מהפיכת סביבת למידה מקוונת מתחוללת כאן ועכשיו, ולא ספרו לנו על זה....

דר' אברום רותם

כשתופסים רגע של שקט, ומנסים להבין מה קורה, מתחילה לזחול מחשבה ומתחדדת התחושה שאכן התחולל מהפך של ממש בכל הקשור לתפיסת הסביבה המקוונת ומקומה בבית הספר, כפי שכבר נטען בהזדמנויות רבות, אך עדיין, המודעות לשינוי משמועתי זה לא הופנם בקרב האמונים על שילוב סביבת למידה מקוונת בהוראה ובלמידה. הכוונה היא לתחושה שצוות ההוראה, ההדרכה וההנחייה של שילוב סביבת הוראה ולמידה בבתי הספר, אינו מעודכן דיו בשינויים המפליגים ברשת המתרחשים לנגד עיננו . אולי לא שמנו לב, אך המתחולל כיום בעולם המקוון חורג בהרבה מעדכון שוטף של עוד כלי, עוד מתודה, עוד נוהל שימוש באינטרנט.

מדובר על שינוי בשני תחומים עיקריים שיפורט בהמשך:

(1) שינוי פרדיגמת הוראה ל"מורה מקוון" בכתה, כמו גם בסביבה מקוונת
(2) שינוי תפיסה של שירותים מקוונים לחינוך, ותפיסת טכנולוגיית מחשוב בבתי הספר.

כשאנו מנסים לגבש דרכי פעולה לבתי ספר, המעוניינים כבר בשילוב סביבת למידה מקוונת, אנו מגלים שחלק לא מבוטל מאתנו, כלאמר, צוותי ההנחייה, הדרכה והוראה בתחום, עדיין איננו ער למתחולל בשנה-שנתיים האחרונות בתחום, והשטח, כמו גם ההדרכה, עדיין מדשדש בפרדיגמות של "אתר", "מטלה טובה/ איכותית", פורום...., בטרמינולוגיה שהופכת כבר לא רלוונטית, בגישה שנעוצה אי שם בתפיסות המיושנות בהם המחשב היה "כלי" (ולכן הנהייה ללמוד כלים חדשים לבקרים מבלי לשים לב מה ואיך הם משרתים באמת את ההוראה והלמידה) ושרשת האינטרנט היא מקום נפלא למצוא מידע ולדבר בפורומים, וזה מקום מסוכן כי בכל ביט אורב מבקש נפשנו, לא פחות.

נראה שאנו מפספסים כאן את הרכבת... ועליו לרוץ במהירות להיות עליה כדי להישאר רלוונטי ולתת מענה רלוונטי לצרכים של היום ומחר, ולא לצרכי האתמול.

הטיעון עצמו פשוט (ציטוט מהמצגת הנ"ל כאן): "הסימנים היו כבר הרבה קודם, אך בשלהיי 2004, הפדגוגיה והטכנולוגיה נפגשו באמת. עד אז, במשך שני עשורים ויותר, היה מפגש לשידוך מאולץ, שלא נשא מי יודע מה פירות. המון כסף ומאמץ נשפך, אך אהבה גדולה לא היתה שם... בסתיו 2004 - עין הביטה בעין, והזיק ניצת. מאז החינוך לא אותו דבר... "המפץ הגדול" של החינוך החל: סינגריה מיוחדת במינה של פדגוגיה עדכנית עם טכנולוגיה."

אכן, ארע "מפץ גדול" ואנו בכלל לא הרגשנו, כי אנו עסוקים מדי בהישרדות, בשימור הקיים ובשחזור נסיונות העבר.
עלינו לשנות פרדיגמה של "שילוב תקשוב" וחינוך, ולהפוך לפרדיגמה של שיתופיות, של סוף דרכו של המחשב האישי כשהכל מתנהל ברשת, בהבניית ידע קבוצתית...
השינוי המשמעותי מתמקד בהבטים הבאים:

א. כלי המרחבים האישיים והשיתופיים המקוונים המתרבים כיום ברשת סטייל רשת חברתית ונגזרותיה, הופכים את ניהול המידע האישי המקוון, כמו גם ובייחוד את ניהול הלמידה השיתופית- קהילה מבנה ידע ומנהלת ידע שיתופי, לאפשרות קיימת ובועטת. ההוראה העדכנית היא כזו שיש מקום לכל לומד, לתת לו דרך ביטוי וחובת למידה, ואוטונמיה ניהולית לכל אחד, על פי תפקידו במערך ההוראה והלמידה: מהמנהל, דרך סגל הניהול, דרך המורים עד אחרון התלמידים.
שירותים וכלים המממשים תפיסה חינוכית זו, ניתנים כיום בחינם (בעקרון) לבתי הספר, כשהמובילים הם: Live Edu מבית מדרשו של מיקרוסופט, ו-Google Site ועוד גורמים עתידיים להיכנס לזירה החדשנית המסעירה עסקית, חינוכית וחברתית (שכן מדובר במליוני תלמידים ומורים) כמו Yahoo ואחרים.
ב. מורה מקוון. די עם האמרות המערופלות של "רכז תקשוב" ו"שימוש במחשב". כיום יש לדבר על מורה מקוון, המורה המתפקד בכתה בבית הספר, כמו גם מנהל הוראה ולמידה בסביבה מקוונת. האתגר הגדול כיום (2008) - כיצד מורה מקוון פועל בכתה המוכרת, כאשר ללומדים יש מחשבים מולם, או אף כתה ללא מחשבים אלה.
מודלים של עבודה של מורה מקוון - המורה בכתה עם מחשב בעמדת מורה כמובן, שמקרין את המידע על הלוח לפני הכתה, ומפעיל את הלומדים בלמידה פעילה, כשלוח אינרטראקטיבי ("לוח חכם") ו/או עמדת מחשב לכלל הלומדים במהלך השעור משרתים אותו נאמנה.

אך השינוי המשמעותי באמת, נעוץ בניהול הלמידה כקהילה מבנה ידע, חוצה מרחב פיסי ומועדי למידה. פעילות בה הלמידה מתחוללת במרחבים מקוונים באמצעות הכלים שהוזכרו כאן (מבית מדרשם של מיקרוספט וגוגל ועוד) המאפשרים ניהול למידה שיתופי ואישי, כולל הפקה שאינה תלויית מחשב אישי.
מהפיכה זו, היא היא המהפיכה האמיתית בחינוך. הורגלנו עד עכשיו למלמל בכל הזדמנות "מהפיכת המידע", אך לא שמנו לב שמהפיכה זו מדשדשת בקרבנו זה שני עשורים ויותר, וממש לא שינתה את איכות הלמידה, כי לא שינינו באמת את מהות ההוראה. דיברנו, נופפנו בידיים, פתחנו ציפיות מכאן עד קמצ'טקה שהחינוך הולך והופך לחינוך אחר ואיכותי הרבה יותר... עברנו אופנות, דקלמנו מושגים בטרמינולוגיות רבות שנשמעו נורא חכמות, אך בפועל קרה מעט מאד, כי הדגש היה ונשאר משום מה, הטכניקה, ולא נותר זמן לחשוב בעצם על המהות הפדגוגית שיש לשנותה, ומהר.

הטכנולוגיה העכשווית, השיתופיות והשימוש הבלתי מוגבל במרחבים מקוונים אישיים וקבוצתיים הפכה סוף סוף את הציפיות לברות מימוש. מדובר בדור ה- 2 של האינטרנט Web 2.0 (ותרשו לי להתייחס בביטול לסיסמאות דלות המשמעות אודות ווב 3 והלאה) שבאה לידי ביטוי מדהים ביכולת אמיתית של מימוש קהילה מבנה ידע, כלומר למידה משמעותית של כלל הלומדים ללא יוצא מן הכלל, מאפשרת לנו סוף סוף, בלי תרוצים (שכן חלק גדול משירותי השיתוף וניוהל המידע אישי ושיתופי לבתי הספר הוא חינם), ליצור חינוך אחר, עוד צעד קטן לכיוון החינוך שרק ניתן היה לחלום עליו לפני שנים לא רבות, ועתה הוא כאן.

ומכאן נחזור להתחלה: עלינו להפנים מהר את השינוי המשמעותי המתואר כאן. עלינו לחוש בידיים, להתנסות ולנסות, לשמש וליצור מודלים ניסויים ומדגימים למערכת כולה; להשתמש בניהול מרחב מקוון אישי באורח חיים (כן, כן, זה מאד מקל על החיים לעומת ההתנהלות במחשב אישי); ניהול מידע אישי וקבוצתי בשירות מקוון כמו של מיקרוספט וגוגל, עם שפע כלים חינמיים או בעלויות מזעריות, שמחליפות את הפלטפורמות היקרות שנזקקנו להם, ובאמצעותם להפעיל מרחבים אישיים גם עם תלמידים לצרכי למידה.
שינוי פרדיגמה זה מחוייב לחלחל למערך מקבלי ההחלטות בחינוך ומערך ההדרכה וההנחייה בתחום, כדי להצעיד את החינוך באמת כלפי מעלה - אל מעל הקו האדום שאליו רלבנטיות מערכת החינוך לתלמידים ולחברה צנחה בשני העשורים האחרונים.

ויפה שעה אחת קודם

שימו לב: אפשר להגיב כאן ללא צורך להירשם ואף לא להזדהות (לא אוהב את זה, אבל מילא). נשמח לשמוע תגובות ענייניות....