יום ראשון, 11 בדצמבר 2016

התעללות בצרכני תוכן – וסלחנות שלא במקומה

"שימוש חכם" נשמע סיסמא נהדרת לאחרים. בפועל, בכל הקשור לצריכת מידע במכשירים האישיים, אנו משתמשים די טיפשים. יותר נכון, מגלים סלחנות פסיבית בלתי מוצדקת, לשיטות הפרסום האגרסיביות שדורשות מצרכן התכנים, מאמץ ניכר ומיותר בעליל, שדורש סבלנות מיותרת, ובעיקר בזבוז זמן עקר בהתמודדות כדי לזכות לקרוא /לעיין במידע שלשמו נכנסת.
המאמץ המושקע בהתמודדות הלא סבירה עם הספח המעיק של פרסומות והסחות, מוציאה את החשק לצרוך תוכן במכשיר האישי, וזוכה לסלחנות וקבלה, שאינה במקומה.
גם אם נניח לרגע בצד את הפרסומות בערוצים המסחריים בטלויזיה  (שבתכלס מצננת כל מוטיבציה לצרוך מידע בכלל בערוצים כאלה), הרי כדי לקרוא במכשיר האישי שלך מאמר, פוסט שעשוי לעניין, פיסת מידע מאתר חדשות, או  אף סרטון, עליך להתמודד עם מכשולים מסיחים:  כסיפתח-  פרסומת מסך מלא,  ואתה בולש אחר ה- X או "דלג" המוצנע ו/או מופיע לאחר זמן מה. גם אם כבר התחלת לקרוא, לעתים קרובות המאמר נעלם לפתע לשם לריענון, ושוב מופיע. הפעם כשרבע ולעתים יותר מהמסך תפוס ע"י מידע פרסומי שאינו קשור למאמר עצמו.  אך ייסורי הקורא רק החלו. בעוד אתה כבר מתחיל לעיין בתוכן שרצית, קופצים משום מקום שלטים קטנים שלא נעלמים, אלא נגררים יחד עם התקדמות הקריאה/ העיון. לחיצה על ה-"X" שלהם כדי להתפטר מהטרדה זו, מתבררת בהונאה פשוטה, שכן היא פותחת מסך חדש של פרסומת כלשהי, ולך תחפש איך לחזור לכתבה...
אך גם כך ההתעללות בקורא לא תמה, כי אם רק מתחילה:  הכתבות עצמן מוגשות באופן  בלתי ידידותי שמעלה חשד שלצורך כך גויסו מומחי עינוי תודעה סיניים. לאחר כל פסקה-שתיים, הכתבה נקטעת לטובת כיתוב/ הפניה לסרטון פרסומי, שכלם כאחת הסחות למידע שלא רלוונטי ולא חלק מהכתבה עצמה. ובאתרי תוכן רבים, בל נשכח להזכיר הסחות דומות גם מהצד.
ואם צלחת את כל אלה- במקרים רבים מדי, לא ברור אם הכתבה נגמרה, או שיש המשך, בתנאי שתצלח ים של הסחות בהמשך, כיתוב, סרטונים ותמונות, על ידי גלילה מטה עוד ועוד. לצד כל אלה, יש עוד מדרגה - בה אינך יכול לראות את המידע, אלא אם אתה עומד בתנאים מסוימים, הדורשים ממך לשנות הגדרות, שהנפוצה שבהם היא ביטול חוסם הפרסומות או כל חסימה לגיטימית במכשיר שלך, או מעבר דרך פרסומת כלשהי, ויש אף הדורשים הזדהות שאין לה כל הצדקה בפרטים שאין להם כל קשר לעניין עצמו.

הטיעונים להצדקת הפרעות, הסחות ובלבול, הדורשים מהמעין במידע שביקש, מאמץ מיותר בעליל, אינם מוצדקים, ובעיקר- משיגים את ההפך. אישית אני פשוט מצביע ברגליים, ונמנע מלהיכנס לפרטי מידע באתרי תוכן הידועים לשמצה בהתעללות שלהם בקורא, או בדרישות לא סבירות כחדירה לפרטיות , שאינן קשורים לשירות או למידע המבוקש. 
בקצרה, לא ברורה ההשלמה הפסיבית להתעללות זו והאופן בו הוא הופך את התוכן לבליל לא ברור, שהקורא מתקשה להפריד בין המוץ לבר.  אנו נצא לקרב עתירי עזוז ואנרגיה מול כל עוול אמתי ומדומה ברמה ארצית ועולמית, אך יש לתמוה למה לא יעלה לנו על הדעת, למחות נגד ההתעללות בנו, צרכני התוכן. 
אגב, גם באתרים תמורת תשלום כמנוי, לא נראה שהם ערים לבעיה זו.
הצעות כיצד להותיר את הפרסומות כחלק מהמודל הכלכלי העכשווי כדי לשרוד, אך להקטין את ההתעללות בקורא, ישנן למכביר באופני הגרפיקה וגם התוכן של ההסחות. אני תוהה מדוע אין מאמץ בכיוון, אלא ההפך.  

כך או כך, נראה שאשד ההסחות פועל לרעה, ומהווה אפקט מצנן, וצרכני תוכן פוטנציאלים לא ינהרו חזרה  לאתר שהתעלל בהם. אין לנו אלא להמתין בסבלנות למודעות מנהלי האתרים/ מקורות המידע לצינון זה, ויעשו משהו בנדון להקל את הצרכנים.
ועד אז.... נצמצם למינימום צריכת מידע מקוון במכשיר האישי, או שנסבול.

אין תגובות: