יום שבת, 6 באוגוסט 2016

מה הוא "החכם"- "smart" – בטכנולוגיה?


מה בעצם הופך מכשיר/ מערכת ל"חכם"? מה הופך בית ל"בית חכם", מכונית ל"רכב חכם", עיר ל"עיר חכמה" וכ'ו.
ביננו, בשקט, הרי גם אתם יודעים, גם אם לא מודים בפה מלא, שהביטוי הזה smart – חכם, זה סתם מילה, באזז חולף כמו רוח הבוקר. "השם" לא הופך למהות אחרת.

בתכלס בואו נודה :
·         אין "בית חכם", יש בית בו  המרכיבים בו או חלקם כמו התריס, המזגן, מצלמות ו/או דוד המים החמים מופעלים מרחוק, באמצעות תקשורת באינטרנט. אז מה?
·          רכב? אין דבר כזה  "רכב חכם", אלא אם מישהו מתעקש לכנות דגם מסוים בשם זה. אני מכיר רכבים שהם ממש, אבל ממש לא חכמים.
·          עיר? הצחקתם את היחצן מוישה גרויס שמחובר לעטין הציבורי של תושבי העיר וזוכה בחלב שמן ללא תמורה מצידו. מה חכם בה? מצלמות בכל פינה שממילא אין מי שיעקב, יפקח וינתח את הנתונים?  נתונים על התושבים, שאין מי שיעדכן בזמן אמת, יעשה בהם שימוש משוכל לרווחתם?
·         "מחשב חכם"? "ענן חכם"? נו באמת, בואו לא נביך את עצמנו.
·         "סנסור חכם" – ממתי חיישן הופך לחכם? הוא אוסף נתונים מסוימים, אך מכאן ועד "חכם"....
·         "טלפון חכם"? "שעון חכם"? במה בדיוק הוא מחכים את בעליו? בצפצוף כל שעה שעברה שעה, או לקראת אירוע שסומן מראש? ביישומים הבלתי נגמרים, שמחרפנים את בעליו,  משחיתים את זמנו? בהודעות הטקסט? – נכון כאן בדרך כלל הטלפון חכם יותר ממי שכותב אותן. בתכלס נשאל, מה "החכם" הזה תורם לרווחתו האישית של בעליו? לא נעים אך בשיפוט קר נמצא שהתרומה קטנה מגודלו של גרגר אורז שהתגלגל לסדק ברצפה בפסח שעבר.
בקיצור- "חכם" - smart כיום, עשור שני מאה 21, הכוונה למכשיר/ מערכת שניתן לשלוט עליהם גם באמצעות האינטרנט מרחוק. האם זה חכם לקרוא לו "חכם"?... לא נראה לי! אתם יודעים מה? לא!

גם אם כל הנימוקים הנ"ל נכונים ויציבים כאבן השתייה בהר הבית, וגם אם התשובה נכונה, נמצא שיש כאן התחמקות אלגנטית וערמומית מברור מעמיק יותר של הסוגיה:
נכון כל "החכם" הזה, ודאי רובו הגדול זה באמת קשקוש, הבלות שיח ציבורי רדוד מים המלח בחלקו הדרומי לפחות.
אך...  הביג-דטה רבותי, או איך שלא תכנו זאת, גם אם אתם מתעקשים על שמות מעוררי יראה אך ריקים, כמו "סמנטי" דור חמישי", "המון חכם" וכיוצא באלה מילים מלאות ברק מזויף - היא היא העתיד החכם!
יותר ויותר מערכות/ ארגונים/ גופים/ מחקרים מדעיים, שלא לדבר על תחזיות שהופכות לכלי מפחיד ממש לקראת סיבות עלומות וקטסטרופות שהן חוזות בדיוק עד כאב. כל אלה מגלים את האוצר הבלום, הבלתי נשלט, המוכמן בנתונים, שהופך את האנושות למשהו אחר מהמוכר לנו משחר ההיסטוריה. המון נתונים, שחלקם הגדול סתמיים. צצים באופן לא צפוי ומגלים בתוכם הקשרים שלא העלינו על דעתנו. לצד אלה ועם זאת - מכונה לומדת – המוזנת בנתונים. מכונה שמוצאת בעצמה סדר,  הקשרים שאף בעיני מפעיליה הוא מוכמן ונסתר, והנה, לאחר זמן למידה, המכונה הלומדת מגיבה באופן אוטונומי לנתונים שלא ראתה קודם באופן מושכל והגיוני, שבאמת עשוי לעורר יראה של ממש, ושאולי פעם ניתן אפילו בהתלהבות לומר- "ווא, זה חכם!". לצד אלה , כמובן הררי המון טכנולוגיה "טיפשה" וצפויה, עם שמות מבריקים של יחצנים חסרי מנוח וחכמה.

אז... אל תתנו למילים ובאזזים ו"שם" כזה או אחר לבלבל אתכם.  אם תחזרו ותגידו "חכם" לא תהיו חכמים יותר, ההפך.

עם זאת, שימו לב לעתיד המחלחל בשקט לחיינו שהוא אופני הטיפול בנתונים, הלמידה האוטונומית של מכונות, ומציאת הקשרים, שנעשה בשקט מתחת לרדאר של השיח הציבורי המוצף בהבלים -  זהו העתיד החכם. זה מה שיעצב את העתיד, את פני החברה שלנו על כל רבדיה.

אבל עד אז, עוד חזון למועד. עד שהדברים האלה באמת יקרמו פלסטיק, מתכת והרבה ביטים וחכמה שמנהלת אותם, נִשְנֶה ונזכור ונסתפק במה שיש לנו מקדמת דנה : "איש נבון וחכם", "איש חכם לב", "לב חכם ונבון", "יועץ חכם", "בן חכם", חרש (בעל מלאכה במתכת) חכם,  "חובר חברים מחוכם", "חכם יחכם", "גבר חכם" ועוד (שאם עדיין לא שמתם לב, כולם ביטויים מספרי המקרא). עדיין אנו האנשים אמורים לפחות להיות חכמים, ולנהוג בהתאם, ולא לשים יהבנו  ולהפקיר חרותינו לבית, רכב או טלפון, כי הם לא, ממש לא.

וטכנולוגיה חכמה? – אוּ-אוּ-אוּ, זה עוד רחוק, כן כן, עוד רחוק, וכשתתממש, החכמה שתתגלה תהיה אחרת מהמצופה, ממש לא בהכרח יותר חכמה מאתנו, אלא כנראה פחות, אולי הרבה פחות, או אף יותר, הרבה יותר... לך תדע!

יום שני, 30 במאי 2016

על זיקה בין חשיפה לקרינה ותחלואה בחולדות ושאר יצורים.


רק לאחרונה (מאי 2016) התקשורת והשיח הציבורי גועשים אודות מחקר שמוכיח זיקה ישירה בין קרינה סלולרית (קונקרטית השתמשו בניסוי  בשדה רדיו בתדר 900 M באפנון GSM ו- CDMA) לגידולי סרטן בראש ובלב בקרב חולדות.
הביקורת המקצועית העניינית אודות ממצאי הניסוי הראשוניים, שמטילה ספק גדול בתקפות הממצאים, הובלעה והוסתרה, וחבל.  

אפשר להרגע- עובדות מול רחשי חששות
אך לפני הביקורת על המחקר עצמו כפי שמושמעת מאז שממצאים ראשוניים ממנו פורסמו, נקדים ונדווח: קרינת רדיו אלקטרומגנטית, ובתדרים סביב Hz 1G בפרט (קרינה שמשמת כיום תקשורת דיגיטלית) ממלאת את האויר במרכזי האוכלוסייה האנושית מזה כ- 100 שנה. החל מראשית שנות ה- 90 של המאה ה-20 עד עכשיו, נערכו ונערכים מחקרים הבודקים אחר זיקה אפשרית בין חשיפה לקרינה סלולרית בפרט לבין סרטן בפרט ושאר נגעים. המחקרים עוסקים בבדיקת זיקה בין שימוש בסלולר לסרטן בקרב מיליוני משתמשים ברחבי העולם (כמו למשל מחקר על 790,000 נשים בבריטניה, אומדן חולי סרטן ראש באוסטרליה לאורך 30 שנה ו- 350,00 משתמשים בדנמרק[1]) ומחקרים רבים נוספים בכל האופנים והצורות, כולל על בעלי חיים ותאים. עד כה לא נמצאו ממצאים מדאיגים, או מגמה מדאיגה כלשהי, שזיקה כזאת מחמירה עם בריאות הציבור באשר הוא, פרט, בהסתייגות גדולה, לגידולים נדירים מאד בעצב השמע שבראש (כנראה כתוצאה מקרבת המכשיר לאוזן). החל מתחילת עידן הסלולר שהתפשט במהירות ברחבי העולם.
אך הראיה המרכזית, שהגיע הזמן להעמידה במרכז הדיון היא, עד היום, אין שום ממצא עובדתי שמראה שחל שינוי שעשוי להדליק נורת אזהרה, במספר החולים בסרטן ראש.  בארה"ב מ- 1992 עד היום יש 6.4 חולים ל- 100,000 אנשים בכל הגילאים בשנה. יש הרבה נתונים חלקיים ו/או ממספר קטן של מקרים שמקטינים מאד את תקפות המסקנות לדעת אנשי מקצוע ל- "יתכן", כמו בישראל שמספר הנפטרים מ- 1970 עד  2006 עלה פי 4[2], ובשבדיה[3] בה נמצאה מגמת עליה מסוימת, כולל נטרול גורמים נוספים (אבחון לקוי של המחלה בעבר בלא רחוק), שתיתכן זיקה כלשהי לסוג נדיר של סרטן ראש, בין השאר גם לשימוש מוגבר בסלולר.
רק לאחרונה, פרסם ארגון הבריאות העולמי, פרסם את ממצאיו על סמך בדיקה מקצועית ועניינית מפורטת, כשכל הדיווחים היו פרושים לפניו, על נתוני האמת של חולי הסרטן[4], בכפוף לאינסוף המחקרים שנעשו ונעשים, שהשפעה של קרינת הסלולר על סרטן באדם, "אפשרית", והיא באותו הסיכוי של השפעת קפה וירקות כבושים כגורמי סרטן באדם.

במילים אחרות,  על סמך הממצאים של אינסוף מחקרים לאורך שני עשורים לפחות, לא נראה שתתגלה פתאום מגמה שלא זוהתה עד כה, של קשר סיבתי מובהק בין קרינה לסרטן, עד כדי פגיעה משמעותית בבריאות הציבור
 

יש להימנע משאננות, אך מצד שני חשוב ויש להימנע מדמוניזציה ופניקה תקשורתית, שאין לה על מה לסמוך אלא על חששות לא מתוקפים רציונלית קיומיים במציאות המורכבת בה אנו חיים. בהחלט יש וניתן להימנע מחשיפה מוגברת לקרינת סלולר ומכשירים חשמליים ללא צורך, ודאי בקרב ילדים ובני נוער, שגופם רגיש ופגיע יותר, בכללי התנהגות והתנהלות פשוטים ונגישים וניתנים ליישום, ללא כל צורך לעשות את הבלתי ניתן ממילא- להימנע משימוש בתקשורת דיגיטלית בכלל וסלולר בפרט.

על המחקר חשיפה לקרינה של חולדות
המחקר החדש שביצעה מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית, שפורסם ב- 20/5, (ראו כאן)[5], מוצא זיקה מסוימת בין חשיפה לקרינה סלולרית לגידולי סרטן בחולדות.
ממצאי המחקר המחקר הנדון מורים שחשיפה לקרינה סלולרית הגבירה את סיכוני חולדות זכרים בלבד, לפתח גידולים במח, וחשיפה בעצמה גדולה יותר גם  בלב.
במחקר נחשפו חולדות לרמות שונות של קרינה המשמשת טלפונים סלולריים למשך 9 ש' ביום מלפני שהחולדות נולדו (החל מהאמהות שנשאו את העוברים ברחמן), למשך שנתיים.
הממצאים:
·                   כ -2 עד 3 אחוזים מחולדות זכרים פתחו גידול ממאיר במוח לעומת אפס בקבוצת ביקורת.
·         5%-7% גידולים ממאירים בלב לזכרים שנחשפו לקרינה בעצמה גדולה משמעותית לעוצמה הקיימת כיום במרחב הציבורי והפרטי.
תקפות הממצאים היא גבולית, וישנם מומחים לא מעטים שמעלים ספקות, יש אף שמבטלים את ממצאי במחקר, כולל את התקפות הסטטיסטית שלו:
·         מספר החולדות שנחשפו קטן (המחקר מציין מספר מאות קטן של נבדקים, כלומר 1% הוא בעל-חי אחד-שניים.)
·         התוצאות השונות עבור זכרים – שחלו, לעומת הנקבות שלא, שאין לכך שום תמיכה מניסויים אחרים ולו על חולדות.
·          לא נמצאו הבדלים לחשיפה לקרינה בגידולים באברים אחרים
·         0% חולים בקבוצת ביקורת גם זו תוצאה לא סבירה, שבמחקרים אחרים נמצאו  כ- 2% של גידולים בקרב חולדות (זכרים ונקבות) ללא קשר לחשיפה לקרינה.
·         בנוסף הועלתה טענה שגם כך, עצמת החשיפה לקרינה גדולה מעצמת החשיפה של משתמש ממוצע בסלולר.

הממצאים שפורסמו הם ראשוניים, והם חלק ממחקר רחב יותר שמתנהל זה מכבר, והתוצאות הסופיות יפורסמו בשנה הבאה. הניו-יורק טיימס, 27/5/2016, מדור בריאות[6] מדווח גם שלאור הביקורת המקצועית, המחקר שפורסם יבדק מחדש על ידי צוות מומחים אחר מזה שערך אותו.  

לסיכום: לא כצעקתה. יש לאסוף עוד נתונים ומחקרים, אך לאחר למעלה מ- 20 שנות סלולר בציבור, נראה שניתן להנמיך את החרדות באופן ניכר, גם אם אין סיבה להיות שאננים לגמרי. וליתר ביטחון לא נהיה שאננים, נקטין את החשיפה לקרינה על ידי הרחקת המכשיר מהגוף באמצעים שונים, כולל הרחקה משעות חשיפה מיותרות ברכב, בחדרי שינה וסלון בבית וכד', מבלי לפגוע באורח החיים הדיגיטלי, שממילא לא יעלם מהנוף, ודאי לא בעתיד הנראה לעין. 

יום שני, 15 בפברואר 2016

הגנה מפני דליפת פרטים אישיים על ידי המשתמש בעצמו

מידי פעם אנו נדרשים לשוב ולהתמקד בהגנה מפני הונאות ברשת, והפעם – מסירת פרטים אישיים בשוגג. לא מה עושים שזה קורה, אלא איך למנוע זאת מראש.

חלק הולך וגדל של דליפת פרטים אישיים, לא נעשית בפריצה לחשבון, אלא בהונאה, בה המשתמש התמים מספק את הפרטים בעצמו, כשהוא לא מודע לכך. בצדו השני של הקו/ האתר נמצא נוֹכֵל שמקבל זאת מידכם. מרבית הפריצות למחשבים וארגונים המוגנים על ידי מיטב החומות והשכלולים, נעשות בשיטה זו.
 הרעיון טמון בהונאה פשוטה שמנצלת תמימות ודרכי תקשורת אישיים בדוא"ל או בהודעות מיידיות (SMS, ווטסאפ, צ'ט, אחר), ולתת על מגש של כסף כניסה למחשב ולכל התוכן שבו, ו/או פרטים אישיים. כך משתלטים על החשבון בשירות מסוים ברשת למטרות שונות, באמצעות קוד כניסה לחשבון הפייסבוק, פרטי כרטיסי אשראי, קוד כניסה לחשבון אינטרנטי בבנק, ועוד. כל אלה ניתנו על ידי המשתמש בעצמו.

ההונאה נעשית על ידי שליחת הודעה פרטית בתואנות שונות, שמבוססות על טקסט כלשהו,  כולל הפניה למצגת, תמונה,
מאמר/ כתבה  מסקרנת או לעתים גם רלוונטית. במקרים רבים קיימת הצעה להיכנס ללינק שמצורף בהודעה באופן ישיר. למשל, לשם עדכון הסיסמא שלך בפייסבוק או ג'מייל.
במקרים רבים, ברגע לחיצה על הלינק, ניתנת אפשרות לנוכל להיכנס למחשב שלך. במקרים אחרים מופיע אתר מזויף, כמו דף כניסה של פייסבוק, או דף כניסה לחשבון גוגל או בנק. ברגע שאתם מכניסים את הפרטים שלכם (שם משתמש, סיסמא, פרטי זיהוי נוספים), הם מצויים בידי נוכל שעושה בזריזות בהם שימוש, משתלט על החשבון, מונע מכם כניסה, ואתם מצויים בעצם בידיו. הנזק ועגמת הנפש עלולים להיות גדולים: נזק כלכלי (להשתמש בכספכם, לכאורה בשמכם ורשותכם), חברתי (לפרסם בשמכם) ואישי.

ישנן חברות ויישומים הטוענות למוצר ייעודי להגנה גם מפגע זה, בדרך כלל תמורת תשלום, ו/או טיפים טכניים שחלקם מורכבים מדי, ויעילותם מוגבלת. מודעות מראש למקרים כאלה עשויה לחסוך הרבה עגמות נפש, ואף נזקים של ממש.

להלן טיפים אחדים למנוע מראש הסתבכות כזו:
1     1.  לא להתפתות! ייתכן, ואולי תפסידו פעם באמת פניה תמימה מחבר/אחר הרוצה בטובתכם, אך עדיף הפסד כזה מלהסב לעצמכם נזקים כתוצאה מהשתלטות על המחשב שלכם ו/או על חשבון אישי שלכם.
       2. לא להתפתות!  קיבלתם הצעה לחזות במצגת, בתמונה, בטקסט, או הוראה תמימה של הצורך בעדכון פרטים – לא להיענות באופן עקרוני, אלא לאחר בדיקה שאכן השולח מוכר וכוונתו טובה, והוא התכוון אליכם באופן אישי (לצורך לימודי או אישי)
      3. לא להתפתות! ישנן יישומים/ שירותים ששולחים למייל האישי שלכם "קיבלתם הודעה מהשירות איקס-מיקס-דריקס" בשם חבר שלכם או מישהו מוכר לכם. פשוט להימנע ולא להיענות להצעה ולא להיכנס ללינק שמצורף שם.
       4. במקרה והתבקשתם לעדכן פרטים או משהו דומה לזה – רוב הסיכויים שזו הונאה. עם זאת, אם אינכם בטוחים וזה חשוב לכם, בכל מקרה לא להיכנס ללינק המוצע בגוף ההודעה, אלא להיכנס לשירות באופן הרגיל.
      למשל, אם קיבלתם הודעה שפרטי חשבון בג'מייל צריכים עדכון- לא להתפתות ולא להיכנס לינק המוצע  בגוף ההודעה (דוא"ל או הודעה) כי מירב הסיכויים שתגיעו לאתר מזוייף המתחזה לדף כניסה לג'מייל, אלא להיכנס לחשבון באופן רגיל כפי שאתם נכנסים כל פעם. 

לסיכום – קיבלת בהודעה לינק או הפניה לקובץ כלשהו? הימנעות גורפת מהורדת מצגות, תמונות, סרטונים, ו/או כניסה ללינקים מצורפים בגוף ההודעה היא מרשם בטוח להימנעות מנפילה למלכודת הונאה.

יום ראשון, 31 בינואר 2016

בואו נלמד ממסילת הברזל במאה ה-19 על שינוי הלמידה עם טאבלטים


                     א.         הצדקת השינוי החינוכי היא בת עשור בלבד
מאחר והשיח הציבורי התאבן מאז אי שם בשנות ה-90 אודות "מהפיכה טכנולוגית"/ "מהפיכת המידע", ויש לחלץ אותו משם כדי להתקדם הלאה, יש לציין את נקודת המפנה, ציון הדרך המשמעותי בשילוב טכנולוגיה בחינוך, שהיא  כניסת המדיה החברתית, לשירות כלל הציבור לפני פחות מעשור שנים. במילים אחרות, ההצדקה להשקעה בשינוי משמעותי של סביבת ההוראה-למידה היא בת פחות מעשור בלבד, אך כיום לא ניתן לתאר מערכת חינוך מתקדמת ורלוונטית ללא שינוי חיוני זה.
עד אז הטכנולוגיה, כמו המחשב, וגם התקשורת, היו כסרח עודף, מעין עדכון, הרחבה, תוספת לסביבת הלמידה המסורתית, קישוט נאה של חדשנות. לצערנו, חלק גדול מדי של מערכות החינוך בעולם, כמו גם בישראל, שבוי בקונספט וותיק זה, שהוא פשוט לא רלוונטי למציאות דהיום (אמצע העשור השני של המאה ה- 21).
לצד זה, אין לנו אלא לתמוה לנוכח המאמץ השמרני הנחוש, לעצור ולבלום בכל מחיר את השינוי הכל כך מתבקש, הזמין והחיוני, בסוגיות צדדיות, כמעט שוליות לעניין, ארגוניות וטכניות. סוגיות הרותמות לשם כך, הערכות ובקרות חודרניות "לכדאיות" ו"אפקטיביות", דמוניזציה עקבית של פגעי הטכנולוגיה, התפלספויות פסיכולוגיות, חרדות בריאותיות, הסתת אי נחת מהקיים למאבקים הרואיים נגד דרקונים מדומיינים, שכל מטרתם לעצור או אף לבלום את השינוי המתבקש בסביבת ההוראה-למידה.
עיקר הסוגיה כיום היא האם, למה, וכיצד לנהל הוראה-למידה כשללומדים אמצעי קצה אישיים  כמו מחשבים ניידים, טלפונים חכמים, טאבלטים ושילוב ביניהם (להלן "טאבלטים"). עיקר הביקורת היא הטענה, שאין באמצעים אלה תרומה משמעותית לאיכות ההוראה-למידה, ואין הצדקה להשקעה העצומה החומרית והארגונית לשם כך.
יש להתעלם מטענה זו, כמו גם ממחקרים שונים שמנופפים בהם עד לזרא (שחלקם הגדול גם לא מקור רלוונטי לסוגיה), המראים שאין תרומה משמעותית לאיכות הלמידה, לעומת אחרים המראים שיש. הנימוקים האמתיים מדוע יש להתעלם מהם, מוכמנים בתובנות האישיות ההיסטוריות של החברה האנושית, ולא נמצא אותם דוקא בנימוקים עניניים חינוכיים-חברתים-פסיכולוגיים ואחרים עכשוויים.
לשם כך פתחנו ואמרנו שיש לגנוז את השיח הוותיק, שאינו רלוונטי להיום אודות "מהפיכה", שזקנה הארוך מעיד על אי הרלוונטיות שלו. בעצם השימוש בתפיסה זו, אנו מחפשים אישוש, נימוקים וסיבות "תחת הפנס", של כאן ועכשיו. אך אם נרחיק ראות, ונביט על התובנות והניסיון האנושי המצטבר, ללא קשר ל"מהפיכה הטכנולוגית" העכשוית של מספר שנים לא גדול, שכפי שפתחנו למעלה, כל "הסיפור" שמצדיק שינוי של ממש במעמד הטכנולוגיה בחינוך הנו המדיה החברתית הדיגיטלית, שמצויה בידי כל בהבט אישי וארגוני, שגילה אינו עולה על עשור אחד בלבד.

                     ב.         בכל זאת, מדוע השינוי החיוני איננו מתרחש כנדרש?
השינוי ההכרחי, המוכר ומוסכם בחלק גדול ברחבי העולם,  הוא להעמיד לרשות תלמידי מערכת החינוך סביבת למידה, ולסגל ההוראה סביבת הוראה, בה אבן הפינה, או אם תרצו אבן הראשה, הן שימוש באמצעים דיגיטליים לשם תקשורת, נגישות לחומרי למידה והעמקה, ושימוש בהם לשם הפקת מידע לימודי ואישי.  
 לא תוספת, לא הרחבה, ולא "בהתאם לצורך", לא חלק מוקצה מראש משעות הלימוד וכד', אלא מרכז הכובד של הפעילות הוראה-למידה נעשית בסביבה דיגיטלית, נקודה. מרכז סביבה כזו היא אמצעי קצה אישיים לכל לומד ומלמד, המלווים אותם 24/7, ולצד זה נגישות לשירותי ניהול המידע האישי, ולמקורות מידע חינוכי הולמים.
מרבית הדרכים והאמצעים עד כה לעשות זאת, אינם מפיקים את הפירות הצפויים מסיבות שונות:
העיקרית שבהם היא ששינוי מערכות חינוך, באמצעות מיזמים לאומיים, או מקומיים בית-ספריים אינו יכול להיעשות באבחת החלטות מלמעלה וטכנולוגיה חדשנית. הן מורכבות מדי להכלה. הן מורכבות ארגונית, ובמציאות, רפורמות או תכניות שכאלו קמות ונופלות על תקציבי עתק שבאים והולכים, שלא תורמים לשינוי ארוך טווח. גם הסתמכות על האקדמיה, כעוגן תאורטי של היישום שיראה את הדרך לא נושא פרי. גם האקדמיה כגוף מוביל, מאבד מהשפעתו, מרכזיותו וחיוניותו בחברה בעולם בכלל. זאת כתוצאה מתהליכים חברתיים שמובלים על ידי התפרקות והיסחפות, כשלמעשה ההנהגה הופכת שבויה "לתרועת האספסוף בככר" ולא ל"חכמת ההמון" כנטען באופן שגוי.
לכל אלה נצרף היעדר מצמית לב של הנהגה ערכית- חברתית-תרבותית-חינוכית שתעמוד בפרץ, שתנהיג, תיזום ותוביל, במקום להיסחף במערבולת מפרקת וסוחפת מטה. היעדר צורם של הנהגה שתהיה גורם מלכד שניתן לשאת אליו עיניים, לבטוח בו ולקבל הכוונה להתנהל טוב יותר. בפועל השטח נותר כעדר ללא רועה.

                      ג.          בואו נלמד מהקמת מסילת הברזל במאה ה-19
דוגמא לשינוי עומק, שהפך תוך דור את פני החברה על פניה, הנו השינוי באמצעי תחבורה ותקשורת במאה ה-19. הטענה
שסלילת מסילות ברזל, או הקמת נתיבי הובלה ימיים, במקום ההובלה המסורתית של עגלות/ כרכרות מובלים על ידי סוסים, נעשתה כי היא "כלכלית" ו"כדאית" יותר, נבדקה בסדרת מחקרים מרתקים בשלהי המאה ה- 20 עד היום. הממצאים מדהימים, שכן בחלק לפחות מהמקרים השיקולים אם להשקיע השקעות עתק ממשלתיות ופרטיות במסילות ברזל, לא היו נכונים, או במילים אחרות: בדיקה פרטנית של כדאיות כלכלית הראתה שבהקשר של הזמן אז, לא הייתה הצדקה כלכלית להקים למשל, מסילה בין עיר מסוימת לאחרת.
ובכל אופן, בתערובת של חזון מרחיק ראות, טעות בשיקול, או מגלומניה עיוורת, תוך שנים לא רבות, רושתה צפון אמריקה ואירופה ברשת מסילות ברזל, התפתחו במקביל אמצעי תקשורת, אחרים לגמרי מהמוכר -  והשאר היסטוריה.
התוצאות המרהיבות לא היו צפויות מראש, שהם שינוי פני החברה והכלכלה מן היסוד. כתוצאה מהתחבורה החדשה, נוצרו הזדמנויות ומצבים חברתיים, לוגיסטיים וכלכליים שלא ניתן היה לחזות, ולא ניתן היה להיתלות בהם כשהוחלט להשקיע ולשנות את פני התחבורה.
לוּ היו בודקים באופן מקומי את "כדאיות" או "אפקטיביות" מסילות הברזל, רצים לבג"ץ נגד המדינה, נתלים בסיכוני בריאות, בשינוי קצב החיים, באימוץ הרגלים והתנהלות אנושית שלא היו קודם, התפרקות חברתית, וגם אם לא היו מודעים אז לעלייה חדה בפשיעה, והיעדר החמלה והגברת הניצול, ודאי שלא היו מתחילים עם שינוי זה, ונמנעים מלפרוש רשת תחבורה ותקשורת חדשניים ולא מוכרים, רק כדי לא לפגוע ברקמת החיים והחברה הקיימת.
אך למזלה של החברה בצפון אמריקה ואירופה, לא עשו זאת. בזכות כך, כל החברה האנושית כיום במקום אחר לגמרי, לטוב, כמו גם בהבטים רעים שלא היו בעצמה כזו קודם.

                     ד.         נכון, בהקשר הנוכחי, לא נמצא שינוי משמעותי בחינוך, אבל...
אם נחזור לכאן ועכשיו, אין כמעט ספק, שבדיקה מעמיקה וחודרנית, ודאי אם תעשה על ידי שופטים דקדקניים בכל המדובר ביעילות השימוש בסביבה דיגיטלית, לא תמצאו הצדקות של ממש. אין כיום הצדקה לכאן ועכשיו בהשקעה והטמעת טכנולוגיה עדכנית, שיצדיקו שינוי כה עמוק בפרדיגמת ההוראה, כמו גם של הלמידה. ההשקעות העצומות הנדרשות, תעצומות הנפש האישיות והארגוניות של הנוגעים בדבר בשינוי, המאמץ הלוגיסטי ארגוני הנדרש, כולל השינויים הנדרשים מצמרת משרד החינוך, עד אחרון התלמידים, אינו מצדיק, כנראה, שינוי כזה.
 עדיף להמשיך במוכר ובידוע, להמשיך להפריח סיסמאות על חדשנות, להיות מעורב פה ושם במיזם לא מחייב כזה או אחר, ו... לשוב לחיקה החמים והטוב של ההוראה-למידה המסורתיים. נח הרבה יותר כשהדברים מוּבְנים וברורים, ואין צורך במהפכות ושינויים מרחיקי לכת, במיוחד שמעורבת בהם אי-וודאות גדולה מאד.  
הסיבות המרכזיות מדוע על מערכת החינוך לשנות פניה כאן ועכשיו, להפוך במהירות את סביבת ההוראה-למידה לסביבה דיגיטלית, מצויות איפה ב"רוח הזמן" הגדולה, שמבשרת שינוי של ממש,  והכרח ליישמו, שמתחיל, בשימוש שוטף לאורך כל שעות היממה בלמידה בטאבלטים אישיים, כחלק מאורח החיים של כל לומד ואזרח.

                     ה.         גם ללא ראיות חותכות – חייבים לקפוץ למים הדיגיטליים
נכון, לא נוכל להביא ראיות חותכות (hard evidence) להצדיק כאן ועכשיו שימוש בסביבת למידה בה לכל לומד טאבלט אישי. לא נוכל לפרט מה יביא אותו משב של "רוח הזמן", כי באמת איננו יודעים בוודאות, ולכן עשייה זו מחויבת להתנהל ללא ניסיון של ממש, בהיסוס, ללא תובנות חינוכיות ואמצעים משמעותיים, כשממול ניצבים מכשולים כמו התנכרות של הסובב לשינוי זה, עד כדי התנכלות.
אך האופק ברור וחד, ומי שלא יחתור לשם לא יהיה רלוונטי, וגרוע בכך: הוא חוטא מוסרית לדור הצעיר שזכאי להיות מוכשר לחברה בה הסביבה הדיגיטלית ממילא ממלאת תפקיד מרכזי בהתנהלותה כבר כיום. מי שמחפש הצדקות ענייניות ורלוונטיות לשינוי זה, במספרים, בראיות חותכות, בעובדות -  לא ימצא. ממש כמו אנשי המעש והחזון שפרשו את מסילות הברזל ברחבי היבשת במאה ה-19.

לכן טוב יהיה אם כולם יצטרפו לשינוי המיוחל. שכל המערכת תקום ותייחל ותממש בפועל מהלכה למעשה כדי שהתלמידים ילמדו באמצעות טאבלטים אישיים, והמורים ילמדו ויכוונו באמצעות שירותים של ניהול מידע, ומידע חינוכי. נכון, יהיו לצד ההצלחות גם כשלונות, הרבה אי וודאות, מצוקות וחיפושים ללא הפסקה אחר פתרונות חדשים. נכון, זה יעשה גם ללא הצדקה עכשווית, כי אנו חברה שרוצה עתיד טוב והולם, ואנו חברה שחייבת זאת לאזרחיה. .

יום חמישי, 26 בנובמבר 2015

פרידה משירותי המדיה בכבלים


אחרי שרק לפני קצת למעלה מעשור נפרדנו בכאב לב מתקליטי הווניל, שליוו את ילדותינו ואת הורנו, וכעת ספרית הדיסקים מעלה אבק, וגם אותם נאלץ במוקדם או במאוחר לפנות מהבית, כך הטלפון הקוי, "הויידאו" והאנטנה הביתית של הטלוויזיה האנלוגית, מגיעים גם תור שירותי התוכן בכבלים, שאנו משלמים עליהם הרבה יותר מאשר על קו אינטרנט רחב סרט.
בשקט בשקט סוף שירותי המדיה בכבלים  קרוב הרבה יותר ממה שנראה.

יותר ויותר משתמשים בשירותי הרשת לצפות באלפי ערוצי טלוויזיה מרחבי העולם, סדרות וסרטים מכל סוג ותאריך הפקה,  שהוקרנו אי פעם. לא בדיוק הכל, אך רוב מוצק בהחלט.
כיום הצע התוכנות, כמו גם חומרה ייעודית רק לכך, רק הולך וגדל, והופך למעשה את שירותי הכבלים והלווין ללא רלוונטיים, או במילים אחרות, אין צורך במנוי חודשי כדי לצפות בכל סרט, סדרה, ערוץ טלוויזיה שמוקרן אי שם ברחבי העולם, וכמובן גם בארץ.

השירותים החינמיים באמצעות מחשב, או באמצעות חומרה ייעודית המחוברת לטלוויזיה/יות שבבית מתעדכנים במהירות. ולמעשה כל שבוע/ חודש ניתן למצוא כלים חדשים ועדכניים.
כבר כיום יש הצע של כלים (תוכנות) שמותירות את הצורך במנוי לכבלים ושירותי מדיה שונים (סרטים, מוסיקה, ערוצי טלויזיה ורדיו), שמופעלות במחשב.
בנוסף,  קיים הצע רחב של "מחשבים קטנים", בעצם קופסה קטנה שמייתרת את הצורך להשתמש במחשב הביתי או הנייד שקיים בבית, שמתחברים ישירות לטלוויזיה, וניתן לצפות באיכות מירבית (HD ויותר), שמריצים עליהם שירותי איתור והצע של סרטים, מוסיקה, סדרות, ערוצי טלוויזיה ורדיו ללא הגבלה כמעט. כל זאת באמצעות חיבור אלחוטי לאינטרנט הביתי, רצוי שיהיה רחב סרט, כשהמוצע כיום לצרכן ביתי רגיל (40 או אף 100 מגה) מספיק בהחלט כדי להינות מהיצע תוכן אינסופי.... בחינם.
התוכנות שבאמצעותן מגיעים לתוכן, הן בדרך כלל חינמיות, וגם עלות המחשב הקטן (קופסה קטנה ללא מסך, עכבר ומקלדת אלחוטיים) שמתחבר ישירות לטלוויזיה, הוא כיום (שלהיי 2015) מאות שקלים כהשקעה חד פעמית.
לסרטים ולסדרות הפופולריים בדרך כלל, מצורף גם שירותי כתוביות- תרגום- שנעשה על ידי מתנדבים בכל ארץ, ובהרבה מקרים ניתן למצוא גם תרגום כתוביות שנעשה על ידי מתרגם גוגל.

התחליף כיום לצפייה בערוצי הטלוויזיה הישראלית בשירותי הכבלים הם "עידן". אך גם הוא מתייתר והולך, הן בגלל השירותים שלעיל, והן בגלל שבטלוויזיות דיגיטליות מצויות, חדשות יחסית, קליטת הערוצים נוסח "עידן" מובנית בתוכם, ללא צורך בממיר ייעודי, אלא רק בחיבור לאנטנה קטנה.

בגלל המורכבות ההפעלה של כלים אלה לצפייה בחינם (התוכנות המורכבות מאד, ההתקנה שלהם, ההפעלה והבחירה הנדרשת של מקור מתאים, שילוב תרגום כתוביות ועוד), צצים שירותים דומים בתשלום, זולים יחסית לשירותי הכבלים הקיימים כרגע, עם ממשק נח לתפעול למשתמש ביתי,  ללא צורך להפגין מיומנות טכנולוגית מחשבית מיוחדת של מכורים לעניין. אך נזכור לעולם לא נבטיח שהמחיר לשירותים אלה כמנוי חודשי הזול יחסית יהיה לאורך זמן (למשל, שירותי מדיה של סלקום הם כ- 100 ₪ לחודש כיום) .

אמנם מדובר בשירות חינמי אך הוא לא חף מבעיות:
     1. כדי להינות ממנו נדרש חיבור אלחוטי (וואי-פאי) רחב סרט, יציב. כלומר, ללא ניתוקים אקראיים שהרבה פחות מורגשים בעבודה רגילה במחשב/ בטבלט מכל סוג. לצערנו שירותי האינטרנט בכלל, והישראליים בפרט, עדיין לא יציבים די, ולכן גם הצפייה עלולה להיות מטובלת עם עגמות נפש, כלומר ניתוקים באמצע צפייה גם ממושכים יחסית – מדקות ויותר.
   2. התקנה, תחזוקה והפעלת השירותים דורשת, עדיין, כשירות טכנולוגית גבוהה יחסית. לא מתאים למשתמש מן השורה גם לא לזה שיודע להפעיל את הוויז והווטסאפ בטלפון החכם, גם לא זה שיודע להפעיל באמצעות השלט בטלוויזיה. צריך מיומנות גבוהה וסבלנות והבנה שאין למשתמש מן השורה, ולא צריך שתהיה.
   3. השירותים מקיפים אינסוף  מקורות מכלה עולם (רדיו, טלוויזיה, סדרות, סרטים, מוסיקה), שחלקם הגדול מתוחזק על ידי חובבניים ומשוגעים לדבר. מאחר ומדובר בשירותי חינם, אין כל מחויבות לאמינות השירות ולשרידות המקורות. בנוסף, אין ערובה לכך שלא ניתקל גם במקורות שעלולים להזיק באופנים שונים למחשב המתחבר אליהם.
    4. בעיה חוקית של זכות יוצרים: חלק גדול מההיצע, במיוחד סרטים וסדרות ומוזיקה, אינו חוקי. למעשה מדובר בגזל, לפחות בעיני החוק.  על המשתמש הביתי, שצופה בדרך כלל בסרט או בסדרה, לדעת, שחלק גדול מהצפייה בתוכן, מפרה את זכות היוצרים. למעשה אין כמעט דרך לדעת אם זה מותר או אסור, אך ברוב המכריע של החומרים, הצפייה היא לא חוקית. זה מחיר שירותי חינם. לגבי שימוש בשירות מוסדר, תמורת מנוי חודשי, הסיכוי שנעשית כאן הפרה של חוק זכות היוצרים, קטן בהרבה, ובכל מקרה האחריות היא על ספק השירות. איך בעיה זו תיפתר בעתיד- אין מושג, אך ימצאו גם לכך פתרון כלשהו, שבכל מקרה יהיה זול בהרבה מהתשלום הנדרש בכבלים.

ואם חשבנו שבכל הקשור לשירותי תרבות, מידע ותקשורת שזו תהיה המהפכה האחרונה שנזכה לחוות, כנראה נתבדה...

משהו לעתיד הנראה לעין: כנראה יהיה בסופו של דבר פתרון גם לסוגיית זכויות היוצרים (כמו צפייה בתכנים ישנים יחסית בלבד, תשלום מסוים לא מעיק לתוכן וכד') בתנאי שהרגולוציה תשתלט על  האינטרנט "התת-קרקעי", אך הצפייה בתכנים באמצעות האינטרנט היא עובדה מוגמרת, וחברות הכבלים צריכות מהר לשנות פרדיגמה עסקית או לארוז ולצאת לפנסיה מוקדמת. בכל מקרה הכבלים כמו שהם כיום יצאו מחיינו. זה ברור.

[גילוי נאות: אישית אין לי כבלים מזה כמה שנים, בגלל איבוד העניין בתכנים המוצעים, אך מרתק ושווה להתעדכן בתהליכים של הנגשת תכנים למשתמש הביתי]

יום שני, 17 בנובמבר 2014

הענווה במפתח להוויה הדיגיטלית

מאמר חשוב כתבו: אברום רותם ועידית אבני, נובמבר 2014.

 "הענווה כמפתח להוויה דיגיטלית" - מאמר חדש 11-2014, רותם ואבני:
מהו "אזרח דיגיטלי"? מי הוא הלומד בעל הכשירויות ההולמות את המאה ה-21? בין המאפיינים המרכזיים של ההוויה הדיגיטלית, קיימת אבן פינה מוצנעת מעט, כיאה למהותה, הענווה האינטלקטואלית (Intellectual Humility), שמהווה בסיס להוויה הדיגיטלית. הענווה חיוניות כערך 
מרכזי לשם התפתחות אישית, העצמה ותפקוד הולם של אזרח דיגיטלי, לומד במרחב הדיגיטלי, כמו גם המלמד המצמיח לומד בעידן הדיגיטלי.

למאמר המלא


צילום: אברום, גוורדן, הודו


יום שישי, 25 ביולי 2014

משטרת המחשבות כבר כאן - הזדמנות לשיפור החברה

הסוגיה
מבצע/ מלחמת "צוק –איתן" חשפה את ההשפעות השליליות של הרשת החברתית על ההתנהלות  במצבי עקה וחרום. במסגרת הוויכוח הציבורי שמתבטא אף בעימותים פיזיים ברחובות, נעשה שימוש ברשת החברתית, בה נשפט האדם בתחום העיסוק המקצועי שלו ומעמדו החברתי  על פי התבטאויות שכתב, שהן מחוץ לקונצנזוס הציבורי בכלל, ובמקרים אחדים, כמו מערכת החינוך, גם בניגוד לנהלים ולאג'נדה המקצועית.
מנגד, משמשות התבטאויות קיצוניות של בודדים, למסע הכפשה וליבוי אש בין מגזרית, וביטוי לחששות קיומיים שבאות לידי ביטוי בקריאה להחרמות.
לפני דיון בסוגיה – להלן מספר דוגמאות בודדות, מתוך עשרות, שתחילתן בפייסבוק (מבצע "צוק איתן" 22-24/7/2014)

א. עובדים ערבים שהביעו דיעה בפייסבוק הפרטי שלהם -  פוטרו מעבודתם
עובד ממוצא ערבי מבית החולים שיבא העלה לעמוד הפייסבוק האישי שלו סטטוס בו הוא הוא מכנה את חיילי צה"ל פושעי מלחמה. הוא הוזמן לשימוע, ומשלא הגיע - פוטר. "כל המפר את עקרון הסובלנות אין מקומו איתנו", אמר מנהל בית החולים.  ירון קלנר  22.07.14  Ynet
רופא בבית החולים שערי צדק הושעה מעבודתו לאחר שפרסם פוסטים מלאי שנאה נגד פעילות צה"ל בעזה והרג אזרחים (...)  "זו חציית גבול", הסביר מנהל ביה"ח את ההחלטה להשעות את הרופא.

בצפון פוטר עובד עיריית צפת בעקבות פוסט שפרסם בגנות המדינה
גיא ורון, יוסי זילברמן , חדשות 2,  21/07/14

ראש העיר לוד פיטר עובדת ערבייה שהביעה שמחה על מות חיילים בעזה.  העובדת, המועסקת כיועצת פסיכולוגית, כתבה בפייסבוק "13 הרוגים, שירבו אמן".

רופא בבית חולים בירושלים ועובד בעיריית צפת הושעו בנסיבות דומות.
אור קשתי, אלי אשכנזי, ניר חסון 22.07.2014 ה"ארץ".

ניילם אלח'לילי, מורה בתיכון ברמלה זומנה לשימוע וננזפה; המורה התנצלה אך הוסיפה: "גזענים יהודים לא היו מפוטרים מעבודתם"
רעות וילף , 24/7/2014  NRG


ב. סלבריטאים משמיצים ומוחרמים ...


שימו לב להקצנה מתריסה בביטוי - "Israhell"....

בנאי צוטטה: "תנו לצה"ל לנצח? אני לא יכולה להגיד דבר כזה". לאחר ביקורת מתלהמת עליה ("לכי לעזה"), ופיטוריה מפרסום "מנו ספנות", היא מתנצלת: "היום אני מבינה, יותר מבעבר, שאנחנו לא מתמודדים מול העם הפלשתינאי, אלא שאנחנו במלחמה צודקת מול ארגון טרור אכזרי, המתייחס לעם שלו באותה דרך בלתי אנושית בה הוא מתייחס לאויב שלו. ארגון טרור המוכן להקריב את עמו, גברים, נשים וילדים, למען מטרתו היחידה והיא לגבות מחיר כואב מהעם שלי, מהמדינה שלי .
מתוך: סלבס נענה. גיא פינס 22/7/2014

ג. התבטאויות קיצוניות של בודדים, שהופך דלק לליבוי אש ההחרמות והגזענות הבין מגזרית על ידי הפצה ושיתוף חוזר של  משתמשים כעוסים ופגועים מהתבטאויות אלו.
 


בכל הדוגמאות שלמעלה, מתגלה לעיננו חוסר מודעות לחצית הגבולות בין האישי לבין הציבורי/ מקצועי.
מבחינה חוקית הסוגיה מורכבת. השאלה היכן כל מקרה ומקרה נופל על פני הסקלה המפרידה  דיעות אישיות, אמונה דתית והשקפת עולם, לבין זכויות העובד. אך לא נעמוד על סוגיה משפטית מורכבת זו, אלא על הפן האקטואלי של השימוש במדיה החברתית, כמו בפייסבוק כבמה לרגשות אישיים, לכעס על המתרחש ולתסכול, במיוחד כשברקע נשמעות דיעות והשקפות עולם הפוכות לקונצנזוס, המבוטאות אף הן בהקצנה וללא בקרה עצמית

גלאי מחשבות
הבה נשאל עצמנו שאלה היפותטית:  אם היה בידינו גלאי מחשבות והיינו יכולים לפענח  מחשבות של כל עובד ועובד, האם היינו מפטרים אותו על כך כי מחשבותיו אינן עומדות בסטנדרטים ובערכים שההנהלה החליטה שהם אלה ולא אחרים? האם הוא יפוטר כי מחשבותיו שליליות כלפי הבוס שלו, כלפי הארגון או המדינה? האם הוא יפוטר או אף יועמד לדין על  מחשבות אלימות כלפי אנשים אחרים, סטיות מהנורמה החברתית  המקובלת, גם אם אינן באות לידי מימוש מציאותי, אלא בדמיון בלבד?
האם נשפוט עדה או מגזר שלם בגלל מחשבות אלימות ו/או שליליות של בודדים מתוכה?
לכאורה התשובה ברורה, אך למעשה אנו מצויים כעת חיה במציאות כזו, רק שהמשתמשים במדיה החברתית, אינם נותנים את הדעת שהם למעשה תחת השפעת גלאי המחשבות, וגם לא על ההשלכות של גילוי מחשבות אלו.
קיימת תפיסה מוטעית, שישנה כיפת ברזל המגנה באופן הרמטי ומוחלט על זכותי האזרחית להביע את שעל ליבי במדינה  בכפוף לזכות יסוד של חופש הביטוי  וחופש הדיבור, גם אם נוציא מהמותר מקרי קיצון כמו ביטחון מדינה וכיוצא באלה. קיימת אשליה של מוגנות בעצם פרסום ביטויים מוקצנים, ו/או פוגעניים ו/או כאלה הפוגעים במודע ברגשות של ציבורים שונים בחברה, מתוך אי מודעות ועיוורון, להשלכות ולהשפעות הציבוריות של פרסום כזה.
עד העידן החברתי הגורף בציבור, הקיים רק שנים מספר, אפשרות ההבעה בציבור הייתה מוגבלת ומבוקרת. כיום המדיה החברתית מאפשרת ביטוי מחשבות, שללא בקרה הולמת, ההשפעה שלה, קודם כל על המגיב, עלולה להיות הרסנית, ובמקרים מסוימים, לאור תקדימים משפטיים ותיקים מאד וחדשים, של פגיעה ברגשות הציבור, פגיעה בכבוד האדם ואחרים-   החוק לא תמיד יעמוד לצד המתבטא בציבור ללא בקרה.

מודעות , הכלה, שכל ישר ולב נקי
·      לציבור החשוף להתבטאויות -  פרט למקרים פתולוגיים, אין לצאת מתוך נקודת הנחה, שהתבטאויות מוקצנות ומתריסות, שניכר שהן נובעות מהמיית הלב נסער במיוחד, כפי שבאים לידי ביטוי במצבי מועקה ומצוקה קיומית, כמו במבצע/ מלחמה "צוק איתן", מראות פוטנציאל של אדם המסוכן לציבור, ובהזדמנות הראשונה הוא יפגע באחרים. יש לגלות סלחנות, הכלה ואורך רוח, גם אם הדברים קשים ומצליפים, והם בניגוד גמור לקונצנזוס, ואפילו להשקפת העולם הרואה קודם כל את טובת החברה, הציבור המסוים ואף הטובה האישית.
נכון, מאד פוגע ,ואף מעליב, להיחשף להתבטאויות כמו בדוגמאות שכאן שהן רק קצה קרחון, המערערות את עצם קיומה של המדינה והאתוס החברתי המקובל, על ידי אנשים מן השורה כמו רופא, פסיכולוג, מורה  או נותן שירות כלשהו.
אך עדיין, לצד ההבנה של חשיבות חופש הביטוי והדיבור, דוקא הקשבה להדהודים בין המילים, עשויה גם להביא להבנה טובה יותר של התסכול והמועקה בהם נמצאים ציבורים שונים, לנוכח המציאות ולנוכח אתוס תרבותי, חברתי לאומי שהם מרגישים לא שייכים אליהם. ומכאן אפשר גם לצאת לדרך חדשה של הכלה טובה יותר מהקיימת היום.
·      מצד המתבטא עצמו – עליו להיות מודע הרבה יותר להשלכות של ביטוי חופשי של מר נפשו, ובמיוחד להשלכות חברתיות ואישיות שהוא ודאי לא התכוון לכך. גלאי המחשבות כמו פייסבוק או טוויטר, אינו סלחן, אפילו לא למעידות וסערת נפש רגעית, ואלף כבאים לא יכבו את הבעירה שהוצתה, ולא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, גם לא בהתנצלויות בדיעבד.
·      מצד הנפגעים בשם כולם – יש לפתח מודעות להשלכות של שיתוף והפצת התבטאויות מוקצנות ובלתי הולמות לנורמה החברתית השלטת, וודאי אם מדובר בקריאה לא מוסרית לפגיעה או חרם כתוצאה מכך.  זו פעולה הגורמת לאש רעה שמכרסמת בסופו של יום בחברה כולה. התעלמות היא כלי חזק בהרבה מכל שלהוב נוסף. דוקא הכעס והפגיעה בשם כולם, וההפצה של הביטויים המתועבים שאחרים כתבו והתגלו ברשת, משיגים את ההפך. שכן דוקא הנפגעים משמשים שופר ומגבר וכלי להפיץ שיטנה ברבים, במקום  להתעלם, ובכך ההתבטאויות הקשות תעלמנה מעצמן. אין לתת מקום ויש להחניק את תחושת הנקמה המחלחלת, אותו הרצון לפגוע במתבטא הקיצוני.  לזכור את דברי הזקנים " אז הוא אמר, אז מה? השמיים נפלו?"

גלאי המחשבות כמחיש את הגאולה
גלאי המחשבות המתגלם במלוא קומתו באמצעות המדיה החברתית,  כמו הפייסבוק, ווטסאפ והטוויטר הזמינים כמעט לכל אחד ומידיים, מזמן לעשות טוב: דוקא בימים קשים של מועקה וחרדה קיומית, שמוציאה מהבן אדם דברים שבדיעבד הוא לא יהיה גאה בהם בלשון המעטה, לתת מרחב גדל והולך לכל אחד ואחד מאתנו לשיקול דעת, לתבונה, לבשלות האישית ולהכלה לנהל אותנו, ולהתגבר ולהכחיד היעלבות ילדותית מכל מי שלא חושב כמונו, ודעתו בנושאים חברתיים ולאומיים שונה מאתנו.

רק חברה שמכילה שונות הופכת לשלמה יותר, ורק מגלה מחשבות מחדד אתגר זה ומאפשר יישום מלא,  ורק כך יבא לציון גואל, לא ההפך. .