יום שלישי, 7 בספטמבר 2010

מהפיכת התקשוב מורידה מהלך- המורה חוזר למרכז

.,
סוף סוף, כמו שאומרים, רואים את האור בקצה.
שנים ארוכות חיינו באשליה שהטכנולוגיה - טכנולוגית המידע והתקשורת היא חזות הכל. היא תחלצנו מהצרה המכונה בפינו- חינוך. אך לא עוד.
שנים ארוכות אמרו לנו שהמחשב בכתה יעשה נפלאות, התלמיד הרדוד, שעולמו נע בין קטנטנות ספרדיות, להישרדות ואח גדול ואחות קטנה, יגלה לפתע את נשגבות הידע, הסקרנות, הרצון להבין כחלק אימננטי בתשוקה לחיות.  או אז, המחשב הפייסבוק, היו-טיוב והויקיפדיה, יהפכו את ההתנסויות מגיל 10 בעישון טבק, גראס וכימיה גרועה מאלה, לטפלים. הזלזול העמוק ברווחת השני, האלימות הבלתי נתפסת נגד האחר תיכחד. או אז האלכוהול כבר לא ימשוך מי יודע; או אז העולם הצר והרדוד, של אני ואפסי עוד, יפתח לעולם, וכל כולו יהיה פתוח להכיל ולהיכלל, להבין עצמו, לדעת מה טוב לו, מה מעצים, מרומם, ומה פוגם ומפיל ומטביע, וגורם לנזק בלתי הפיך להמשך החיים.


כמובן שזה לא קרה, ההפך.


גם עם טכנולוגית המידע והתקשורת הפכו ילדינו הרכים, גדיים תמים וכסילים, לתישים ועיזים גדולים, רדודים, ללא שיכות, ללא אג'נדה שחורגת מהטבור ומטה, וחלומות שווא של דוגמנית, זמר וסופראגו, שמוצאים עצמם בבגרותם ללא יכולת פרנסה הולמת, וללא יכולת ביטוי לכשרונות ויכולויות שפעם היו חבויים בהם.
כמובן שלא כולם. חלק הולך וגדל של נוער נפלא מרים את הראש מעל הביצה, שאנו, המבוגרים, המחנכים הנחנו לה להיקוות תחת הרגליים, והיא הופכת לים מטביע כל.
בתירוצים שהיו מביישים ילדים בני 8, הנחנו להתפוררות מוסרית, חברתית, ואישית: תרצנו זאת במושגים כמו "עידן חדש", בו על כל איש לעשות כל שידבנו ליבו, יתפתח כדרכו לתיש/עז  בור, שכל עולמו זו בועה של עצמו, אגואיסט שיודע רק לקחת.
לא ננחה, לא נראה דרך, כי "הם יודעים הכל יותר טוב מאיתנו". הנחנו לעצמנו בפחדנות שלא מביישת שפני סלע, להפסיק לחלום, להתוות דרך, לדרוש עמידה בערכי יסוד של חברה אנושית חפצה חיים. לא למסרים בהירים, כי אם לעמימות, לפרשנויות אינספור, לאי מתן סקלה של סדרי עדיפויות, מה חשוב יותר, מה בונה יותר, ומה הורס. וכל אלה רק כדי להסתיר בעצם אימפוטנטיות של מבוגרים, ששכחו שתפקידם להתוות ולשמור על חברה שפויה שחפצה חיים.


חלק הולך וגדל של נוער נפלא מאס בכך, ובצדק. חלק הולך וגדל של נוער נפלא הולך להקים בעצמו מה שאנו, המבוגרים והמחנכים כבר שכחנו. אבל זו עדיין טיפה בים.


כשאנו מסתתרים אחר שמרנות הגובלת בפתטיות של "חינוך של פעם", ומצד שני בחזיונות שווא עתידניים בה אין צורך במורים, כשהילדים לומדים בעצמם מעצמם באמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת -הסרנו אחריות על עתיד ילדינו.


הגיע הזמן לשים להפקרות זו סוף. אלא אם נמשיך להניח כן לצדקנות, לגלגול עיניים באידאולוגיות של מי אנחנו שנחנך, שיכרסמו בנו עד לשורשים וניפול כולנו.


לא, הפתרון הוא לא לחזור לבולשביזם של מעמד עליון צר היודע מה העם הנחוּת צריך, כשהדמוקרטיה מכסה מלמעלה על התנהלות מושחתת ולא מוסרית זו. לא לחזור למקום בו מעמד שליט יודע מה הילדים צריכים, מה העם צריך, ולכפות אג'נדה מתנשאת ומתעלמת מציבורים אחרים בחברה. לא לחזור לחמדנות השליטה והכח, השררה והשרירותיות.


הפיתרון הוא לקיחת אחריות חברתית של כל אחד ואחד מאיתנו, ולו במסגרת העבודה במקצוע בו כל אחד ואחד מאיתנו רכש ועוסק בו כעת. 


הפתרון הוא בחינוך, בו המורה הוא במרכז. אך הפעם מורה מקצועי, שבאמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת הוא מזמן לתלמידים מסגרת לימודית של סיפוק סקרנות, ערוץ ליצירתיות, ליזמות, לצד הנחיה, דחיפה, עידוד בלתי פוסק, הובלה אם צריך, כשהטכנולוגיה מהווה פלטפורמה אידיאלית לשם כך.
דברנו רבות על מורה מקוון כיוזם בהוראתו "קהילה מבנה ידע".  קהילה לומדת בה במורה קונסטרקטור הלמידה, מנהל העבודה, כשהלמידה נעשית בדרך כלל על ידי התלמידים, בעצמם. אבל בנוכחות מלאה של המורה. הוא מתערב כשצריך, מנחה, ומתווה דרך מדויקת לאלה שאין בכוחם, עדיין, להתוות בעצמם, באחריות אישית אתה דרך.
הטכנולוגיה פותחת צוהר ענק, מענה לסקרנות אמיתית, לעידוד ופיתוח אישיות, אך כשהמורה במרכז. מורה ששם את התלמיד במרכז העשייה, מנקודת מוצא של חוזק, מתוך עוצמה פנימית, וגיבוי חיצוני איתן של החברה כולה.


מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. חוזרים "לדרך הישנה", בה המורה מוביל, מתווה, מאפשר לבעלי כנפיים רחבות להמריא אל-על, ומהווה תמיכה, יד גדולה שתומכת ומרימה לאט, לאלה עם הכנפיים הקטנות יותר, החלשות.


ולאלה ואלה מאפשרת הטכנולוגיה, באמצעות המורה המקוון, הבשל, המודע לעצמו, המוסרי, המהווה דוגמה אישית, ולא צל חיוור של איש/ה מוכה ומושפל הן על ידי מערכת החינוך, והן על ידי ההורים והתלמידים.


מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. הכלים הטכנולוגיים השיתופיים הם נפלאים למורה נפלא, במרכז, שיודע ומבין ומכוון, ומאפשר. נמצא, שהמהפכנים הגדולים בככר השוק, הטכנולוגיים העתידנים, החדשניים,הופכים כיום ללא הרלוונטיים האמיתיים בשלהיי 2010. עד כה לא העזנו לפצות פה בצילם, במיוחד כשהם פתחו אותו (ושכחו מזמן לסגור), כי הרגשנו קטנים ולא מבינים. אצלם מקור הכל התחיל והווה רק בטכנולוגיה, והם מנופפים בגסות ואף בחוצפה של אלה היושבים על הגדר ומחוצה לה, על אזלת היד של החינוך, על אי הרלוונטיות של מערכת החינוך על רבדיה, ורק הטכנולוגיה היא חזות הכל . הבטנו בהכנעה בלהג הבועט במוסכמות החברתיות והחינוכיות בפרט, והנה הוא הופך יותר ויותר ללא רלוונטי, וודאי לא מישהו שיש להקשיב לו.  החברה חזקה יותר מלהג מתנשא בחסות חדשנות טכנולוגית עתידנית. הבנו. בחיי שהבנו.
ומי הופך יותר ויותר לרלוונטי של אמת? - המורה הישן והטוב, זה שכולנו כבר הספדנו, שחוזר למרכז, והפעם בגדול, כי רק בידיו המפתח לשינוי החינוך.


חינוך 2010 ואילך הוא קודם כל חינוך. הנחיה הובלה הנהגה של מורה מקצועי ומחנך כאמן שהחומר בידו הוא הלומדים. הטכנולוגיה היא הטכנולוגיה של 2010 ואילך, מופעלת ביד רמה ומקצועית על ידי מורה מקצועי, במערכת חינוך תומכת. מערכת שנותנת גיבוי, נחושה, אמיצה, שאיננה חוששת מהורים היסטריים ואלימים, שאי המסוגלות שלהם לשלוט בחייהם הם, ולחנך את ילדיהם, מושלך על המורים.  גיבוי ממערכת שאיננה חוששת מאיומים משפטיים ותקנות לא הגיוניות שרומסות, מעכבות ודורסות בשם אל "הצדק", שלעתים קרובות מדי מעוות ואבסורדי, שלמענו יש להקריב את כולנו.


די עם הרפיסות, אי ההבנה, ההתבטלות מול מלהגי טכנולוגיה, המוליכים שולל את עצמם ואת החברה בחזיונות השווא טכנולוגיים, ובדמגוגיה ללא הכיסוי.


מהפיכת התקשוב מורידה מהלך כדי לסייע לחינוך יהיה שפוי, יעיל, נושא פרות, בחברה שפויה עם אג'נדה מוסרית ומסרים אישיים, חברתיים ותרבותיים בהירים. חברה מכילה ומבטאת רב תרבותיות, רב-לאומיות, רב ג'נדריות, קושרת ומאגדת.
לטכנולוגיה בחינוך תפקיד חיוני במשימה זו, בתנאי שניתן למורה לעשות את מלאכתו,  נגבה אותו, ונניח לו ולעשות שימוש בה כמנצח תזמורת חברתית בחברה עם עתיד, בסיס ועוצמה.


ויפה שעה אחת קודם.

יום שישי, 12 במרץ 2010

פייסבוק וחינוך - הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?


אם הטבע הוא הפייסבוק למה לא נלמד בו?
מרבית תלמידי מערכת החינוך בארץ לפחות, מתנהלים באופן כזה או אחר בפייסבוק. אומרים, (על סמך סקרים שונים בארץ) שלמרות שהוא מוגבל לגיל 13, יש שם ילדים בני 7, שפשוט "מזייפים" את הגיל.  
תקשורת, תמונות, יצירות להתפאר, הבלים, חברויות, הסתודדויות אישיות וקבוצתיות, הבעת דעות עמוקה על האח הגדול, האחות הקטנה, הכוכבת השמנה, החורף, הקיץ, בצפר, שכנים, דודים, טיול לכל מקום ולשום מקום, אקטואליה, רגשות, דיעות... בעצם הכל, גם אם זה לא הרבה. שלא לדבר על "מכות" - "כאפות", החרמות, הכפשות, השפלות, להעליב, להיעלב, לפגוע להיפגע, להנות, לחגוג חברויות, ולספוד פרידות... טוב, אפשר ככה להמשיך בלי סוף.
בקצרה, סביבה בה חלק גדול מאד מילדינו הרכים מנהלים את החלק העיקרי של חייהם, דור העתיד, שמצפים ממנו שיפריח ויעצים את המדינה המשונה הזאת, או, חלילה, יפרק ויסגור אותה, ושהאחרון יכבה את האור.
אז לפי אותו הגיון - אם כולם בפייסבוק, מציאות טבעית ורוחשת, למה שלא נלמד (גם) באמצעותו?
האם זה אפשרי? האם זה כדאי? האם באמת נוכל למצות ערך מוסף משמעותי מסביבה כה נפוצה, ולפגוש את התלמידים בזירה הטבעית שלהם באמת, שהיא ממש לא בית הספר ואף לא הבית, אלא ב... פייסבוק?


מהו הפייסבוק ?
Facebook - פייסבוק הוא רשת חברתית. לכל משתמש/ קבוצה ואף רעיון חברתי כלשהו, מרחב אישי משלו, שרק הוא (בעליו המקוריים) יכול להיכנס אליו. לעומת זאת, ניתן לפרסם לכול העולם, או רק ל"חברים" (על פי בחירה מראש) שהזמין והם הסכימו, או מאשר הזמנה של אלה שהזימנו אותו; ניתן לפרסם את הגיגיו, תמונותיו, ואף קבצי קול וודיאו שטרח לעלות למרחב זה - בהודעה פרטית, קבוצתית או פומבית. אך יותר מכך: אם "החבר" מאפשר זאת, הוא יכול לראות אצלו מה התחדש אצל החבר ההוא, ואצל החבר של החבר ההוא וכך כל הדרך לעומק החברויות האלה שהוא בפועל אינסופי. כל פעולה שחבר עשה משהו, הגיב, הסכים, מחה, עודד - ניתן לראות זאת בפועל, ולדעת זאת. בנוסף ,יש אפשרות להגיב לפעולות המבורכות שהחבר עשה, להצטרף לקבוצות עניין סגורות או פתוחות כבעל עניין או סתם אוהד, וגם שם להגג ולהגיב, ליצור ולהצטרף לאירועים כמו מסיבה, הפגנה, או סתם יוזמה כלשהי - - - בקיצור, הבנתם את הפואנטה.


פייסבוק וחינוך?
דברנו כבר, הגגנו , עודדנו ואף ניסינו בפועל, כלים עדכניים של הווב 2.0 כמו הבלוג, בויקי' , טוויטר, והגיגים אודות רשת חברתית לשימוש בחינוך. בכל אלה דיברנו על ההתאמה, השילוב, ההטמעה של הכלי בהוראה ולמידה כך, שהערך המוסף הפדגוגי יהיה ניכר. למשל, דיברנו על הויקי ככלי ניהול ואפשור למידה יוצא מן הכלל, לעידוד למידה משמעותית ותיעוד אישי וקבוצתי; על הבלוג - יומנרשת חינוכי כמחברת דיגטאלית, פרוטפוליו, כלי הבעה אישי וקבוצתי, כולל מעורבות גם בתגובות, ועוד ועוד.


האם באמת כדאי לנסות  באותו אופן את הפייסבוק - "פייסבוק חינוכי"?
גם אם נצטנע ונהיה ספקנים ולא נחרצים כל כך, התשובה היא: בעקרון כן.
כי.... עקרון בו ההוראה והלמידה מתנהלת באמצעות רשת חברתית היא העתיד החינוכי. זו טענה די מבוהקת שהתגשמותה די ברורה.
השאלה היא, האם הפייסבוק, כפי שהוא, או אף עם עדכונים כאלה או אחרים, מתאים למשימה - התשובה היא, מן הסתם לא. חבל על הזמן.


וננמק:
עקרון של רשת להוראה ולמידה הוא עקרון נכון, מוצק, ואף הכרחי בעידן המודרני דהיום (2010), בו קהילה מבנה ידע היא המודל המועדף על ההוראה והלמידה. דובר בכך, ואף אנו דברנו בזה לא מעט, עם המון עדכונים בהמשך. יישום פרדיגמת הוראה-למידה של קהילה מבנה ידע באמצעות רשת מקוונת, הוא טבעי ונכון. אך הפייסבוק כפי שהוא לא מתאים לכך באמת:

  1. אינטימיות ומעטפת הכוללת רק את קהל הלומדים ובעלי העניין של ממש - לא קיים בפייסבוק. נקודה. הבטחה שרק בעלי העניין יהיו במערכת, היא תנאי הכרחי לניהול למידה משמעותי, גם אם חלק מהפעילות פתוחה לציבור. אידיאולוגיות של הוגים הדוגלים בפעילות בסביבה רוחשת ורועשת ופתוחה בעקרון לכל דיכפין, אינם מעשיות, מהטעם הפשוט שגם הם לא ילמדו בתחנת הרכבת או בככר העיר, אך לא רק מטעם זה.
  2. מרחבים ציבוריים / קבוצתיים בהם ניתן לעדכן תכנים וחומרים , כמו גם דיונים- קיים אמנם בפייסבוק, אך תפעול נכון והולם לצרכי הוראה ולמידה מסורבל מדי, מאולץ ואינו קולח כמו שצריך להתנהל בתהליך הוראה ולמידה.
  3. עוד כלים הכרחיים כמו "דיסק אישי מקוון" - ניהול המידע האישי של קבצים, כמו גם אובייקטים אחרים הכרחיים לצרכי הלמידה - לא קיים בפועל.
  4.  ניהול זמן, ניהול ארועים לאורך השנה - מאולץ מדי ויישום שוטף לאורך שנת עבודה לא ממש מעשי.
  5.  קיום כלים דומים, של מימוש רשת קהילה מבנה ידע ייעודי לחינוך- קיים, גם אם לא אידיאלי, אך הרבה יותר טוב ממה שפייסבוק מציעה. כיום קיימים מערכות חינוכיות ייעודיות של מייקרוסופט, גוגל , ועוד שחקנים עתידיים גדולים בזירה, כולל  פלטרפורמות חינוכיות ייעודיות (גם בעברית מתוצרת הארץ) קיימות ועתידיות. 
  6. האפשרות שפייסבוק יוציאו "גרסה לחינוך" קיימת תמיד, אך לא נראה שזה יתגשם בפועל, וגם אם כן, ההתכוונות העסקית תגבר על הפדגוגיה הנדרשת. נמצא שקיימים צרכים פדגוגיים שחלקם, לפחות עד היום, לא יישימים עבור המודל העסקי של פייסבוק.
מכאן, לא נותר לנו אלא להיאנח, ולחפש מערכת שיתופית בהם ניתן ליישם עקרונות הוראה ולמידה עדכניים, מבלי לאלץ עצמנו, ולכפות כלי שאינו בנוי לשם כך כראוי, אפילו אם הוא עונה לשם "פייסבוק". וישנם כאלה...

מה שכן, ודאי וודאי, אנשי החינוך מחוייבים לפעול בפייסבוק באמתלאות שונות, ולו רק כדי להבין את הסביבה בה מרבית ילידנו ונכדינו מצויים שם זה מכבר. זו חובה חינוכית אזרחית שיש למלא אותה.
כך נוכל להפעיל כלי רשת ייעודיים לחינוך בהלימה טובה יותר לצרכי דרדקינו כך, שהם פחות יזדקקו לפייסבוק. סביבה שההיבטים והפעילויות בה חיוביים מאד, לצד השליליים מאד- מקום רועש, אלים, רדוד ומאיים עד בכי. כך נגרום שתלמידים ימצאו מבוקשם בכלים ייעודיים בחינוך, באיכות לא פחותה, אך בסביבה מוגנת יותר - "מרחב מוגן" תוך מתן מענה למרבית צרכי חברה ולמידה. כלים כאלה קיימים היום, ויש לשלב בהם עקרונות חברתיים חיוביים מהפייסבוק, אך לא להשתמש בפייסבוק ככלי הוראה ולמידה, כי כפי שהוא, הוא אינו הולם.

וכל זאת, בתנאי, כמובן, שמורים שלקחו על עצמם, או הטילו עליהם את האתגר להיות מורה מקוון, יכניסו אתגר זה לאג'נדה המקצועית שלהם, שהוא הכרת הפייסבוק והתאמת הערך החברתי שבו לכלים חינוכיים מקוונים ההולמים. 
ויפה שעה אחת קודם.




יום שני, 5 באוקטובר 2009

ספר אלקטרוני בכתה? חכו קצת....


הדיילי פרינסטון מדווח בכתבה "קינדל עדיין מחזר אחר משמים באוניברסיטה" " Kindles yet to woo University users"

מאת HYUNG LEE ( September 28th, 2009) , על פילוט מעניין שנעשה עם ספר אלקטרוני כאמצעי למידה במקום ספרים.


אונ' פרינסטון הכריזה במאי 2009 על פילוט בו 50 סטודנטים מקבלים ספר אלקטרוני e-reader מדגם Kindle DX כמכשיר רב ערך ללמידה.

הסטודנטים נבחרו מ- 3 קורסים: "חברה אזרחית ומדיניות ציבורית", "מדיניות ארה"ב ודיפלומטיה במזרח התיכון" ו- "דת וכישוף ברומא העתיקה". תכני הקורסים לסמסטר הוזנו בקינדל (הספר האלקטרוני") בשיתוף עם אמזון, כדי, בין השאר, "לחסוך בניר".

לא עברו שבועיים, ורבים מהם טענו שההתקן אינו נח ולא ממלא את הציפיות. על הסטודנטים לעמוד בדרישות גבוהות של הקורס, וחלק מהם מצא שההתקן מגביל אותם ומסרבל מאד את העבודה.

"אני שונא להישמע כמו לודיט [Luddite חבר בקבוצות פועלים באנגליה במאה ה-19 שהתנגדו למהפכה התעשייתית והשמידו מכונות אשר לדעתם גזלו את פרנסתם], אך טכנולוגיה זו היא תרוץ קלוש להתקן אקדמי" אומר אהרון הורבאץ. " הוא מסורבל, איטי וקשה לעבוד איתו". טוען ששימוש בקינדל דורש ממנו לשנות את הדרך בה הוא עושה את עבודות הבית שניתנות בקורס.

"מרבית הלימוד שלי מתבצע מאינרטראקציה פיסית עם הטכסט: סימניות, הדגשות, סימון דפים וכד', לא לשכוח את הערות השוליים, שמרבית הרעיונות והתובנות שלי מגיעים מאינטראקציה כזו עם החומר... עם השימוש בקינדל, כל הרגלים אלה נעלמו, ואלה שלא נעלמו, הם איטיים מדי לשמור אותם בקצב המחשבות שלי, וההדגשות שבהתקן הם למעשה חסרות שימוש..."

פרופ' סטן כץ, המרצה בקורס של הורבאץ, אמר שהוא מעוניין לדעת אם הוא אכן יכול ללמד באופן אפקטיבי תוך שימוש במידע האצור בהתקן זה, והאם הסטודנטים יכולים ללמוד באופן אקטיבי... הדרך היחידה היא – לנסות זאת! מכריז, אך...

"אני דורש קריאה מוגברת של טכסטים. אני מעודד להדגיש ולסמן הערות בטכסט, והשאלה היא האם ניתן לעשות זאת ביעילות כמו על גבי ניר.... כל הספרים שאני משתמש בהם מלאים בהערות וסימונים שלי, וצריך זמן רב לעשות זאת מחדש על הקינדל." הוא הוסיף שאין לו שום מוטיבציה לעשות זאת על הקינדל, מה עוד שהוא שמע שהאוניברסיטה לא תשתמש בזה בשנה הבאה...

בנוסף, פרופ' כץ מוצא שהיעדר מספרי עמודים אבסולוטיים (קבועים ומוסכמים כמו בספר) בקינדל, עושה זאת קשה יותר לסטודנטים לצטט כראוי מקורות. אמנם יש שם מספרי עמודים זמניים, שנותן המכשיר עצמו, אך לעבודה אקדמית זה ממש לא מספק. למרות זאת, ובגלל שהשימוש היה וולנטרי ולא חובה, הוא הרשה לסטודנטים לצטט עם המספרים הזמניים על הקינדל כדי להקל עליהם.

פרופ' הרווד פלוואר, המלמדת דת וכישוף ברומא העתיקה (כתבה לעורך הכתבה במייל) שהחומר בקינדל קל לקריאה לזמן ארוך "מבלי שהעיניים יתעייפו". אך סטודנטית רחל ג'ורג (בכתה של כץ) מצאה "קשיים קלים לכוון את הקינדל לקריאה טובה". היא ציינה שהתוכנה לשלב הערות בטכסט שימושית, אך חסר בה תחושה כמו לשלב הערות על ניר. "עבור חלק מהאנשים הקריאה בספר אלקטרוני לעולם לא תהווה תחליף פונקציונאלי ותחושתי של קריאה מניר." קובעת רחל דנן ללא היסוס על סמך הניסיון שרכשה בשימוש בקינדל.


מה נוכל ללמוד מפילוט זה?

- קודם כל הדיווח מאד שטחי ולא מספק להסקת מסקנות. ככה לא מעריכים פילוט כזה.

- אין ספק שלעשות פילוט בה הסטודנט מתבקש וולנטרי להתנסות בהתקן טכנולוגי, ולעמוד בקצב הלימוד והפקת עבודות הבית הוא לא התחלה מוצלחת לשילוב התקן כה מרכזי בחיי הלומד.

- גם נראה שהאוניברסיטה עשתה זאת ללא תשומת לב מספיקה ואופן לא מקצועי (הרמז שזה היה רק לסמסטר אחד ללא המשכיות).

- נראה שהצורך על תוספת הערות ידניות והדגשות על החומר בהתקן, לא מספק עדיין, וייתכן שהיצרן צריך לקחת זאת בחשבון ולהציע שיפור ניכר בדגמים החדשים. גם עניין מספרי העמודים, כמו בספר נתון, שחשובים לציטוט אקדמי, שניתן לפתור בפיתוח נוסף מסוים קרי, השקעה נוספת בהתקן שספק אם אכן יתבצע.

- העניין המרכזי כאן, מראה שוב, שלא מספיק שתהיה טכנולוגיה ללמידה, אלא עליה לעבור שדה ניסוי, ושיפור בהתאם (מה שלא נעשה כנראה בפיתות ההתקן קינדל), כמו גם סבלנות והבנה עמוקה של הצרכים, ולא לנסות לכופף אותם על פי מה שמכתיבה הטכנולוגיה.

  • המסקנה המשמעותית מפילוט זה:

o להבין את צרכי הלומד והמלמד לפני שמביאים טכנולוגיה שאמורה להלכה, עדייםן לא במעשה שטרם נבדק, לענות על הצרכים.

o להיות פתוח להבנה ולשינוי או הרגלי הלימוד או הטכנולוגיה, להלימה טובה יותר בין השניים.

o להיות פתוח לניסויים נוספים, בקנה מידה קטן. בשום אופן לא לרוץ קדימה בהיקפים גדולים של שימוש, כי מערכת החינוך לא סלחנית, ולא מאפשרת הזדמנות שניה לתקן כישלון וקשיים בלתי עבירים בהזדמנות הראשונה....

o עם כל זאת, אין ספק שספר אלקטרוני (קריאה ואף כתיבה ללא ניר) יתפוס מקום הולך וגדל, אך בקצב איטי יותר מהמקובל לחשוב ללא בדיקה מעמיקה יותר.


ושווה ללמוד מזה ולהפנים....