוכות אמרו לנו שהמחשב בכתה יעשה נפלאות, התלמיד הרדוד, שעולמו נע בין קטנטנות ספרדיות, להישרדות ואח גדול ואחות קטנה, יגלה לפתע את נשגבות הידע, הסקרנות, הרצון להבין כחלק אימננטי בתשוקה לחיות. או אז, המחשב הפייסבוק, היו-טיוב והויקיפדיה, יהפכו את ההתנסויות מגיל 10 בעישון טבק, גראס וכימיה גרועה מאלה, לטפלים. הזלזול העמוק ברווחת השני, האלימות הבלתי נתפסת נגד האחר תיכחד. או אז האלכוהול כבר לא ימשוך מי יודע; או אז העולם הצר והרדוד, של אני ואפסי עוד, יפתח לעולם, וכל כולו יהיה פתוח להכיל ולהיכלל, להבין עצמו, לדעת מה טוב לו, מה מעצים, מרומם, ומה פוגם ומפיל ומטביע, וגורם לנזק בלתי הפיך להמשך החיים.
כמובן שזה לא קרה, ההפך.
גם עם טכנולוגית המידע והתקשורת הפכו ילדינו הרכים, גדיים תמים וכסילים, לתישים ועיזים גדולים, רדודים, ללא שיכות, ללא אג'נדה שחורגת מהטבור ומטה, וחלומות שווא של דוגמנית, זמר וסופראגו, שמוצאים עצמם בבגרותם ללא יכולת פרנסה הולמת, וללא יכולת ביטוי לכשרונות ויכולויות שפעם היו חבויים בהם.
כמובן שלא כולם. חלק הולך וגדל של נוער נפלא מרים את הראש מעל הביצה, שאנו, המבוגרים, המחנכים הנחנו לה להיקוות תחת הרגליים, והיא הופכת לים מטביע כל.
בתירוצים שהיו מביישים ילדים בני 8, הנחנו להתפוררות מוסרית, חברתית, ואישית: תרצנו זאת במושגים כמו "עידן חדש", בו על כל איש לעשות כל שידבנו ליבו, יתפתח כדרכו לתיש/עז בור, שכל עולמו זו בועה של עצמו, אגואיסט שיודע רק לקחת.
לא ננחה, לא נראה דרך, כי "הם יודעים הכל יותר טוב מאיתנו". הנחנו לעצמנו בפחדנות שלא מביישת שפני סלע, להפסיק לחלום, להתוות דרך, לדרוש עמידה בערכי יסוד של חברה אנושית חפצה חיים. לא למסרים בהירים, כי אם לעמימות, לפרשנויות אינספור, לאי מתן סקלה של סדרי עדיפויות, מה חשוב יותר, מה בונה יותר, ומה הורס. וכל אלה רק כדי להסתיר בעצם אימפוטנטיות של מבוגרים, ששכחו שתפקידם להתוות ולשמור על חברה שפויה שחפצה חיים.
חלק הולך וגדל של נוער נפלא מאס בכך, ובצדק. חלק הולך וגדל של נוער נפלא הולך להקים בעצמו מה שאנו, המבוגרים והמחנכים כבר שכחנו. אבל זו עדיין טיפה בים.
כשאנו מסתתרים אחר שמרנות הגובלת בפתטיות של "חינוך של פעם", ומצד שני בחזיונות שווא עתידניים בה אין צורך במורים, כשהילדים לומדים בעצמם מעצמם באמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת -הסרנו אחריות על עתיד ילדינו.
הגיע הזמן לשים להפקרות זו סוף. אלא אם נמשיך להניח כן לצדקנות, לגלגול עיניים באידאולוגיות של מי אנחנו שנחנך, שיכרסמו בנו עד לשורשים וניפול כולנו.
לא, הפתרון הוא לא לחזור לבולשביזם של מעמד עליון צר היודע מה העם הנחוּת צריך, כשהדמוקרטיה מכסה מלמעלה על התנהלות מושחתת ולא מוסרית זו. לא לחזור למקום בו מעמד שליט יודע מה הילדים צריכים, מה העם צריך, ולכפות אג'נדה מתנשאת ומתעלמת מציבורים אחרים בחברה. לא לחזור לחמדנות השליטה והכח, השררה והשרירותיות.
הפיתרון הוא לקיחת אחריות חברתית של כל אחד ואחד מאיתנו, ולו במסגרת העבודה במקצוע בו כל אחד ואחד מאיתנו רכש ועוסק בו כעת.
הפתרון הוא בחינוך, בו המורה הוא במרכז. אך הפעם מורה מקצועי, שבאמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת הוא מזמן לתלמידים מסגרת לימודית של סיפוק סקרנות, ערוץ ליצירתיות, ליזמות, לצד הנחיה, דחיפה, עידוד בלתי פוסק, הובלה אם צריך, כשהטכנולוגיה מהווה פלטפורמה אידיאלית לשם כך.
דברנו רבות על מורה מקוון כיוזם בהוראתו "קהילה מבנה ידע". קהילה לומדת בה במורה קונסטרקטור הלמידה, מנהל העבודה, כשהלמידה נעשית בדרך כלל על ידי התלמידים, בעצמם. אבל בנוכחות מלאה של המורה. הוא מתערב כשצריך, מנחה, ומתווה דרך מדויקת לאלה שאין בכוחם, עדיין, להתוות בעצמם, באחריות אישית אתה דרך.
הטכנולוגיה פותחת צוהר ענק, מענה לסקרנות אמיתית, לעידוד ופיתוח אישיות, אך כשהמורה במרכז. מורה ששם את התלמיד במרכז העשייה, מנקודת מוצא של חוזק, מתוך עוצמה פנימית, וגיבוי חיצוני איתן של החברה כולה.
מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. חוזרים "לדרך הישנה", בה המורה מוביל, מתווה, מאפשר לבעלי כנפיים רחבות להמריא אל-על, ומהווה תמיכה, יד גדולה שתומכת ומרימה לאט, לאלה עם הכנפיים הקטנות יותר, החלשות.
ולאלה ואלה מאפשרת הטכנולוגיה, באמצעות המורה המקוון, הבשל, המודע לעצמו, המוסרי, המהווה דוגמה אישית, ולא צל חיוור של איש/ה מוכה ומושפל הן על ידי מערכת החינוך, והן על ידי ההורים והתלמידים.
מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. הכלים הטכנולוגיים השיתופיים הם נפלאים למורה נפלא, במרכז, שיודע ומבין ומכוון, ומאפשר. נמצא, שהמהפכנים הגדולים בככר השוק, הטכנולוגיים העתידנים, החדשניים,הופכים כיום ללא הרלוונטיים האמיתיים בשלהיי 2010. עד כה לא העזנו לפצות פה בצילם, במיוחד כשהם פתחו אותו (ושכחו מזמן לסגור), כי הרגשנו קטנים ולא מבינים. אצלם מקור הכל התחיל והווה רק בטכנולוגיה, והם מנופפים בגסות ואף בחוצפה של אלה היושבים על הגדר ומחוצה לה, על אזלת היד של החינוך, על אי הרלוונטיות של מערכת החינוך על רבדיה, ורק הטכנולוגיה היא חזות הכל . הבטנו בהכנעה בלהג הבועט במוסכמות החברתיות והחינוכיות בפרט, והנה הוא הופך יותר ויותר ללא רלוונטי, וודאי לא מישהו שיש להקשיב לו. החברה חזקה יותר מלהג מתנשא בחסות חדשנות טכנולוגית עתידנית. הבנו. בחיי שהבנו.
חינוך 2010 ואילך הוא קודם כל חינוך. הנחיה הובלה הנהגה של מורה מקצועי ומחנך כאמן שהחומר בידו הוא הלומדים. הטכנולוגיה היא הטכנולוגיה של 2010 ואילך, מופעלת ביד רמה ומקצועית על ידי מורה מקצועי, במערכת חינוך תומכת. מערכת שנותנת גיבוי, נחושה, אמיצה, שאיננה חוששת מהורים היסטריים ואלימים, שאי המסוגלות שלהם לשלוט בחייהם הם, ולחנך את ילדיהם, מושלך על המורים. גיבוי ממערכת שאיננה חוששת מאיומים משפטיים ותקנות לא הגיוניות שרומסות, מעכבות ודורסות בשם אל "הצדק", שלעתים קרובות מדי מעוות ואבסורדי, שלמענו יש להקריב את כולנו.
די עם הרפיסות, אי ההבנה, ההתבטלות מול מלהגי טכנולוגיה, המוליכים שולל את עצמם ואת החברה בחזיונות השווא טכנולוגיים, ובדמגוגיה ללא הכיסוי.
מהפיכת התקשוב מורידה מהלך כדי לסייע לחינוך יהיה שפוי, יעיל, נושא פרות, בחברה שפויה עם אג'נדה מוסרית ומסרים אישיים, חברתיים ותרבותיים בהירים. חברה מכילה ומבטאת רב תרבותיות, רב-לאומיות, רב ג'נדריות, קושרת ומאגדת.
לטכנולוגיה בחינוך תפקיד חיוני במשימה זו, בתנאי שניתן למורה לעשות את מלאכתו, נגבה אותו, ונניח לו ולעשות שימוש בה כמנצח תזמורת חברתית בחברה עם עתיד, בסיס ועוצמה.
ויפה שעה אחת קודם.
סוף סוף, כמו שאומרים, רואים את האור בקצה.
שנים ארוכות חיינו באשליה שהטכנולוגיה - טכנולוגית המידע והתקשורת היא חזות הכל. היא תחלצנו מהצרה המכונה בפינו- חינוך. אך לא עוד.
שנים ארוכות אמרו לנו שהמחשב בכתה יעשה נפלאות, התלמיד הרדוד, שעולמו נע בין קטנטנות ספרדיות, להישרדות ואח גדול ואחות קטנה, יגלה לפתע את נשגבות הידע, הסקרנות, הרצון להבין כחלק אימננטי בתשוקה לחיות. או אז, המחשב הפייסבוק, היו-טיוב והויקיפדיה, יהפכו את ההתנסויות מגיל 10 בעישון טבק, גראס וכימיה גרועה מאלה, לטפלים. הזלזול העמוק ברווחת השני, האלימות הבלתי נתפסת נגד האחר תיכחד. או אז האלכוהול כבר לא ימשוך מי יודע; או אז העולם הצר והרדוד, של אני ואפסי עוד, יפתח לעולם, וכל כולו יהיה פתוח להכיל ולהיכלל, להבין עצמו, לדעת מה טוב לו, מה מעצים, מרומם, ומה פוגם ומפיל ומטביע, וגורם לנזק בלתי הפיך להמשך החיים.
כמובן שזה לא קרה, ההפך.
גם עם טכנולוגית המידע והתקשורת הפכו ילדינו הרכים, גדיים תמים וכסילים, לתישים ועיזים גדולים, רדודים, ללא שיכות, ללא אג'נדה שחורגת מהטבור ומטה, וחלומות שווא של דוגמנית, זמר וסופראגו, שמוצאים עצמם בבגרותם ללא יכולת פרנסה הולמת, וללא יכולת ביטוי לכשרונות ויכולויות שפעם היו חבויים בהם.
כמובן שלא כולם. חלק הולך וגדל של נוער נפלא מרים את הראש מעל הביצה, שאנו, המבוגרים, המחנכים הנחנו לה להיקוות תחת הרגליים, והיא הופכת לים מטביע כל.
בתירוצים שהיו מביישים ילדים בני 8, הנחנו להתפוררות מוסרית, חברתית, ואישית: תרצנו זאת במושגים כמו "עידן חדש", בו על כל איש לעשות כל שידבנו ליבו, יתפתח כדרכו לתיש/עז בור, שכל עולמו זו בועה של עצמו, אגואיסט שיודע רק לקחת.
לא ננחה, לא נראה דרך, כי "הם יודעים הכל יותר טוב מאיתנו". הנחנו לעצמנו בפחדנות שלא מביישת שפני סלע, להפסיק לחלום, להתוות דרך, לדרוש עמידה בערכי יסוד של חברה אנושית חפצה חיים. לא למסרים בהירים, כי אם לעמימות, לפרשנויות אינספור, לאי מתן סקלה של סדרי עדיפויות, מה חשוב יותר, מה בונה יותר, ומה הורס. וכל אלה רק כדי להסתיר בעצם אימפוטנטיות של מבוגרים, ששכחו שתפקידם להתוות ולשמור על חברה שפויה שחפצה חיים.
חלק הולך וגדל של נוער נפלא מאס בכך, ובצדק. חלק הולך וגדל של נוער נפלא הולך להקים בעצמו מה שאנו, המבוגרים והמחנכים כבר שכחנו. אבל זו עדיין טיפה בים.
כשאנו מסתתרים אחר שמרנות הגובלת בפתטיות של "חינוך של פעם", ומצד שני בחזיונות שווא עתידניים בה אין צורך במורים, כשהילדים לומדים בעצמם מעצמם באמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת -הסרנו אחריות על עתיד ילדינו.
הגיע הזמן לשים להפקרות זו סוף. אלא אם נמשיך להניח כן לצדקנות, לגלגול עיניים באידאולוגיות של מי אנחנו שנחנך, שיכרסמו בנו עד לשורשים וניפול כולנו.
לא, הפתרון הוא לא לחזור לבולשביזם של מעמד עליון צר היודע מה העם הנחוּת צריך, כשהדמוקרטיה מכסה מלמעלה על התנהלות מושחתת ולא מוסרית זו. לא לחזור למקום בו מעמד שליט יודע מה הילדים צריכים, מה העם צריך, ולכפות אג'נדה מתנשאת ומתעלמת מציבורים אחרים בחברה. לא לחזור לחמדנות השליטה והכח, השררה והשרירותיות.
הפיתרון הוא לקיחת אחריות חברתית של כל אחד ואחד מאיתנו, ולו במסגרת העבודה במקצוע בו כל אחד ואחד מאיתנו רכש ועוסק בו כעת.
הפתרון הוא בחינוך, בו המורה הוא במרכז. אך הפעם מורה מקצועי, שבאמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת הוא מזמן לתלמידים מסגרת לימודית של סיפוק סקרנות, ערוץ ליצירתיות, ליזמות, לצד הנחיה, דחיפה, עידוד בלתי פוסק, הובלה אם צריך, כשהטכנולוגיה מהווה פלטפורמה אידיאלית לשם כך.
דברנו רבות על מורה מקוון כיוזם בהוראתו "קהילה מבנה ידע". קהילה לומדת בה במורה קונסטרקטור הלמידה, מנהל העבודה, כשהלמידה נעשית בדרך כלל על ידי התלמידים, בעצמם. אבל בנוכחות מלאה של המורה. הוא מתערב כשצריך, מנחה, ומתווה דרך מדויקת לאלה שאין בכוחם, עדיין, להתוות בעצמם, באחריות אישית אתה דרך.
הטכנולוגיה פותחת צוהר ענק, מענה לסקרנות אמיתית, לעידוד ופיתוח אישיות, אך כשהמורה במרכז. מורה ששם את התלמיד במרכז העשייה, מנקודת מוצא של חוזק, מתוך עוצמה פנימית, וגיבוי חיצוני איתן של החברה כולה.
מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. חוזרים "לדרך הישנה", בה המורה מוביל, מתווה, מאפשר לבעלי כנפיים רחבות להמריא אל-על, ומהווה תמיכה, יד גדולה שתומכת ומרימה לאט, לאלה עם הכנפיים הקטנות יותר, החלשות.
ולאלה ואלה מאפשרת הטכנולוגיה, באמצעות המורה המקוון, הבשל, המודע לעצמו, המוסרי, המהווה דוגמה אישית, ולא צל חיוור של איש/ה מוכה ומושפל הן על ידי מערכת החינוך, והן על ידי ההורים והתלמידים.
מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. הכלים הטכנולוגיים השיתופיים הם נפלאים למורה נפלא, במרכז, שיודע ומבין ומכוון, ומאפשר. נמצא, שהמהפכנים הגדולים בככר השוק, הטכנולוגיים העתידנים, החדשניים,הופכים כיום ללא הרלוונטיים האמיתיים בשלהיי 2010. עד כה לא העזנו לפצות פה בצילם, במיוחד כשהם פתחו אותו (ושכחו מזמן לסגור), כי הרגשנו קטנים ולא מבינים. אצלם מקור הכל התחיל והווה רק בטכנולוגיה, והם מנופפים בגסות ואף בחוצפה של אלה היושבים על הגדר ומחוצה לה, על אזלת היד של החינוך, על אי הרלוונטיות של מערכת החינוך על רבדיה, ורק הטכנולוגיה היא חזות הכל . הבטנו בהכנעה בלהג הבועט במוסכמות החברתיות והחינוכיות בפרט, והנה הוא הופך יותר ויותר ללא רלוונטי, וודאי לא מישהו שיש להקשיב לו. החברה חזקה יותר מלהג מתנשא בחסות חדשנות טכנולוגית עתידנית. הבנו. בחיי שהבנו.
ומי הופך יותר ויותר לרלוונטי של אמת? - המורה הישן והטוב, זה שכולנו כבר הספדנו, שחוזר למרכז, והפעם בגדול, כי רק בידיו המפתח לשינוי החינוך.
חינוך 2010 ואילך הוא קודם כל חינוך. הנחיה הובלה הנהגה של מורה מקצועי ומחנך כאמן שהחומר בידו הוא הלומדים. הטכנולוגיה היא הטכנולוגיה של 2010 ואילך, מופעלת ביד רמה ומקצועית על ידי מורה מקצועי, במערכת חינוך תומכת. מערכת שנותנת גיבוי, נחושה, אמיצה, שאיננה חוששת מהורים היסטריים ואלימים, שאי המסוגלות שלהם לשלוט בחייהם הם, ולחנך את ילדיהם, מושלך על המורים. גיבוי ממערכת שאיננה חוששת מאיומים משפטיים ותקנות לא הגיוניות שרומסות, מעכבות ודורסות בשם אל "הצדק", שלעתים קרובות מדי מעוות ואבסורדי, שלמענו יש להקריב את כולנו.
די עם הרפיסות, אי ההבנה, ההתבטלות מול מלהגי טכנולוגיה, המוליכים שולל את עצמם ואת החברה בחזיונות השווא טכנולוגיים, ובדמגוגיה ללא הכיסוי.
מהפיכת התקשוב מורידה מהלך כדי לסייע לחינוך יהיה שפוי, יעיל, נושא פרות, בחברה שפויה עם אג'נדה מוסרית ומסרים אישיים, חברתיים ותרבותיים בהירים. חברה מכילה ומבטאת רב תרבותיות, רב-לאומיות, רב ג'נדריות, קושרת ומאגדת.
לטכנולוגיה בחינוך תפקיד חיוני במשימה זו, בתנאי שניתן למורה לעשות את מלאכתו, נגבה אותו, ונניח לו ולעשות שימוש בה כמנצח תזמורת חברתית בחברה עם עתיד, בסיס ועוצמה.
ויפה שעה אחת קודם.
רשומות
6 תגובות:
תודה על עוד פוסט מעולה !
אף פעם לא באמת הצלחתי להבין מה עומד מאחורי החשיבה שהילדים כבר ילמדו לבד כי הם שולטים בטכנולוגיה. האבסורד הוא שאמרו למורים שהם כבר לא במרכז - שהתלמיד הוא במרכז, מעמדם של המורים המשיך לצנוח (כאשר היה ממילא בשפל) כי לכאורה אין גם צורך בידע של המורים ("כי הכל באינטרנט") אבל כאשר מגלים את הכישלון אז שוב האחריות מוטלת על המורים ואז הם שוב הופכים להיות במרכז (ולא חס וחלילה בעלי סמכות ומקבלי החלטות שהגו את כל התוכניות שנכשלו).
כולם במרכז - לכולם יש אחריות וכולם יכולים להשפיע - מקבלי החלטות במשרד החינוך, הנהלת בית ספר, מורים והורים. יחד עם זאת אסור לשכוח את התלמידים עצמם. גם להם יש אחריות. זה אחד הדברים הראשונים שיש ללמד אותם כי אולי בלי לעזור להם להפנים עובדה זו - לא נצליח ללמד שום מקצוע גם אם יגיע במעטפת טכנולוגית מרשימה ומרהיבה.
אגב, כשאני מתכוון לכולם אני בהחלט רואה גם את עצמי בקבוצה זו.
מהפיכת התקשוב נדרשת להוריד מהלך כי היא פשוט דילגה על הילוכים בלי לשים לב שהמורים אבדו את הקצב והתלמידים אבדו את הדרך.
אולי אם היינו מבחינים כבר בהתחלה כי בעצם לא מדובר במהפכה וגם אין צורך במהפכה אלא בשילוב טבעי של כלים טכנולוגים ותפיסות חדשות להוראה אשר פשוט מתאימות לזמננו - לא היינו מגיעים למצב של היום. העובדה שאנחנו בפיגור בתחום התקשוב לעומת מדינות אחרות לא מחייבת ריצה מטורפת להשלמת הפערים. יש דברים שלוקחים זמן ואינם ניתנים לקיצור - וטוב שכך.
המצב כיום הוא שרוב המורים הם מבוגרים ולא צמחו לתוך מציאות שבה קיים שימוש יומיומי בכלים טכנולוגים. מסיבה זו ההכשרה שלהם היא קריטית. הקונספט שבו התלמיד במרכז הצמיח את התובנות שיש לאפשר לתלמידים ללמוד גם בקצב אישי, להיות רגישים לצרכים שונים של תלמידים ולהתאים להם שיטות למידה ובקיצור - להבין שלא כל התלמידים זהים. מאותה הסיבה בדיוק אני חושב שחשוב לתת למורה את האפשרות לביטוי עצמי, חופש הוראה ויצירתיות גם כשזה נעשה במסגרת התקשוב וכולל שימוש של מורה בכלים טכנולוגים.
ושוב תודה על הפוסט ובכלל על הבלוג !
אודי
workspace.student@gmail.com
מה בדיוק עומד מאחורי צמד המילים "המורה במרכז". מנקודת המבט של משרד החינוך.
והאם יש תקציב לגיבוי הנושא?
שלום נדב.
המורה במרכז הכוונה לתת את הסמכות והגיבוי למורה שינהל את ההוראה-למידה.
לגבי מהלכים. בתכנית התקשוב הלאומית, יש התמקדות דוקא במורה - ולא בתלמיד בשלב זה. כלומר, כדי להניע את התהליך נושא פרות, כל המשאבים הולכים למורה ולאמצעי הוראה מחשב/מקרן/אינטרנט בכתה. כמו כן תמיכה בהוראה-למידה מקצועות הליבה בסביבה מקוונת. אז בהחלט אפשר לומר שכן יש המתמקדות במורה. וטוב שכך!
נשמע מעודד ביותר! אני תמיד בעד לחזק את המורים :-)
אברום, לצערי אני לא משתתפת בחגיגת הברכות לפוסט. השימוש שאתה עושה במושגים "המורה במרכז" וה"תלמיד במרכז" הם מטעים ואינם משקפים נכונה את הרעיונות שהם מייצגים.
התפיסה שהתלמיד במרכז אותה אתה תוקף אינה מציגה את הדעה שהטכנולוגיה באופן אוטומטי וספונטני תעודד למידה. היא מציגה את התפיסה שאומרת שהאחריות ללמידה, האחריות לעיבוד המידע והפיכתו לידע היא של התלמיד. מקומו של המורה נשאר חשוב גם במסגרת גישה זו, אלא שהוא משתנה- המורה אינו מהווה את מקור הידע הבלעדי, אבל בהחלט נשאר מנהל הלמידה, המתכנן שמאחורי הדברים, המעריך, היועץ וכד'.
היציאה בהכרזה שהמורה חוזר למרכז יכולה להתפרש בטעות כחזרה לתפקידו המסורתי של המורה. אני מאמינה שאין בכוונתך לעודד לכך.
חגית, לא ציפיתי לחגיגות ולא לברכות, אז קודם כל תודה על התגובה העניינית אף שאינני מסכים עמה, ותוהה בכנות כיצד הסקת מהכתוב את שהסקת. כאן זה בהחלט, כנראה, הכישלון שלי שהדברים משתמעים באופן הפוך לכוונה. בעצם כל הפוסט הזה יצא נגדה ונגד הטענות המועלות עדיין באמצעות דמוגגיה לא מפותחת, שלא הוכיחה עצמה מעולם, שהתלמיד ילמד בעצמו ויהיה חכם לו ושרק יתנו לו מחשב וחיבור רשת ויעזבו אותו (המורים) לנפשו. הנחות שגויות אלה קרסו עוד בסוף שנות ה- 90 (עייני ערך סולומון בפרויקט סלע למשל), ומשום מה הם עולות וחוזרות שוב ושוב, כאילו לא לומדים דבר, רק ממחזרים סיסמאות ללא כיסוי, ואף אחד לא מוכן להודות בכך.
תפיסה זו מיצגת לצערנו את אי הרלוונטיות של האקדמיה ומומחים שונים ומשונים לחינוך K-12 , שרחוקים מהווית בית הספר, ומדקלמים, כמו שאת עוזה כאן עכשיו, שתפקיד המורה משתנה (מישהו טען שעליו לא להשתנות?), והוא מנהל למידה (חבל שלא קראת קצת מהחומרים שאנו כותבים על כך והיית חוסכת ביקורת לא רלוונטית זו), ולחילופין שהתלמיד כל כך אחראי בעצמו, שמשתמע מכך, לאלה שנח להם, שלמורה בעצם אין תפקיד.
לצער כולם, אמירות מנותקות המציאות אלה עצבו את ההויה החינוכית הפסבדו-עדכנית, ולאקדמיה יש חלק לא מבוטל בכשל פדגוגי-טכנולוגי זה, ולחילופין מערכת החינוך לא זכתה ממנה לשום בשורה אחרת, למרות השקעות העתק שנהנתה מהם לשם יצירת בשורה אחרת... עובדה. מתוך אמירות לא אחראיות ו/או ללא קונקרטיזציה של ההשתמעות המעשית שלהן, המורים הסירו כל אחריות ואמרו שהתלמידים צריכים ליצור/ לבחור בעצמם "רק מה שמעניין אותם"; אחרים אמרו שהתלמידים חכמים בהרבה מהמורים העגלונים ש לא מבינים כלום ויש לאפשר לתלמידים לרוץ לשעוט לבד באחו והם כבר ילמדו לבד (ללא המורים); אמרו שלא צריך להשקיע במורים אלא בתלמידים, מעל לראשי המורים, בפרויקטים שונים שעלו הון עתק שהפכו לאבק ביום שהסתימו ולא הותירו כל זכר בבתי הספר.
הפוסט הצנוע הזה יצא נגד מגמה זו בדיוק, ולכן לא מובנת הביקורת שלך, ודאי המסקנה שלך שניתן להבין מהפוסט דנן ("בטעות") שיש להחזיר את המורה לתפקיד המסורתי . או במילים אחרות – מי אתה שתכתוב על זה, סמוך עלינו. אז זהו, שלא.
ושמחה קטנה – בתכנית התקשוב הלאומית השתה, אחד עקרונות המפתח הוא קודם כל השקעה במורים ולהחזירם למרכז הבמה. מן הסתם מורה מקוון בשל ומקצועי (ודאי לא "המסורתי") הוא התנאי ההכרחי והראשוני לפיתוח לומד עצמאי נוסח המאה ה- 21.
הוסף רשומת תגובה