יום שבת, 2 באוקטובר 2010

קריאה דיגיטאלית היא קודם כל קריאה


במסגרת החדשנות שהביאה עימה טכנולוגיה במאה ה- 21, אנו עדים להגדרת "הדור הדיגיטאלי", שהוא דור שיודע לקרוא טכסט דיגיטאלי, ועוד מיומנויות חשובות החיוניות לשם שימוש בטכסט כזה – מיומנויות שלא היו קודם נחלת בכלל.  אחרים מדברים בטרמינולוגיה של "אורינות חדשה": להיות אוריין בעולם הדיגיטאלי, פרושו לאבחן ולהטמיע מידע רב-הקשרי ואינטראקציה מורכבת, בתקשורת בינאישית מקוונת ובשיתופיות במרחב מקוון, למילוי צרכים ואינטרסים אישיים[1]. בשנים האחרונות גוברת הדעה, וכך גם במעשה, שעלינו לחנך את הדור הצעיר למיומנויות אלה, להיות "אורין חדש". אין בכך רע, ואף מאד רצוי, כחלק ממהלך גדול של עדכון החינוך למאה ה- 21, שכולל, בין השאר, הוראה למידה עדכנית, בסגנון "אוריין חדש".
לצד כל אלה יש להיזהר מהנטיה הטבעית שלנו, לראות כל דבר חדש כמהפכה, ומכאן כל מה שידענו עד כה לא רלוונטי, כי אנו עומדים מלאי יראה בפני אלוהי הטכנולוגיה והחפיצים (גאדג'טים). נטיה זו מובילה להפרחת אופנות וסיסמאות, שיש בהם:
א.  חיוב - במידה והם מזרזות בפועל את השינוי המיוחל בשימוש בטכנולוגיות ומתודות חדשות עדכניות בהתאם של הוראה-למידה[2],
ב. שלילה - במובן שאנו מטילים יהבנו על החדשנות ולא על פעילות הוראה-למידה אנושית בסיסית, שעיקריה לא השתנו מאז שהופיע הטכסט בין בני האדם.
למושג "אורינות דיגיטאלית" (שמופיע בשמות וכינויים שונים ברוח זאת), מנוכסות מיומנויות שהן ייחודיים בקרב ילדינו החכמים, מתקדמים ועדכניים, והרבה פחות בקרב המבוגרים יותר. למשל, למידה דיגיטאלית מאופיינת בגמישות קוגניטיבית ויכולת אוטונומיה גבוהות יותר אצל הלומדים. זאת כדי לפתח לומדים בעלי יכולת של למידה עצמית,ש היא חיונית לעידן הנוכחי, עידן בו הסביבה משתנה במהירות ולומדים חייבים לפתח יכולת התאמה לשינויים ויכולת לחשיבה קוגניטיבית גמישה[3]. ים של ספרים ומחקרים מתארים את העניין, גם אם נראה שלעיתים קרובות מדי התאור הוא באור ורוד מדי, והנסקת ציפיות לא ראליות מהדור הצעיר כפי שמתוארים במספר גדול של ספרים ומאמרים[4].
מכאן מתחילה מסכת של אופנות וסיסמאות, המתבטאת גם באינספור מחקרים, המתמקדות בחדשנות של "דיגיטאלי", והייחודיות של "אוריין דיגטאלי". הביקורות על הצגת הדור הדיגיטאלי כישות חדשה, למעשה זן אנושי חדש, נראות מוצדקות, בהבט שלא מדובר באדם חדש אלא קודם כל באדם, שבהחלט יש מה לשפר בו, אך לא נראה שטכנולוגיה בלבד, עם מיומנויות של מולטי-טאסק, ויצירת קשרים בינאישיים בקלות, גמישות מחשבתית ועוד ועוד, יעשו את הנס המיוחל, וכתוצאה מכך חברה טובה יותר וצודקת תפציע בעולם. ממש לא.  ישנה גם ביקרות עניינית על השטחיות, הרפרוף הבלתי פוסק שמונע העמקה והבנה, חשיבה וחקר של ממש, שמאפינים את הארוינים הדיגיטאליים, וזה גם בא לידי ביטוי בשאיפות שלהם כבוגרים, לזכות בהכל כאן ועכשיו, מתוך אשליה שאם יש בידך מידע עצום בכל נושא, וקשרים נגישים עם הרבה אנשים, ניתן להפכו לידע אישי ופרקטי, בהלימה אמיתית לאישיות ליכולות הרגשיות והקוגנטיביות המתאימות.

הבה ונהיה צנועים יותר, ושקולים בהבנת הערך המוסף של הטכנולוגיה לעיצוב חברה אחרת, רצויה יותר. לשם כך נעיף מבט על המושג "קריאה דיגיטאלית" – מושג שמוזנק לכותרות עקב יציאת אמצעי קריאה דיגיטאליים ייעודיים, ומחקרים ההולכים ורבים הטוענים שהאוריין החדש, הלומד הצעיר, מעדיף עיון בטכסט בקריאה דיגיטאלית מאשר בספר או ירחון[5].
קריאה דיגיטאלית היא קודם כל קריאה: על פי תכנית הלימודים של משרד החינוך הישראלי בקריאה מדובר ב- 3 רמות הבנה של קריאה[6]:  הבנת המשמע הגלוי המפורש שבטקסט; חשיפת המשמעות המרומזת והסמויה שבטקסט; התייחסות אישית ביקורתית ומעריכה כלפי הטקסט. בנוסף יש ללמד קריאה ולקרוא על פי מספר גישות מרכזיות:
(1) מיזוג ידע קודם של הקורא, עם המידע המצוי בטכסט לידע ותובנה אישיים ייחודיים לו.
(2) פיענוח מובנה והדרגתי של המידע המצוי בטכסט, שיהפוך לנחלת כל הקוראים.
(3) עידוד ההשפעה ההדדית של הקורא, על עולמו, תחושותיו, הבנתו ומאוויו בינו לבין הטכסט – לא רק מה את הלומד מהטכסט, אלא "מה זה עושה לך"?
 מציון הבטים מרכזיים של קריאה אלה, עליהם מתבסס גם תכנית הלימודים של משרד החינוך ניתן לראות מיד, שמיומנויות קריאה בסיסיות, הן קודם כל מאמץ ואימון אישי, ללא כל קשר עם טכנולוגיה ו/או טכסט דיגטאלי, שגם עמו שי לבצע קודם כל, פעילויות בסיסיות אלה.
הטענות המובאות כמיומנויות הכרחיות של אוריין דיגיטאלי, ראויות אף הן לעיון. מדובר למעשה, כפי שנראה כאן, במיומנויות שאין להן קשר ישיר לשימוש בקריאה דיגיטאלית דוקא, אלא לאוריין באשר הוא, כשהטכנולוגיה בהחלט מעצימה ומעלה את האפשרות שהקריאה תהיה מושכת יותר וקלה לקריאה, אך אין בה כדי לשנות משמעותית את אפקטביות הקריאה בכל המדובר בהבנה. ניתן למצאו מקורות רבים, מהם ספרים מעשיים ותיאורטיים הדנים בסוגיות אלה בהרחבה והעמקה, למשל, פרופ' שמאר-דובלט, מעלה במאמר מרכזי בתחום בזמנו (2003), את המאפינים המרכזיים של קריאה (טובה/ אפקטיבית) דיגטאלית, שלא נופלים במאומה מהצרכים של תלמידנו כיום:[7]
(1) שילוב ידע מוקדם עם הידע הנרכש בקריאה
(2) הפעלת הבנה בכל מהלך קריאה
(3) עדכן הבנה בהתאם לטכסט
(4) התמקדות ברעיונות המרכזיים
(5) סיכום הנקרא לידע מובן ושלם
(6)  הסקת מסקנות המבוססות על ידע קודם, גילוי רעיונות מרומזים וסמויים, וגישור אישי על פערים שיש בטכסט.
(7) שאילת שאלות וחקר אישי בכל מהלך הקריאה

הדגש במאפינים אלה הוא הבנה בקריאה אפקטיבית, שלא קשורה כלל לפורמט דיגיטאלי במובן, שאם נקרא את הטכסט מחפיץ אישי כלשהו, יהיו לכך יתרונות משמעותיות על אפקטיביות הקריאה. אלא בפעלת מיומנויות אישיות, שיש לפתח בהדרגה ולעודד.

בל נחשוב, ולו לרגע, שמתן קורא טכסט דיגיטאלי לילד, יפתור ו/או יעצים את איכות הקריאה שלו, ויפטור אותנו, את החברה, מללמד את הילד קריאה כהלכה. ממש לא.
מכאן שהנהייה אחר קורא דיגיטאלי באופנים שונים, או הפיכת טכסטים קיימים לטכסטים דיגיטאליים, איננה צריכה להיות מנקודת המוצא של מימוש קריאה אחרת, טובה בהרבה מהקיימת כיום במערכת החינוך, או בכל בית באשר הוא, אלא כאמצעי עדכני, נכון והולם את העידן הטכנולוגי הנוכחי, שמאפשר נגישות ואחסנה יעילים וטובים בהרבה מהספר, הספריה והמדף.
האתגר של קריאה יעילה, משלבת הבנה וחשיבה, מוטלת מאז ומעולם על מחויבות הלומד עצמו, ועל המורה, שמחויב לדעת כיצד לגרום לכך. טכנולוגיה דיגיטאלית לא תעשה את הנס המיוחל, ללא אלה, וושאי ששום כלום לא קירה מעצמו, גם אם ניתן ללומד טכנולוגיה עילית.



[1]  Cope, B., & Kalantzis, M. (Eds.). (2000). Multiliteracies: Literacy learning and the design of social futures. London: Routledge.
[3] הרצאה של Brett Clare בכנס EC00 2006 באוניברסיטת OISE טורונטו, קנדה (ההרצאה המקורית הורדה מהרשת במהלך השנים שעברו מאז)
[4]  למשל, ספר של דון טאפסקוט שעורר שיח ציבורי ער בעניין:
Don Tapscott (2008) Grown Up Digital: How the Net Generation is Changing Your World. McGraw-Hill
[5] ניו יורק טיימס 30.09.2010. ראו תקציר בעברית" "מחקר חדש: טכנולוגיה תחזיר את הילדים למילה הכתובה" אתרTheMarker IT .
[6] הבנת הנקרא: תיאוריות על תהליך הקריאה, מופ"ת סובב עולם (מקור מ- 2001 , לא מצוין)

2 comments:

עידית אמר/ה...

קריאה דיגיטלית היא קודם כל קריאה אבל לא רק...

אני מסכימה שבבסיס הקריאה באשר היא, נדרשות מיומנויות קריאה.
אך הרעיון הוא לחדד את המאפיינים היחודיים של קריאה דיגיטלית, כדי להבין אילו מיומנויות קריאה "חדשות" יש לחדד בקרב הלומדים, וחסרה התייחסות לכך כולל במאמר שהבאת שמדבר לכאורה על קריאה דיגיטלית כאילו אין בה מן החדש.

רק לדוגמה, יש ללמד את הלומד להתמודד עם טקסט לא לינארי אלא מסתעף והקשרי, כזה שהולכים בו לאיבוד ולא מוצאים את הדרך חזרה, או טקסט אינסופי שלא נגמר, שלא נדבר על זה שהכתוב בו מתעדכן כל הזמן.
ויש גם עירוב בין קריאה לכתיבה, שבעבר היו מובחנות ביניהן, שהרי הטקסט כיום מאפשר התערבות אקטיבית בכתיבה בגוף הטקסט, ושיתופיות ועוד ועוד.
כדאי גם לזכור שבעבר התלמיד התמודד עם טקסט מותאם, "מצונזר" שהמורה או מערכת החינוך בחרו בשבילו, לעומת נגישות לכל טקסט שהוא כיום, הצפת המידע, וסוגיית הערכת המידע וקריאה ביקורתית.
אז נכון שקריאה דיגיטלית היא קודם כל קריאה, אבל אם המורה יסתפק בכך- אין ספק שתהיה לתלמידינו בעייה. האתגר של המורה בהוראת הקריאה גדול כיום בהרבה, ומה שמערכת החינוך זקוקה לו זה מורים טובים, אוריינים דיגיטליים, שמבינים את המהות והדרך בה עליהם להקנות לתלמידים כישורים אלה.
והתלמידים- קודם כל שידעו לקרוא, שיקשיבו למה שהם קוראים, שיכבדו, שיחשבו, שינקטו עמדה, שיכתבו בכבוד ובשום שכל, ושיגדלו לעצב, איך אמרת, חברה אחרת, רצויה יותר. אל דאגה, תביט בילדודים, יש תקווה!

אברום רותם, אלא מי? אמר/ה...

תודה.
מטרת המאמר היא להתריע שהחדש בקריאה דיגיטאלית, אינו כל כך חדש בעצם, ולא לחשוב שאם הלומדים יקראו בחפיץ דיגטאלי כלשהו, הם יקראו בעצמם, המורה לא צריך להתאמץ יותר, או לא צריך אותו בכלל...
מורה שמלמד קריאה, יכול בהחלט להתמקד גם בהיבטים שטכסט רגיל אינו מעניק בדרך כלל (אע"פ שגם זה לא מדויק, וקריאה מסתעפת והקשרית בספרי התלמוד למשל, היא דרך חיים), כמו מה שציינת קריאה מסתעפת והקשרית, אך המהות רבותי, המהות, היא קודם כל קריאה, הבנה, חשיבה וחיבור לידע קודם, הסקת מסקנות, שתלמידנו היקרים (וגם אנחנו למען האמת...) לא בדיוק מיומנים בזאת, וזה חשוב מרכזי יותר מהיבטים, שהלומדים נחשפים להם בהתעסקות עם טכסט דיגטאלי.