ספר אלקטרוני בכתה? חכו קצת....

הדיילי פרינסטון מדווח בכתבה "קינדל עדיין מחזר אחר משמים באוניברסיטה" " Kindles yet to woo University users"

מאת HYUNG LEE ( September 28th, 2009) , על פילוט מעניין שנעשה עם ספר אלקטרוני כאמצעי למידה במקום ספרים.

אונ' פרינסטון הכריזה במאי 2009 על פילוט בו 50 סטודנטים מקבלים ספר אלקטרוני e-reader מדגם Kindle DX כמכשיר רב ערך ללמידה.

הסטודנטים נבחרו מ- 3 קורסים: "חברה אזרחית ומדיניות ציבורית", "מדיניות ארה"ב ודיפלומטיה במזרח התיכון" ו- "דת וכישוף ברומא העתיקה". תכני הקורסים לסמסטר הוזנו בקינדל (הספר האלקטרוני") בשיתוף עם אמזון, כדי, בין השאר, "לחסוך בניר".

לא עברו שבועיים, ורבים מהם טענו שההתקן אינו נח ולא ממלא את הציפיות. על הסטודנטים לעמוד בדרישות גבוהות של הקורס, וחלק מהם מצא שההתקן מגביל אותם ומסרבל מאד את העבודה.

"אני שונא להישמע כמו לודיט [Luddite חבר בקבוצות פועלים באנגליה במאה ה-19 שהתנגדו למהפכה התעשייתית והשמידו מכונות אשר לדעתם גזלו את פרנסתם], אך טכנולוגיה זו היא תרוץ קלוש להתקן אקדמי" אומר אהרון הורבאץ. " הוא מסורבל, איטי וקשה לעבוד איתו". טוען ששימוש בקינדל דורש ממנו לשנות את הדרך בה הוא עושה את עבודות הבית שניתנות בקורס.

"מרבית הלימוד שלי מתבצע מאינרטראקציה פיסית עם הטכסט: סימניות, הדגשות, סימון דפים וכד', לא לשכוח את הערות השוליים, שמרבית הרעיונות והתובנות שלי מגיעים מאינטראקציה כזו עם החומר... עם השימוש בקינדל, כל הרגלים אלה נעלמו, ואלה שלא נעלמו, הם איטיים מדי לשמור אותם בקצב המחשבות שלי, וההדגשות שבהתקן הם למעשה חסרות שימוש..."

פרופ' סטן כץ, המרצה בקורס של הורבאץ, אמר שהוא מעוניין לדעת אם הוא אכן יכול ללמד באופן אפקטיבי תוך שימוש במידע האצור בהתקן זה, והאם הסטודנטים יכולים ללמוד באופן אקטיבי... הדרך היחידה היא – לנסות זאת! מכריז, אך...

"אני דורש קריאה מוגברת של טכסטים. אני מעודד להדגיש ולסמן הערות בטכסט, והשאלה היא האם ניתן לעשות זאת ביעילות כמו על גבי ניר.... כל הספרים שאני משתמש בהם מלאים בהערות וסימונים שלי, וצריך זמן רב לעשות זאת מחדש על הקינדל." הוא הוסיף שאין לו שום מוטיבציה לעשות זאת על הקינדל, מה עוד שהוא שמע שהאוניברסיטה לא תשתמש בזה בשנה הבאה...

בנוסף, פרופ' כץ מוצא שהיעדר מספרי עמודים אבסולוטיים (קבועים ומוסכמים כמו בספר) בקינדל, עושה זאת קשה יותר לסטודנטים לצטט כראוי מקורות. אמנם יש שם מספרי עמודים זמניים, שנותן המכשיר עצמו, אך לעבודה אקדמית זה ממש לא מספק. למרות זאת, ובגלל שהשימוש היה וולנטרי ולא חובה, הוא הרשה לסטודנטים לצטט עם המספרים הזמניים על הקינדל כדי להקל עליהם.

פרופ' הרווד פלוואר, המלמדת דת וכישוף ברומא העתיקה (כתבה לעורך הכתבה במייל) שהחומר בקינדל קל לקריאה לזמן ארוך "מבלי שהעיניים יתעייפו". אך סטודנטית רחל ג'ורג (בכתה של כץ) מצאה "קשיים קלים לכוון את הקינדל לקריאה טובה". היא ציינה שהתוכנה לשלב הערות בטכסט שימושית, אך חסר בה תחושה כמו לשלב הערות על ניר. "עבור חלק מהאנשים הקריאה בספר אלקטרוני לעולם לא תהווה תחליף פונקציונאלי ותחושתי של קריאה מניר." קובעת רחל דנן ללא היסוס על סמך הניסיון שרכשה בשימוש בקינדל.

מה נוכל ללמוד מפילוט זה?

- קודם כל הדיווח מאד שטחי ולא מספק להסקת מסקנות. ככה לא מעריכים פילוט כזה.

- אין ספק שלעשות פילוט בה הסטודנט מתבקש וולנטרי להתנסות בהתקן טכנולוגי, ולעמוד בקצב הלימוד והפקת עבודות הבית הוא לא התחלה מוצלחת לשילוב התקן כה מרכזי בחיי הלומד.

- גם נראה שהאוניברסיטה עשתה זאת ללא תשומת לב מספיקה ואופן לא מקצועי (הרמז שזה היה רק לסמסטר אחד ללא המשכיות).

- נראה שהצורך על תוספת הערות ידניות והדגשות על החומר בהתקן, לא מספק עדיין, וייתכן שהיצרן צריך לקחת זאת בחשבון ולהציע שיפור ניכר בדגמים החדשים. גם עניין מספרי העמודים, כמו בספר נתון, שחשובים לציטוט אקדמי, שניתן לפתור בפיתוח נוסף מסוים קרי, השקעה נוספת בהתקן שספק אם אכן יתבצע.

- העניין המרכזי כאן, מראה שוב, שלא מספיק שתהיה טכנולוגיה ללמידה, אלא עליה לעבור שדה ניסוי, ושיפור בהתאם (מה שלא נעשה כנראה בפיתות ההתקן קינדל), כמו גם סבלנות והבנה עמוקה של הצרכים, ולא לנסות לכופף אותם על פי מה שמכתיבה הטכנולוגיה.

• המסקנה המשמעותית מפילוט זה:

o להבין את צרכי הלומד והמלמד לפני שמביאים טכנולוגיה שאמורה להלכה, עדייםן לא במעשה שטרם נבדק, לענות על הצרכים.

o להיות פתוח להבנה ולשינוי או הרגלי הלימוד או הטכנולוגיה, להלימה טובה יותר בין השניים.

o להיות פתוח לניסויים נוספים, בקנה מידה קטן. בשום אופן לא לרוץ קדימה בהיקפים גדולים של שימוש, כי מערכת החינוך לא סלחנית, ולא מאפשרת הזדמנות שניה לתקן כישלון וקשיים בלתי עבירים בהזדמנות הראשונה....

o עם כל זאת, אין ספק שספר אלקטרוני (קריאה ואף כתיבה ללא ניר) יתפוס מקום הולך וגדל, אך בקצב איטי יותר מהמקובל לחשוב ללא בדיקה מעמיקה יותר.

ושווה ללמוד מזה ולהפנים....

אופנה חדשה הגיעה: "שולחן חכם"

עוד לא עכלנו את הלוח האינטראקטיבי – "לוח חכם", עוד לא נמאס לנו לתאר בעיניים נוצצות את המהפכה בכתה עם "לוח חכם", עוד לא יבש הדיו על ההזמנות בקצב למאות כתות ברחבי הארץ עם "לוח חכם" – והנה אנו מתבשרים על "שולחן חכם".

אז לפני הנאומים חוצבי התקוות לחינוך חדש וצונאמי של סוכני מכירות, אודות הפלא החדש – בואו נרגע קצת, וננסה להבין על מה מדובר. נבין מיד שאין שום סיבה לקפוץ על אופנה חדשה זו – אלא כגימיק נחמד (לגיל הרך ולכתות נמוכות, לפחות בשנים הקרובות) לאותם אלו בעלי המאפינים הבאים, כלם ביחד וגם לחוד:

• אלה שסובלים מעודפי תקציב מובהקים
• אלה שסובליםממחסור בתשומת לב ציבורית, וחשובים שרכש "שולחן חכם" לגן/ כתה ישפר את מעמדם
• אלה הנגועים באי יכולת מובנית לקבוע סדרי עדיפויות קונקרטיים ויישומיים בכל הקשור בהצטיידות בתי ספר לקראת שילוב משמעותי של סביבת למידה מקוונת בהוראה, בלמידה ובהתנהלות הארגונית

מעבר מעכבר ומקלדת - למגע

בשנים האחרונות חלה התפתחות טכנולוגית במספר ערוצים, שעיקרם – השתחררות מהעכבר והמקלדת כממשק בין האדם למחשב, ושכלול הולך וגובר של הדמיית חפצים, אנשים ומציאות תלת ממדי, כך שניתן יותר ויותר להתנהל בעולם מקוון, שגבולות המציאות- וירטואליה מיטשטשים והולכים ויותר ויותר אתה מוצא עצמך תוהה מי זה מי ומה זה מה. זה לא טוב או רע, אלא הוויה אחרת עם חסרונות עצומים (ניתוק מהמציאות כאן ועכשיו וחוסר תפקוד בה) ויתרונות עצומים של בניית דימוי עצמי ופיתוח אישיותי דוקא בכיוון חיובי כך, שהמציאות כאן ועכשיו, נעשית נוחה יותר (או כמו שאחד בסקונד - לייף סינן איפשהו: "היאוש נעשה יותר נח")

הלוח החכם הוא דוגמא מצוינת לכך, כך גם התנהלות במשחקים ובמעורבות במרחב מקוון בסיטוציות "מציאותיות" שהופכיםלכמציאות חלופית לגיטימית, בה ההתנהלות היא פחות ופחות עם מקלדת. אנו מוצאים זאת בהתקני כף היד, שעכבר מוחלף במגע אצבע ישיר, והמקלדת מוחלפת ברשימת אותיות או בררות לבחירה. גם ממשקי שליטה באמצעות קול (שמקום באמצעות עכבר ומקלדת) מהדהדים זה מכבר פה ושם, אך עדיין לא בשימוש ממשי.

בקצרה – נסיונות הולכים וגוברים ליצור טכנולוגיות בהם הממשק אדם-מכונה טבעי יותר לשימוש אנושי, ולא משונה מאד, יש להודות, עם עכבר ומקלדת – שהם שני התקנים אל-טבעיים, שמשום מה אף אחד לא מתקומם נגד אל-טבעיות מובנית זו. מגוחך גם לראות סרטי מד"ב בו מדענים גיבורים חודרים לממלכת חייזרים, ומשתלטים איכשהו על המחשוב שלהם, כשהממשק למחשב הוא... מקלדת, או משהו דומה לה. מד"ב או לא מד"ב – הדמיון האנושי מאד דל בקטעים האלה... והטכנולוגיה המקוונת החדשה אכן מביאה אותנו למחוזות חדשים ומאתגרים.

וכאן אנו מגיעים לשולחן החכם.

מהו "שולחן חכם"?

"שולחן חכם" הוא שולחן שפניו הם מסך מערכת ממוחשבת כלשהי, והשליטה על המתרחש בו נעשה ע"י מגע והזזה באצבע על ידי הנאספים סביבו, כשהיתרון המשמעותי הוא אפשרות שליטה על המתרחש באמצעו מספר משתתפים בו זמנית על אותו "שולחן".

ההתקן המשוכלל ביותר עד כה, שמייצג את כל הסיפור, יצא בתרועות רמות על ידי מיקרוסופט בסרטון שיווקי טהור (כלומר, הזוי, לא מציאותי ולא תראו חיה כזאת בעשור הקרוב). שם מתוארות מספר אפליקציות שאיש לא צריך באמת: סידור תמונות שהורדתם מאלבום דיגטאלי או מהמצלמה שלכם, על ידי הזזה, הגדלה/ הקטנה באמצעות היד בלבד; הורדת תמונות מהמצלמה לשולחן העבודה ועוד. לצד זה – אפשרות בחירה על ידי הצבעה/ מגע של תמונות עצמים (במקרה זה תפריט במסעדה) ואף תשלום מידי ע"י הנחת הכרטיס על השולחן.

נכון שזה מפתה לחוש כאילו העצמים הם מוחשיים, וזה אולי עוד המחשה כיצד הממשק אדם-מ כונה עושה עוד צעד לטשטש את הגבול הין הוירטואלית לראלייה – בין המקוון לקיים.

שולחנות לימודיים כאלה, מצויים כרגע בשלבים ראשוניים, לא בשלים טכנולוגית וודאי ללא שום רציונל פדגוגי משמעותי, נמצא לגילאים צעירים, בהם המגע והזזה של חפצים וירטואליים ממלא מקום נכבד בבילוי הזאטוטים, כמו מיון משותף של חפצים (וירטואליים), סידורם, הרכבה משופת של פאזלים וכד'. לצד זה, מספר אפליקציות בסיס של "צייר" (תכנת ציור) שהשולחן ממלא את תפקיד מסך המחשב, והאצבע את תפקיד העכבר כשכמה זאטוטים יכולים לקשקש בו זמנית, גם באמצעות בחירת ציורים/ תבניות מוכנות לצביעה וכד'.

החסרון המידי והבולט לעין - ולכן לא מומלץ אפילו לשקול לרכוש צעצוע יקר ולא בשל שכזה, הוא מיעוט האפליקציות: כל אפליקציה , כלומר פעילות חוויתית שיתופית למשחק עם השולחן החכם, היא ייעודית וייחודית שיש לפתח.

המערכת מאד לא פתוחה ולא גמישה בפעילויות המוצעות, ולא מגוונת מספיק כדי להצדיק רכש צעצוע כזה. זה מאד מזכיר את קונסולת המשחקים של פעם (במחשב או ייעודי) בו היו 3-5 משחקים, ובזה נגמר הסיפור וסבלנות המשחקים, וזה הושלך לאחר כבוד לאחר התלהבות קצרה מאד.

לטענה זו ישמעו לנו שבעקרון, תמיד הרי ניתן יהיה למצוא אפליקציות שעובדות על מסך, מורחבות למספר משתתפים על ידי מגע והזזה בו זמניים. אז אנו נשאל - אז מה, בעצם? איפה הפדגוגיה, איפה זה מעצים משהו שיאן לנו בכתה ללא שולחן חכם זה?

האם זה חיוני ללמידה, לפעילות לימודית חוויתית? מסופקני, כלומר ממש לא, וכמו שאומרים אצלנו - חבלבל על הזמן ועל הכיס.

שולחן חכם יכול בהחלט להחליף משחקי חברה שהיו פעם על קרטון ועתה יהיו וירטואליים על שולחן מגע למספר משתתפים בו זמנית, אך להצהיר על זה כעל " דרך חדשה לעבודה שיתופית ולמידה שיתופית" (מתוך אתר Smart) זה נראה יומרה שיווקית ללא ביסוס יישומי של שטח דל באמצעים, עתיר באתגרים פדגוגיים משמעותיים לשילוב סביבה מקוונת בהוראה, למידה ובהתנהלות.

"שולחן חכם" לא שם עדיין, ולא יהיה עוד זמן רב שם.

עלות הסיפור (באתרים המעטים שהוא מוזכר) 7 עד 8 אלף דולר (כלאמר עלות של לפחות 3 מחשבים אישיים). אז בקיצור חברים – תעשו לי טובה, ותרדו המגימיק המיותר הזה. לא שווה דיבור. נחכה עוד כמה שנים ו.... אז נראה.