יום ראשון, 20 בינואר 2008

האם אתר אישי ייעודי הגיע אל סוף דרכו?



אני מנהל אתר אישי זה שנתיים ויותר, לאחר שהיה לי 2-3 אתרים ייעודיים אחרים, שנפחו נשמתם עדן בגן עדן של הרשת בו נמצא כל המידע שהועלה פעם על הרשת ונגוז מסיבות שונות, כמו היעלמות שרתים בדרך כלל.
אל דאגה, הם ממש לא מטרידים אותי, וזה זמן שאבדתי עניין בהם. ייתכן ולארכיאולוגים של הרשת - Archaeonet בעתיד הלא רחוק, יצטערו על אובדן של המידע שאוחסן ואבד, ובטח יהיו סיפורים מרגשים על מגלי אוצרות, שהם גילו במחסן נטוש שרת ישן, שעל הדיסק המיושן שלו אצורים אתרים ממן אלה
... ישחזרו אתרים ומידע מקוון מפעם, משלהיי המאה ה- 20, ויגידו ווא, איזה אוצרות. באקדמיה מחלקת ה- Archaeonet תהיה מעתה מן המחלקות המפותחות והמתוקצבות ביותר, ללמוד איך חיו האנשים של פעם ב- Web 1.... מסכנים.

בואו נודה על האמת. כל העסוק ב- HTML, בניית אתרים, דפים, קודים וכד' זהו עסק מתיש, שלא תפס אף פעם באמת. החלום שכולם יהיו טכנולוגיים דיים להשתמש בכל מיני מחוללים מסובכים ומורכבים ויבנו אתר עצמאי די נגוז בסך הכל, ובדיעבד הוא אפילו מטופש, תמים, ובעיקר - שגוי, או שמא נאמר: טכנושגוי. בני האדם לא ילמדו עצמם לאורך זמן מיומנויות של תכנתים וחצאי תכנתים, ולא יהיו המון חכם - Smartmobs, אלא יהיו אנשים קטנים, אוהבי נוחיות וחיים טובים, חמדניים במידה כזו או אחרת, ובעיקר רודפי נוחיות, שיחפשו תמיד,( ומכאן צורך זה יהיה תמיד) מערכות ידותיות שינחשו את רצונם ויבצעו אותו, ולא ההפך - כמו שזה עד כה, בהם האנשים מנסים לשווא להשתלט ולהבין ולמצוא פתרונות ולשרת מערכות טכנולוגיות.
די, הרמנו את נס המרד. לא עוד. מעתה הטכנולוגיה תשרת את רצוננו או שנמצא תחליפים....
בואו נודה על האמת - העיסוק בניהול אתר אישי מעידן ה- Web 1 מתיש ומסורבל.
אישית, אני מנהל את הטכסט הדיגטאלי על פרונטפייג', אח"כ מעלה את התוצר באמצעות Ftp לא משהו מסובך אך מסורבל למדי.


נראה שיש צורך בחשיבה מסוימת בעניין, כנראה שאתר מסוג זה, ניהולו, אחזקתו ועדכונו, חולף מן העולם, למרות שלא אומרים לנו את זה עדיין.

כלי ה- Web 2.0 כמו הבלוג כאן, בהחלט יכולים לשמש חלופה הולמת לאתר אישי.
הוויקי (שאישית אני מכנה אותו "בלוג להמונים" או "בלוג שיתופי"), בלוג, "האתר האישי" על מאות הורסיות הקיימות, ועוד כלים ומאינספור מחוללים מאפשרים היום, בתוך דקות, לעשות מה שאנו, חלוצי הווב והפרה-ווב עמלנו וזבנו דם יזע ודמעות עד שהעמוד נעמד פחות או יותר כרצוננו... וזאת ללא אנשי מקצוע, שזהו מקצועם, אלא במו אצבועתינו המסוקסות ומיובלות מעמל פרך.
למשל, ניהלתי בשנה שעברה (2006-7) בלוג ארוך למדי ומורכב, על פלטפורמת וויקי, כדף אישי בקורס הכשרת מנהיגות חינוכית בתחום אוריינות ומידענות מתוקשבת (משרד החינוך ואונ' חיפה).
מה ל'גיד לכם - כיף! כל מה שצריך זה ללהג בטכסט דיגטיאלי. מכל מקום, מכל מחשב מזדמן, בכל זמן (חלק נכתב בכלל על מחשב נייד באירועים שאפשרו לי לחייך לסובבים ולחבר בינתיים רשימות...),
ללא קשר למחשב האישי שלי דוקא, ולשרת בו אני משלם על שירותי אחסנה של האתר שלי, והעיקר - אין צורך בפרוצדורות של אחסונים והעלאות הדפים הכתובים... מה ל'גיד לכם? כאחד מהבילו"יים של הרשת, שהעלתי אתרים כשהג'מוסים והביצות ויתושי הקדחת היו מנת חלקנו בעולם המקוון ("הסייברספייס") החדש המסעיר והמופלא, כשאוטוסטרדות היו כבישים בלבד, ולא דברו הבכלל על "אוטוסטרדות מידע", ורק יודע ח"ן ממש, חוג נבחר, שוטטו בנבכי הסימטאות וערוצי התקשורת הצרים של פעם, כשהביטים זרמו בהם לאט לאט לאט... שְווּיֵה שְווּיֵה- הרי זה ממש התגשמות חלום וחזון, בו כל אחד יכול, לא רק נבחרים.

הרשת רבותי עברה מנביאים, קוסמים, ובעיקר הוזים די לא מציאותיים (כאז כן עתה), לידי ההמון, על המגבלות של ההמון, אך גם על היתרונות של ההמון.
כל אחד, אבל כל אחד, יכול היום בקלות רבה לעשות אתר אישי, כלומר ביטוי אישי, בטריטוריה אישית לגמרי, אך חשופה לעין כל, כשאחרים יכולים להביע דעתם במקומות והקשרים מבוקרים לגמרי על ידי בעל הנכס.

הנה כי כן. נוכלים מוכרים מגרשים על הירח והמאדים, אך כאן, כל אחד, בחינם ממש, קונה לו חזקה, קושן (תעודה המעידה על בעלות של מישהו על קרקע, תעודת רישום בטאבו - בעיקר בתקופת הטורקים ששלטו בארץ לפני כ- 100 שנה - מתוך רבמילים), נכס של ממש בעולם המקוון, ללא הגבלה ומשוא פנים. חברים וחברות יקרים ויקרות - ימי המשיח ופעמיו כבר כאן!
אך אם נהיה רציניים לרגע (כי ממתי אנו רציניים בכלל בעולם המקוון המטורף הזה?), נבין שמדובר באמת במהות טכנולוגית-חבתרית שהשפעתה על אורח חיינו גדולה באמת. כלומר, עד עכשיו, במשך 20 שנה קשקשו וקשקשנו על "מהפיכת המידע", מחאנו כפיים ומחינו דמעה של ריגוש, אך בתכלס לא היינו שם. דמוקרטיה אמיתית, שיוויון (לא מלא אך עדיין - שיוויון הזדמנויות ממשי) של ממש, בו כל אחד יכול!

כל אחד יכול להביע עצמו באמת, להביע את שירת החליל האישי שלו, הנשגב מכל ביטוי (בעיני בעליו כמובן...), אך האינטראקציה הזו בין כל אחד, אבל כל אחד, לבין כולם, הופכת את החברה למשהו... טוב, לא ניסחף. היא תהפוך בהבטים מסוימים לחברה טובה יותר מוסרית וצודקת. בהבטים אחרים, ביטויי הבערות, האלימות והרוע, שעד כה היו במרתפים, פורצים גם הם החוצה.
אך מי אמר שהחיים פשוטים? נתמודד גם עם זה!

וכל זאת אודות לכלים ותפיסות שמיצג ה- Web 2.0 וממשיכיו.
יותר ויותר כולנו ברשת באופן שכל אחד בוחר לעצמו, ועל כך נאמר - דיינו לעת עתה.

3 תגובות:

Idit אמר/ה...

קשישרשת – מה עם סדר בקשקושרשת?

שלום אברום אלא מי!
ברכות לפתיחת הבלוג, מוטב מאוחר מאשר אף פעם.
ומאחר והשינוי הכי גדול הוא שסוף כל סוף אפשר להגיב לך (ועכשו אתגבר על התסכול הפרדוקסלי של חוסר יכולת התגובה על מאמרך בנושא הטוקבקים), אז כקשישרשת, סליחה- חלוץרשת, וכיועץ (ותרשה לי להוסיף – מומחה) "לשילוב טכנולוגיות בחינוך" (והפעם לא מתוך האתר האישי, הוויקי או הבלוג שלך אלא מתוך אתר רשת הפצת המאמרים) אפנה אליך הפעם רק בשלוש בקשות/ הצעות:
1. כדאי שנאפיין את כל אחת מהסביבות המקוונות אליהן התייחסת (אתר אישי, בלוג, אתר ייעודי, ויקי, בלוג להמונים, בלוג שיתופי, ומה עם הסביבה בה חיללת בחליל...שכחתי משהו?), על יתרונותיהן ומגבלותיהן, ולא נדבר עליהן כעל מיקשה אחת. האיפיון (שיכלול התיחסות לצרכים, מטרות, קהל יעד, שותפים בעריכה, צורך בקיום אינטראקציה וכד') יאפשר הבחנה משמעותית בין הסביבות ויביא לבחירה מושכלת של הסביבה בהלימה לצרכים ולמטרות של המחלל.
2. ולהשלמת התמונה, אל תוותר על התנסות ברשתות חברתיות, למרות שאתה חוזר ומצהיר שאינך מסכים להצעת החברות של אף אחד.
3. תחליט איפה אתה מפרסם ותודיע לנו, להמון, כדי שיחסך מההמון שיטוט בקשקושרשת, והוא יוכל להתמקד במעט המקורות האנושיים האיכותיים שכותבים על תקשוב בחינוך. אגב, משמושג ההמון קיבל משמעות עדכנית, איך אוכל להיקרא כאחת מתוך ההמון?
ותכתוב, תכתוב, תכתוב, כי מי אם לא אתה...

אברום רותם אמר/ה...

תגובה לקשקושרשת:
אז ככה - את הברכות והקומפלימנטים, קבלתי.
לגבי 1. זה מה שחסר? אפיון הכלים השונים. או קיי. פעם שישעמם לי - אנסה לתת כאן אפיון קצר לבלוג, אתר ייעודי וכו'...
2. לא יודע מה את דוחפת אותי לרשתות החברתיות (שם כללי מאד לאוקינוס של כלים טכנולוגיים ובתכנים, שלא תמיד הם דומים אחד לשני) - אבל בטח, שישעמם לי פעם, ואסיים את כל כל החובות והרצונות שלי, אז אנסה גם את זה. תהיי שם?
3. לגבי הפרסום - כרגע, עדיין, האתר שלי avrumrtem.com מרכז את כל המקומות בהם אני מפרסם, לפחות את הרוב, כך שאין מה לדאוג שתפספסי משהו.
בכל מקרה רק טוף, אברום (אלא מי?)

yoav אמר/ה...

מילים כדורבנות, צמצמנו את כל החווייה שלנו לחוש הראייה!

אחסנה