יום שני, 26 בינואר 2009

אופנה חדשה הגיעה: "שולחן חכם"





עוד לא עכלנו את הלוח האינטראקטיבי – "לוח חכם", עוד לא נמאס לנו לתאר בעיניים נוצצות את המהפכה בכתה עם "לוח חכם", עוד לא יבש הדיו על ההזמנות בקצב למאות כתות ברחבי הארץ עם "לוח חכם" – והנה אנו מתבשרים על "שולחן חכם".

אז לפני הנאומים חוצבי התקוות לחינוך חדש וצונאמי של סוכני מכירות, אודות הפלא החדש – בואו נרגע קצת, וננסה להבין על מה מדובר. נבין מיד שאין שום סיבה לקפוץ על אופנה חדשה זו – אלא כגימיק נחמד (לגיל הרך ולכתות נמוכות, לפחות בשנים הקרובות) לאותם אלו בעלי המאפינים הבאים, כלם ביחד וגם לחוד:

  • אלה שסובלים מעודפי תקציב מובהקים
  • אלה שסובליםממחסור בתשומת לב ציבורית, וחשובים שרכש "שולחן חכם" לגן/ כתה ישפר את מעמדם
  • אלה הנגועים באי יכולת מובנית לקבוע סדרי עדיפויות קונקרטיים ויישומיים בכל הקשור בהצטיידות בתי ספר לקראת שילוב משמעותי של סביבת למידה מקוונת בהוראה, בלמידה ובהתנהלות הארגונית


מעבר מעכבר ומקלדת - למגע

בשנים האחרונות חלה התפתחות טכנולוגית במספר ערוצים, שעיקרם – השתחררות מהעכבר והמקלדת כממשק בין האדם למחשב, ושכלול הולך וגובר של הדמיית חפצים, אנשים ומציאות תלת ממדי, כך שניתן יותר ויותר להתנהל בעולם מקוון, שגבולות המציאות- וירטואליה מיטשטשים והולכים ויותר ויותר אתה מוצא עצמך תוהה מי זה מי ומה זה מה. זה לא טוב או רע, אלא הוויה אחרת עם חסרונות עצומים (ניתוק מהמציאות כאן ועכשיו וחוסר תפקוד בה) ויתרונות עצומים של בניית דימוי עצמי ופיתוח אישיותי דוקא בכיוון חיובי כך, שהמציאות כאן ועכשיו, נעשית נוחה יותר (או כמו שאחד בסקונד - לייף סינן איפשהו: "היאוש נעשה יותר נח")

הלוח החכם הוא דוגמא מצוינת לכך, כך גם התנהלות במשחקים ובמעורבות במרחב מקוון בסיטוציות "מציאותיות" שהופכיםלכמציאות חלופית לגיטימית, בה ההתנהלות היא פחות ופחות עם מקלדת. אנו מוצאים זאת בהתקני כף היד, שעכבר מוחלף במגע אצבע ישיר, והמקלדת מוחלפת ברשימת אותיות או בררות לבחירה. גם ממשקי שליטה באמצעות קול (שמקום באמצעות עכבר ומקלדת) מהדהדים זה מכבר פה ושם, אך עדיין לא בשימוש ממשי.

בקצרה – נסיונות הולכים וגוברים ליצור טכנולוגיות בהם הממשק אדם-מכונה טבעי יותר לשימוש אנושי, ולא משונה מאד, יש להודות, עם עכבר ומקלדת – שהם שני התקנים אל-טבעיים, שמשום מה אף אחד לא מתקומם נגד אל-טבעיות מובנית זו. מגוחך גם לראות סרטי מד"ב בו מדענים גיבורים חודרים לממלכת חייזרים, ומשתלטים איכשהו על המחשוב שלהם, כשהממשק למחשב הוא... מקלדת, או משהו דומה לה. מד"ב או לא מד"ב – הדמיון האנושי מאד דל בקטעים האלה... והטכנולוגיה המקוונת החדשה אכן מביאה אותנו למחוזות חדשים ומאתגרים.

וכאן אנו מגיעים לשולחן החכם.


מהו "שולחן חכם"?

"שולחן חכם" הוא שולחן שפניו הם מסך מערכת ממוחשבת כלשהי, והשליטה על המתרחש בו נעשה ע"י מגע והזזה באצבע על ידי הנאספים סביבו, כשהיתרון המשמעותי הוא אפשרות שליטה על המתרחש באמצעו מספר משתתפים בו זמנית על אותו "שולחן".

ההתקן המשוכלל ביותר עד כה, שמייצג את כל הסיפור, יצא בתרועות רמות על ידי מיקרוסופט בסרטון שיווקי טהור (כלומר, הזוי, לא מציאותי ולא תראו חיה כזאת בעשור הקרוב). שם מתוארות מספר אפליקציות שאיש לא צריך באמת: סידור תמונות שהורדתם מאלבום דיגטאלי או מהמצלמה שלכם, על ידי הזזה, הגדלה/ הקטנה באמצעות היד בלבד; הורדת תמונות מהמצלמה לשולחן העבודה ועוד. לצד זה – אפשרות בחירה על ידי הצבעה/ מגע של תמונות עצמים (במקרה זה תפריט במסעדה) ואף תשלום מידי ע"י הנחת הכרטיס על השולחן.

נכון שזה מפתה לחוש כאילו העצמים הם מוחשיים, וזה אולי עוד המחשה כיצד הממשק אדם-מ כונה עושה עוד צעד לטשטש את הגבול הין הוירטואלית לראלייה – בין המקוון לקיים.

שולחנות לימודיים כאלה, מצויים כרגע בשלבים ראשוניים, לא בשלים טכנולוגית וודאי ללא שום רציונל פדגוגי משמעותי, נמצא לגילאים צעירים, בהם המגע והזזה של חפצים וירטואליים ממלא מקום נכבד בבילוי הזאטוטים, כמו מיון משותף של חפצים (וירטואליים), סידורם, הרכבה משופת של פאזלים וכד'. לצד זה, מספר אפליקציות בסיס של "צייר" (תכנת ציור) שהשולחן ממלא את תפקיד מסך המחשב, והאצבע את תפקיד העכבר כשכמה זאטוטים יכולים לקשקש בו זמנית, גם באמצעות בחירת ציורים/ תבניות מוכנות לצביעה וכד'.

החסרון המידי והבולט לעין - ולכן לא מומלץ אפילו לשקול לרכוש צעצוע יקר ולא בשל שכזה, הוא מיעוט האפליקציות: כל אפליקציה , כלומר פעילות חוויתית שיתופית למשחק עם השולחן החכם, היא ייעודית וייחודית שיש לפתח.

המערכת מאד לא פתוחה ולא גמישה בפעילויות המוצעות, ולא מגוונת מספיק כדי להצדיק רכש צעצוע כזה. זה מאד מזכיר את קונסולת המשחקים של פעם (במחשב או ייעודי) בו היו 3-5 משחקים, ובזה נגמר הסיפור וסבלנות המשחקים, וזה הושלך לאחר כבוד לאחר התלהבות קצרה מאד.

לטענה זו ישמעו לנו שבעקרון, תמיד הרי ניתן יהיה למצוא אפליקציות שעובדות על מסך, מורחבות למספר משתתפים על ידי מגע והזזה בו זמניים. אז אנו נשאל - אז מה, בעצם? איפה הפדגוגיה, איפה זה מעצים משהו שיאן לנו בכתה ללא שולחן חכם זה?

האם זה חיוני ללמידה, לפעילות לימודית חוויתית? מסופקני, כלומר ממש לא, וכמו שאומרים אצלנו - חבלבל על הזמן ועל הכיס.

שולחן חכם יכול בהחלט להחליף משחקי חברה שהיו פעם על קרטון ועתה יהיו וירטואליים על שולחן מגע למספר משתתפים בו זמנית, אך להצהיר על זה כעל " דרך חדשה לעבודה שיתופית ולמידה שיתופית" (מתוך אתר Smart) זה נראה יומרה שיווקית ללא ביסוס יישומי של שטח דל באמצעים, עתיר באתגרים פדגוגיים משמעותיים לשילוב סביבה מקוונת בהוראה, למידה ובהתנהלות.

"שולחן חכם" לא שם עדיין, ולא יהיה עוד זמן רב שם.

עלות הסיפור (באתרים המעטים שהוא מוזכר) 7 עד 8 אלף דולר (כלאמר עלות של לפחות 3 מחשבים אישיים). אז בקיצור חברים – תעשו לי טובה, ותרדו המגימיק המיותר הזה. לא שווה דיבור. נחכה עוד כמה שנים ו.... אז נראה.


2 comments:

אנילי אמר/ה...

אברום
לשם שינוי אני מסכימה עם כל מילה שלך,
אך בשום פנים ואופן לא הייתי מעמידה את מיעוט האפליקציות בראש השיקולים לא לרכוש את השולחן, שהרי חלק גדול מהישומים הרלבנטיים כבר קיימים בצורה מקוונת ועובדים בהם על גבי מסכי המחשב, רק שלילדים הצעירים, כמו גם לבני הגיל השלישי, ואולי לכולנו כך או אחרת, יהיה נוח יותר ונכון יותר לעבוד איתם על השולחן בטכנולוגיית מגע, ואם כך מה שנותר זה לדאוג להעברה/ להמרה מתאימה מהמסך אל השולחן. בקיצור, זו ההתלכדות הטכנולוגית המיוחלת, הכל נגיש ומחובר, אם היישומים ואם האמצעים הדיגיטליים, רק הושט את היד וגע בהם, בדרך שנוחה לך, בדרך בה תבחר.
עידית

אנונימי אמר/ה...

אני חושב שמה שאברום התכוון במילה אפליקציות - זה הדברים שאפשר לעשות בתכלס. ונכון, אם אוצים משהו שמספר לומדים יעשו יחד בן זמנית - צריך פיתוחים ייחודיים שיהיו מעט יחסית.