יום חמישי, 16 בפברואר 2017

פרדוכס האזרח הדיגיטלי: שירותים דיגיטליים כחיסרון

השירותים הדיגיטליים, ללא מגע יד אדם, באחריות מקבל השירותים, שוטפים את הארץ. סניפי בנקים נסגרים ומצטמצמים, שירותי רפואה, שכירות לינה, רכב, וכל אמצעי תחבורה על פני הגלובוס ובארץ, שירותי ממשל, מסמכים ועדכונים, בטוח, אפילו קופות המרכולים... האם אנו עדים לביאת המשיח, בו כל אזרח נהנה משירות שיענה על צרכיו האישיים (כמעט) בזמן אמת? האם שירותים זמינים 24/7 באמצעות הרשת ו/או המכשיר האישי הם אכן עונים על צורך אזרחי?
התשובה, מן הסתם היא מורכבת. אין ספק שהנגישות לשירותים, שעד לפני זמן לא רב נעשו פנים מול פנים, עמידה בתורים משתרכים, נתונים לחסדי פקידים מותשים ו/או אדישים, לחסדי מתווכים וסוכנים שלא תמיד טובת האזרח עמדה לנגד עיניהם – עוברת שינוי לטובה, דוקא כתוצאה מהשירות הדיגיטלי.
לצד זה נמצא, שההמרה של שירותים מסורתיים לשירותים דיגיטליים נעשית בחופזה, ללא מחשבה והבנה נדרשת של המדיה. הכשלים הבלתי נמנעים, אינם זוכים לתשומת לב ראויה, ונתקלים אף באדישות מצד נותן השירות.
יותר ויותר צפים ועולים החסרונות של שירותים דיגיטליים, שבראשם שני גורמים עיקריים: (1) חוסר מקצועיות והבנת מהות שירות דיגיטלי, (2) ניצול לא מוסרי של האופנה החדשה, כדי לפגוע באיכות השירות על חשבון רווחת האזרח.

דוגמאות  

לפני הדיון הקצר, להלן מספר דוגמיות להבהרת הסוגיה.
·         בנקאות: סגירה חפוזה של סניפי הבנקים, צמצום שירותים פנים אל פנים, צמצום שירותים לבעלי חשבונות שלא מעשירים דיים את הבנק, הם רק דוגמה אחת לחוסר המחשבה המקצועית, לצד ניצול חמדני לרעה, בשם "עדכון" והגבלה של יכולת ליצור שיח בינאישי עם נותן שירות אנושי, הם רק רמז למתרחש לויה דולורוזה שנכפית על האזרח, שבהיעדר רגולוציה שמגנה על האזרח, לדעת הבנק אפשר לטרטר ולהטיל עליו בזבוז זמן ארוך ויקר, כי אין לו בררה אחרת.  
·         מענה: מקום בולט נוסף הוא מענה דיגיטלי. בעוד האזרח תועה במבוכי הלחצנים, והמענים הלא אנושיים, המרחב של האזרח לקבל מענה לצרכיו קטנה בהרבה מהמרחב שמענה אנושי עשוי לתת, ומעמיסה על האזרח בזבוז משאבי זמן באופן לא הגון ואף פוגעני.
·         פלטפורמות: יותר מדי פלטפורמות מתן שירותים (אתר, אפליקציה) לא ידידותיות לאזרח מן השורה, שמצריך עקומת למידה ארוכה, שמאבדת את הרלוונטיות שלה בעדכון הבא.  למשל, הגבלות לא אחידות ואף אבסורדיות על תנאי הכניסה לשירות, כמו הסיסמא, שעליה להתחלף כל כמה חודשים (שיא האבסורד שפגשתי: דרישה לקוד ספרתי בלבד בן 6 ספרות, [כזכור מתוך 10 ספרות שיש], שאין בו ספרות עוקבות או זהות...)
·         שירות דיגיטלי חד סטרי: ישנם שירותים דיגיטליים חד סטריים לרעת האזרח מקבל השירות. נותן השירות אינו חייב להשתמש בהם (למשל, קבלת חשבון מים רק בצב-ישראל ועל אחריות הנמען בלבד,) כמו גם אפשרות פניה בדוא"ל שיזכה גם למענה בזמן סביר... ויש כאלה שדורשים שפניה לא שגרתית לשירות תעשה רק באמצעות פקס(!?!?) , דאר לא מתפקד, או מענה קולי, ללא משוב אם העניין מטופל או לפחות נחת על שולחן מתאים.
·         בחירה מרובה שהיא למעשה אי-בחירה: דוגמה נוספת היא חשיפה לבחירה, שאינה בעצם בחירה של ממש:  למשל, רשימת רופאים מקצועיים באתר קופת החולים, כשאין לאזרח כלים ומידע מי יתאים לצרכיו, מעבר למיקום גיאוגרפי. האבסורד גדל, כשבסניף הקופה נאסר על העבודים להמליץ או להפנות לרופא מסוים. חופש הבחירה הופך לאי בחירה...
·         מגבלות סמויות: כתוצאה ממעבר מהיר ולא מבוקר דיו, אין לאזרח מידע עדכני מה ניתן לקבל באמצעים דיגיטליים (אישורים/ טפסים) ומה עליו להשיג באמצעים המסורתיים, שהצטמצמו והוגבלו מאד, בעילה של מתן שירות דיגיטלי.

קיצור הסיבות לחסרון שרותים דיגיטליים

הרציונל התאורטי סביב הכשלים של השירותים הדיגיטליים, למרות שהוא מגרד באצבעות להקליד, לא נראה חשוב לעצם העניין ונימנע ממנו כאן. בקצרה מאד: מדובר במגמה לא מוסרית בתרבות המערבית שניצחה בגדול את האחווה האנושית, וגולשת לכלל העולם. זהו שיקוף של נצחון הנאו-ליברליזם על התפיסות החברתיות של אחווה ואכפתיות לאחר, של מעורבות וערבות הדדית לעומת איש לנפשו ואחריותו לגורלו, שגובל במקרים רבים מדי בניצול ציני ואף מרושע /של החלשים, ללא קשר לשירות דיגיטלי דווקא.
מאחר והכנסנו את ידינו לסוגיה רחבה ועמוקה מיני-ים, נתמקד בקצרה רק במספר סיבות מרכזיות  לכשלי השירות הדיגיטלי, להמשך חשיבה בנושא.
א.      חוסר התמצאות ומקצועיות בתחום הדיגיטלי: נותני שירותים רבים מדי סבורים שהמרה לשירות דיגיטלי היא הנגשה ברשת. מחלות הילדות והכשלים בגישה פשטנית זו, שנובעים בעיקר ממוטיבציה לחסוך ולהשקיע במהלך פחות ככל שניתן, וזלזול מודע ושלא מודע בלקוחות, שבמקרים אחדים אין להם חלופה אחרת, פוגמים באיכות השירות העדכני לכאורה. אין עדיין כללים, ודאי לא רגולציה, ובעיקר אין מודעות של שירות, מהן ההשלכות האנושיות-התנהגותיות- תרבותיות של מעבר כזה לשירות אישי דיגיטלי, כיצד לבצע מעבר כזה באופן מדורג, ובעיקר, כיצד להחליק את המעבר, ללמוד ולהגיב לכשלים שצצים בדרך.
ב.      טכנאות על חשבון אנושיות: במקרים רבים מדי, נראה שחוזרים על אותן השגיאות של הכנסת המחשב לחיינו. התפיסה השגויה המרכזית היא, שעדיין מניחים לטכנולוגים להוביל את מהלך ההמרה לשירותים דיגיטליים. במקרים רבים מדי אין תשומת לב לממשק האנושי, ואנו נתקלים באבסורדים של ממש, כשברור שעין איש השירות מקצועי לא הציצה לפני העלאה לאויר.
ג.        אבטחה סבירה: לצד הצורך, כמובן, באבטחה וזיהוי אישי, יש ורצוי למהר לשלב אמצעי זיהוי אישיים לשירות דיגיטלי, שלא יטילו על המשתמש דרישות מצויות מדי כיום, שחלקן הגדול מדי לא הגיוניות ולא סבירות, או כאלה שמצננות שימוש שוטף ונח.
ד.      מתן בחירה הוא לעתים חסרון גדול: חשיבה שגויה של מתן עודף אפשרויות בחירה אישית, ללא כלים לבחירה רציונלית. כאן בולטת אי ההתמצאות בתחום בו נותן השירות מתיימר לתת. מזה למעלה מעשור ידוע למשל, שבכל הנוגע לבחירה "יותר זה פחות"[1], וכמו על פי התרשים המצ"ב, היעילות והיתרונות הופכים לחסרונות בולטים, בו האזרח מצד אחד טובע בים האפשרויות, ומצד שני, אמצעי הגישה וההנחיה מנותן השירות מצטמצמים לעתים לאפס, בעילה שמתן הבחירה מייתר אותם.

ה.      ניצול חמדני ולא מוסרי לרעה של מעבר לשירות דיגיטלי: אין כאן חלילה הכללה שהמוטיבציה של כלל מתן שירותים דיגיטליים, והיישום שלהם הוא לא מוסרי ונגוע בחמדנות לשמה. אך אי אפשר להתעלם מכך, שנותני שירותים רבים מדי, שמישמים המרה לשירות דיגיטלי, מנצלים זאת לצמצום השירות והרעת התנאים לדורשי השירות, לטובת כיסם, אך לרעת האזרח הצורך שירות זה. הרעיון הבסיסי (זה שנמנענו כאן למעלה במודע מלפרט ברציונל בתאורטי), הוא שנותני השירותים פוטרים עצמם מאחריות לאיכות השירות, שכן זו הועברה לאחר כבוד על כתפי האזרח הדיגיטלי. מכאן נובעים, גם אם לא במודע, מרבית הכשלים, הבעייתיות, עוגמת הנפש והתסכול של האזרחים שמשתמשים בשירותים דיגיטליים, אם לשם ייעול התנהלותם אישית, ואם כי אין להם בררה אחרת, אין חלופה או פיגומים משמעותיים למתן מענה במקומות בהם השרות הדיגיטלי כושל, או שלא ניתן מלכתחילה במודע או שלא במודע.

פתרונות אפשריים  

א.      מודעות לכשלים. תמוה הדבר שלכל השקעה שיווקית, מפעילים בין השאר קבוצות מיקוד, כאלה שיתנסו, יחשפו ויביעו דעתם ואת ההשפעה עליהם., בעוד שהמרות כה חיוניות לאופן דיגיטלי, נעשות למקוטעין, עם באגים, ודרישות טכנולוגיות ממשתמש קצה לא מיומן במיוחד, נגועות לעתים קרובות מדי באבסורד.  אין ספק שבהמרה לשירות דיגיטלי, חיוני הפעלת קבוצות מיקוד שיתנסו, וישקפו סימולציה של אזרחים מן הישוב, ללא הכשרה דיגיטלית מתקדמת שימצו את השירות באופן הנח להם והטוב ביותר. לצד זה, בכל נותן שירות דיגיטלי, חיוניים בדיקה ובקרה רצופים על יעילות השירות והכשלים המתעוררים שבו.
ב.      פיגומים משמעותיים ויעילים לסיוע, הנחיה ותמיכה: הפיגומים המצויים, כמו צ'ט עם מנוע מלאכותי שעונה על שאלות מצויות, או מענה אנושי, שכמעט אינו נגיש ו/או לא מקצועי דיו בשירות הנדרש – הם עדיין חסרים בהחלט.
ג.        להגדיל את הזמינות של מענה אנושי: החיסכון במענה אנושי, והטלת האזרח לים של אפשרויות, תפריטים אינסופיים, ומתן מידע מוקלט וכד' הוא לא מוסרי ציבורית, והוא על חשבון רווחת מקבלי השירותים בהשקעת זמן בלתי סבירה. הזמן והתסכול כתוצאה מכך, הם ביחס ישר לרווח הכלכלי מהחיסכון של נותני השירותים, שנעשה על חשבון רווחת האזרחים.
ד.      מודעות ארגונית מוסרית: גם אם מדובר בהוויה אזרחית חדשה ומתעדכנת, הכיסוי הרגולטורי לשירות דיגיטלי לא מספק ולא מגן על כלל הבעייתיות הנובעת משירות זה. "אנו פועלים על פי החוק", אינו מכסה את טובת הציבור, מקבלי השירותים, אלא במקרים רבים מדי, הוא כיסוי לא מוסרי לטובת נותני השירותים ולהתעמרות באזרח שאין לו חלופה אחרת לקבל את השירות. השקעה של הרשות המחוקקת ברגולציה, בחוקים פרטניים וספורדיים מאד לא מספקת בלשון המעטה. בקרב כל גוף נותן שירות, יחד עם המהפך של השירות משירות מסורתי לדיגיטלי, יש וחשוב להטמיע גם מהפך מוסרי ארגוני, בו נותן השירות יראה ויקבל על עצמו חובה לשפר את השירות, ולהקטין את הכשלים שנובעים מלכתחילה, וגם בהמשך הדרך. אך כאן, מן הסתם, יש לחכות לביאת המשיח.




[1] Schwartz B. (2004) The Paradox of Choice - Why More is Less, Harper Collins

יום ראשון, 11 בדצמבר 2016

התעללות בצרכני תוכן – וסלחנות שלא במקומה

"שימוש חכם" נשמע סיסמא נהדרת לאחרים. בפועל, בכל הקשור לצריכת מידע במכשירים האישיים, אנו משתמשים די טיפשים. יותר נכון, מגלים סלחנות פסיבית בלתי מוצדקת, לשיטות הפרסום האגרסיביות שדורשות מצרכן התכנים, מאמץ ניכר ומיותר בעליל, שדורש סבלנות מיותרת, ובעיקר בזבוז זמן עקר בהתמודדות כדי לזכות לקרוא /לעיין במידע שלשמו נכנסת.
המאמץ המושקע בהתמודדות הלא סבירה עם הספח המעיק של פרסומות והסחות, מוציאה את החשק לצרוך תוכן במכשיר האישי, וזוכה לסלחנות וקבלה, שאינה במקומה.
גם אם נניח לרגע בצד את הפרסומות בערוצים המסחריים בטלויזיה  (שבתכלס מצננת כל מוטיבציה לצרוך מידע בכלל בערוצים כאלה), הרי כדי לקרוא במכשיר האישי שלך מאמר, פוסט שעשוי לעניין, פיסת מידע מאתר חדשות, או  אף סרטון, עליך להתמודד עם מכשולים מסיחים:  כסיפתח-  פרסומת מסך מלא,  ואתה בולש אחר ה- X או "דלג" המוצנע ו/או מופיע לאחר זמן מה. גם אם כבר התחלת לקרוא, לעתים קרובות המאמר נעלם לפתע לשם לריענון, ושוב מופיע. הפעם כשרבע ולעתים יותר מהמסך תפוס ע"י מידע פרסומי שאינו קשור למאמר עצמו.  אך ייסורי הקורא רק החלו. בעוד אתה כבר מתחיל לעיין בתוכן שרצית, קופצים משום מקום שלטים קטנים שלא נעלמים, אלא נגררים יחד עם התקדמות הקריאה/ העיון. לחיצה על ה-"X" שלהם כדי להתפטר מהטרדה זו, מתבררת בהונאה פשוטה, שכן היא פותחת מסך חדש של פרסומת כלשהי, ולך תחפש איך לחזור לכתבה...
אך גם כך ההתעללות בקורא לא תמה, כי אם רק מתחילה:  הכתבות עצמן מוגשות באופן  בלתי ידידותי שמעלה חשד שלצורך כך גויסו מומחי עינוי תודעה סיניים. לאחר כל פסקה-שתיים, הכתבה נקטעת לטובת כיתוב/ הפניה לסרטון פרסומי, שכלם כאחת הסחות למידע שלא רלוונטי ולא חלק מהכתבה עצמה. ובאתרי תוכן רבים, בל נשכח להזכיר הסחות דומות גם מהצד.
ואם צלחת את כל אלה- במקרים רבים מדי, לא ברור אם הכתבה נגמרה, או שיש המשך, בתנאי שתצלח ים של הסחות בהמשך, כיתוב, סרטונים ותמונות, על ידי גלילה מטה עוד ועוד. לצד כל אלה, יש עוד מדרגה - בה אינך יכול לראות את המידע, אלא אם אתה עומד בתנאים מסוימים, הדורשים ממך לשנות הגדרות, שהנפוצה שבהם היא ביטול חוסם הפרסומות או כל חסימה לגיטימית במכשיר שלך, או מעבר דרך פרסומת כלשהי, ויש אף הדורשים הזדהות שאין לה כל הצדקה בפרטים שאין להם כל קשר לעניין עצמו.

הטיעונים להצדקת הפרעות, הסחות ובלבול, הדורשים מהמעין במידע שביקש, מאמץ מיותר בעליל, אינם מוצדקים, ובעיקר- משיגים את ההפך. אישית אני פשוט מצביע ברגליים, ונמנע מלהיכנס לפרטי מידע באתרי תוכן הידועים לשמצה בהתעללות שלהם בקורא, או בדרישות לא סבירות כחדירה לפרטיות , שאינן קשורים לשירות או למידע המבוקש. 
בקצרה, לא ברורה ההשלמה הפסיבית להתעללות זו והאופן בו הוא הופך את התוכן לבליל לא ברור, שהקורא מתקשה להפריד בין המוץ לבר.  אנו נצא לקרב עתירי עזוז ואנרגיה מול כל עוול אמתי ומדומה ברמה ארצית ועולמית, אך יש לתמוה למה לא יעלה לנו על הדעת, למחות נגד ההתעללות בנו, צרכני התוכן. 
אגב, גם באתרים תמורת תשלום כמנוי, לא נראה שהם ערים לבעיה זו.
הצעות כיצד להותיר את הפרסומות כחלק מהמודל הכלכלי העכשווי כדי לשרוד, אך להקטין את ההתעללות בקורא, ישנן למכביר באופני הגרפיקה וגם התוכן של ההסחות. אני תוהה מדוע אין מאמץ בכיוון, אלא ההפך.  

כך או כך, נראה שאשד ההסחות פועל לרעה, ומהווה אפקט מצנן, וצרכני תוכן פוטנציאלים לא ינהרו חזרה  לאתר שהתעלל בהם. אין לנו אלא להמתין בסבלנות למודעות מנהלי האתרים/ מקורות המידע לצינון זה, ויעשו משהו בנדון להקל את הצרכנים.
ועד אז.... נצמצם למינימום צריכת מידע מקוון במכשיר האישי, או שנסבול.

יום שבת, 6 באוגוסט 2016

מה הוא "החכם"- "smart" – בטכנולוגיה?


מה בעצם הופך מכשיר/ מערכת ל"חכם"? מה הופך בית ל"בית חכם", מכונית ל"רכב חכם", עיר ל"עיר חכמה" וכ'ו.
ביננו, בשקט, הרי גם אתם יודעים, גם אם לא מודים בפה מלא, שהביטוי הזה smart – חכם, זה סתם מילה, באזז חולף כמו רוח הבוקר. "השם" לא הופך למהות אחרת.

בתכלס בואו נודה :
·         אין "בית חכם", יש בית בו  המרכיבים בו או חלקם כמו התריס, המזגן, מצלמות ו/או דוד המים החמים מופעלים מרחוק, באמצעות תקשורת באינטרנט. אז מה?
·          רכב? אין דבר כזה  "רכב חכם", אלא אם מישהו מתעקש לכנות דגם מסוים בשם זה. אני מכיר רכבים שהם ממש, אבל ממש לא חכמים.
·          עיר? הצחקתם את היחצן מוישה גרויס שמחובר לעטין הציבורי של תושבי העיר וזוכה בחלב שמן ללא תמורה מצידו. מה חכם בה? מצלמות בכל פינה שממילא אין מי שיעקב, יפקח וינתח את הנתונים?  נתונים על התושבים, שאין מי שיעדכן בזמן אמת, יעשה בהם שימוש משוכל לרווחתם?
·         "מחשב חכם"? "ענן חכם"? נו באמת, בואו לא נביך את עצמנו.
·         "סנסור חכם" – ממתי חיישן הופך לחכם? הוא אוסף נתונים מסוימים, אך מכאן ועד "חכם"....
·         "טלפון חכם"? "שעון חכם"? במה בדיוק הוא מחכים את בעליו? בצפצוף כל שעה שעברה שעה, או לקראת אירוע שסומן מראש? ביישומים הבלתי נגמרים, שמחרפנים את בעליו,  משחיתים את זמנו? בהודעות הטקסט? – נכון כאן בדרך כלל הטלפון חכם יותר ממי שכותב אותן. בתכלס נשאל, מה "החכם" הזה תורם לרווחתו האישית של בעליו? לא נעים אך בשיפוט קר נמצא שהתרומה קטנה מגודלו של גרגר אורז שהתגלגל לסדק ברצפה בפסח שעבר.
בקיצור- "חכם" - smart כיום, עשור שני מאה 21, הכוונה למכשיר/ מערכת שניתן לשלוט עליהם גם באמצעות האינטרנט מרחוק. האם זה חכם לקרוא לו "חכם"?... לא נראה לי! אתם יודעים מה? לא!

גם אם כל הנימוקים הנ"ל נכונים ויציבים כאבן השתייה בהר הבית, וגם אם התשובה נכונה, נמצא שיש כאן התחמקות אלגנטית וערמומית מברור מעמיק יותר של הסוגיה:
נכון כל "החכם" הזה, ודאי רובו הגדול זה באמת קשקוש, הבלות שיח ציבורי רדוד מים המלח בחלקו הדרומי לפחות.
אך...  הביג-דטה רבותי, או איך שלא תכנו זאת, גם אם אתם מתעקשים על שמות מעוררי יראה אך ריקים, כמו "סמנטי" דור חמישי", "המון חכם" וכיוצא באלה מילים מלאות ברק מזויף - היא היא העתיד החכם!
יותר ויותר מערכות/ ארגונים/ גופים/ מחקרים מדעיים, שלא לדבר על תחזיות שהופכות לכלי מפחיד ממש לקראת סיבות עלומות וקטסטרופות שהן חוזות בדיוק עד כאב. כל אלה מגלים את האוצר הבלום, הבלתי נשלט, המוכמן בנתונים, שהופך את האנושות למשהו אחר מהמוכר לנו משחר ההיסטוריה. המון נתונים, שחלקם הגדול סתמיים. צצים באופן לא צפוי ומגלים בתוכם הקשרים שלא העלינו על דעתנו. לצד אלה ועם זאת - מכונה לומדת – המוזנת בנתונים. מכונה שמוצאת בעצמה סדר,  הקשרים שאף בעיני מפעיליה הוא מוכמן ונסתר, והנה, לאחר זמן למידה, המכונה הלומדת מגיבה באופן אוטונומי לנתונים שלא ראתה קודם באופן מושכל והגיוני, שבאמת עשוי לעורר יראה של ממש, ושאולי פעם ניתן אפילו בהתלהבות לומר- "ווא, זה חכם!". לצד אלה , כמובן הררי המון טכנולוגיה "טיפשה" וצפויה, עם שמות מבריקים של יחצנים חסרי מנוח וחכמה.

אז... אל תתנו למילים ובאזזים ו"שם" כזה או אחר לבלבל אתכם.  אם תחזרו ותגידו "חכם" לא תהיו חכמים יותר, ההפך.

עם זאת, שימו לב לעתיד המחלחל בשקט לחיינו שהוא אופני הטיפול בנתונים, הלמידה האוטונומית של מכונות, ומציאת הקשרים, שנעשה בשקט מתחת לרדאר של השיח הציבורי המוצף בהבלים -  זהו העתיד החכם. זה מה שיעצב את העתיד, את פני החברה שלנו על כל רבדיה.

אבל עד אז, עוד חזון למועד. עד שהדברים האלה באמת יקרמו פלסטיק, מתכת והרבה ביטים וחכמה שמנהלת אותם, נִשְנֶה ונזכור ונסתפק במה שיש לנו מקדמת דנה : "איש נבון וחכם", "איש חכם לב", "לב חכם ונבון", "יועץ חכם", "בן חכם", חרש (בעל מלאכה במתכת) חכם,  "חובר חברים מחוכם", "חכם יחכם", "גבר חכם" ועוד (שאם עדיין לא שמתם לב, כולם ביטויים מספרי המקרא). עדיין אנו האנשים אמורים לפחות להיות חכמים, ולנהוג בהתאם, ולא לשים יהבנו  ולהפקיר חרותינו לבית, רכב או טלפון, כי הם לא, ממש לא.

וטכנולוגיה חכמה? – אוּ-אוּ-אוּ, זה עוד רחוק, כן כן, עוד רחוק, וכשתתממש, החכמה שתתגלה תהיה אחרת מהמצופה, ממש לא בהכרח יותר חכמה מאתנו, אלא כנראה פחות, אולי הרבה פחות, או אף יותר, הרבה יותר... לך תדע!

יום שני, 30 במאי 2016

על זיקה בין חשיפה לקרינה ותחלואה בחולדות ושאר יצורים.


רק לאחרונה (מאי 2016) התקשורת והשיח הציבורי גועשים אודות מחקר שמוכיח זיקה ישירה בין קרינה סלולרית (קונקרטית השתמשו בניסוי  בשדה רדיו בתדר 900 M באפנון GSM ו- CDMA) לגידולי סרטן בראש ובלב בקרב חולדות.
הביקורת המקצועית העניינית אודות ממצאי הניסוי הראשוניים, שמטילה ספק גדול בתקפות הממצאים, הובלעה והוסתרה, וחבל.  

אפשר להרגע- עובדות מול רחשי חששות
אך לפני הביקורת על המחקר עצמו כפי שמושמעת מאז שממצאים ראשוניים ממנו פורסמו, נקדים ונדווח: קרינת רדיו אלקטרומגנטית, ובתדרים סביב Hz 1G בפרט (קרינה שמשמת כיום תקשורת דיגיטלית) ממלאת את האויר במרכזי האוכלוסייה האנושית מזה כ- 100 שנה. החל מראשית שנות ה- 90 של המאה ה-20 עד עכשיו, נערכו ונערכים מחקרים הבודקים אחר זיקה אפשרית בין חשיפה לקרינה סלולרית בפרט לבין סרטן בפרט ושאר נגעים. המחקרים עוסקים בבדיקת זיקה בין שימוש בסלולר לסרטן בקרב מיליוני משתמשים ברחבי העולם (כמו למשל מחקר על 790,000 נשים בבריטניה, אומדן חולי סרטן ראש באוסטרליה לאורך 30 שנה ו- 350,00 משתמשים בדנמרק[1]) ומחקרים רבים נוספים בכל האופנים והצורות, כולל על בעלי חיים ותאים. עד כה לא נמצאו ממצאים מדאיגים, או מגמה מדאיגה כלשהי, שזיקה כזאת מחמירה עם בריאות הציבור באשר הוא, פרט, בהסתייגות גדולה, לגידולים נדירים מאד בעצב השמע שבראש (כנראה כתוצאה מקרבת המכשיר לאוזן). החל מתחילת עידן הסלולר שהתפשט במהירות ברחבי העולם.
אך הראיה המרכזית, שהגיע הזמן להעמידה במרכז הדיון היא, עד היום, אין שום ממצא עובדתי שמראה שחל שינוי שעשוי להדליק נורת אזהרה, במספר החולים בסרטן ראש.  בארה"ב מ- 1992 עד היום יש 6.4 חולים ל- 100,000 אנשים בכל הגילאים בשנה. יש הרבה נתונים חלקיים ו/או ממספר קטן של מקרים שמקטינים מאד את תקפות המסקנות לדעת אנשי מקצוע ל- "יתכן", כמו בישראל שמספר הנפטרים מ- 1970 עד  2006 עלה פי 4[2], ובשבדיה[3] בה נמצאה מגמת עליה מסוימת, כולל נטרול גורמים נוספים (אבחון לקוי של המחלה בעבר בלא רחוק), שתיתכן זיקה כלשהי לסוג נדיר של סרטן ראש, בין השאר גם לשימוש מוגבר בסלולר.
רק לאחרונה, פרסם ארגון הבריאות העולמי, פרסם את ממצאיו על סמך בדיקה מקצועית ועניינית מפורטת, כשכל הדיווחים היו פרושים לפניו, על נתוני האמת של חולי הסרטן[4], בכפוף לאינסוף המחקרים שנעשו ונעשים, שהשפעה של קרינת הסלולר על סרטן באדם, "אפשרית", והיא באותו הסיכוי של השפעת קפה וירקות כבושים כגורמי סרטן באדם.

במילים אחרות,  על סמך הממצאים של אינסוף מחקרים לאורך שני עשורים לפחות, לא נראה שתתגלה פתאום מגמה שלא זוהתה עד כה, של קשר סיבתי מובהק בין קרינה לסרטן, עד כדי פגיעה משמעותית בבריאות הציבור
 

יש להימנע משאננות, אך מצד שני חשוב ויש להימנע מדמוניזציה ופניקה תקשורתית, שאין לה על מה לסמוך אלא על חששות לא מתוקפים רציונלית קיומיים במציאות המורכבת בה אנו חיים. בהחלט יש וניתן להימנע מחשיפה מוגברת לקרינת סלולר ומכשירים חשמליים ללא צורך, ודאי בקרב ילדים ובני נוער, שגופם רגיש ופגיע יותר, בכללי התנהגות והתנהלות פשוטים ונגישים וניתנים ליישום, ללא כל צורך לעשות את הבלתי ניתן ממילא- להימנע משימוש בתקשורת דיגיטלית בכלל וסלולר בפרט.

על המחקר חשיפה לקרינה של חולדות
המחקר החדש שביצעה מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית, שפורסם ב- 20/5, (ראו כאן)[5], מוצא זיקה מסוימת בין חשיפה לקרינה סלולרית לגידולי סרטן בחולדות.
ממצאי המחקר המחקר הנדון מורים שחשיפה לקרינה סלולרית הגבירה את סיכוני חולדות זכרים בלבד, לפתח גידולים במח, וחשיפה בעצמה גדולה יותר גם  בלב.
במחקר נחשפו חולדות לרמות שונות של קרינה המשמשת טלפונים סלולריים למשך 9 ש' ביום מלפני שהחולדות נולדו (החל מהאמהות שנשאו את העוברים ברחמן), למשך שנתיים.
הממצאים:
·                   כ -2 עד 3 אחוזים מחולדות זכרים פתחו גידול ממאיר במוח לעומת אפס בקבוצת ביקורת.
·         5%-7% גידולים ממאירים בלב לזכרים שנחשפו לקרינה בעצמה גדולה משמעותית לעוצמה הקיימת כיום במרחב הציבורי והפרטי.
תקפות הממצאים היא גבולית, וישנם מומחים לא מעטים שמעלים ספקות, יש אף שמבטלים את ממצאי במחקר, כולל את התקפות הסטטיסטית שלו:
·         מספר החולדות שנחשפו קטן (המחקר מציין מספר מאות קטן של נבדקים, כלומר 1% הוא בעל-חי אחד-שניים.)
·         התוצאות השונות עבור זכרים – שחלו, לעומת הנקבות שלא, שאין לכך שום תמיכה מניסויים אחרים ולו על חולדות.
·          לא נמצאו הבדלים לחשיפה לקרינה בגידולים באברים אחרים
·         0% חולים בקבוצת ביקורת גם זו תוצאה לא סבירה, שבמחקרים אחרים נמצאו  כ- 2% של גידולים בקרב חולדות (זכרים ונקבות) ללא קשר לחשיפה לקרינה.
·         בנוסף הועלתה טענה שגם כך, עצמת החשיפה לקרינה גדולה מעצמת החשיפה של משתמש ממוצע בסלולר.

הממצאים שפורסמו הם ראשוניים, והם חלק ממחקר רחב יותר שמתנהל זה מכבר, והתוצאות הסופיות יפורסמו בשנה הבאה. הניו-יורק טיימס, 27/5/2016, מדור בריאות[6] מדווח גם שלאור הביקורת המקצועית, המחקר שפורסם יבדק מחדש על ידי צוות מומחים אחר מזה שערך אותו.  

לסיכום: לא כצעקתה. יש לאסוף עוד נתונים ומחקרים, אך לאחר למעלה מ- 20 שנות סלולר בציבור, נראה שניתן להנמיך את החרדות באופן ניכר, גם אם אין סיבה להיות שאננים לגמרי. וליתר ביטחון לא נהיה שאננים, נקטין את החשיפה לקרינה על ידי הרחקת המכשיר מהגוף באמצעים שונים, כולל הרחקה משעות חשיפה מיותרות ברכב, בחדרי שינה וסלון בבית וכד', מבלי לפגוע באורח החיים הדיגיטלי, שממילא לא יעלם מהנוף, ודאי לא בעתיד הנראה לעין. 

יום שני, 15 בפברואר 2016

הגנה מפני דליפת פרטים אישיים על ידי המשתמש בעצמו

מידי פעם אנו נדרשים לשוב ולהתמקד בהגנה מפני הונאות ברשת, והפעם – מסירת פרטים אישיים בשוגג. לא מה עושים שזה קורה, אלא איך למנוע זאת מראש.

חלק הולך וגדל של דליפת פרטים אישיים, לא נעשית בפריצה לחשבון, אלא בהונאה, בה המשתמש התמים מספק את הפרטים בעצמו, כשהוא לא מודע לכך. בצדו השני של הקו/ האתר נמצא נוֹכֵל שמקבל זאת מידכם. מרבית הפריצות למחשבים וארגונים המוגנים על ידי מיטב החומות והשכלולים, נעשות בשיטה זו.
 הרעיון טמון בהונאה פשוטה שמנצלת תמימות ודרכי תקשורת אישיים בדוא"ל או בהודעות מיידיות (SMS, ווטסאפ, צ'ט, אחר), ולתת על מגש של כסף כניסה למחשב ולכל התוכן שבו, ו/או פרטים אישיים. כך משתלטים על החשבון בשירות מסוים ברשת למטרות שונות, באמצעות קוד כניסה לחשבון הפייסבוק, פרטי כרטיסי אשראי, קוד כניסה לחשבון אינטרנטי בבנק, ועוד. כל אלה ניתנו על ידי המשתמש בעצמו.

ההונאה נעשית על ידי שליחת הודעה פרטית בתואנות שונות, שמבוססות על טקסט כלשהו,  כולל הפניה למצגת, תמונה,
מאמר/ כתבה  מסקרנת או לעתים גם רלוונטית. במקרים רבים קיימת הצעה להיכנס ללינק שמצורף בהודעה באופן ישיר. למשל, לשם עדכון הסיסמא שלך בפייסבוק או ג'מייל.
במקרים רבים, ברגע לחיצה על הלינק, ניתנת אפשרות לנוכל להיכנס למחשב שלך. במקרים אחרים מופיע אתר מזויף, כמו דף כניסה של פייסבוק, או דף כניסה לחשבון גוגל או בנק. ברגע שאתם מכניסים את הפרטים שלכם (שם משתמש, סיסמא, פרטי זיהוי נוספים), הם מצויים בידי נוכל שעושה בזריזות בהם שימוש, משתלט על החשבון, מונע מכם כניסה, ואתם מצויים בעצם בידיו. הנזק ועגמת הנפש עלולים להיות גדולים: נזק כלכלי (להשתמש בכספכם, לכאורה בשמכם ורשותכם), חברתי (לפרסם בשמכם) ואישי.

ישנן חברות ויישומים הטוענות למוצר ייעודי להגנה גם מפגע זה, בדרך כלל תמורת תשלום, ו/או טיפים טכניים שחלקם מורכבים מדי, ויעילותם מוגבלת. מודעות מראש למקרים כאלה עשויה לחסוך הרבה עגמות נפש, ואף נזקים של ממש.

להלן טיפים אחדים למנוע מראש הסתבכות כזו:
1     1.  לא להתפתות! ייתכן, ואולי תפסידו פעם באמת פניה תמימה מחבר/אחר הרוצה בטובתכם, אך עדיף הפסד כזה מלהסב לעצמכם נזקים כתוצאה מהשתלטות על המחשב שלכם ו/או על חשבון אישי שלכם.
       2. לא להתפתות!  קיבלתם הצעה לחזות במצגת, בתמונה, בטקסט, או הוראה תמימה של הצורך בעדכון פרטים – לא להיענות באופן עקרוני, אלא לאחר בדיקה שאכן השולח מוכר וכוונתו טובה, והוא התכוון אליכם באופן אישי (לצורך לימודי או אישי)
      3. לא להתפתות! ישנן יישומים/ שירותים ששולחים למייל האישי שלכם "קיבלתם הודעה מהשירות איקס-מיקס-דריקס" בשם חבר שלכם או מישהו מוכר לכם. פשוט להימנע ולא להיענות להצעה ולא להיכנס ללינק שמצורף שם.
       4. במקרה והתבקשתם לעדכן פרטים או משהו דומה לזה – רוב הסיכויים שזו הונאה. עם זאת, אם אינכם בטוחים וזה חשוב לכם, בכל מקרה לא להיכנס ללינק המוצע בגוף ההודעה, אלא להיכנס לשירות באופן הרגיל.
      למשל, אם קיבלתם הודעה שפרטי חשבון בג'מייל צריכים עדכון- לא להתפתות ולא להיכנס לינק המוצע  בגוף ההודעה (דוא"ל או הודעה) כי מירב הסיכויים שתגיעו לאתר מזוייף המתחזה לדף כניסה לג'מייל, אלא להיכנס לחשבון באופן רגיל כפי שאתם נכנסים כל פעם. 

לסיכום – קיבלת בהודעה לינק או הפניה לקובץ כלשהו? הימנעות גורפת מהורדת מצגות, תמונות, סרטונים, ו/או כניסה ללינקים מצורפים בגוף ההודעה היא מרשם בטוח להימנעות מנפילה למלכודת הונאה.

יום ראשון, 31 בינואר 2016

בואו נלמד ממסילת הברזל במאה ה-19 על שינוי הלמידה עם טאבלטים


                     א.         הצדקת השינוי החינוכי היא בת עשור בלבד
מאחר והשיח הציבורי התאבן מאז אי שם בשנות ה-90 אודות "מהפיכה טכנולוגית"/ "מהפיכת המידע", ויש לחלץ אותו משם כדי להתקדם הלאה, יש לציין את נקודת המפנה, ציון הדרך המשמעותי בשילוב טכנולוגיה בחינוך, שהיא  כניסת המדיה החברתית, לשירות כלל הציבור לפני פחות מעשור שנים. במילים אחרות, ההצדקה להשקעה בשינוי משמעותי של סביבת ההוראה-למידה היא בת פחות מעשור בלבד, אך כיום לא ניתן לתאר מערכת חינוך מתקדמת ורלוונטית ללא שינוי חיוני זה.
עד אז הטכנולוגיה, כמו המחשב, וגם התקשורת, היו כסרח עודף, מעין עדכון, הרחבה, תוספת לסביבת הלמידה המסורתית, קישוט נאה של חדשנות. לצערנו, חלק גדול מדי של מערכות החינוך בעולם, כמו גם בישראל, שבוי בקונספט וותיק זה, שהוא פשוט לא רלוונטי למציאות דהיום (אמצע העשור השני של המאה ה- 21).
לצד זה, אין לנו אלא לתמוה לנוכח המאמץ השמרני הנחוש, לעצור ולבלום בכל מחיר את השינוי הכל כך מתבקש, הזמין והחיוני, בסוגיות צדדיות, כמעט שוליות לעניין, ארגוניות וטכניות. סוגיות הרותמות לשם כך, הערכות ובקרות חודרניות "לכדאיות" ו"אפקטיביות", דמוניזציה עקבית של פגעי הטכנולוגיה, התפלספויות פסיכולוגיות, חרדות בריאותיות, הסתת אי נחת מהקיים למאבקים הרואיים נגד דרקונים מדומיינים, שכל מטרתם לעצור או אף לבלום את השינוי המתבקש בסביבת ההוראה-למידה.
עיקר הסוגיה כיום היא האם, למה, וכיצד לנהל הוראה-למידה כשללומדים אמצעי קצה אישיים  כמו מחשבים ניידים, טלפונים חכמים, טאבלטים ושילוב ביניהם (להלן "טאבלטים"). עיקר הביקורת היא הטענה, שאין באמצעים אלה תרומה משמעותית לאיכות ההוראה-למידה, ואין הצדקה להשקעה העצומה החומרית והארגונית לשם כך.
יש להתעלם מטענה זו, כמו גם ממחקרים שונים שמנופפים בהם עד לזרא (שחלקם הגדול גם לא מקור רלוונטי לסוגיה), המראים שאין תרומה משמעותית לאיכות הלמידה, לעומת אחרים המראים שיש. הנימוקים האמתיים מדוע יש להתעלם מהם, מוכמנים בתובנות האישיות ההיסטוריות של החברה האנושית, ולא נמצא אותם דוקא בנימוקים עניניים חינוכיים-חברתים-פסיכולוגיים ואחרים עכשוויים.
לשם כך פתחנו ואמרנו שיש לגנוז את השיח הוותיק, שאינו רלוונטי להיום אודות "מהפיכה", שזקנה הארוך מעיד על אי הרלוונטיות שלו. בעצם השימוש בתפיסה זו, אנו מחפשים אישוש, נימוקים וסיבות "תחת הפנס", של כאן ועכשיו. אך אם נרחיק ראות, ונביט על התובנות והניסיון האנושי המצטבר, ללא קשר ל"מהפיכה הטכנולוגית" העכשוית של מספר שנים לא גדול, שכפי שפתחנו למעלה, כל "הסיפור" שמצדיק שינוי של ממש במעמד הטכנולוגיה בחינוך הנו המדיה החברתית הדיגיטלית, שמצויה בידי כל בהבט אישי וארגוני, שגילה אינו עולה על עשור אחד בלבד.

                     ב.         בכל זאת, מדוע השינוי החיוני איננו מתרחש כנדרש?
השינוי ההכרחי, המוכר ומוסכם בחלק גדול ברחבי העולם,  הוא להעמיד לרשות תלמידי מערכת החינוך סביבת למידה, ולסגל ההוראה סביבת הוראה, בה אבן הפינה, או אם תרצו אבן הראשה, הן שימוש באמצעים דיגיטליים לשם תקשורת, נגישות לחומרי למידה והעמקה, ושימוש בהם לשם הפקת מידע לימודי ואישי.  
 לא תוספת, לא הרחבה, ולא "בהתאם לצורך", לא חלק מוקצה מראש משעות הלימוד וכד', אלא מרכז הכובד של הפעילות הוראה-למידה נעשית בסביבה דיגיטלית, נקודה. מרכז סביבה כזו היא אמצעי קצה אישיים לכל לומד ומלמד, המלווים אותם 24/7, ולצד זה נגישות לשירותי ניהול המידע האישי, ולמקורות מידע חינוכי הולמים.
מרבית הדרכים והאמצעים עד כה לעשות זאת, אינם מפיקים את הפירות הצפויים מסיבות שונות:
העיקרית שבהם היא ששינוי מערכות חינוך, באמצעות מיזמים לאומיים, או מקומיים בית-ספריים אינו יכול להיעשות באבחת החלטות מלמעלה וטכנולוגיה חדשנית. הן מורכבות מדי להכלה. הן מורכבות ארגונית, ובמציאות, רפורמות או תכניות שכאלו קמות ונופלות על תקציבי עתק שבאים והולכים, שלא תורמים לשינוי ארוך טווח. גם הסתמכות על האקדמיה, כעוגן תאורטי של היישום שיראה את הדרך לא נושא פרי. גם האקדמיה כגוף מוביל, מאבד מהשפעתו, מרכזיותו וחיוניותו בחברה בעולם בכלל. זאת כתוצאה מתהליכים חברתיים שמובלים על ידי התפרקות והיסחפות, כשלמעשה ההנהגה הופכת שבויה "לתרועת האספסוף בככר" ולא ל"חכמת ההמון" כנטען באופן שגוי.
לכל אלה נצרף היעדר מצמית לב של הנהגה ערכית- חברתית-תרבותית-חינוכית שתעמוד בפרץ, שתנהיג, תיזום ותוביל, במקום להיסחף במערבולת מפרקת וסוחפת מטה. היעדר צורם של הנהגה שתהיה גורם מלכד שניתן לשאת אליו עיניים, לבטוח בו ולקבל הכוונה להתנהל טוב יותר. בפועל השטח נותר כעדר ללא רועה.

                      ג.          בואו נלמד מהקמת מסילת הברזל במאה ה-19
דוגמא לשינוי עומק, שהפך תוך דור את פני החברה על פניה, הנו השינוי באמצעי תחבורה ותקשורת במאה ה-19. הטענה
שסלילת מסילות ברזל, או הקמת נתיבי הובלה ימיים, במקום ההובלה המסורתית של עגלות/ כרכרות מובלים על ידי סוסים, נעשתה כי היא "כלכלית" ו"כדאית" יותר, נבדקה בסדרת מחקרים מרתקים בשלהי המאה ה- 20 עד היום. הממצאים מדהימים, שכן בחלק לפחות מהמקרים השיקולים אם להשקיע השקעות עתק ממשלתיות ופרטיות במסילות ברזל, לא היו נכונים, או במילים אחרות: בדיקה פרטנית של כדאיות כלכלית הראתה שבהקשר של הזמן אז, לא הייתה הצדקה כלכלית להקים למשל, מסילה בין עיר מסוימת לאחרת.
ובכל אופן, בתערובת של חזון מרחיק ראות, טעות בשיקול, או מגלומניה עיוורת, תוך שנים לא רבות, רושתה צפון אמריקה ואירופה ברשת מסילות ברזל, התפתחו במקביל אמצעי תקשורת, אחרים לגמרי מהמוכר -  והשאר היסטוריה.
התוצאות המרהיבות לא היו צפויות מראש, שהם שינוי פני החברה והכלכלה מן היסוד. כתוצאה מהתחבורה החדשה, נוצרו הזדמנויות ומצבים חברתיים, לוגיסטיים וכלכליים שלא ניתן היה לחזות, ולא ניתן היה להיתלות בהם כשהוחלט להשקיע ולשנות את פני התחבורה.
לוּ היו בודקים באופן מקומי את "כדאיות" או "אפקטיביות" מסילות הברזל, רצים לבג"ץ נגד המדינה, נתלים בסיכוני בריאות, בשינוי קצב החיים, באימוץ הרגלים והתנהלות אנושית שלא היו קודם, התפרקות חברתית, וגם אם לא היו מודעים אז לעלייה חדה בפשיעה, והיעדר החמלה והגברת הניצול, ודאי שלא היו מתחילים עם שינוי זה, ונמנעים מלפרוש רשת תחבורה ותקשורת חדשניים ולא מוכרים, רק כדי לא לפגוע ברקמת החיים והחברה הקיימת.
אך למזלה של החברה בצפון אמריקה ואירופה, לא עשו זאת. בזכות כך, כל החברה האנושית כיום במקום אחר לגמרי, לטוב, כמו גם בהבטים רעים שלא היו בעצמה כזו קודם.

                     ד.         נכון, בהקשר הנוכחי, לא נמצא שינוי משמעותי בחינוך, אבל...
אם נחזור לכאן ועכשיו, אין כמעט ספק, שבדיקה מעמיקה וחודרנית, ודאי אם תעשה על ידי שופטים דקדקניים בכל המדובר ביעילות השימוש בסביבה דיגיטלית, לא תמצאו הצדקות של ממש. אין כיום הצדקה לכאן ועכשיו בהשקעה והטמעת טכנולוגיה עדכנית, שיצדיקו שינוי כה עמוק בפרדיגמת ההוראה, כמו גם של הלמידה. ההשקעות העצומות הנדרשות, תעצומות הנפש האישיות והארגוניות של הנוגעים בדבר בשינוי, המאמץ הלוגיסטי ארגוני הנדרש, כולל השינויים הנדרשים מצמרת משרד החינוך, עד אחרון התלמידים, אינו מצדיק, כנראה, שינוי כזה.
 עדיף להמשיך במוכר ובידוע, להמשיך להפריח סיסמאות על חדשנות, להיות מעורב פה ושם במיזם לא מחייב כזה או אחר, ו... לשוב לחיקה החמים והטוב של ההוראה-למידה המסורתיים. נח הרבה יותר כשהדברים מוּבְנים וברורים, ואין צורך במהפכות ושינויים מרחיקי לכת, במיוחד שמעורבת בהם אי-וודאות גדולה מאד.  
הסיבות המרכזיות מדוע על מערכת החינוך לשנות פניה כאן ועכשיו, להפוך במהירות את סביבת ההוראה-למידה לסביבה דיגיטלית, מצויות איפה ב"רוח הזמן" הגדולה, שמבשרת שינוי של ממש,  והכרח ליישמו, שמתחיל, בשימוש שוטף לאורך כל שעות היממה בלמידה בטאבלטים אישיים, כחלק מאורח החיים של כל לומד ואזרח.

                     ה.         גם ללא ראיות חותכות – חייבים לקפוץ למים הדיגיטליים
נכון, לא נוכל להביא ראיות חותכות (hard evidence) להצדיק כאן ועכשיו שימוש בסביבת למידה בה לכל לומד טאבלט אישי. לא נוכל לפרט מה יביא אותו משב של "רוח הזמן", כי באמת איננו יודעים בוודאות, ולכן עשייה זו מחויבת להתנהל ללא ניסיון של ממש, בהיסוס, ללא תובנות חינוכיות ואמצעים משמעותיים, כשממול ניצבים מכשולים כמו התנכרות של הסובב לשינוי זה, עד כדי התנכלות.
אך האופק ברור וחד, ומי שלא יחתור לשם לא יהיה רלוונטי, וגרוע בכך: הוא חוטא מוסרית לדור הצעיר שזכאי להיות מוכשר לחברה בה הסביבה הדיגיטלית ממילא ממלאת תפקיד מרכזי בהתנהלותה כבר כיום. מי שמחפש הצדקות ענייניות ורלוונטיות לשינוי זה, במספרים, בראיות חותכות, בעובדות -  לא ימצא. ממש כמו אנשי המעש והחזון שפרשו את מסילות הברזל ברחבי היבשת במאה ה-19.

לכן טוב יהיה אם כולם יצטרפו לשינוי המיוחל. שכל המערכת תקום ותייחל ותממש בפועל מהלכה למעשה כדי שהתלמידים ילמדו באמצעות טאבלטים אישיים, והמורים ילמדו ויכוונו באמצעות שירותים של ניהול מידע, ומידע חינוכי. נכון, יהיו לצד ההצלחות גם כשלונות, הרבה אי וודאות, מצוקות וחיפושים ללא הפסקה אחר פתרונות חדשים. נכון, זה יעשה גם ללא הצדקה עכשווית, כי אנו חברה שרוצה עתיד טוב והולם, ואנו חברה שחייבת זאת לאזרחיה. .

יום חמישי, 26 בנובמבר 2015

פרידה משירותי המדיה בכבלים


אחרי שרק לפני קצת למעלה מעשור נפרדנו בכאב לב מתקליטי הווניל, שליוו את ילדותינו ואת הורנו, וכעת ספרית הדיסקים מעלה אבק, וגם אותם נאלץ במוקדם או במאוחר לפנות מהבית, כך הטלפון הקוי, "הויידאו" והאנטנה הביתית של הטלוויזיה האנלוגית, מגיעים גם תור שירותי התוכן בכבלים, שאנו משלמים עליהם הרבה יותר מאשר על קו אינטרנט רחב סרט.
בשקט בשקט סוף שירותי המדיה בכבלים  קרוב הרבה יותר ממה שנראה.

יותר ויותר משתמשים בשירותי הרשת לצפות באלפי ערוצי טלוויזיה מרחבי העולם, סדרות וסרטים מכל סוג ותאריך הפקה,  שהוקרנו אי פעם. לא בדיוק הכל, אך רוב מוצק בהחלט.
כיום הצע התוכנות, כמו גם חומרה ייעודית רק לכך, רק הולך וגדל, והופך למעשה את שירותי הכבלים והלווין ללא רלוונטיים, או במילים אחרות, אין צורך במנוי חודשי כדי לצפות בכל סרט, סדרה, ערוץ טלוויזיה שמוקרן אי שם ברחבי העולם, וכמובן גם בארץ.

השירותים החינמיים באמצעות מחשב, או באמצעות חומרה ייעודית המחוברת לטלוויזיה/יות שבבית מתעדכנים במהירות. ולמעשה כל שבוע/ חודש ניתן למצוא כלים חדשים ועדכניים.
כבר כיום יש הצע של כלים (תוכנות) שמותירות את הצורך במנוי לכבלים ושירותי מדיה שונים (סרטים, מוסיקה, ערוצי טלויזיה ורדיו), שמופעלות במחשב.
בנוסף,  קיים הצע רחב של "מחשבים קטנים", בעצם קופסה קטנה שמייתרת את הצורך להשתמש במחשב הביתי או הנייד שקיים בבית, שמתחברים ישירות לטלוויזיה, וניתן לצפות באיכות מירבית (HD ויותר), שמריצים עליהם שירותי איתור והצע של סרטים, מוסיקה, סדרות, ערוצי טלוויזיה ורדיו ללא הגבלה כמעט. כל זאת באמצעות חיבור אלחוטי לאינטרנט הביתי, רצוי שיהיה רחב סרט, כשהמוצע כיום לצרכן ביתי רגיל (40 או אף 100 מגה) מספיק בהחלט כדי להינות מהיצע תוכן אינסופי.... בחינם.
התוכנות שבאמצעותן מגיעים לתוכן, הן בדרך כלל חינמיות, וגם עלות המחשב הקטן (קופסה קטנה ללא מסך, עכבר ומקלדת אלחוטיים) שמתחבר ישירות לטלוויזיה, הוא כיום (שלהיי 2015) מאות שקלים כהשקעה חד פעמית.
לסרטים ולסדרות הפופולריים בדרך כלל, מצורף גם שירותי כתוביות- תרגום- שנעשה על ידי מתנדבים בכל ארץ, ובהרבה מקרים ניתן למצוא גם תרגום כתוביות שנעשה על ידי מתרגם גוגל.

התחליף כיום לצפייה בערוצי הטלוויזיה הישראלית בשירותי הכבלים הם "עידן". אך גם הוא מתייתר והולך, הן בגלל השירותים שלעיל, והן בגלל שבטלוויזיות דיגיטליות מצויות, חדשות יחסית, קליטת הערוצים נוסח "עידן" מובנית בתוכם, ללא צורך בממיר ייעודי, אלא רק בחיבור לאנטנה קטנה.

בגלל המורכבות ההפעלה של כלים אלה לצפייה בחינם (התוכנות המורכבות מאד, ההתקנה שלהם, ההפעלה והבחירה הנדרשת של מקור מתאים, שילוב תרגום כתוביות ועוד), צצים שירותים דומים בתשלום, זולים יחסית לשירותי הכבלים הקיימים כרגע, עם ממשק נח לתפעול למשתמש ביתי,  ללא צורך להפגין מיומנות טכנולוגית מחשבית מיוחדת של מכורים לעניין. אך נזכור לעולם לא נבטיח שהמחיר לשירותים אלה כמנוי חודשי הזול יחסית יהיה לאורך זמן (למשל, שירותי מדיה של סלקום הם כ- 100 ₪ לחודש כיום) .

אמנם מדובר בשירות חינמי אך הוא לא חף מבעיות:
     1. כדי להינות ממנו נדרש חיבור אלחוטי (וואי-פאי) רחב סרט, יציב. כלומר, ללא ניתוקים אקראיים שהרבה פחות מורגשים בעבודה רגילה במחשב/ בטבלט מכל סוג. לצערנו שירותי האינטרנט בכלל, והישראליים בפרט, עדיין לא יציבים די, ולכן גם הצפייה עלולה להיות מטובלת עם עגמות נפש, כלומר ניתוקים באמצע צפייה גם ממושכים יחסית – מדקות ויותר.
   2. התקנה, תחזוקה והפעלת השירותים דורשת, עדיין, כשירות טכנולוגית גבוהה יחסית. לא מתאים למשתמש מן השורה גם לא לזה שיודע להפעיל את הוויז והווטסאפ בטלפון החכם, גם לא זה שיודע להפעיל באמצעות השלט בטלוויזיה. צריך מיומנות גבוהה וסבלנות והבנה שאין למשתמש מן השורה, ולא צריך שתהיה.
   3. השירותים מקיפים אינסוף  מקורות מכלה עולם (רדיו, טלוויזיה, סדרות, סרטים, מוסיקה), שחלקם הגדול מתוחזק על ידי חובבניים ומשוגעים לדבר. מאחר ומדובר בשירותי חינם, אין כל מחויבות לאמינות השירות ולשרידות המקורות. בנוסף, אין ערובה לכך שלא ניתקל גם במקורות שעלולים להזיק באופנים שונים למחשב המתחבר אליהם.
    4. בעיה חוקית של זכות יוצרים: חלק גדול מההיצע, במיוחד סרטים וסדרות ומוזיקה, אינו חוקי. למעשה מדובר בגזל, לפחות בעיני החוק.  על המשתמש הביתי, שצופה בדרך כלל בסרט או בסדרה, לדעת, שחלק גדול מהצפייה בתוכן, מפרה את זכות היוצרים. למעשה אין כמעט דרך לדעת אם זה מותר או אסור, אך ברוב המכריע של החומרים, הצפייה היא לא חוקית. זה מחיר שירותי חינם. לגבי שימוש בשירות מוסדר, תמורת מנוי חודשי, הסיכוי שנעשית כאן הפרה של חוק זכות היוצרים, קטן בהרבה, ובכל מקרה האחריות היא על ספק השירות. איך בעיה זו תיפתר בעתיד- אין מושג, אך ימצאו גם לכך פתרון כלשהו, שבכל מקרה יהיה זול בהרבה מהתשלום הנדרש בכבלים.

ואם חשבנו שבכל הקשור לשירותי תרבות, מידע ותקשורת שזו תהיה המהפכה האחרונה שנזכה לחוות, כנראה נתבדה...

משהו לעתיד הנראה לעין: כנראה יהיה בסופו של דבר פתרון גם לסוגיית זכויות היוצרים (כמו צפייה בתכנים ישנים יחסית בלבד, תשלום מסוים לא מעיק לתוכן וכד') בתנאי שהרגולוציה תשתלט על  האינטרנט "התת-קרקעי", אך הצפייה בתכנים באמצעות האינטרנט היא עובדה מוגמרת, וחברות הכבלים צריכות מהר לשנות פרדיגמה עסקית או לארוז ולצאת לפנסיה מוקדמת. בכל מקרה הכבלים כמו שהם כיום יצאו מחיינו. זה ברור.

[גילוי נאות: אישית אין לי כבלים מזה כמה שנים, בגלל איבוד העניין בתכנים המוצעים, אך מרתק ושווה להתעדכן בתהליכים של הנגשת תכנים למשתמש הביתי]