ספר אלקטרוני בכתה? חכו קצת....

הדיילי פרינסטון מדווח בכתבה "קינדל עדיין מחזר אחר משמים באוניברסיטה" " Kindles yet to woo University users"

מאת HYUNG LEE ( September 28th, 2009) , על פילוט מעניין שנעשה עם ספר אלקטרוני כאמצעי למידה במקום ספרים.

אונ' פרינסטון הכריזה במאי 2009 על פילוט בו 50 סטודנטים מקבלים ספר אלקטרוני e-reader מדגם Kindle DX כמכשיר רב ערך ללמידה.

הסטודנטים נבחרו מ- 3 קורסים: "חברה אזרחית ומדיניות ציבורית", "מדיניות ארה"ב ודיפלומטיה במזרח התיכון" ו- "דת וכישוף ברומא העתיקה". תכני הקורסים לסמסטר הוזנו בקינדל (הספר האלקטרוני") בשיתוף עם אמזון, כדי, בין השאר, "לחסוך בניר".

לא עברו שבועיים, ורבים מהם טענו שההתקן אינו נח ולא ממלא את הציפיות. על הסטודנטים לעמוד בדרישות גבוהות של הקורס, וחלק מהם מצא שההתקן מגביל אותם ומסרבל מאד את העבודה.

"אני שונא להישמע כמו לודיט [Luddite חבר בקבוצות פועלים באנגליה במאה ה-19 שהתנגדו למהפכה התעשייתית והשמידו מכונות אשר לדעתם גזלו את פרנסתם], אך טכנולוגיה זו היא תרוץ קלוש להתקן אקדמי" אומר אהרון הורבאץ. " הוא מסורבל, איטי וקשה לעבוד איתו". טוען ששימוש בקינדל דורש ממנו לשנות את הדרך בה הוא עושה את עבודות הבית שניתנות בקורס.

"מרבית הלימוד שלי מתבצע מאינרטראקציה פיסית עם הטכסט: סימניות, הדגשות, סימון דפים וכד', לא לשכוח את הערות השוליים, שמרבית הרעיונות והתובנות שלי מגיעים מאינטראקציה כזו עם החומר... עם השימוש בקינדל, כל הרגלים אלה נעלמו, ואלה שלא נעלמו, הם איטיים מדי לשמור אותם בקצב המחשבות שלי, וההדגשות שבהתקן הם למעשה חסרות שימוש..."

פרופ' סטן כץ, המרצה בקורס של הורבאץ, אמר שהוא מעוניין לדעת אם הוא אכן יכול ללמד באופן אפקטיבי תוך שימוש במידע האצור בהתקן זה, והאם הסטודנטים יכולים ללמוד באופן אקטיבי... הדרך היחידה היא – לנסות זאת! מכריז, אך...

"אני דורש קריאה מוגברת של טכסטים. אני מעודד להדגיש ולסמן הערות בטכסט, והשאלה היא האם ניתן לעשות זאת ביעילות כמו על גבי ניר.... כל הספרים שאני משתמש בהם מלאים בהערות וסימונים שלי, וצריך זמן רב לעשות זאת מחדש על הקינדל." הוא הוסיף שאין לו שום מוטיבציה לעשות זאת על הקינדל, מה עוד שהוא שמע שהאוניברסיטה לא תשתמש בזה בשנה הבאה...

בנוסף, פרופ' כץ מוצא שהיעדר מספרי עמודים אבסולוטיים (קבועים ומוסכמים כמו בספר) בקינדל, עושה זאת קשה יותר לסטודנטים לצטט כראוי מקורות. אמנם יש שם מספרי עמודים זמניים, שנותן המכשיר עצמו, אך לעבודה אקדמית זה ממש לא מספק. למרות זאת, ובגלל שהשימוש היה וולנטרי ולא חובה, הוא הרשה לסטודנטים לצטט עם המספרים הזמניים על הקינדל כדי להקל עליהם.

פרופ' הרווד פלוואר, המלמדת דת וכישוף ברומא העתיקה (כתבה לעורך הכתבה במייל) שהחומר בקינדל קל לקריאה לזמן ארוך "מבלי שהעיניים יתעייפו". אך סטודנטית רחל ג'ורג (בכתה של כץ) מצאה "קשיים קלים לכוון את הקינדל לקריאה טובה". היא ציינה שהתוכנה לשלב הערות בטכסט שימושית, אך חסר בה תחושה כמו לשלב הערות על ניר. "עבור חלק מהאנשים הקריאה בספר אלקטרוני לעולם לא תהווה תחליף פונקציונאלי ותחושתי של קריאה מניר." קובעת רחל דנן ללא היסוס על סמך הניסיון שרכשה בשימוש בקינדל.

מה נוכל ללמוד מפילוט זה?

- קודם כל הדיווח מאד שטחי ולא מספק להסקת מסקנות. ככה לא מעריכים פילוט כזה.

- אין ספק שלעשות פילוט בה הסטודנט מתבקש וולנטרי להתנסות בהתקן טכנולוגי, ולעמוד בקצב הלימוד והפקת עבודות הבית הוא לא התחלה מוצלחת לשילוב התקן כה מרכזי בחיי הלומד.

- גם נראה שהאוניברסיטה עשתה זאת ללא תשומת לב מספיקה ואופן לא מקצועי (הרמז שזה היה רק לסמסטר אחד ללא המשכיות).

- נראה שהצורך על תוספת הערות ידניות והדגשות על החומר בהתקן, לא מספק עדיין, וייתכן שהיצרן צריך לקחת זאת בחשבון ולהציע שיפור ניכר בדגמים החדשים. גם עניין מספרי העמודים, כמו בספר נתון, שחשובים לציטוט אקדמי, שניתן לפתור בפיתוח נוסף מסוים קרי, השקעה נוספת בהתקן שספק אם אכן יתבצע.

- העניין המרכזי כאן, מראה שוב, שלא מספיק שתהיה טכנולוגיה ללמידה, אלא עליה לעבור שדה ניסוי, ושיפור בהתאם (מה שלא נעשה כנראה בפיתות ההתקן קינדל), כמו גם סבלנות והבנה עמוקה של הצרכים, ולא לנסות לכופף אותם על פי מה שמכתיבה הטכנולוגיה.

• המסקנה המשמעותית מפילוט זה:

o להבין את צרכי הלומד והמלמד לפני שמביאים טכנולוגיה שאמורה להלכה, עדייםן לא במעשה שטרם נבדק, לענות על הצרכים.

o להיות פתוח להבנה ולשינוי או הרגלי הלימוד או הטכנולוגיה, להלימה טובה יותר בין השניים.

o להיות פתוח לניסויים נוספים, בקנה מידה קטן. בשום אופן לא לרוץ קדימה בהיקפים גדולים של שימוש, כי מערכת החינוך לא סלחנית, ולא מאפשרת הזדמנות שניה לתקן כישלון וקשיים בלתי עבירים בהזדמנות הראשונה....

o עם כל זאת, אין ספק שספר אלקטרוני (קריאה ואף כתיבה ללא ניר) יתפוס מקום הולך וגדל, אך בקצב איטי יותר מהמקובל לחשוב ללא בדיקה מעמיקה יותר.

ושווה ללמוד מזה ולהפנים....

אופנה חדשה הגיעה: "שולחן חכם"

עוד לא עכלנו את הלוח האינטראקטיבי – "לוח חכם", עוד לא נמאס לנו לתאר בעיניים נוצצות את המהפכה בכתה עם "לוח חכם", עוד לא יבש הדיו על ההזמנות בקצב למאות כתות ברחבי הארץ עם "לוח חכם" – והנה אנו מתבשרים על "שולחן חכם".

אז לפני הנאומים חוצבי התקוות לחינוך חדש וצונאמי של סוכני מכירות, אודות הפלא החדש – בואו נרגע קצת, וננסה להבין על מה מדובר. נבין מיד שאין שום סיבה לקפוץ על אופנה חדשה זו – אלא כגימיק נחמד (לגיל הרך ולכתות נמוכות, לפחות בשנים הקרובות) לאותם אלו בעלי המאפינים הבאים, כלם ביחד וגם לחוד:

• אלה שסובלים מעודפי תקציב מובהקים
• אלה שסובליםממחסור בתשומת לב ציבורית, וחשובים שרכש "שולחן חכם" לגן/ כתה ישפר את מעמדם
• אלה הנגועים באי יכולת מובנית לקבוע סדרי עדיפויות קונקרטיים ויישומיים בכל הקשור בהצטיידות בתי ספר לקראת שילוב משמעותי של סביבת למידה מקוונת בהוראה, בלמידה ובהתנהלות הארגונית

מעבר מעכבר ומקלדת - למגע

בשנים האחרונות חלה התפתחות טכנולוגית במספר ערוצים, שעיקרם – השתחררות מהעכבר והמקלדת כממשק בין האדם למחשב, ושכלול הולך וגובר של הדמיית חפצים, אנשים ומציאות תלת ממדי, כך שניתן יותר ויותר להתנהל בעולם מקוון, שגבולות המציאות- וירטואליה מיטשטשים והולכים ויותר ויותר אתה מוצא עצמך תוהה מי זה מי ומה זה מה. זה לא טוב או רע, אלא הוויה אחרת עם חסרונות עצומים (ניתוק מהמציאות כאן ועכשיו וחוסר תפקוד בה) ויתרונות עצומים של בניית דימוי עצמי ופיתוח אישיותי דוקא בכיוון חיובי כך, שהמציאות כאן ועכשיו, נעשית נוחה יותר (או כמו שאחד בסקונד - לייף סינן איפשהו: "היאוש נעשה יותר נח")

הלוח החכם הוא דוגמא מצוינת לכך, כך גם התנהלות במשחקים ובמעורבות במרחב מקוון בסיטוציות "מציאותיות" שהופכיםלכמציאות חלופית לגיטימית, בה ההתנהלות היא פחות ופחות עם מקלדת. אנו מוצאים זאת בהתקני כף היד, שעכבר מוחלף במגע אצבע ישיר, והמקלדת מוחלפת ברשימת אותיות או בררות לבחירה. גם ממשקי שליטה באמצעות קול (שמקום באמצעות עכבר ומקלדת) מהדהדים זה מכבר פה ושם, אך עדיין לא בשימוש ממשי.

בקצרה – נסיונות הולכים וגוברים ליצור טכנולוגיות בהם הממשק אדם-מכונה טבעי יותר לשימוש אנושי, ולא משונה מאד, יש להודות, עם עכבר ומקלדת – שהם שני התקנים אל-טבעיים, שמשום מה אף אחד לא מתקומם נגד אל-טבעיות מובנית זו. מגוחך גם לראות סרטי מד"ב בו מדענים גיבורים חודרים לממלכת חייזרים, ומשתלטים איכשהו על המחשוב שלהם, כשהממשק למחשב הוא... מקלדת, או משהו דומה לה. מד"ב או לא מד"ב – הדמיון האנושי מאד דל בקטעים האלה... והטכנולוגיה המקוונת החדשה אכן מביאה אותנו למחוזות חדשים ומאתגרים.

וכאן אנו מגיעים לשולחן החכם.

מהו "שולחן חכם"?

"שולחן חכם" הוא שולחן שפניו הם מסך מערכת ממוחשבת כלשהי, והשליטה על המתרחש בו נעשה ע"י מגע והזזה באצבע על ידי הנאספים סביבו, כשהיתרון המשמעותי הוא אפשרות שליטה על המתרחש באמצעו מספר משתתפים בו זמנית על אותו "שולחן".

ההתקן המשוכלל ביותר עד כה, שמייצג את כל הסיפור, יצא בתרועות רמות על ידי מיקרוסופט בסרטון שיווקי טהור (כלומר, הזוי, לא מציאותי ולא תראו חיה כזאת בעשור הקרוב). שם מתוארות מספר אפליקציות שאיש לא צריך באמת: סידור תמונות שהורדתם מאלבום דיגטאלי או מהמצלמה שלכם, על ידי הזזה, הגדלה/ הקטנה באמצעות היד בלבד; הורדת תמונות מהמצלמה לשולחן העבודה ועוד. לצד זה – אפשרות בחירה על ידי הצבעה/ מגע של תמונות עצמים (במקרה זה תפריט במסעדה) ואף תשלום מידי ע"י הנחת הכרטיס על השולחן.

נכון שזה מפתה לחוש כאילו העצמים הם מוחשיים, וזה אולי עוד המחשה כיצד הממשק אדם-מ כונה עושה עוד צעד לטשטש את הגבול הין הוירטואלית לראלייה – בין המקוון לקיים.

שולחנות לימודיים כאלה, מצויים כרגע בשלבים ראשוניים, לא בשלים טכנולוגית וודאי ללא שום רציונל פדגוגי משמעותי, נמצא לגילאים צעירים, בהם המגע והזזה של חפצים וירטואליים ממלא מקום נכבד בבילוי הזאטוטים, כמו מיון משותף של חפצים (וירטואליים), סידורם, הרכבה משופת של פאזלים וכד'. לצד זה, מספר אפליקציות בסיס של "צייר" (תכנת ציור) שהשולחן ממלא את תפקיד מסך המחשב, והאצבע את תפקיד העכבר כשכמה זאטוטים יכולים לקשקש בו זמנית, גם באמצעות בחירת ציורים/ תבניות מוכנות לצביעה וכד'.

החסרון המידי והבולט לעין - ולכן לא מומלץ אפילו לשקול לרכוש צעצוע יקר ולא בשל שכזה, הוא מיעוט האפליקציות: כל אפליקציה , כלומר פעילות חוויתית שיתופית למשחק עם השולחן החכם, היא ייעודית וייחודית שיש לפתח.

המערכת מאד לא פתוחה ולא גמישה בפעילויות המוצעות, ולא מגוונת מספיק כדי להצדיק רכש צעצוע כזה. זה מאד מזכיר את קונסולת המשחקים של פעם (במחשב או ייעודי) בו היו 3-5 משחקים, ובזה נגמר הסיפור וסבלנות המשחקים, וזה הושלך לאחר כבוד לאחר התלהבות קצרה מאד.

לטענה זו ישמעו לנו שבעקרון, תמיד הרי ניתן יהיה למצוא אפליקציות שעובדות על מסך, מורחבות למספר משתתפים על ידי מגע והזזה בו זמניים. אז אנו נשאל - אז מה, בעצם? איפה הפדגוגיה, איפה זה מעצים משהו שיאן לנו בכתה ללא שולחן חכם זה?

האם זה חיוני ללמידה, לפעילות לימודית חוויתית? מסופקני, כלומר ממש לא, וכמו שאומרים אצלנו - חבלבל על הזמן ועל הכיס.

שולחן חכם יכול בהחלט להחליף משחקי חברה שהיו פעם על קרטון ועתה יהיו וירטואליים על שולחן מגע למספר משתתפים בו זמנית, אך להצהיר על זה כעל " דרך חדשה לעבודה שיתופית ולמידה שיתופית" (מתוך אתר Smart) זה נראה יומרה שיווקית ללא ביסוס יישומי של שטח דל באמצעים, עתיר באתגרים פדגוגיים משמעותיים לשילוב סביבה מקוונת בהוראה, למידה ובהתנהלות.

"שולחן חכם" לא שם עדיין, ולא יהיה עוד זמן רב שם.

עלות הסיפור (באתרים המעטים שהוא מוזכר) 7 עד 8 אלף דולר (כלאמר עלות של לפחות 3 מחשבים אישיים). אז בקיצור חברים – תעשו לי טובה, ותרדו המגימיק המיותר הזה. לא שווה דיבור. נחכה עוד כמה שנים ו.... אז נראה.

מהפיכת סביבת למידה מקוונת מתחוללת כאן ועכשיו, ולא ספרו לנו על זה....

דר' אברום רותם

כשתופסים רגע של שקט, ומנסים להבין מה קורה, מתחילה לזחול מחשבה ומתחדדת התחושה שאכן התחולל מהפך של ממש בכל הקשור לתפיסת הסביבה המקוונת ומקומה בבית הספר, כפי שכבר נטען בהזדמנויות רבות, אך עדיין, המודעות לשינוי משמועתי זה לא הופנם בקרב האמונים על שילוב סביבת למידה מקוונת בהוראה ובלמידה. הכוונה היא לתחושה שצוות ההוראה, ההדרכה וההנחייה של שילוב סביבת הוראה ולמידה בבתי הספר, אינו מעודכן דיו בשינויים המפליגים ברשת המתרחשים לנגד עיננו . אולי לא שמנו לב, אך המתחולל כיום בעולם המקוון חורג בהרבה מעדכון שוטף של עוד כלי, עוד מתודה, עוד נוהל שימוש באינטרנט.

מדובר על שינוי בשני תחומים עיקריים שיפורט בהמשך:

(1) שינוי פרדיגמת הוראה ל"מורה מקוון" בכתה, כמו גם בסביבה מקוונת
(2) שינוי תפיסה של שירותים מקוונים לחינוך, ותפיסת טכנולוגיית מחשוב בבתי הספר.

כשאנו מנסים לגבש דרכי פעולה לבתי ספר, המעוניינים כבר בשילוב סביבת למידה מקוונת, אנו מגלים שחלק לא מבוטל מאתנו, כלאמר, צוותי ההנחייה, הדרכה והוראה בתחום, עדיין איננו ער למתחולל בשנה-שנתיים האחרונות בתחום, והשטח, כמו גם ההדרכה, עדיין מדשדש בפרדיגמות של "אתר", "מטלה טובה/ איכותית", פורום...., בטרמינולוגיה שהופכת כבר לא רלוונטית, בגישה שנעוצה אי שם בתפיסות המיושנות בהם המחשב היה "כלי" (ולכן הנהייה ללמוד כלים חדשים לבקרים מבלי לשים לב מה ואיך הם משרתים באמת את ההוראה והלמידה) ושרשת האינטרנט היא מקום נפלא למצוא מידע ולדבר בפורומים, וזה מקום מסוכן כי בכל ביט אורב מבקש נפשנו, לא פחות.

נראה שאנו מפספסים כאן את הרכבת... ועליו לרוץ במהירות להיות עליה כדי להישאר רלוונטי ולתת מענה רלוונטי לצרכים של היום ומחר, ולא לצרכי האתמול.

הטיעון עצמו פשוט (ציטוט מהמצגת הנ"ל כאן): "הסימנים היו כבר הרבה קודם, אך בשלהיי 2004, הפדגוגיה והטכנולוגיה נפגשו באמת. עד אז, במשך שני עשורים ויותר, היה מפגש לשידוך מאולץ, שלא נשא מי יודע מה פירות. המון כסף ומאמץ נשפך, אך אהבה גדולה לא היתה שם... בסתיו 2004 - עין הביטה בעין, והזיק ניצת. מאז החינוך לא אותו דבר... "המפץ הגדול" של החינוך החל: סינגריה מיוחדת במינה של פדגוגיה עדכנית עם טכנולוגיה."

אכן, ארע "מפץ גדול" ואנו בכלל לא הרגשנו, כי אנו עסוקים מדי בהישרדות, בשימור הקיים ובשחזור נסיונות העבר.
עלינו לשנות פרדיגמה של "שילוב תקשוב" וחינוך, ולהפוך לפרדיגמה של שיתופיות, של סוף דרכו של המחשב האישי כשהכל מתנהל ברשת, בהבניית ידע קבוצתית...
השינוי המשמעותי מתמקד בהבטים הבאים:

א. כלי המרחבים האישיים והשיתופיים המקוונים המתרבים כיום ברשת סטייל רשת חברתית ונגזרותיה, הופכים את ניהול המידע האישי המקוון, כמו גם ובייחוד את ניהול הלמידה השיתופית- קהילה מבנה ידע ומנהלת ידע שיתופי, לאפשרות קיימת ובועטת. ההוראה העדכנית היא כזו שיש מקום לכל לומד, לתת לו דרך ביטוי וחובת למידה, ואוטונמיה ניהולית לכל אחד, על פי תפקידו במערך ההוראה והלמידה: מהמנהל, דרך סגל הניהול, דרך המורים עד אחרון התלמידים.
שירותים וכלים המממשים תפיסה חינוכית זו, ניתנים כיום בחינם (בעקרון) לבתי הספר, כשהמובילים הם: Live Edu מבית מדרשו של מיקרוסופט, ו-Google Site ועוד גורמים עתידיים להיכנס לזירה החדשנית המסעירה עסקית, חינוכית וחברתית (שכן מדובר במליוני תלמידים ומורים) כמו Yahoo ואחרים.
ב. מורה מקוון. די עם האמרות המערופלות של "רכז תקשוב" ו"שימוש במחשב". כיום יש לדבר על מורה מקוון, המורה המתפקד בכתה בבית הספר, כמו גם מנהל הוראה ולמידה בסביבה מקוונת. האתגר הגדול כיום (2008) - כיצד מורה מקוון פועל בכתה המוכרת, כאשר ללומדים יש מחשבים מולם, או אף כתה ללא מחשבים אלה.
מודלים של עבודה של מורה מקוון - המורה בכתה עם מחשב בעמדת מורה כמובן, שמקרין את המידע על הלוח לפני הכתה, ומפעיל את הלומדים בלמידה פעילה, כשלוח אינרטראקטיבי ("לוח חכם") ו/או עמדת מחשב לכלל הלומדים במהלך השעור משרתים אותו נאמנה.

אך השינוי המשמעותי באמת, נעוץ בניהול הלמידה כקהילה מבנה ידע, חוצה מרחב פיסי ומועדי למידה. פעילות בה הלמידה מתחוללת במרחבים מקוונים באמצעות הכלים שהוזכרו כאן (מבית מדרשם של מיקרוספט וגוגל ועוד) המאפשרים ניהול למידה שיתופי ואישי, כולל הפקה שאינה תלויית מחשב אישי.
מהפיכה זו, היא היא המהפיכה האמיתית בחינוך. הורגלנו עד עכשיו למלמל בכל הזדמנות "מהפיכת המידע", אך לא שמנו לב שמהפיכה זו מדשדשת בקרבנו זה שני עשורים ויותר, וממש לא שינתה את איכות הלמידה, כי לא שינינו באמת את מהות ההוראה. דיברנו, נופפנו בידיים, פתחנו ציפיות מכאן עד קמצ'טקה שהחינוך הולך והופך לחינוך אחר ואיכותי הרבה יותר... עברנו אופנות, דקלמנו מושגים בטרמינולוגיות רבות שנשמעו נורא חכמות, אך בפועל קרה מעט מאד, כי הדגש היה ונשאר משום מה, הטכניקה, ולא נותר זמן לחשוב בעצם על המהות הפדגוגית שיש לשנותה, ומהר.

הטכנולוגיה העכשווית, השיתופיות והשימוש הבלתי מוגבל במרחבים מקוונים אישיים וקבוצתיים הפכה סוף סוף את הציפיות לברות מימוש. מדובר בדור ה- 2 של האינטרנט Web 2.0 (ותרשו לי להתייחס בביטול לסיסמאות דלות המשמעות אודות ווב 3 והלאה) שבאה לידי ביטוי מדהים ביכולת אמיתית של מימוש קהילה מבנה ידע, כלומר למידה משמעותית של כלל הלומדים ללא יוצא מן הכלל, מאפשרת לנו סוף סוף, בלי תרוצים (שכן חלק גדול משירותי השיתוף וניוהל המידע אישי ושיתופי לבתי הספר הוא חינם), ליצור חינוך אחר, עוד צעד קטן לכיוון החינוך שרק ניתן היה לחלום עליו לפני שנים לא רבות, ועתה הוא כאן.

ומכאן נחזור להתחלה: עלינו להפנים מהר את השינוי המשמעותי המתואר כאן. עלינו לחוש בידיים, להתנסות ולנסות, לשמש וליצור מודלים ניסויים ומדגימים למערכת כולה; להשתמש בניהול מרחב מקוון אישי באורח חיים (כן, כן, זה מאד מקל על החיים לעומת ההתנהלות במחשב אישי); ניהול מידע אישי וקבוצתי בשירות מקוון כמו של מיקרוספט וגוגל, עם שפע כלים חינמיים או בעלויות מזעריות, שמחליפות את הפלטפורמות היקרות שנזקקנו להם, ובאמצעותם להפעיל מרחבים אישיים גם עם תלמידים לצרכי למידה.
שינוי פרדיגמה זה מחוייב לחלחל למערך מקבלי ההחלטות בחינוך ומערך ההדרכה וההנחייה בתחום, כדי להצעיד את החינוך באמת כלפי מעלה - אל מעל הקו האדום שאליו רלבנטיות מערכת החינוך לתלמידים ולחברה צנחה בשני העשורים האחרונים.

ויפה שעה אחת קודם

שימו לב: אפשר להגיב כאן ללא צורך להירשם ואף לא להזדהות (לא אוהב את זה, אבל מילא). נשמח לשמוע תגובות ענייניות....

האם אתר אישי ייעודי הגיע אל סוף דרכו?

אני מנהל אתר אישי זה שנתיים ויותר, לאחר שהיה לי 2-3 אתרים ייעודיים אחרים, שנפחו נשמתם עדן בגן עדן של הרשת בו נמצא כל המידע שהועלה פעם על הרשת ונגוז מסיבות שונות, כמו היעלמות שרתים בדרך כלל.
אל דאגה, הם ממש לא מטרידים אותי, וזה זמן שאבדתי עניין בהם. ייתכן ולארכיאולוגים של הרשת - Archaeonet בעתיד הלא רחוק, יצטערו על אובדן של המידע שאוחסן ואבד, ובטח יהיו סיפורים מרגשים על מגלי אוצרות, שהם גילו במחסן נטוש שרת ישן, שעל הדיסק המיושן שלו אצורים אתרים ממן אלה... ישחזרו אתרים ומידע מקוון מפעם, משלהיי המאה ה- 20, ויגידו ווא, איזה אוצרות. באקדמיה מחלקת ה- Archaeonet תהיה מעתה מן המחלקות המפותחות והמתוקצבות ביותר, ללמוד איך חיו האנשים של פעם ב- Web 1.... מסכנים.

בואו נודה על האמת. כל העסוק ב- HTML, בניית אתרים, דפים, קודים וכד' זהו עסק מתיש, שלא תפס אף פעם באמת. החלום שכולם יהיו טכנולוגיים דיים להשתמש בכל מיני מחוללים מסובכים ומורכבים ויבנו אתר עצמאי די נגוז בסך הכל, ובדיעבד הוא אפילו מטופש, תמים, ובעיקר - שגוי, או שמא נאמר: טכנושגוי. בני האדם לא ילמדו עצמם לאורך זמן מיומנויות של תכנתים וחצאי תכנתים, ולא יהיו המון חכם - Smartmobs, אלא יהיו אנשים קטנים, אוהבי נוחיות וחיים טובים, חמדניים במידה כזו או אחרת, ובעיקר רודפי נוחיות, שיחפשו תמיד,( ומכאן צורך זה יהיה תמיד) מערכות ידותיות שינחשו את רצונם ויבצעו אותו, ולא ההפך - כמו שזה עד כה, בהם האנשים מנסים לשווא להשתלט ולהבין ולמצוא פתרונות ולשרת מערכות טכנולוגיות.
די, הרמנו את נס המרד. לא עוד. מעתה הטכנולוגיה תשרת את רצוננו או שנמצא תחליפים....
בואו נודה על האמת - העיסוק בניהול אתר אישי מעידן ה- Web 1 מתיש ומסורבל.
אישית, אני מנהל את הטכסט הדיגטאלי על פרונטפייג', אח"כ מעלה את התוצר באמצעות Ftp לא משהו מסובך אך מסורבל למדי.

נראה שיש צורך בחשיבה מסוימת בעניין, כנראה שאתר מסוג זה, ניהולו, אחזקתו ועדכונו, חולף מן העולם, למרות שלא אומרים לנו את זה עדיין.

כלי ה- Web 2.0 כמו הבלוג כאן, בהחלט יכולים לשמש חלופה הולמת לאתר אישי.
הוויקי (שאישית אני מכנה אותו "בלוג להמונים" או "בלוג שיתופי"), בלוג, "האתר האישי" על מאות הורסיות הקיימות, ועוד כלים ומאינספור מחוללים מאפשרים היום, בתוך דקות, לעשות מה שאנו, חלוצי הווב והפרה-ווב עמלנו וזבנו דם יזע ודמעות עד שהעמוד נעמד פחות או יותר כרצוננו... וזאת ללא אנשי מקצוע, שזהו מקצועם, אלא במו אצבועתינו המסוקסות ומיובלות מעמל פרך.
למשל, ניהלתי בשנה שעברה (2006-7) בלוג ארוך למדי ומורכב, על פלטפורמת וויקי, כדף אישי בקורס הכשרת מנהיגות חינוכית בתחום אוריינות ומידענות מתוקשבת (משרד החינוך ואונ' חיפה).
מה ל'גיד לכם - כיף! כל מה שצריך זה ללהג בטכסט דיגטיאלי. מכל מקום, מכל מחשב מזדמן, בכל זמן (חלק נכתב בכלל על מחשב נייד באירועים שאפשרו לי לחייך לסובבים ולחבר בינתיים רשימות...),
ללא קשר למחשב האישי שלי דוקא, ולשרת בו אני משלם על שירותי אחסנה של האתר שלי, והעיקר - אין צורך בפרוצדורות של אחסונים והעלאות הדפים הכתובים... מה ל'גיד לכם? כאחד מהבילו"יים של הרשת, שהעלתי אתרים כשהג'מוסים והביצות ויתושי הקדחת היו מנת חלקנו בעולם המקוון ("הסייברספייס") החדש המסעיר והמופלא, כשאוטוסטרדות היו כבישים בלבד, ולא דברו הבכלל על "אוטוסטרדות מידע", ורק יודע ח"ן ממש, חוג נבחר, שוטטו בנבכי הסימטאות וערוצי התקשורת הצרים של פעם, כשהביטים זרמו בהם לאט לאט לאט... שְווּיֵה שְווּיֵה- הרי זה ממש התגשמות חלום וחזון, בו כל אחד יכול, לא רק נבחרים.

הרשת רבותי עברה מנביאים, קוסמים, ובעיקר הוזים די לא מציאותיים (כאז כן עתה), לידי ההמון, על המגבלות של ההמון, אך גם על היתרונות של ההמון.
כל אחד, אבל כל אחד, יכול היום בקלות רבה לעשות אתר אישי, כלומר ביטוי אישי, בטריטוריה אישית לגמרי, אך חשופה לעין כל, כשאחרים יכולים להביע דעתם במקומות והקשרים מבוקרים לגמרי על ידי בעל הנכס.

הנה כי כן. נוכלים מוכרים מגרשים על הירח והמאדים, אך כאן, כל אחד, בחינם ממש, קונה לו חזקה, קושן (תעודה המעידה על בעלות של מישהו על קרקע, תעודת רישום בטאבו - בעיקר בתקופת הטורקים ששלטו בארץ לפני כ- 100 שנה - מתוך רבמילים), נכס של ממש בעולם המקוון, ללא הגבלה ומשוא פנים. חברים וחברות יקרים ויקרות - ימי המשיח ופעמיו כבר כאן!
אך אם נהיה רציניים לרגע (כי ממתי אנו רציניים בכלל בעולם המקוון המטורף הזה?), נבין שמדובר באמת במהות טכנולוגית-חבתרית שהשפעתה על אורח חיינו גדולה באמת. כלומר, עד עכשיו, במשך 20 שנה קשקשו וקשקשנו על "מהפיכת המידע", מחאנו כפיים ומחינו דמעה של ריגוש, אך בתכלס לא היינו שם. דמוקרטיה אמיתית, שיוויון (לא מלא אך עדיין - שיוויון הזדמנויות ממשי) של ממש, בו כל אחד יכול!

כל אחד יכול להביע עצמו באמת, להביע את שירת החליל האישי שלו, הנשגב מכל ביטוי (בעיני בעליו כמובן...), אך האינטראקציה הזו בין כל אחד, אבל כל אחד, לבין כולם, הופכת את החברה למשהו... טוב, לא ניסחף. היא תהפוך בהבטים מסוימים לחברה טובה יותר מוסרית וצודקת. בהבטים אחרים, ביטויי הבערות, האלימות והרוע, שעד כה היו במרתפים, פורצים גם הם החוצה.
אך מי אמר שהחיים פשוטים? נתמודד גם עם זה!

וכל זאת אודות לכלים ותפיסות שמיצג ה- Web 2.0 וממשיכיו.
יותר ויותר כולנו ברשת באופן שכל אחד בוחר לעצמו, ועל כך נאמר - דיינו לעת עתה.

סוף סוף בלוג של גוגל... בעברית

לא השתמשתי בבלוג גוגל, מהטעם הפשוט שהוא לא היה מעוברת כמו שצריך.

העברות לא רק בפונטים, שזה לא עניין, אלא לוגיקה של שפה שמית -מימין לשמאל.

לדוגמא: ערוב של עברית ואנגלית and English באותה שורה.

וזה עובד יופי.

אז אולי באמת אפשר להתחיל?

המממ...

בלוג זה מחייב. לעדכן וכו'.

הרי האתר שלי ( http://avrumrotem.com/ ) יש בו מספיק חומר גם לבלוג, רק ששם זה יותר מהוקצע ואין המחויבות, כולל לענות לתגובות.

בטח נמצא לזה שימוש אך לא הפעם.

הפעם לבחון את הידידותיות שלו המעוברתת.

אז הנה גם תמונה, ה- Dietie החדש ("האליל") שאנו עובדים אותו מבלי משים...