Avrum's jiva blog

נס לא קרה ולא יקרה לנו – הפייסבוק לא משנה את הסולידריות החברתית

2011-08-20T00:10:00.000-07:00

בשנים האחרונות, 2010 ואילך, אנו עומדים נפעמים מול שינויים חברתיים משמעותיים, המתאפינים בהתעוררות בזמן קצר מאד ועוצמות, שההיסטוריה מקטלגת כמהפכה – התפרצות וולקנית של לבה רותחת שהתאספה לה במשך שנים. מה שחדש בהתפרצות זו הוא מקום המדיה החברתית – "הרשת".

מן הראוי לבחון יותר לעומק את ההתלהבות מהרשת, ככלי אישי לפרסום אישי, ביטוי לחכמת ההמון ולתיוג אישי, קבוצתי ואחר.

מצד אחד אנו עדים למקום הרשת ככלי ארגון והפצת מידע באופן יעיל, שמסייע להצתת הפתיל, ולהמשך הארועים העוצמתיים ברמת היידוע, עדכון וארגון. מאידך נראה שיש להיזהר בחשיבות המדיה שמיחסים לה כגורם לשינוי/ למהפכה. לשיטת טיעונים אלה, ללא הפייסבוק המהפכה לא הייתה פורצת. בואו נודה שטיעונים אלה נראים מופרכים במקצת, מה גם שלא ניתן לנתק את הרשת מההקשר החברתי-תרבותי עכשווי, כגורם העומד בפני עצמו בלבד, ולשאול מה היה קורה ללא הפייסבוק וכיו'ב. המצוקות החברתיות קיימות בחברה צינית, הישרדותית ולא מוסרית, ועוד איך. לייחס התפרצות מחאה לפייסבוק יותר מגורם קיים מזמן של תקשורת בינאישית נראה מוגזם, וממילא זהו דיון חסר משמעות ולא ניתן להוכחה משמעותית לכאן או לכאן. לצד זה ניתן בהחלט לראות שיקוף מעניין של פני החברה האמתיים במדיה החברתית, פנים שלא בטוח שאנו רואים אותם נכחה, כי לא כל כך נעים לראות פנים שאינם מחמיאות במיוחד.

מקומה החברתי של המדיה החברתית

אם נביט בשינוי המשמעותי של במדיה החברתית בחברה דהיום, שלהיי 2011, נראה שניתן להצביע על גורם מרכזי והוא – יכולת השפעת הביטוי של הקול האישי של כל אחד. במילים אחרות, המדיה מהווה מגבר עוצמתי לקול האישי, שלא היה לעולם בשום חברה לאורך ההיסטוריה האנושית. כל אחד יכול להביע לפרסם וליזום ברבים, ותמיד ימצאו כאלה שימצאו במידע זה עניין כלשהו. תקשורת מיידית ואמינה, מתן זכות שווה לדוברים ללא התיחסות לכל מבדיל בין איש לרעהו וגם זה שאינו רעהו כמו - מעמד, מין מוצא, מגורים, מראה, השקפת עולם ואידיאולוגיה באשר היא, הן התנאים ההכרחיים ליצירת שינוי אמיתי. גם אם בדרך זכות זו מתעמעמת ומתקלקלת, שכן לא ניתן להקשיב, להתייחס וליישם דיעות של כולם בו זמנית, הרי תשתית אנושית זו של זכות שוויונית ברורה ומובחנת, פותחת שער מוסרי המאפשר שינוי אמיתי הנותן מענה שוויוני עד כמה שניתן לצרכי החברה, ולא לחלקים נבחרים שלה.

המדיה החברתית פותחת פתח לניתוץ העולם הישן של היררכיות של תרבות וידע, הגורר בהכרח שטחיות הרסנית, כדוגמת אידואולגיות פוסטמודרניסטיות של אני ואפסי עוד, ומנגד- זימון שיתופיות מדהימה לשם סינרגיה אישית וחברתית בשם "חכמת ההמון"[1].

לצד זה, אנו חיים כיום (2011) בחברה הישרדותית, פעמים רבות מדי אכזרית ולא מוסרית, כשבין השאר, תפיסות מתנשאות של "האחריות על החיים שלך היא בעיה שלך", וכמובן החוק והתקנות, משמשים עילה לעוולות ומעשים לא מוסריים, ולמעשה אנו חוזרים לחברה הישראלית של פעם, פרה ופוסט בית ראשון, בהם מקוננים הנביאים על העוולות הנעשים בשם ולצד התורה, שהלכותיה, הקורבנות והתפילות נעשות בדקדקנות מעושה, והעוולות החברתיות זועקות לשמיים ואין עונה.

למעשה, נתפסת כיום המדיה החברתית כתחליף לדמוקרטיה ולצדק חברתי ממשי, שמהווים ערוץ של אשלייה, בו נדמה לאזרחים שעצם השמעת קולם משפיע על המציאות.

ככל שהמדיה החברתית הופכת לבת בית בקרב האזרחים, הפער המוסרי אינו מצטמצם באמת. דוקא השיח הציבורי נמנע מלהשמיע דיעות לא מקובלות, כשחלק גדול והולך של החברה נשלט כלכלית על ידי מעטים, כולל המגזר הציבורי, והאפשרות להשמיע ולפעול אחרת מסדר היום שלהם קטנה עוד יותר.

במצב כזה, ניתן בהחלט לראות את התנהלות הפרטים ביום יום במדיה החברתית כמראה המשקפת באמת את המתרחש, לא בסיסמאות ודברי החנופה ורחשי לב לא מעשיים, המושמעים בשיח הציבורי.

המדיה כמראה

בשגרה ניתן בהחלט לראות מה מעניין את האנשים, מהו השיח הציבורי, כיצד הוא נבנה, מהם תכניו וכד'.

לצד זה אנו רואים נסיונות של מהלכים הקוראים לקהל להצטרף למחאה ולמאבק לשינוי הקיים, בעניינים שוליים וקטנים- כדברים קונקרטיים, כמו גם לשינויים מרחקי לכת – כמשאלות עמומות יותר.

מהר מאד התברר לאנשים ש- like בלבד, או נאומים חוצבי להבות ולב אינם מספיקים. צריך לעשות עוד מעשים מעבר לגבולות המדיה, כדי שיתממשו לשינוי משמעותי. אפילו מחאה כמו "מחאת הקוטג'" הפכה מהר מאד מ-Like מנומס, ולכל היותר דברים נלווים על העוול, לסנונית המבשרת את הקריאה לשינוי שהיתה יציאה פיזית לשטח, והתרחבות המחאה בפועל לאוהלים במחאת הדיור ששדרות רוטשילד, כי ברור לכל ש-Like בלבד לא יעשה את העבודה.

כאן ניתן לראות במדיה החברתית כלי עדכון מעניין להצתת תהליך, אך רחוק מלהיות משמעותי מכלי התקשורת המעדכנים ללא הרף בתחרות ביניהם. כלומר, כדרך של שגרה אין למדיה החברתית יתרון כלשהו על עדכון המתרחש, ואין כמעט הדים לדברים משמעותיים המתרחשים במדינה, ורוב רובו של המידע המתפרסם נוגע לעולם האישי המצומצם של המשתמשים.

הדבר בולט במיוחד בארועים קיצוניים, כמו מתקפת טרור, אסון, תאונה גדול במיוחד שמצביעה על הפער העצום בין זכות הדיבור השוויונית במדיה החברתית למתרחש בה בפועל. הדממה ששררה בפייסבוק עם פרוץ אירוע הטרור בדרום (יום חמישי 18 אוגוסט 2011), כשברור היה כבר שמדובר בנפגעים רבים, זעקה לשמיים. בעוד העיתונות המקוונת והתקשורת גועשת סביב האירוע, קול האנשים ברשת פשוט לא נשמע. הרשת ממשיכה בשלה, ופרט לציטוט עיתונות, לא ניכר בה שמתחולל משהו שם בחוץ. המדיה החברתית נראית כבועה מנותקת ואף הזויה.

פתאום הסולידריות החברתית, הסלוגן של המחאות ומשאלות הלב למדינה מתוקנת יותר, נאלמת דום. לא שהיתה במדיה קודם לכן באופן משמעותי, אך קול הדממה הדקה שרעם בפייסבוק, כשכולם מרותקים לכלי התקשורת המקובלים לשם עדכון מה קורה, ולא למדיה החברתית, משקפת באופן עמוק פער זה. כל המופיע במדיה החברתי במקרה זה, הנו ציטוט כזה או אחר של כלי התקשורת, ואין, ממש אין קולות אישיים בנושא, גם לא גילוי רגשות, אמפטיה, גילויי חרדה ודאגה על המתרחש.

ניתן להסביר זאת בהרבה דרכים, אך כפי שנראה מדובר במראה לא מחמיאה על החברה שלנו: ניתוק, עיסוק בחלקה האישית, ואי מעורבות ממשית, אפילו לא בהיבט האישי-חוויתי. בעת ההיא הסולידריות החברתית נאלמת דום.

ודאי נוכל לשמוע הסברים חכמים אודות הגורמים לכך, אך האשליה שהמדיה החברתית משנה משמעותית את מעורבות האזרח במתרחש טופחת כאן על הפנים, ובגדול.

מן הסתם מדובר בעייפות, ברצון להביע את הקול האישי, ולא להתיישר עם כולם, ודבר זה לא בא לידי ביטוי בדברים המשמעותיים לחברה, אלא ב"קטנה", בחלקה הצנועה של כל אחד. מן הסתם דממה כזו, בארוע רב נפגעים, שמתרחש רחוק, מעורר מיד את "תעזבו אותי באמשלי" או, בשפת חז"ל בשם הלל הזקן ששומע קול צווחה בעיר כשהוא מחוצה לה: "מובטח אני שאין זה בתוך ביתי"[2].

כך או כך המראה הזאת אינה מחמיאה, ודאי לא נעימה, וודאי מעוררת מיד תגובות נגד, כי לא כל כך נעים לראות אי-סולדריות על רקע ההאשליה ש"אנו חברה סולידרית"/ "אנו לא כאלה כמו...", כשבפועל, סתמיות של שגרה הממשיכה כאילו כלום לא קורה.

לא שזה רע, או טוב, או באמצע, אלא שיקוף של מה שיש.

מה שברור הוא, שאם ברצוננו באמת להשפיע ולהיות חברה קצת אחרת, טובה יותר לאזרחיה, אנו צריכים לנהוג אחרת. נכון, נראה זאת גם במדיה, אך לצפות שהמדיה תחולל את הנס והיא תגרום לכך, ולחילופין, פתאום היא לא שייכת לזאת - נו....

[1] חכמת ההמון: מושג אופנתי בשיח הציבורי שמוצא מהקשרו: בספר "חוכמת ההמון", The wisdom of the crowds הראה ג'ימס סורוייקי כי כאשר נותנים לקבוצות גדולות של אנשים לנסות להעריך מדד או לתת תשובה לסוגיה, מסתבר שהתוצאה קרובה מאד לתוצאה האמיתית. מתוך זה יצאו הכל במחול מחניים סביב "חכמת ההמון", כשיותר מדי הוגים נסחפו למקום שמשתמע ממנו שאין צורך בהתמחות ואליטות של ידע, אלא בדעת "ההמון". יצירת ידע שאמצעות דמוקרטיה ילדותית לא בשלה שלא ניתנת ליישום (ראו המ קורה היום בתקנון ויקיפדיה למשל). התוצאה – שיח ציבורי, שהוא אסון חברתי וחינוכי הגובל בבערות ורדידות בשם "חוכמת ההמון", תוך זלזול במקצועיות ובידע מובנה.

[2] תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר. אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס/א)

חששות מיותרים מהסלולר, על חשבון מפגעים חמורים באמת

2011-06-05T04:39:00.000-07:00

ודאי הוטרדתם לא פעם בקושיה למה בעצם יש שלטים האוסרים על שימשו בטלפון סלולרי בתחנות דלק. הנה מצורף בזאת צילום (עם סלולר אלא עם מה?) של שלט בתחנת אלון בכביש נהריה- מעלות, שמעלה מיד חיוך מעבר לאוילות המובנית בשלטים אלה ("במקרה תקלה ניתן להתקשר לטלפון....")

במסגרת הפאניקה של הטכנולוגיה, נראה לי שכדאי היה לסקור גם נושא עלום זה, וזה מתקשר יפה גם להזהרות משימוש בסלולארי, ולכל הזהרות מפני פגעי הטכנולוגיה שכולנו משתמשים בה, אבל עם מסר רק שלא נרגיש בנח, אלא נהיה מפוחדים ודואגים. כאילו אין יותר ממה לחשוש, ובכך גם נימנע מללמוד כיצד להקטין לסבירות מתחת לאפס שדברים לא טובים אכן יתרחשו עקב כך.

אז הבה ונביט רגע למציאות בעיניים, לא לפאניקות, לשמועות ולאגדות האורבניות שאנו ניזונים מהם:

טוב, אתם בטח לא שמעתם על מקרה של פיצוץ בתחנת דלק בכל ימי חייכם כאן על הפלנטה, ואם כן זה ארוע כל כך נדיר שבטח נשכח. המקרה האחרון שאני לפחות מכיר, היה בתחנת דלק על כביש שלומי בואכה קיבוץ אילון, כתוצאה רשלנות מובנית של מתקן התדלוק, ללא כל קשר לטלפון סלולרי.

אז גם בעולם מקרים כתוצאה מטלפון סלולרי לא ידועים. המקרה המפורסם ביותר שהצית את ההשערה הלא מבוססת הזאת היה ב- 1993 בעיר Adelaide בדרום אוסטרליה, והוכתרה בהמשך, לאחר תחקיר נמרץ כאגדה אורבנית, לא פחות (The New 'Boom' in Cell Phones), אך אז כבר איש לא שעה לעובדה לא חשובה זו, והשמועה וההיסטריה הלא מבוססת התגלגלה עד לשלטים המגוחכים בתחנות הדלק. יש פה ושם הבלחות כמו סרטון וידאו של איש שעומד על מכלית דלק שעומדת תחת גג סגור של תחנת דלק, ואז נוצר פיצוץ, כשהטענה (הלא בדוקה) שזה בגלל טלפון שענה באותו רגע. גם אם זה נכון, הרי אף נהג סביר לא עומד על מכלית דלק שזה עתה נפתח פתח המיכל שלה תחת גג סגור, כשברור שכל מכשיר חשמלי מצוי ברכב ובחנות הצמודה לתחנה, וודאי מנוע של כל מכונית חולפת, בעלי פוטנציאל מסוכן בהרבה.

אבל למה ללהג? הנה מספר דוחות רשמיים הנדסיים, שבדקו את העניין לעומק, והמסקנה היא, כמו כל דבר, נכון, יש פוטנציאל מסויים לפיצוץ בתחנת דלק, אך הסבירות כל כך נמוכה, שיש דברים בעלי סבירות גבוהה בהרבה, שלא גורמים לכך, אז...?.

א. בדוח של ארגון החשמל והאלקטרוניקה IEEE הידוע (2004)

Cellular Phones in Class I, Division 2/Zone 2 Hazardous Locations. Copyright Material IEEE. Paper No. PCIC-4.

שהוא עבודה מפורטת תיאורטית הנדסית, מצויין: "סיכון גדול בהרבה מתקשר להפלת המכשיר על משטח קשה"– כלומר גם טלפון סלולרי יש סיכון מסוים, אך סיכון גדול בהרבה אם ישמט על רצפה קשה (אז הבטריה יכולה להתנתק מעט וליצור ניצוץ, וגם זה בסבירות זניחה לגמרי). בהמשך מציין הדוח שסימולציה תיאורטית, המחשבת את ההסתברות שקרינת טלפון סלולרי נפוץ תגרום לניצוץ היא פשוט זניחה. טוב, את זה אנו יודעים כי לא שמענו על מקרה ולו אחד שקרה במליוני התדלוקים בתחנות הדלק שלא קרה בהם דבר מלבד עגמת הכיס שצריך לשלם על הדלק...

ב. בדו"ח מפורט אחר, שנעשה לפני כ- 10 שנים (לא הנמצא דוחות מהזמן האחרון 2011, כי כנראה ברור שאין מה לבחון בעצם) נמצא שהסיכוי להצתת אדי דלק בתחנת דלק הוא זניח, ויש גורמים בעלי פונטנציאל פיצוץ אדי דלק גדול בהרבה [כמו מנועי מכוניות ועישון שלא באים לידי פיצוץ אלא בסבירות זניחה]. כמו כן, מוסיף הדו"ח, שבמקומות בו דווח על פיצוץ כתוצאה מטלפון סלולרי, בדיקה מעמיקה יותר לא אימתה זאת כגורם.

Cell Phone Usage At Gasoline Stations Prepared for Motorola Corporation 2001 N. Division St. Harvard, IL 60033. Prepared by Exponent Failure Analysis Associates 149 Commonwealth Drive Menlo Park, CA 94025 December 1999

אם נזכור שהטלפונים של היום שונים מהותית מטכנולוגיה שלהם לפני לא הרבה שנים, גם בתקנים של ניצוצות אפשריים וכ'ו, נבין לבד שאין סכנה כזאת בתחנת דלק, וכמו כל דבר, צירוף מקרים מאד לא מצוי עלול בתנאים מאד לא שגורים לחולל משהו כזה. אבל זה לא סיבה להחליט שזה מסוכן.

ואם אנו כבר כאן, נזכיר את הפאניקה שלא חולפת נגד השימוש בסלולר כיה וא מסרטן. אמהל'ה. תראו חברים טובים, גם אם נתעלם ממחקרים ותובנות של אנשי מקצוע, שקרינה לא מיננת (זו של הסלולר, האינטרנט האלחוטי, טלויזה, רדיו) לא גורמת בפועל לשינוי תאי שגורם לסרטן, אלא במצבי קיצון לא מצויים, שניתן להימנע מהם בנקל (לא לדבר לאוזן, לא למשך זמן ארוך- ולהשתדל שיחות אורכות לנהל בטלפוניה לא סלולרית , ולא כשהקליטה גרועה - כי התושבים הלא תבוניים סילקו את האנטנות מהישוב במסגרת ההיסטריה הלא מבוססת, ולא לתת לילדים רכים טלפונים סלולרים), הרי בינינו, אנו כבר כ- 15 שנה לפחות מדברים בסלולר, ותוחלת החיים רק עולה ועולה. תמיד נוכל לרטון ולהאשים את הטכנולוגיה, שודאי לא מוסיפה בריאות בהבטים של קרינה וזיהום, אך מכאן ועד הפאניקות האלה, וכללי בטיחות ושיח ציבורי לדברים בעלי פוטנציאל התממשות אפסי המרחק גדול.

אין כל רע בלהיזהר, אך כדאי שכל אחד יניח מולו סדרי עדיפויות, וימצא שדברים חמורים ומידיים, כמו מה אנו מכניסים לבית הבליעה וכמה, חשיפה מוגזמת לשמש, ולסביבות מזוהמות – הם בעלי פוטנציאל מוכח לפגיעה מוכחת, נדחקים לשוליים, וכולנו נורא שמחים להיכנס לפאניקות ולעורר היסטריות סביב דברים שבאמת אין צורך, כמו הפייסבוק למשל (רותם ואבני (2011) פאניקת הפייסבוק), סלולר ("קרינה מטלפונים סלולריים- הכצעקתה", איתן פרידמן, גליליאו גליון 154 יוני 2011; מגפת הפחד; מאת קרן לנדסמן. אתר סוף העולם – מבט מהיציע על מציאות ומחלות אחרות. 5 ביוני 2011) וכד'.

לסיכום: יש לנו עולם נפלא, ואנו הורסים אותו, אז למה עוד להוסיף פחדים וחששות קיום מיותרים?

ובנימה חסרת חששות זו נסיים.

השיווק באמצעות פייסבוק – פלא או פלופ?

2011-05-21T11:23:00.000-07:00

כפטריות אחרי הגשם צצים קורסים והצעות להכשרות חיוניות לכל בר דעת, איש ארגון וודאי שיווק באמצעות הפייסבוק. לא שיש לי, חלילה, משהו נגד הכשרות והקניית דעת, אך האמרה האלמותית "ילדים, היזהרו מבאובבים!" שמתריע המספר "בנסיך הקטן", שבה ועלתה כשקראתי את המכתב שקבלתי בדוא"ל (המצורף בזאת כאן). אין ספק שפייסבוק בעסקים, כמו עץ באובב נשמעים כמשהו אקזוטי ענקי, לא מוכר ולא ברור בדיוק מה ולמה, והולמים את הבאזז של "פרסום בפייסבוק"/ ב"רשת חברתית".

אז אולי כדאי שנעשה קצת סדר בבלגן, לא כמומחה בתחום שיווק בפייסבוק וברשתות חברתיות בכלל (ממש לא, וגם לא מתכוון להיות), אלא כצופה על תהליכים בהם מעורבים אי-הבנה מובנית של המדיה; "חדשנות" – ("צעד אחד לפני כולם"), חמדנות (מיותר לפרט), ויזמות שיותר נראית כיזמות דלשמטע (משהו שקופצים עליו לפני שהוא בשל וכשיר לשימוש משמעותי), אופנה ("כי כולם עושים את זה") וכיוצא באלה דברים.

אז ככה – לשיווק בפייסבוק המון יתרונות, באמת. כיום, כשהרשת החברתית הופכת חלק הולך וגדל בהתנהלות אנשים, והרבה אנשים, אין סיבה מדוע לא להיות גם שם כמשווק ומפרסם, ההפך.

ברם אולם, כמו שאומרים, מרוב יתרונות שוכחים דברים בסיסיים מבית סבא/סבתא:

אין דברים בחינם. כלכלה חינמית, או "ווין-ווין" בה "כולם מרוויחים" - אלה רעיונות של חבר'ה שלעולם לא עוסקים בעסקים באמת, אלא בשוליים, לא בעולם האמיתי. הם יודעים להגות תאוריות שנשמעות יפה, אך מתנפצות כגלים על חוף המציאות. הבעיה היא שכמו גלים, למרות שברור מה גורלם שמגיעים לחוף, כל יומיים ומחצה צץ מישהו שבטוח שהגל שלו יעשה את זה... הוא הוא הצונמי המיוחל שהעולם חיכה לו.
בכל מדיה חדשה של התנהלות קיימת תופעה של התלהבות ראשונית, לא פרופורציונאלית למציאות המכונה הייפ – hype של דבר מה חדש ומרתק (ידוע כמודל חדירה של גרטנר)[1], ואח"כ "יורדים למציאות", האנשים נוטשים את הגימיק, הביקוש לשירות/ מוצר יורד פלאים, ורק למי שיש גב וסבלנות וחזון ואמונה במוצר ו... מענה לצורך ממשי בעולם האמיתי, לא הוירטואלי, הוא מתחיל לחדור שוב, הפעם לאט, ובהדרגה ועל פני ציר זמן ארוך הרבה יותר מההייפ, הופך לחלק בלתי נפרד מחיינו בעסקים, הזמן הפנוי וכד'.
מציאת אינטרסים משותפים בין ספק/ יצרן לבין צרכן ברשת חברתית ציבורית בה יש כל העולם ואשתו ובניו בנותיו וחיות המחמד גם, מסתבר שאיננה קלה ופשוטה משמעותית משיטות ישנות קצת יותר, אך שהוכיחו עצמן. הבעיה המרכזית מתחילה ברגע שכולם בו זמנית, כמו בבהלה לזהב הזכורה ל-לא טוב, עטים רצים לשם, וכולם יכולים לעשות את מה שאתה עושה בדיוק, היתרון שלך מתמוסס כמו הגל המתנפץ על המזח...
זה שמישהו עושה "לייק" כשהוא משועמם, כי הרי הוא מחובר לרשת באי-פון/ איי-פד/ וכל אי-אי-אי אישי דומה, זה לא אינדיקציה שיווקית של ממש, ופתאום אתה מוצא עצמך מתחרבש עם קהל עצום שלכאורה הגעת אליו, ולמעשה הוא לא יביא את הגאולה לכיסך. מעבר ל- hype הראשוני, יש להשקיע אנרגיה רבה במיסוד, בקרה והפרדת המוץ מן הבר.
והחסרון המשמעותי ביותר: כלכלת העידן הדיגיטאלי מושתתת על מתווכים וספקי שירותים בין המשתמש למידע המפורסם. לפחות בעידן הקרוב מתווכים אלה, ספקי שירותים אלה, הם מונופולים ענקיים פרטיים, וממש לא ספקי שירותים מטעם מדינה/ ציבוריים עם אחריות וכפיפות למחויבות לאזרח. בניגוד למה שאנו נוטים ללהג על העידן הדיגטאלי בו הכל מבוזר, וכל אחד יכול, וכל אחד הוא מינימום קוד פתוח (ראו פוסט "הרהורים טרופים על הקוד הפתוח"), וכל אחד נותן, וכל אחד מלך וכל אחת נסיכה, ולהפך, קמו על חורבות המונופולים הישנים, מונופולים גדולים ומאיימים בהרבה כמו גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט, ושירותים קטנים יותר של בלוגים, אחסון מקוון בענן וכד'. אך כגוף פרטי שמחוייב אך ורק לבעלי המניות שלו, הם ענן כמו ענן: זמני לגמרי, עונתי, לא יציב, לא קבוע וברוח קלה עלול לנוע ואף להיעלם. כמו כן נבין, שרשת חברתית יעילה, היא זו המכילה ת'לפים ת'לפים של משתתפים. במילים אחרות קונגלומרט, שמטבע הדברים הנו מונופול דורסני וחסר חמלה והתחשבות והוגנות, כי עליו להרוויח, והרבה, ואין לו שום מחויבות לחברה, לך כאזרח פרטי, וודאי וודאי אם השירות חינמי. לכן, מי ששם יהבו על שירות כזה לצורך עסקיו, שלא יתפלא שהוא קם בבוקר דלפון ונקי מכל הנכסים המושתתים על שירותים אלה.
בהמשך לחיסרון 5: גם שירותים בתשלום הם בעייתיים ולא בטוחים למדי. כי גם אם יפצו אותך על העשרות דולרים ששלמת בשנה, הנכסים שהיו נעלמו ואינם ולא ניתנים לשחזור ברגע שהוסרו, ולא משנה למה.... ראו הוזהרנו.

יש צורך לקבל תשובות הרבה יותר מבוססות לפני יש הולכים לעשות "עסקים בפייסבוק", כשראש וראשון הוא שקיפות המנגנון של הסרת דפים. הרי כל מתחרה, או סתם משועמם יכול בקלות לארגן מספר חבר'ה להתלונן על הדף שהוא פוגע באופנים שונים, ומי יתקע לידי שהשיקולים להורדה אכן ענייניים והוגנים? ייתכן ויש צורך במנגנון חצי ציבורי, שיש אפילו לשלם משהו על הגשת תלונה וכל ברור, כדי לסנן מראש, כמו גם לאפשר לספק השירות להעמיד מנגנון שפוי ומוסרי שכזה.

------------------

טוב... אז הנה דוגמית לטיעון כאן, בהמשך לדברים דומים שנטענו בפוסט "אם אין אני לי, גוגל ממש לא לי" ובפוסט גם קיום המידע במרחב המקוון נצחי יחסי, סופי ומוגבל, ובטח עוד ידובר בטיעון זה, כי כבר הזהירו אותנו "ילדים, היזהרו מבאובבים!" .

וכך המעשה. יום אחד היה ערב ולתיבת הדאר הכללית שלי (דוא"ל כמובן) לצרכים בו אני מציג עצמי לכל מיני הצעות לא ברורות ובהירות נחת המכתב הבא. כדי למנוע אי הבנות: אין לי שום דבר נגד בעל המכתב, מפרגן לו עמוקות, ואני מביא זאת כדוגמית מאד ממחישה את הטיעון למה צריך לפחד מעצי באובב...

בקצרה, מדובר במיזם מקצועי של עידו מאירון , על כיצד לנצל את הפייסבוק לצרכי שיווק ופרסום עסקי. לטעמי- אגרסיבי מדי, בכל עניין הדחיפה והשיווק – כל יומיים מיילים ארוכים עם הזמנות לסדנאות ומידע חלקי מאד רק כדי למשוך כשלא ברור מה יש באמת שם.

חלק חשוב מהמידע שהוא מוכר לאנשים הוא כיצד להתמודד עם היעלמות דפים באופן פתאומי ושרירותי, והנה הוא מספר בעצמו שזה קרה גם לו... סנדלר שהולך יחף. טוב, קורה.

אז קודם כל אני לא מבין מה נעלם, כי הדף קיים, והוא כותב שם מכתב זה גם, כך שזה לא ברור... ייתכן וזה עוד גימיק אגרסיבי להעיר עוד אוהדים, או באמת משהו אחר נעלם שאני לא הבנתי מה, אך בכל מקרה זה רק מעצים את הטיעון הבסיסי כאן- בו אני מתריע זה זמן שתיזהרו ותישמרו לא להתבסס רק על שירותי ענן כאלה, כי זהו שירות לא יציב ולא אמין, למרות שבהחלט יש מקום להשתמש בשירותים אלה, אך עם זהירות נדרשת, ו... כמו מכונית חשמלית למשל, פשוט תהיו זהירים, חכו שאחרים יתמודדו עם החדשנות ואי הבהירות ואי היציבות, ותראו איך הדברים עובדים, ולא לרוץ וליישם אסטרטגיות ונכסים על קרן הצבי, כלומר על "ענן" של רשת חברתית, שירות אחסון וכד'. ואל תרגישו שאתם לא רלוונטים אם אתם עדיין לא עושים עדיין עסקים בפייסבוק. זה בסדר. תמשיכו לעשות עסקים טובים כמו שאתם יודעים לעשות טוב, פרסמו את העסק בפייסבוק, אך... חכו עוד קצת להבהרות של ממש, ולא להבטחות של ענן ברוח.

נ.ב... ואני מת על המשפט במכתב המצורף, המסומן באדום, שמדבר בשם עצמו, כי אחרי משפט כזה אין צורך יותר להוסיף דבר...

ואיך כבר אמרנו: "ילדים, היזהרו מבאובבים!"

ויפה שעה אחת קודם, לא ככה?

[1] פרוט מודל חדירה זה ראו בספר רותם פלד (2008) לקראת בית ספר מקוון, הוצ' מופת ת"א (פרק 6 עמ' 104)

כשהאר"י פוגש את הרי קרישנה- הפעם גלגול נשמות ותפקידו

2011-04-30T09:06:00.000-07:00

פוסט זה כשהאר"י פוגש את הרי קרישנה...", נשמר כאן בטעות. תמצאו אותו במקום שלו הוא יועד בבלוג: על העולם והלב.
או פשוט הקישו כאן אל קישור ישיר לפוסט מרתק זה.
אל תחמיצו!

גם קיום המידע במרחב המקוון נצחי יחסי, סופי ומוגבל

2011-04-13T13:09:00.000-07:00

ודאי שמעתם לא פעם אתה אמרה "... אבל המידע ברשת הוא נצחי". אז זהו, שאפילו "אמיתות" שכאלה, מתבררות כמופרכות למדי. ממש לא. המידע במרחב המקוון נזיל, לא נשמר כפי שאנו נוטים להאמין, וחלקו הגדול נעלם ונגוז לנצח.
יש אף טוענים, כנראה במידה גדולה של צדק, שמידע חיוני לחברה האנושית עלול ללכת לאיבוד לנצח, הרבה יותר ממה שהיה לפני העידן הידיגטאלי (שהוא היה אצור בדפוס , צלולויד, ובכתובים/ מאוירים על ניר/בד/קלף/אבן/עץ/קירות וכד'), כי למעשה אין העתקים פיזיים, אלא רק טקסט דיגטאלי במרחב מקוון, התלוי לגחמות ולרצון טוב של בעלי השירותים הדיגיטאלייםהמאחסנים אותם, כמו גם לאפיונים הטכנולוגיים של ההתקן בו שמור המידע.
כל המידע שנצרב העולם הוירטואלי "ולא ניתן להסרה" כביכול, הוא צעיר מאד. רובו המכריע לא יותר מ- 20 שנה לכל היותר, ומידע ותיק יותר שמור במדיה מגנטית שאורך חייב מנגבלת לכעשור שנים בלבד. בפועל, רובו הגדול עדיין בגיל פעוטון וגן הילדים (0-5 שנים).
ההזהרות שכל מה שתכתוב ישאר לנצח מופרכות ומוגזמות, אם כי יש בהן משהו, כמו בכל דבר. רק חלק קטן מאד של המידע שהותרת אחריך, אם בכלל (כשהיית נער פותה, שיכור ולא מיין, או סתם לא הפעלת שיקול דעת) ישאר ליותר ממספר שנים. רב הסיכוי שרובו יגוז ויעלם הרבה קודם. הסיפורים בהם מידע לפני שנות דור רודפים אחריך היום, כשהמעסיק הפוטנציאלי/ המחזר הפוטנציאלי וכד' ידחו אותך על הסף, כי מצאו בגוגל שבגיל 6 בגן תמר עשנת ג'וינט, עלולים להתרחש בסיכוי נמוך ממש, ובכל מקרה זה רחוק מלשקף את המציאות.
כך גם הגיבויים שספקי האתרים מבטיחים ברצינות תהומית שהם עושים כל 24 שעות. תאמינו לי שמאד לא נעים להעמיד זאת במבחן ולגלות שבעצם זה כמעט בלתי אפשרי לדלות מידע שאבד מתוך גיבוי מגנטי/ אחר, אלא אם אתם מוסד שהשקיע הון תועפות במערכות אמינות יותר מהמצוי. הסיפורים על מידע שמאוחסן ברשת במספר אתרים בו זמנית, הוא נחמד, אבל אורך חיי המידע הדיגיטאלי ברשת הקצר ממילא, יגרום לכך שהכל יימוג לעולם תוך שנים לא רבות. אם תחפשו נצח תמצאו שהמידע הידיגטאלי שלכם נעלם לנצח, יישמר? ממש לא!

המידע במרחב הוירטואלי נדיף למדי. אני מניח שלא ירחק היום ומתמטיקאים משועממים יוכלו לפתח, בקלות יחסית, מודל של "זמן מחצית החיים של מידע באינטרנט" בהקשרים ובעלים שונים. כלומר מה הזמן שמחצית המידע מדף/ יצירה/ מסמך מסוים יאבד ולא ניתן לשחזר אותו? להפתעתכם נמצא שהוא קצר יחסית. ממש כך. שנים ספורות בלבד, וזהו. אגב, אורך חיי מידע דיגטאלי מגנטי כמו גם "צרוב" (ארוך קצת יותר) אינו ארוך כמו שאנו חושבים, הרבה פחות מאורך חיינו הממוצע, ובפועל אחרי כעשור- שניים של שנים מחציתו משתבש והוא לא ניתן יותר לשחזור, ולמעשה כל המידע אבד לנצח.

זמן מחצית חיים של מידע: פרק הזמן שחולף מזמן נקוב כלשהו, נכנה זאת T0, בו כמות המידע (ברשת / באשכול אתרים/ של איש או גוף כלשהו שמתמשים ברשת ומעלים בה מידע משלהם) בזמן נקוב מאוחר יותר T1/2- היא מחצית הכמות.
למשל: אם ניקח את סך המידע שהיה ב 1/1/ 2000 נמצא שב- 1/1/ 2007 (סתם לשם דוגמא, אך אינני סבור שאני טועה בהרבה) מחצית המידע שהיה ב- 1/1/2000, נעלם מן הרשת. אין לזה קשר שהצטבר ונוצר מידע חדש . כלומר, על פי דוגמא זו T1/2 של שנת 2000 היא 7 שנים. ייתכן וזמן מחצית החיים משתנה מעט, והוא תלוי בנקודת ההתחלה T0, אך ניתן בהחלט להניח שב- 20 שנות קיום האינטרנט המשמעותי החל מ- 1990 לערך, T1/2= 7 שנים לערך. ולדעתי (סתם תחושה, אין לי נתונים לברר זאת) הוא הולך ומתקצר, והוא כבר היום (אפריל 2011) כ- 5 שנים בלבד.... ימים יגידו.

ואדגים זאת בנרטיב האישי שלי: בחיי הארוכים (יחסית כמובן) העלתי החל מאמצע שנות ה- 90 לרשת המון מידע. גרופמן עם תעודות. אם אתחיל לשחזר אמצא לגודל ההפתעה שרובו הגדול נגוז ואיננו.
נתחיל מרשת חברתית ראשונה (כמעט) בישראל: "אינפונט" הישנה מתחילת שנות ה- 90 - פורומים לקהל בנושאים שונים, בהם דנו, התווכחנו, רבנו, התחכמנו, ומה לא בעצם (חברת נמת -נתיבי מידע ותקשורת, מינכ"ל אותה בזמנו יונתן גרעיני). הכל נגוז , וכול המידע שם נעלם עם הקאלה שאקטי (סנסנקריט- אנרגית הזמן) בתחילת שנות ה- 2000. על בסיס אינפונט הקמנו את "זוית רחבה" רשת חבתרית אלה- שנות ה- 90 של המאה ה-20, שבשיאה היתה מלאת פעילות מקוונת, ורבים מילדי קו העימות הצפון של אמצע שנות ה- 90 גדלו עליה וודאי נזכרים בה בגעגוע. שם, כיוזם ומנהל המיזם "זוית רחבה", גם עבדכם הנאמן כתב המון דברים, אפילו יפים וחשובים שאבדו ללא שוב. גם היא נמוגה,כמו ערגות וכמיהות אלפי המשתמשים ב- IOL הזכור לטוב לותיקיםש ביננו, שלקראת 2003 (נדמה לי) - מאות פרומים, מידע אנושי עצום שנבנה בעמל יזע דמעות וכמיהות של אלפי משתמשים ישראלים, נעלם ונגוז, ונבלע אי שם בפורומים של "תפוז" (נדמה לי), וגם הם - לא נראה שיש להם עוד זמן רב, וודאי שהמידע מסוף שנות ה-90 תחילת ה- 2000 נעלם משם כבר מזמן.
כעבדכם הנאמן שכותב כאן, הקמתי בעבר, מספר אתרים אישיים, החל מתחילת שנות ה- 2000, אפילו אתר שירים מרתק, שלא לדבר על מאמרים ומאמרונים בדפי ווב שניתן לערוך אותם באופן אישי. גם הם נעלמו מהרשת כשהשירות שתמך בהם נעלם.
כך גם הגורל של קורסים מקוונים על אתר וויקי, (2006-2009) בקורסים באונ' חיפה, שהייתי מעורב בהם עד צואר, שבשיאם היו מלאי חומרים מעניינים של סטודנטים ומרצים - ובשלב מסוים (שלהיי 2010) הועפו מהרשת כי ספק השירות של הויקי התעייף ואמר לנו לעוף משם... ממש כך. כך גם חומרים מהאתר הנוכחי שלי avrumrotem.com (ראו תמונה כאן של האתר הישן שנעלם מהנוף ואיננו עוד לנצח) שעבר ממש בזמן הזה (מרץ 2011) הסבה לאתר הנוכחי, וחומרים רבים ממנו (על למידה שיתופית, מטלה מקוונת, הרצאות ומצגות רבות) נעלמו מהרשת ללא שוב. פשוט לא מצאתי את הזמן והאנרגיה להעבירם לאתר החדש....

והדגמה כללית יותר: כולם מדברים על המידע האינסופי שמתצטבר אודותינו ברשת החברתית. האמנם?
עם כל הכבוד לנו, כל הכלי הווב- 2.0 החלו לצבור מידע אינסופי מלפני שנים ספורות בלבד מכל משתמש (מדברים על מחצית אוכלוסיית העולם כיום) . יותר מכך, ניסיתם לדפדף לאחור (חודש קודם) בפרופיל של מישהו אחר? איך בכלל אפשר למצוא שם משהו שלא עדכני לימים האחרונים ממש?

אז על איזה נצח אנו מדברים בעצם?
הרי ברור לכם, ואל תשלו עצמכם לרגע, שברגע שפייסבוק הגדולה תשנה פניה/ תימכר/ צוקרברגר יקבל הארה פתאומית באמצע הלילה, ויחליט לנטוש לכפר קטן על גדות נהר היַאמוּנָה או סיבות אחרות לא חשובות שכאלה, מיד כל המידע הנצחי בלילה לא אפל במיוחד, של כל אחד מאיתנו שטרח להעלות מדם ליבו, יעלם, פשוט כך.
לא רק בפייסבוק. אין כל הבטחה שאתר / שירות כלשהו יהיה נצחי. הכל נתון בחסדי שיקולים כלכליים טהורים של גופים פרטיים, שטובת הציבור היא חלק כמעט לא מהותי בה, והחוק, עם כל רצונו הטוב, לא יכול להפוך שירות פרטי, לאינטרס ציבורי מהמעלה הראושנה שיש לשמור אותו בכל מחיר.
הכל כל כך זמני ונזיל, שאפילו כתובת אתר מחייבת חידוש אחת לשנה (תשלום סמלי של כ- 10$), אחרת הכתובת תתווסף למאגר הכתובות הפנויות והאתר יורד ללא שוב... כלומר, שלא אשלה את עצמי לרגע: אם לא אקפיד לשלם כל שנה במועד הנקוב על 4 דומיינים שאני מנהל בעצמי- הכל יעלם.
ולא משנה שברור לכל שאף עבדכם הנאמן הוא בשר ודם [כדברי איוב : (פרק י'ד פס' 1): "אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז",] מתי שהוא הרי אנטוש, ואצא מהעסק באופן כזה או אחר, ולא אקפיד לשלם יותר, כי לא יהיה מי, למה או למי. או אז האתרים שלי כמו גם של כל אחד מכם שכל כך גאה בנצחיות המידע שהועלה לעיני האנשות כולה, וחשבתם שהעולם לא יכול בלעדיהם, ייעלמו מהרשת בקליק אחד וזהו.
ותאמינו לי שהשמש תמשיך לזרוח במזרח, והרוח מוסיף לנשוב ומהר יותר מעפעוף קל הכל ישכח ויגוז.

כל גם כל שירות "נצחי" כזה או אחר, כמו גם הבלוג שאתם קוראים עכשיו. הרי במועד כלשהו בעתיד הלא רחוק, גוגל תשנה פניה (עסקית, טכנולוגית ואחר), והיא תחליט למשל, היא עוברת לעסקי נעליים ו/או קאוצ'ינג (שזה משתלם יותר כנראה), ושירות הבלוגים של גוגל הוא יעלם... ומצדים שאקפוץ להם ואצרח עד מחר ואמחה בפיטיציה בפרופיל שלי בפייסבוק (שתעלים אותו מחרתיים מסיבות דומות...). הרי ממילא אין עם מי לדבר שם (עם גוגל או פייסבוק) גם היום וכך זה יהיה לכשזה יקרה. בואו לא נשלה עצמנון שזה יהיה אחרת, ולמישהו באמת אכפת הבלוגים שאתם כותבים כאן (בחינם, אגב, ללא כל התחיבות ממשית מצידכם ומצד השירות...).

ואם תגידו, "לא יכול להיות" אז הסכיתו ושמעו מה שקרה לפוסטים שלי בבלוג ב - Live@edu של מיקרוסופט מ- 2009- 2010, שהשתמשתי בו לצרכי ההוראה/ הדגמה. יום אחד היה ערב, וקיבלתי הודעה שעלי לסלק אותם כי אין יותר תמיכה בשירות זה, ואם אני רוצה עלי לעבור לשירות חיצוני של בלוגים.... כך גם כל כלי שיתופי של נצח ויקי, וגם בהלוגים כאן של גוגל.
בטח שמעתם על תקלה כלשהיא שהיתה לא מזמן , ואי אילו תיבות דאר על תוכנן בג'מייל, כמו גם בשירותים שונים אחרים, נגוזו להם מהנוף המקוון לנצח....

יותר מכך: עד כה, לפחות, הרוב המכריע של מאחסני תוכן דיגיטאלי הם גופים פרטיים, שמספקים שירותי אחסון ותקשורת להעברת המידע בין אנשים ובין גופים. אין להם מחויבות לשמור על החומרים שלכם שם. פשוט מאד.

כבר עתה ישנם מקרים בהם בתי המשפט נדרשו להם (ארה"ב), דנו בשאלה עקרונית, של מי המידע המאוחסן בשירות פרטי. האם, למשל, מותר לגוגל להפלות לרעה מישהו ולא לפרסם את המידע שלו, כי "ככה בא לה", או למנוע משירות בלוגים מלפרסם בלוג שלא מצא חן בעיניהם (לא במובן החוקי כמובן). הפסיקות מצביעות על מגמה של גיובי חוקי לאוטונומיה של סַפַּק שירות פרטי שיכול לעשות מה שבא לו, ולהעלים מידע של אנשים לאחר זמן ללא כל צורך במתן דין וחשבון לאף אחד, בתנאי שאינו עובר על חוק הגנת הפרטיות, כבוד האדם, חרות וכי'וב.
כלומר גוגל או פייסבוק או כל שירות בלוגים/ אחר אינם של הציבור אלא של עצמם בלבד! הם יכולים להוריד בקלות את השאלטר על מטמוני מידע עצומים האגורים זה, של אנשים פרטיים וגופים, ובודאי שניתן לעושת זאת בלי למצמץ אם לא נעשה קודם לכן חוזה מסחרי מסודר,ש גם אותו ניתן להפר בקלות בתנאים של אותיות קטנות שאיש לא קורא באמת.

עוד דוגמא? אני יודע שמאד נרעשתם, וודאי קראתם את הסיפור האישי שלי כאן בבלוג זה, בנדון הפוסט האלמותי אם אין אני לי, גוגל ממש לא לי, בו מסופר על אתר גדול לצרכי הוראה שנעשה בגוגל-סייט, והוא הורד יום אחד, ונעלם לו לנצח. בפוסט זה נאי מצביע על סיפורים דומים מאד שקרו גם לאחרים ברחבי העולם, שחשבו ששירותי חינם זה גם אמינות ומחויבות לחומרים שלהם... אז זהו, שלא!

בקיצור חברים, ודאי לא מומלץ להשתולל ולחשוף מידע פרטי-אישי שעלול לפגוע בנו או באחרים כי זמן מחצית החיים של מידע כזה איננו נצח, אלא מספר שנים לא רבות, אבל נזכור שאין דבר כזה נצח במרחב מקוון, אפילו לא דור...

אין שום מחויבות לשירות כלשהו לשמור על מידע דיגיטאלי שלכם שטרחתם לאגור ו/או לפרסם ברשת, ממש לא, וודאי לא על אתר או שירות ספציפי, וודאי לא אם זה ניתן בחינם או כמעט בחינם. כתוצאה מכך, וסיבות אחרות, המידע הדיגטאליש אתם מעלים לרשת במגוון שירותים (גם כאלה שאתם משלמים עליו) ייעלם מהרשת מהר יותר ממה שאתם מעלים בדעתכם. למה? כי ככה העולם עובד כיום.

כמו ספרים, רשימות, יומנים, מחברות ופתקים של פעם שנעלמים, ולעיתים ניתן לראות ערימות כאלה על המדרכות מול בית בו נפטרו / עזבו אנשים - כך גם המידע המקוון ברשת. רוב רובו נמוג תוך שנים ספורות בלבד. ולא נראה שמשהו מהותי ישתנה בעניין. מי יכול להתחייב על נצח בימי חייכם כאן, כאשר מהפיכה קטנה, מלחמה בינונית או סתם רעידת אדמה כלכלית או טקטונית אמיתית, תהפוך את כל ההסכמות והמחויבויות לאפר ו/או לעפר ו/או למצולות מים אדירים?

אז בואו נרגע. לא נצח ולא נעליים. אין חיה כזאת. אם הייתם כותבים במחברת יש סיכוי שהיורשים שלכם היו נורא מתרגשים למצוא זאת בבבוידם בפחנוי הבית לשעבר שלכם.
היום אפילו זה כבר לא יקרה... כי כל הגיככם באשר הם שהעליתם בזמנו למרחב מקוון כלשהו, יעלמו / נעלמו אף הם, כקצף על פני המים.

אז אפשר להרגע ולהתחיל לחיות, ממש לא ברשת, כי גם שם אין חיי נצח. אותם תמצאו במקום אחר, שאולי יכתב עליו פעם בפוסט אחר... אבל ממש אולי. ואת הנצח נשאיר לדברים הנצחיים באמת, אם יש דבר כזה בכלל...

הרהורים טרופים על הקוד הפתוח

2011-03-23T12:45:00.000-07:00

כבר מזמן רציתי לחלוק את המחשבות שלי אודות הקוד הפתוח- "open source", ומשום מה תמיד היה משהו חשוב יותר. והנה, גם זמנו הגיע, תוך שאני מחליט לכתוב, אבל ממש בקיצור לשם שינוי.

לשם התחלה נכנסתי לאתר "עמותת המקור- עמותה ישראלית לקוד מקור פתוח ותוכנה חופשית (ע"ר)", וחשבתי להתחיל משם, להביא ציטוטים נבחרים אודות הרציונל האמיתי, מעבר לסיסמאות החופש והשיוויון באינטרנט, שיוצאים לכולנו מהאף. אההה... אולי כל תחושת אי הנוחות באה כאן לידי ביטוי באתר קוד-פתוח זה: חיפשתי מטבע הדברים ב"אודות", משהו שיסביר על מה אנו מדברים בכלל. הדבר היחיד הרלוונטי הוא About Us באנגלית, שגם בו דיבור על העמותה, כמיצגת את אלה שעוסקים בקוד פתוח, אבל אין מידע על הקוד הפתוח עצמו, כי מן הסתם כולם יודעים מה זה ולמה. נראה לכם? אני ממש לא חושב כך!

אז בקיצור: המרחב המקוון, בו "כל אחד יכול", ערער קצת, לטעמי לפחות, את שיקול הדעת של החבר'ה הטובים בפרט, והמציאות, מה לעשות, חזקה מכל אידיאולוגיות שמושתתות על האנרכיזם של המאה ה- 19, שהחברה יודעת ספונטנית מה טוב לה. ונרחיב טיפה בעניין כי זהו שורש העניין:

עקרון החופש של המרחב המקוון ("סייברספייס") מניח שניתן לנהל עולם אחרת: בלי שולט ונשלט, בלי אוכף סדר, לא "מלמעלה". טמון בחברה האנושית כח-על מסתורי שמסדר את העניינים באמת, ואין צורך בקצין שוטר ומושל (משליי ו',7) שיעשו קצת יותר סדר. ומכאן מובן הטיעון שכל פעילות היא הצרת החופש האישי של הפרט, וכל הסדר הוא מכשול מיותר שיש לסלקו. אך גם החסידים הגדולים של חופש ללא גבולות, ממשיכי מורשת האנרכיזם מהמאה ה-19, מבינים שלא ניתן להתנהל בחברה כלשהי, גם לא במרחב המקוון, ללא מסגרות של ממש, שתלויות רק ברצון הטוב של הציבור, ובחינם. אין בררה, למרות הכוונות הטובות, יש מקום לניסוח אתיקה כללים וחוקים ברורים שיש לאכוף אותם, ולהתנהל על פי אמות מידה של חברה בה אנשים מתפרנסים מיגיע כפם, ולא חיים על חשבון תרומות הציבור. אין חיה כזו "חינם", זה פשוט לא עובד! הדיון הוא על השאלה היכן עובר הגבול בין רווחת הציבור/טובת החברה לבין השלטת כללים לטובת מיעוט בעלי הזכויות על הקניין, שעניינו הוא שמירת רווח הוגן לאלה שמיצרים, הוגים ומציעים לציבור, תוך שהם מקיזים דם ויזע, ומעניקים שירות או כלי. מושג זה כלול במושג "גלובליזציה" - המתח בין טובת החברה לבין זכות טבעית של הפרט, לעשיית רווחים על ידי מעטים.

הרעיון שניתן ליצור ביחד, בתרומת כל אחד בזמנו החופשי, את כל הצרכים שלנו, שאנו משלמים עליהם כיום כסף, הוא נחמד, רומנטי, ובוודאי שבשוליים הוא גם עובד. זה מזכיר קצת, סליחה על האסוציאציה הקצת פרועה, את "השוויון" האולטימטיבי של חברה בה יש "חברים- "Comrades" בלבד, בה כל אחד תורם לפי יכולתו וצורך לפי צרכיו.
אכן, זה בהחלט נוגע ללב, אך, סליחה, זה לא עובד... הציצו בדפי ההיסטוריה של החברה האנושית בכלל ותראו בעצמכם, ולא צריך ללכת רחוק מדי. המאה ה- 20 בלבד מספקת את המיטב בעניין עגום זה. ונראה לי שחסידי הקוד הפתוח, רוצים לשכנע אותנו שיש בידם להמציא לנו היסטוריה אחרת. סליחה חברים, גם זה לא עבד ולא יעבוד...

זו התשתית המהותית של הקוד הפתוח: לא נשלם כלום, אלא כל אחד יתרום משהו בפיתוח, במעורבות בפיתוח כלים ומוצרים, ויחד נעשה הכל בחינם, וכל הציבור יהנה מכך. יש כאלה שמרחיקים לכת, וטוענים בשם אותו רציונל, שלמעשה, פירות היצירה האנושית שייכת לכולם, וכך יצירות של יוצרים: גם עליהם חל רעיון זה, ועליהם להינתן בחינם לציבור, בשם זכות שמימית המכונה "זכות הציבור", כמו גם שירותים רבים ושונים, כולל הבלוג הזה שאני כותב בו עכשיו שהוא בחינם. כלומר, אני לא משלם על הכתיבה והפרסום בו, ואתם, הקוראים, לא משלמים על הקריאה והעיון בו, כולל לא על רעיונות וחומרים שניתן בעקרון להפיק ממנו ולהעביר הלאה, גם בשמכם.

בתכלס, אם נחזור לקוד הפתוח, נמצא שמדובר למעשה בכוונה שהכלים שלא יפותחו בגוף מקצועי מסודר (שלוקח על עצמו מחויבות תמורת רווח, לפתח בכל המקצועיות הדרושה לשם כך, והכלי ו/או השירות ימכר לציבור תמורת תשלום) אלא הכלים יפותחו על ידי מתנדבים, כמו אלה המאוגדים "בעמותת המקור" שנזכרת כאן למעלה. זאת תחת ההנחה, שבהקשרים מסוימים עשויה גם להיות מוצדקת, שהם יהיו טובים יותר מכלים שפותחו, למשל, על ידי מיקרוסופט, כי הם יהיו תוצאה של "חכמת ההמון" וכד'.

אבל בואו נרד למציאות: תגידו לי, בשקט, שאף אחד לא שומע, כמה מכם משתמשים בכלי הפקה כמו וורד, פאוור-פוינט, אקסל, אקסס, שהם מקוד פתוח? הרי מה קורה באמת? הכלים החלופיים הם קודם כל "תואמי מיקרוסופט" ולא בכדי... ו...לא נעים לומר, נחותים בהרבה, ואם מדובר בעברית, אז ממש נחותים אם בכלל ניתן לעשות איתם משהו מעשי.

הלאה: יש לנו את כלי הגוגל, שהם "קוד פתוח עלאק". נכון, הם לא מיקרוסופט, אבל הם בהחלט לא "קוד פתוח" להמונים שיוסיפו וישכללו אותו, אלא כאפליקציות מקומיות, שלא משפיעות באמת על איכות הכלים. בעצם מדובר בחלופה למונופול של מיקרוסופט. אז זה הסיפור של הקוד הפתוח? מתחרה שגם הוא רוצה נתח מהרווחים של שירותים וכלים ממוחשבים להמונים? כן חברים, זה ממש כך. אין כאן שום אידיאולוגיה שמעבר לכך.

הלאה: כלי השיתוף קוד פתוח כמו הויקי - Wiki– לא נעים לומר, הם נגוזים לאט ובטוח, ומובלעים בשירותים מקצועיים שאין להמון החכם נגישות אליהם. הם נגוזים מן העולם כי זה לא זה... (ניסיתם לעשות דף מעוצב בכלי הויקי בישן והטוב?) אין אלה מענה ממשי לצרכי פרסום כלל ציבור, אלא למשוגעים בלבד לדבר, שזה נחמד שלעצמו אבל לא פיתרון להמונים. צ'טער.

הלאה: מחוללי אתרים שבקוד פתוח: עם כל הכבוד להם, באמת, אם אתה רוצה תפוקה רצינית ומקצועית, עליך להיות חצי תכנת. הנה, אני מעביר עתה את האתר שלי הוותיק avrumrotem.com (יחנך מחדש כנראה במהלך הפסח אפריל 2011) שעד היום נבנה בפרונט-פייג' מסורבל להפליא של מיקרוסופט, למחולל שפותח בטכנולוגיה החלופית. לא נעים להודות, אך כבר עתה אני מוצף בגעגועים, ולא מבין למה אני צריך להתפשר על העמדת הטקסט, עיצובו ושילוב פשוט וידידותי של תמונות, שהיה כל כך מיידי קודם, ובכלי הקוד הפתוח הוא מסורבל להפליא. ההסברים לכך הם רבים, אך אם נדבר פשוט על התוצאה הסופית, חופים הם לפעמים געגועים לוורד או פרונט-פייג'. בחיי.

הלאה: ניסיתם לכתוב בכלי הגוגל מסמך של ממש בגוגל דוקס? שלא לדבר על בניית אתר נורמאלי בגוגל-סייט, מבלי לתרום כישורי תכנת-על בשביל זה? למה? מה קרה?

הלאה: בואו נדבר על אחד הדגלים של הקוד הפתוח – גלשן אינטרנט פיירפוקס. כשנולד זה היה תענוג בהשוואה לאכספלורר 5 או 6 של אז. היום? אצלי לפחות (חלונות 7) הפיירפוקס הוצא לפנסיה מוקדמת, כי הוא הכי איטי, הכי מסורבל. כנראה כי המון אנשים טובים העמיסו עליו עוד ועוד פיטשרים, ועכשיו אכספלורר 9 מועדף על השימוש בו. הכרום של גוגל למשל, הוא מצויין, כי זה לא בדיוק קוד פתוח- כלומר, טכנולוגית כן, אבל הוא פותח על ידי צוות מקצוענים, והציבור לא תורם לו באמת, וכך הוא שומר על ביצועים מעולים.

הלאה: חלופות לחלונות מכירים? כמה כאלה משתמשים באמת? אם זה בחינם וכל כך טוב אז למה לא משתמשים בזה באמת? ביננו, אני מכיר לא מעט נושאי דגל הקוד הפתוח, שגם מערכת ההפעלה שלהם היא לא חלונות מיקרוסופט, ולצידה תמיד יש גם חלונות לעת מצוא, כאשר הסבתא רוצה לכתוב משהו, או לצפות בסרטון, או הילד...

בקיצור חברים, הבטחתי לא להאריך הנדון, אך נראה לי שמי שרוצה דברים בחינם, או לתת לפי יכולת ולצרוך לפי צורך, לא באמת חי בעולם הזה. נכון, אפשר לחיות בבועה זמן מסוים, להשלות עצמנו ולחוש על גג העולם צודקים, מתקדמים, אנרכיסטים, הומניים, מפותחים הרבה יותר מהשאר, ולא שיכים לכלכלה החופשית המתועבת של הנצלנים והרמאים. נכון. אז מה? זה רציני? זה אמיתי?

העובדה היא, שכלי המחשוב כיום הם כאלה, שמפותחים על ידי גופים, שמה לעשות, רוצים וצריכים להרוויח (מיקרוסופט, אפל, אי-בי-אם, דיגטל, HP ועוד ועוד), וציבור, שמה לעשות, מבין שאין דברים בחינם, ומשלם עבורם, גם אם הם בטכנולוגיה של הקוד הפתוח, אך לא ברציונל של כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם. כי זה פשוט לא עובד ככה, עדיין.... ומזה עשור לפחות, זה עדיין "עדיין".

למען גילוי נאות. אין לי שום דבר נגד תחרות ומתן הצע של כלים מתקדמים, חינמיים או זולים בהרבה מהחלופות של המונופוליסטים הענקיים, אך מזה ועד רציונלים שההמון החכם יפתח כלים וייתן שירותים בחינם... זה כנראה לא בדיוק עובד ככה. עדיין.

ומיקרוסופט כבר אמרנו?

2011-03-12T08:28:00.000-08:00

לאחר שחלקתי עמכם בפוסט הקודם כיצד גיליתי את הצד השני האפל של ירח שירותי גוגל החינימיים (במקרה זה היה אתר בגוגל-סייט) - התנשאות, ניתוק ממשתמשי שירותי גוגל באופן מעורר סלידה עמוקה - הגיע תור מיקרוסופט. למרות הביקורת השגורה בפי כל, אצל מיקרוסופט היתה חוויה מתקנת: יש מישהו שאפשר לדבר, גלוי אמפטיה בקול אנושי, ואפילו עזרה בתכלס, למרות שכדאי לציין שמקרה הסיוע לו אני זכיתי המתואר כאן, מן הסתם לא נפוץ בתמיכה של מייקרוסופט.

וכך היה מעשה. יום אחד היה לילה ומצאתי עצמי מחליט החלטה ריסקית למדי - להתקדם בגירסאות מערכת ההפעלה והאופיס. לא שאני צריך, אבל שיהיה... למה לא בעצם?
הצורך שלנו להתחדש מעביר אותנו על דעתנו. "למה הייתי צריך את זה"? אני מכה את ראשי, לאחר שדרוג המחשב לחלונות 7 ואופיס 10. ת'אמת הרגשתי כבר לא נעים עם ה- XP הישן והטוב, והאופיס 7... ובתחושה שאני חייב להיות בפרונט (תכונה רעה ושלילית!), כאילו אז אהיה לא מיושן ומעודכן עלאק. בדיוק אותה תחושה שאני מוציא את הסלולר הענתיקה שלי בן השנה וחצי מהכיס, וזוכה למבטי חמלה מכל הסובבים שמתהדרים עם אי-פון 2 או בלקברי (שזה בכלל הכי קול), ושלא לדבר על האנדרואיד.... וואי-וואי. איזה ענתיקה אני. פחד.

ואני, מה אני? לא שאהיה יותר מאושר או משהו, או אפילו עדכני, ואת המיילים שמרביתם לא יקרה כלום אם לא אקרא בכלל, ובטח לא בזמן אמת, ברגע שנכנסו לקול צפצוף קטן אך נחוש: אני כאן.
אבל זה כבר נושא ששווה פוסט בפני עצמו, שמן הסתם לא יכתב....

אז נשמתי נשימה עמוקה, ומאחר ואין לי סבלנות לדקות הארוכות מאד של התקנות, העברתי בחרדה לא מעטה את המחשב למאן דהוא שזה בין היתר פרנסתו, + הדיסקים של חלונות 7 ואופיס 7 שרכשתי- ואמרתי לו, ילל'ה עשה זאת, על החיים ועל המוות.

טוב, שגיאה ראשונה שעשיתי שרכשתי עדכון לחלונות 7 מ-XP, ולא התקנה מהתחלה. גיליתי מיד שזה פתח לצרות, כפי שכבר הבנתם, וכאן הייתי צריך תמיכה מקצועית של ממש...
ברטט לב קל של דאגה בהיתי מול המחשב המעודכן שהחשמל הפיח בו רוח חיים חדשה. תקופה חדשה מתחילה.... חלונות 7 עולים יופי, האופיס 10 - שפתיים יישקו. האאוטלוק עלה (שבלעדין חייו אינם אלא קליפה ריקה מכל משמעות) , עם לוח השנה, היומן, ספר הכתובות ואף המיילים והתיקיות שהיו שגרת יומי באאוטלוק הקודם. או-קיי, צריך לשנות קצת תצוגה - וילל'ה - זה יופי.
לאחר שעה קלה אני מבין שאני במספר בעיות לא פשוטות, שנפתרו עם הזמן, פרט לאחת שמררה את חיי, ומפלס האושר צנח לתהומות אין-חקר: כל פניה לקובץ באופיס, נעשית אוטומטית לרשת, ומאחר והוא מחפש על ריק, דקה מחיי חולפת ללא שוב עד שהמחשב האדיוט הזה מחליט לחזור לסייר הקבצים במחשב שלי. בדיקה מהירה הבהירה לי שהוא מחפש את תיקית הסקיי-דרייב שיש לי מפעם (תיקית רשת של דאר הלייב-אי-די-יו של מיקרוסופט), אך היא חסומה, והוא משתהה ומותח את עצבי. מיד הסרתי כל זכר לקשר של האופיס עם העולם החיצון ברשת - אך לשווא. עקשן כמו פרד. כלום לא יזיז אותו.
אז התחלתי לפנות ולשאול בפורומים ייעודיים לתמיכה של מיקרוסופט + חיפוש נואש לבעיה אצל אחרים ברשת, ואחרים בשר ודם שעשויים היו לדעת יותר ממני - אך ללא הועיל. ממש הרמתי ידיים. התשובות שקבלתי מהתמיכה המקוונת היו מגוחכות. לא הבינו את הבעיה ונתנו לי תשובות שלא מן העניין, כולל בקשה לדרג את איכות התשובה... גם אם היא בכלל לא הייתה בכיוון.
במר יאושי פניתי למיקרוסופט בעל-פה, ושם, אמנם זה לקח אי אילו ימים, הבינו שאני רציני, ואכן (הוא), כלומר אני, יודע איפה העכבר והתקע של המחשב, ו-כן, יש לי בעיה אמיתית.
הם העניקו לי תמיכה מרחוק ע"י מומחה כתמיכה מיוחדת ללקוחות מיואשים שמותם טוב מחייהם כי המחשב לא מתפקד כמו שצריך. ואמנם, הוא התחבר למחשב הבעייתי שלי מרחוק. ישבנו יחד שעה, הוא אי שם ואני בבית, בטלפון מצד אחד ועיון ומתן הוראות תעשה כך ותעשה כך... לגודל יאושי גם הוא הבין שיש בעיה בלתי פתירה, והבטיח לחזור. אמר: אל תדאג, אנו נפתור זאת, באחריות. חזר אחרי מספר ימים ו--- לא אלאה אתכם, הבעיה בסוף נפתרה (מחקנו ברגיסטרי את כל המקומות בהם היתה הכתובת של הסקיי-דרייב שלי). כל הבעיה נבעה מעצם השדרוג, ש"סחב" איתו הגדרות של האופיס לייב והסקיי-דרייב מהאופיס 2007 ז"ל.

ולמה אני מספר כל זאת? כי בעצם רציתי להודות למשהו שלא מובן מאליו , לשירותי התמיכה של מיקרוסופט (כן, יש דברים כאלה) . שאפו מיקרוסופט, באמת, ושוב תודה.

ואם אתם מתקינים חלונות 7 ואופיס 10 - אל "תשדרגו" (פתרון לא נכון בייחוד לכל תתי הגירסאות שיש ל- XP) פשוט תתקינו מהתחלה כמו שצריך.

אם אין אני לי, גוגל ממש לא לי

2010-10-14T10:25:00.000-07:00

מחשבות עגומות על גוגל בפרט, ועל שירותים "חינמיים": זה מתחיל בחיוך ונגמר בבכי.

יש לכם ג'ימייל? אתם עובדים עם גוגל דוקס? יש לכם אתר אישי/ קבוצתי בגוגל סייט? ועוד הכל בחינם? כדאי לכם להוריד את החיוך, לרוץ לגבות הכל, ולשקול ברצינות דרכי נסיגה משירותי גוגל בפרט, כי להרבה אנשים (כולל עבדכם הנאמן) זה עלה בבכי.

וכך היה המעשה (שלא נגמר עדיין): יום אחד היה ערב, כשהגיעה הודעה בהולה: "אתר הקורס לא עולה". ואתה מוצא עצמך בתוך סיוט של ממש....

הסבר: אנו מנהלים אתרי הכשרת מנהיגות חינוכית באמצעות אונ' חיפה ומשרד החינוך זה שנים, אתר מלווה למידה. השתמשנו 3 שנים באתר שיתופי ויקי בהצלחה מלאה. לפני שנה ניסינו ניסיון שלא עלה יפה מי יודע (וזה שווה פוסט בנפרד) עם Live@edu של מיקרוסופט, והשנה החלטנו לעשות את אתר הקורס והעבודה השיתופית בו באמצעות Google Site, שעד לימים האחרונים היה לנו ניסיון לא רע הן בצד הטכני, קלות יצירת דפי אתר, העלאת תכנים, עדכון ועבודה שיתופית באמצעותו.

או קי. הרמנו אתר שפתיים יישקו, והלומדים החלו לעבוד בו עד שערב אחד כשנכנסים לאתר מקבלים את vכיתוב הבא:

---------------------------------------------------------------

Site Disabled This site has been disabled for violations of our Terms of Service. If you feel this disabling was in error, please fill out our appeal form.

-------------------------------------------------------------

אתה מגרד בראש "מה כבר עשיתי"' ומיד רגשות האשם הפרמננטים צפים. שוב אני אל בסדר... למרות שברור לך שהסיבה היא שרירותית לגמרי, ואין לה שום קשר להפרת תנאי שימוש וכד'. אתה מגלגל בגוגל את הודעת ההפרה הזו, ומקבל אוקינוס של נהי ובכי של אנשים מכל שכבות העם מכל קצוות תבל: אופים, שליחי פיצה, מגדלי חתולים, מדקרים, רקדני בלט, מרצים בבתי ספר ואוניברסיטאות שלכולם היה אתר בגוגל סייט, והוא הפך לז"ל בין לילה, ללא כל אתראה והסבר, וללא כל אפשרות לקבל מענה הולם וגם מענה לא הולם. שום מענה לא תקבל. נקודה. יום אחד רובוט(?) אדיוטי של גוגל מוריד לך את השאלטר על האתר שלך, שעמלת , זרעת חרשת והשקת בדמעה, ושלום על העולם. אין יותר אתר, זה שעמלת ובנית והשתמשת בו. נאדה, יוק, קאפוט. המקימים אתר בגוגל ברינה, עומדים מול שבריו בדמעה.

או,קיי. עדיין שומרים על קור רוח, ואומרים לעצמנו זה זמני, זו תקלה, זו אי הבנה... ומיד מנסים להבין/ לפנות/ לשאול/ לבקש שיעלו את האתר חזרה.

אהה... כאן גוגל מתגלה במלוא ערוותו. אין שום אפשרות לפנות עניינית למישהו בגוגל. לדעתי אין שם בכלל אנשים אלא רק מכונות/ רובוטים. אתה מדבר אל מכונה. וכשמכונה אל מכונה אומרת אומר, אין לך סיכוי שיקרה משהו, זה ברור. לא ככה?
אל תתפלאו אם תגלו יום אחד שאין דבר כזה בכלל חברת גוגל, אלא מחשב-על אחד עם כמה רובוטים טיפשיים (שלצורך העניין הם יכולים להיות גם בני אדם, אז מה?), וטכנאי אחד שניים שמשקים אותם כל בוקר, וזהו.

או.קיי... העיקר לא לאבד עשתונות. הרמתי טלפון ממכרה עובדת גוגל, שלא נעים, בפעם האחרונה שדיברתי איתה זה היה בכנס כלשהו לפני שנתיים – הטלפון דמום. זה מה שקורה שלא שומרים על קשר..... הלכנו הלאה, לא התיאשנו: ניסינו עבודת ניקיון שעובדת בגוגל ישראל, שתפנה לשוער, שיפנה למחסנאי שיפנה ל.... (כבר הבנתם את הפרינציפ)... ועד כה נאדה, כלום, זירו, קאפוט. אין אתר ואין קורס. לך חפש לך חברים חדשים.

בקיצור, רובוטי גוגל יקרים, לא רק שהם הורידו את השלטר ללא כל הצדקה, אלא אין למי ואיך לפנות. פשוט אין. לא יאמן. תצרח לשמיים, תמשוך בשערות. אין למי לפנות, גם אם תבזבז שעה שיטוטים חסרי תכלית באתרי גוגל, עזרה , שאילתות וכד'. כלום, נאדה, זירו, קאפוט, וחוזר חלילה.

וזה מעורר שוב ושוב את הסוגיה הנצחית: שירות על שרת שלך, באחריות שלך, או שירות חוץ, חינמי, כשאתה תלוי בחסדים שאין לך שליטה עליהם....

או במילים פשוטות יותר "אם אין אני לי, בננה לי".

אני יודע שאתם כוססים כבר ציפורניים איך יגמר הסיפור העגום הזה. תודה על האמפטיה. אם תהינה התפתחויות והמשך, אשמח לדווח. אך גם אם יקרה הטוב מכל, מלאך ירד מהשמיים, עובדת הניקיון שאיתרנו אכן תצליח מה שעשרה חכמים לא, והאתר יועלה שוב, הטעם המר של השרירותיות, חוסר האונים מול אין-שירות של רובוטי גוגל, מעלים הרהורים נוגים לגבי גוגל בפרט, והטפשות שלנו בכלל, על מי והיכן אנו שמים את מבטחנו.

ושלא תגידו שלא הזהרתי אתכם, לכן כל בעלי אתרים בגוגל-סייט רוצו ותגבו אותם מהר לפי ההוראות כאן ותשקלו ברצינות איך להתנהל מכאן להבא.

ויפה שעה אחת קודם.

נ.ב ומה הכי מצחיק? אני כותב זאת בבלוג של גוגל.... אוי, כמה אנו חסרי אונים מול הרובוטריק - גוּגֵלְיָאִים שהוא ממש לא חבר שלך. אמהל'ה!
---------------------------
עדכון המשך (12 שעות לאחר העלאת הפוסט המקורי לאויר): לאחר שגמרנו להתאבל ניסיתי להבין באמת, מה יכול להיות הגורם לכך.
אז מעבר לכך שגוגל באמת לא בסדר שהם לא עונים ולא נותנים מענה לערער על כיבוי שרירותי של האתר, או לפחות הזהרה מראש שניתן יהיה לפעול בנדון, להלן מסקנות הביניים:
1. בכל site של גוגל-סייט יש למטה למטה הסרגל הבא:
הפעילות שבוצעה לאחרונה באתר היסטוריית גרסאות תנאים דווח על שימוש לרעה הדפס דף בטל גישה
כלומר, כל זב חוטם יכול בעקרון להיכנס לאתר כלשהו (אגב, הוא ממש לא חייב להיות מהארץ...),ללחוץ ולשגר תלונה דרך "דווח על שימוש האתר". ייתכן מאד שזה מה שקרה: מישהו עשה זאת מסיבות השמורות עימו (סתם כדי לחבל, זה הכל) זה מה שגרם להורדה מיידית של השלטר באופן אוטומטי, ללא הזהרה מוקדמת או לפחות מנגנון הנמקה למה זה.
2. כל פעילות חינוכית, יש מן הסתם לעשות דרך Google Apps. לפי הניסיון המצטבר כאן בארץ, יש כתובת אליה ניתן לדבר ולבקש סיוע במידה ומתרחש משהו כזה.
3. בקבלך שירות בחינם אל תתלונן על שיני הסוס (פתגם הונגרי עתיק, בהונגרית זה נשמע אפילו משכנע).
4. גיבוי גיבוי גיבוי. לגבות אחת ל... את האתר ולהעלות אותו כאתר חלופי במקרה וקורה משהו כזה.
5. לקוות שגוגל ימצאו מנגנון יותר ידידותי והוגן והגון לדיווחים על פגיעה: לתת הזהרה ולתת כתובת אמיתית ומקום להסבר של בעל האתר.

עדכון נוסף 17 אוקטובר 2010 : הקמנו אתר קורס חדש תחת Google Apps. מחקנו את האתר שצונזר. בעצם נגרמה לנו עגמת נפש מאד גדולה, על לא עוול. אך בלית חלופה הולמת באמת בנסיבות הקיימות ולוחות הזמנים, השקענו עוד כמה שעות בשחזור האתר.... שוב בגוגל. ומעתה - נקווה לטוב... כי שמענו שברק או, להבדיל, פגז/טיל , או סתם שרירותיות אקראית של הרובוטריק - גוּגֵלְיָאִים לא פוגע באותו מקום פעמיים, בינתיים.

ובנימה אופטימית זו

קריאה דיגיטאלית היא קודם כל קריאה

2010-10-02T03:50:00.000-07:00

במסגרת החדשנות שהביאה עימה טכנולוגיה במאה ה- 21, אנו עדים להגדרת "הדור הדיגיטאלי", שהוא דור שיודע לקרוא טכסט דיגיטאלי, ועוד מיומנויות חשובות החיוניות לשם שימוש בטכסט כזה – מיומנויות שלא היו קודם נחלת בכלל. אחרים מדברים בטרמינולוגיה של "אורינות חדשה": להיות אוריין בעולם הדיגיטאלי, פרושו לאבחן ולהטמיע מידע רב-הקשרי ואינטראקציה מורכבת, בתקשורת בינאישית מקוונת ובשיתופיות במרחב מקוון, למילוי צרכים ואינטרסים אישיים[1]. בשנים האחרונות גוברת הדעה, וכך גם במעשה, שעלינו לחנך את הדור הצעיר למיומנויות אלה, להיות "אורין חדש". אין בכך רע, ואף מאד רצוי, כחלק ממהלך גדול של עדכון החינוך למאה ה- 21, שכולל, בין השאר, הוראה למידה עדכנית, בסגנון "אוריין חדש".

לצד כל אלה יש להיזהר מהנטיה הטבעית שלנו, לראות כל דבר חדש כמהפכה, ומכאן כל מה שידענו עד כה לא רלוונטי, כי אנו עומדים מלאי יראה בפני אלוהי הטכנולוגיה והחפיצים (גאדג'טים). נטיה זו מובילה להפרחת אופנות וסיסמאות, שיש בהם:

א. חיוב - במידה והם מזרזות בפועל את השינוי המיוחל בשימוש בטכנולוגיות ומתודות חדשות עדכניות בהתאם של הוראה-למידה[2],

ב. שלילה - במובן שאנו מטילים יהבנו על החדשנות ולא על פעילות הוראה-למידה אנושית בסיסית, שעיקריה לא השתנו מאז שהופיע הטכסט בין בני האדם.

למושג "אורינות דיגיטאלית" (שמופיע בשמות וכינויים שונים ברוח זאת), מנוכסות מיומנויות שהן ייחודיים בקרב ילדינו החכמים, מתקדמים ועדכניים, והרבה פחות בקרב המבוגרים יותר. למשל, למידה דיגיטאלית מאופיינת בגמישות קוגניטיבית ויכולת אוטונומיה גבוהות יותר אצל הלומדים. זאת כדי לפתח לומדים בעלי יכולת של למידה עצמית,ש היא חיונית לעידן הנוכחי, עידן בו הסביבה משתנה במהירות ולומדים חייבים לפתח יכולת התאמה לשינויים ויכולת לחשיבה קוגניטיבית גמישה[3]. ים של ספרים ומחקרים מתארים את העניין, גם אם נראה שלעיתים קרובות מדי התאור הוא באור ורוד מדי, והנסקת ציפיות לא ראליות מהדור הצעיר כפי שמתוארים במספר גדול של ספרים ומאמרים[4].

מכאן מתחילה מסכת של אופנות וסיסמאות, המתבטאת גם באינספור מחקרים, המתמקדות בחדשנות של "דיגיטאלי", והייחודיות של "אוריין דיגטאלי". הביקורות על הצגת הדור הדיגיטאלי כישות חדשה, למעשה זן אנושי חדש, נראות מוצדקות, בהבט שלא מדובר באדם חדש אלא קודם כל באדם, שבהחלט יש מה לשפר בו, אך לא נראה שטכנולוגיה בלבד, עם מיומנויות של מולטי-טאסק, ויצירת קשרים בינאישיים בקלות, גמישות מחשבתית ועוד ועוד, יעשו את הנס המיוחל, וכתוצאה מכך חברה טובה יותר וצודקת תפציע בעולם. ממש לא. ישנה גם ביקרות עניינית על השטחיות, הרפרוף הבלתי פוסק שמונע העמקה והבנה, חשיבה וחקר של ממש, שמאפינים את הארוינים הדיגיטאליים, וזה גם בא לידי ביטוי בשאיפות שלהם כבוגרים, לזכות בהכל כאן ועכשיו, מתוך אשליה שאם יש בידך מידע עצום בכל נושא, וקשרים נגישים עם הרבה אנשים, ניתן להפכו לידע אישי ופרקטי, בהלימה אמיתית לאישיות ליכולות הרגשיות והקוגנטיביות המתאימות.

הבה ונהיה צנועים יותר, ושקולים בהבנת הערך המוסף של הטכנולוגיה לעיצוב חברה אחרת, רצויה יותר. לשם כך נעיף מבט על המושג "קריאה דיגיטאלית" – מושג שמוזנק לכותרות עקב יציאת אמצעי קריאה דיגיטאליים ייעודיים, ומחקרים ההולכים ורבים הטוענים שהאוריין החדש, הלומד הצעיר, מעדיף עיון בטכסט בקריאה דיגיטאלית מאשר בספר או ירחון[5].

קריאה דיגיטאלית היא קודם כל קריאה: על פי תכנית הלימודים של משרד החינוך הישראלי בקריאה מדובר ב- 3 רמות הבנה של קריאה[6]: הבנת המשמע הגלוי המפורש שבטקסט; חשיפת המשמעות המרומזת והסמויה שבטקסט; התייחסות אישית ביקורתית ומעריכה כלפי הטקסט. בנוסף יש ללמד קריאה ולקרוא על פי מספר גישות מרכזיות:

(1) מיזוג ידע קודם של הקורא, עם המידע המצוי בטכסט לידע ותובנה אישיים ייחודיים לו.

(2) פיענוח מובנה והדרגתי של המידע המצוי בטכסט, שיהפוך לנחלת כל הקוראים.

(3) עידוד ההשפעה ההדדית של הקורא, על עולמו, תחושותיו, הבנתו ומאוויו בינו לבין הטכסט – לא רק מה את הלומד מהטכסט, אלא "מה זה עושה לך"?

מציון הבטים מרכזיים של קריאה אלה, עליהם מתבסס גם תכנית הלימודים של משרד החינוך ניתן לראות מיד, שמיומנויות קריאה בסיסיות, הן קודם כל מאמץ ואימון אישי, ללא כל קשר עם טכנולוגיה ו/או טכסט דיגטאלי, שגם עמו שי לבצע קודם כל, פעילויות בסיסיות אלה.

הטענות המובאות כמיומנויות הכרחיות של אוריין דיגיטאלי, ראויות אף הן לעיון. מדובר למעשה, כפי שנראה כאן, במיומנויות שאין להן קשר ישיר לשימוש בקריאה דיגיטאלית דוקא, אלא לאוריין באשר הוא, כשהטכנולוגיה בהחלט מעצימה ומעלה את האפשרות שהקריאה תהיה מושכת יותר וקלה לקריאה, אך אין בה כדי לשנות משמעותית את אפקטביות הקריאה בכל המדובר בהבנה. ניתן למצאו מקורות רבים, מהם ספרים מעשיים ותיאורטיים הדנים בסוגיות אלה בהרחבה והעמקה, למשל, פרופ' שמאר-דובלט, מעלה במאמר מרכזי בתחום בזמנו (2003), את המאפינים המרכזיים של קריאה (טובה/ אפקטיבית) דיגטאלית, שלא נופלים במאומה מהצרכים של תלמידנו כיום:[7]

(1) שילוב ידע מוקדם עם הידע הנרכש בקריאה

(2) הפעלת הבנה בכל מהלך קריאה

(3) עדכן הבנה בהתאם לטכסט

(4) התמקדות ברעיונות המרכזיים

(5) סיכום הנקרא לידע מובן ושלם

(6) הסקת מסקנות המבוססות על ידע קודם, גילוי רעיונות מרומזים וסמויים, וגישור אישי על פערים שיש בטכסט.

(7) שאילת שאלות וחקר אישי בכל מהלך הקריאה

הדגש במאפינים אלה הוא הבנה בקריאה אפקטיבית, שלא קשורה כלל לפורמט דיגיטאלי במובן, שאם נקרא את הטכסט מחפיץ אישי כלשהו, יהיו לכך יתרונות משמעותיות על אפקטיביות הקריאה. אלא בפעלת מיומנויות אישיות, שיש לפתח בהדרגה ולעודד.

בל נחשוב, ולו לרגע, שמתן קורא טכסט דיגיטאלי לילד, יפתור ו/או יעצים את איכות הקריאה שלו, ויפטור אותנו, את החברה, מללמד את הילד קריאה כהלכה. ממש לא.

מכאן שהנהייה אחר קורא דיגיטאלי באופנים שונים, או הפיכת טכסטים קיימים לטכסטים דיגיטאליים, איננה צריכה להיות מנקודת המוצא של מימוש קריאה אחרת, טובה בהרבה מהקיימת כיום במערכת החינוך, או בכל בית באשר הוא, אלא כאמצעי עדכני, נכון והולם את העידן הטכנולוגי הנוכחי, שמאפשר נגישות ואחסנה יעילים וטובים בהרבה מהספר, הספריה והמדף.

האתגר של קריאה יעילה, משלבת הבנה וחשיבה, מוטלת מאז ומעולם על מחויבות הלומד עצמו, ועל המורה, שמחויב לדעת כיצד לגרום לכך. טכנולוגיה דיגיטאלית לא תעשה את הנס המיוחל, ללא אלה, וושאי ששום כלום לא קירה מעצמו, גם אם ניתן ללומד טכנולוגיה עילית.

[1] Cope, B., & Kalantzis, M. (Eds.). (2000). Multiliteracies: Literacy learning and the design of social futures. London: Routledge.

[2] ע. אבני, א. רותם וא. בן-חפר (2010) רנסנס ההוראה הפרונטאלית בנוכחות לוח אינטראקטיבי, וגם בלעדיו;
אתר שילוב סביבת למידה מקוונת בהוראה-למידה.

[3] הרצאה של Brett Clare בכנס EC00 2006 באוניברסיטת OISE טורונטו, קנדה (ההרצאה המקורית הורדה מהרשת במהלך השנים שעברו מאז)

[4] למשל, ספר של דון טאפסקוט שעורר שיח ציבורי ער בעניין:

Don Tapscott (2008) Grown Up Digital: How the Net Generation is Changing Your World. McGraw-Hill

[5] ניו יורק טיימס 30.09.2010. ראו תקציר בעברית" "מחקר חדש: טכנולוגיה תחזיר את הילדים למילה הכתובה" אתרTheMarker IT .

[6] הבנת הנקרא: תיאוריות על תהליך הקריאה, מופ"ת סובב עולם (מקור מ- 2001 , לא מצוין)

[7] Schmar-Dobler Elizabeth (2003). Reading on the Internet: The Link Between Literacy and Technology; Journal of Adolescent & Adult Literacy.

מהפיכת התקשוב מורידה מהלך- המורה חוזר למרכז

2010-09-07T08:40:00.000-07:00

.,
סוף סוף, כמו שאומרים, רואים את האור בקצה.
שנים ארוכות חיינו באשליה שהטכנולוגיה - טכנולוגית המידע והתקשורת היא חזות הכל. היא תחלצנו מהצרה המכונה בפינו- חינוך. אך לא עוד.
שנים ארוכות אמרו לנו שהמחשב בכתה יעשה נפלאות, התלמיד הרדוד, שעולמו נע בין קטנטנות ספרדיות, להישרדות ואח גדול ואחות קטנה, יגלה לפתע את נשגבות הידע, הסקרנות, הרצון להבין כחלק אימננטי בתשוקה לחיות. או אז, המחשב הפייסבוק, היו-טיוב והויקיפדיה, יהפכו את ההתנסויות מגיל 10 בעישון טבק, גראס וכימיה גרועה מאלה, לטפלים. הזלזול העמוק ברווחת השני, האלימות הבלתי נתפסת נגד האחר תיכחד. או אז האלכוהול כבר לא ימשוך מי יודע; או אז העולם הצר והרדוד, של אני ואפסי עוד, יפתח לעולם, וכל כולו יהיה פתוח להכיל ולהיכלל, להבין עצמו, לדעת מה טוב לו, מה מעצים, מרומם, ומה פוגם ומפיל ומטביע, וגורם לנזק בלתי הפיך להמשך החיים.

כמובן שזה לא קרה, ההפך.

גם עם טכנולוגית המידע והתקשורת הפכו ילדינו הרכים, גדיים תמים וכסילים, לתישים ועיזים גדולים, רדודים, ללא שיכות, ללא אג'נדה שחורגת מהטבור ומטה, וחלומות שווא של דוגמנית, זמר וסופראגו, שמוצאים עצמם בבגרותם ללא יכולת פרנסה הולמת, וללא יכולת ביטוי לכשרונות ויכולויות שפעם היו חבויים בהם.
כמובן שלא כולם. חלק הולך וגדל של נוער נפלא מרים את הראש מעל הביצה, שאנו, המבוגרים, המחנכים הנחנו לה להיקוות תחת הרגליים, והיא הופכת לים מטביע כל.
בתירוצים שהיו מביישים ילדים בני 8, הנחנו להתפוררות מוסרית, חברתית, ואישית: תרצנו זאת במושגים כמו "עידן חדש", בו על כל איש לעשות כל שידבנו ליבו, יתפתח כדרכו לתיש/עז בור, שכל עולמו זו בועה של עצמו, אגואיסט שיודע רק לקחת.
לא ננחה, לא נראה דרך, כי "הם יודעים הכל יותר טוב מאיתנו". הנחנו לעצמנו בפחדנות שלא מביישת שפני סלע, להפסיק לחלום, להתוות דרך, לדרוש עמידה בערכי יסוד של חברה אנושית חפצה חיים. לא למסרים בהירים, כי אם לעמימות, לפרשנויות אינספור, לאי מתן סקלה של סדרי עדיפויות, מה חשוב יותר, מה בונה יותר, ומה הורס. וכל אלה רק כדי להסתיר בעצם אימפוטנטיות של מבוגרים, ששכחו שתפקידם להתוות ולשמור על חברה שפויה שחפצה חיים.

חלק הולך וגדל של נוער נפלא מאס בכך, ובצדק. חלק הולך וגדל של נוער נפלא הולך להקים בעצמו מה שאנו, המבוגרים והמחנכים כבר שכחנו. אבל זו עדיין טיפה בים.

כשאנו מסתתרים אחר שמרנות הגובלת בפתטיות של "חינוך של פעם", ומצד שני בחזיונות שווא עתידניים בה אין צורך במורים, כשהילדים לומדים בעצמם מעצמם באמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת -הסרנו אחריות על עתיד ילדינו.

הגיע הזמן לשים להפקרות זו סוף. אלא אם נמשיך להניח כן לצדקנות, לגלגול עיניים באידאולוגיות של מי אנחנו שנחנך, שיכרסמו בנו עד לשורשים וניפול כולנו.

לא, הפתרון הוא לא לחזור לבולשביזם של מעמד עליון צר היודע מה העם הנחוּת צריך, כשהדמוקרטיה מכסה מלמעלה על התנהלות מושחתת ולא מוסרית זו. לא לחזור למקום בו מעמד שליט יודע מה הילדים צריכים, מה העם צריך, ולכפות אג'נדה מתנשאת ומתעלמת מציבורים אחרים בחברה. לא לחזור לחמדנות השליטה והכח, השררה והשרירותיות.

הפיתרון הוא לקיחת אחריות חברתית של כל אחד ואחד מאיתנו, ולו במסגרת העבודה במקצוע בו כל אחד ואחד מאיתנו רכש ועוסק בו כעת.

הפתרון הוא בחינוך, בו המורה הוא במרכז. אך הפעם מורה מקצועי, שבאמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת הוא מזמן לתלמידים מסגרת לימודית של סיפוק סקרנות, ערוץ ליצירתיות, ליזמות, לצד הנחיה, דחיפה, עידוד בלתי פוסק, הובלה אם צריך, כשהטכנולוגיה מהווה פלטפורמה אידיאלית לשם כך.
דברנו רבות על מורה מקוון כיוזם בהוראתו "קהילה מבנה ידע". קהילה לומדת בה במורה קונסטרקטור הלמידה, מנהל העבודה, כשהלמידה נעשית בדרך כלל על ידי התלמידים, בעצמם. אבל בנוכחות מלאה של המורה. הוא מתערב כשצריך, מנחה, ומתווה דרך מדויקת לאלה שאין בכוחם, עדיין, להתוות בעצמם, באחריות אישית אתה דרך.
הטכנולוגיה פותחת צוהר ענק, מענה לסקרנות אמיתית, לעידוד ופיתוח אישיות, אך כשהמורה במרכז. מורה ששם את התלמיד במרכז העשייה, מנקודת מוצא של חוזק, מתוך עוצמה פנימית, וגיבוי חיצוני איתן של החברה כולה.

מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. חוזרים "לדרך הישנה", בה המורה מוביל, מתווה, מאפשר לבעלי כנפיים רחבות להמריא אל-על, ומהווה תמיכה, יד גדולה שתומכת ומרימה לאט, לאלה עם הכנפיים הקטנות יותר, החלשות.

ולאלה ואלה מאפשרת הטכנולוגיה, באמצעות המורה המקוון, הבשל, המודע לעצמו, המוסרי, המהווה דוגמה אישית, ולא צל חיוור של איש/ה מוכה ומושפל הן על ידי מערכת החינוך, והן על ידי ההורים והתלמידים.

מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. הכלים הטכנולוגיים השיתופיים הם נפלאים למורה נפלא, במרכז, שיודע ומבין ומכוון, ומאפשר. נמצא, שהמהפכנים הגדולים בככר השוק, הטכנולוגיים העתידנים, החדשניים,הופכים כיום ללא הרלוונטיים האמיתיים בשלהיי 2010. עד כה לא העזנו לפצות פה בצילם, במיוחד כשהם פתחו אותו (ושכחו מזמן לסגור), כי הרגשנו קטנים ולא מבינים. אצלם מקור הכל התחיל והווה רק בטכנולוגיה, והם מנופפים בגסות ואף בחוצפה של אלה היושבים על הגדר ומחוצה לה, על אזלת היד של החינוך, על אי הרלוונטיות של מערכת החינוך על רבדיה, ורק הטכנולוגיה היא חזות הכל . הבטנו בהכנעה בלהג הבועט במוסכמות החברתיות והחינוכיות בפרט, והנה הוא הופך יותר ויותר ללא רלוונטי, וודאי לא מישהו שיש להקשיב לו. החברה חזקה יותר מלהג מתנשא בחסות חדשנות טכנולוגית עתידנית. הבנו. בחיי שהבנו.

ומי הופך יותר ויותר לרלוונטי של אמת? - המורה הישן והטוב, זה שכולנו כבר הספדנו, שחוזר למרכז, והפעם בגדול, כי רק בידיו המפתח לשינוי החינוך.

חינוך 2010 ואילך הוא קודם כל חינוך. הנחיה הובלה הנהגה של מורה מקצועי ומחנך כאמן שהחומר בידו הוא הלומדים. הטכנולוגיה היא הטכנולוגיה של 2010 ואילך, מופעלת ביד רמה ומקצועית על ידי מורה מקצועי, במערכת חינוך תומכת. מערכת שנותנת גיבוי, נחושה, אמיצה, שאיננה חוששת מהורים היסטריים ואלימים, שאי המסוגלות שלהם לשלוט בחייהם הם, ולחנך את ילדיהם, מושלך על המורים. גיבוי ממערכת שאיננה חוששת מאיומים משפטיים ותקנות לא הגיוניות שרומסות, מעכבות ודורסות בשם אל "הצדק", שלעתים קרובות מדי מעוות ואבסורדי, שלמענו יש להקריב את כולנו.

די עם הרפיסות, אי ההבנה, ההתבטלות מול מלהגי טכנולוגיה, המוליכים שולל את עצמם ואת החברה בחזיונות השווא טכנולוגיים, ובדמגוגיה ללא הכיסוי.

מהפיכת התקשוב מורידה מהלך כדי לסייע לחינוך יהיה שפוי, יעיל, נושא פרות, בחברה שפויה עם אג'נדה מוסרית ומסרים אישיים, חברתיים ותרבותיים בהירים. חברה מכילה ומבטאת רב תרבותיות, רב-לאומיות, רב ג'נדריות, קושרת ומאגדת.
לטכנולוגיה בחינוך תפקיד חיוני במשימה זו, בתנאי שניתן למורה לעשות את מלאכתו, נגבה אותו, ונניח לו ולעשות שימוש בה כמנצח תזמורת חברתית בחברה עם עתיד, בסיס ועוצמה.

ויפה שעה אחת קודם.

פייסבוק וחינוך - הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?

2010-03-12T07:43:00.000-08:00

אם הטבע הוא הפייסבוק למה לא נלמד בו?
מרבית תלמידי מערכת החינוך בארץ לפחות, מתנהלים באופן כזה או אחר בפייסבוק. אומרים, (על סמך סקרים שונים בארץ) שלמרות שהוא מוגבל לגיל 13, יש שם ילדים בני 7, שפשוט "מזייפים" את הגיל.
תקשורת, תמונות, יצירות להתפאר, הבלים, חברויות, הסתודדויות אישיות וקבוצתיות, הבעת דעות עמוקה על האח הגדול, האחות הקטנה, הכוכבת השמנה, החורף, הקיץ, בצפר, שכנים, דודים, טיול לכל מקום ולשום מקום, אקטואליה, רגשות, דיעות... בעצם הכל, גם אם זה לא הרבה. שלא לדבר על "מכות" - "כאפות", החרמות, הכפשות, השפלות, להעליב, להיעלב, לפגוע להיפגע, להנות, לחגוג חברויות, ולספוד פרידות... טוב, אפשר ככה להמשיך בלי סוף.
בקצרה, סביבה בה חלק גדול מאד מילדינו הרכים מנהלים את החלק העיקרי של חייהם, דור העתיד, שמצפים ממנו שיפריח ויעצים את המדינה המשונה הזאת, או, חלילה, יפרק ויסגור אותה, ושהאחרון יכבה את האור.
אז לפי אותו הגיון - אם כולם בפייסבוק, מציאות טבעית ורוחשת, למה שלא נלמד (גם) באמצעותו?
האם זה אפשרי? האם זה כדאי? האם באמת נוכל למצות ערך מוסף משמעותי מסביבה כה נפוצה, ולפגוש את התלמידים בזירה הטבעית שלהם באמת, שהיא ממש לא בית הספר ואף לא הבית, אלא ב... פייסבוק?

מהו הפייסבוק ?
Facebook - פייסבוק הוא רשת חברתית. לכל משתמש/ קבוצה ואף רעיון חברתי כלשהו, מרחב אישי משלו, שרק הוא (בעליו המקוריים) יכול להיכנס אליו. לעומת זאת, ניתן לפרסם לכול העולם, או רק ל"חברים" (על פי בחירה מראש) שהזמין והם הסכימו, או מאשר הזמנה של אלה שהזימנו אותו; ניתן לפרסם את הגיגיו, תמונותיו, ואף קבצי קול וודיאו שטרח לעלות למרחב זה - בהודעה פרטית, קבוצתית או פומבית. אך יותר מכך: אם "החבר" מאפשר זאת, הוא יכול לראות אצלו מה התחדש אצל החבר ההוא, ואצל החבר של החבר ההוא וכך כל הדרך לעומק החברויות האלה שהוא בפועל אינסופי. כל פעולה שחבר עשה משהו, הגיב, הסכים, מחה, עודד - ניתן לראות זאת בפועל, ולדעת זאת. בנוסף ,יש אפשרות להגיב לפעולות המבורכות שהחבר עשה, להצטרף לקבוצות עניין סגורות או פתוחות כבעל עניין או סתם אוהד, וגם שם להגג ולהגיב, ליצור ולהצטרף לאירועים כמו מסיבה, הפגנה, או סתם יוזמה כלשהי - - - בקיצור, הבנתם את הפואנטה.

פייסבוק וחינוך?
דברנו כבר, הגגנו , עודדנו ואף ניסינו בפועל, כלים עדכניים של הווב 2.0 כמו הבלוג, בויקי' , טוויטר, והגיגים אודות רשת חברתית לשימוש בחינוך. בכל אלה דיברנו על ההתאמה, השילוב, ההטמעה של הכלי בהוראה ולמידה כך, שהערך המוסף הפדגוגי יהיה ניכר. למשל, דיברנו על הויקי ככלי ניהול ואפשור למידה יוצא מן הכלל, לעידוד למידה משמעותית ותיעוד אישי וקבוצתי; על הבלוג - יומנרשת חינוכי כמחברת דיגטאלית, פרוטפוליו, כלי הבעה אישי וקבוצתי, כולל מעורבות גם בתגובות, ועוד ועוד.

האם באמת כדאי לנסות באותו אופן את הפייסבוק - "פייסבוק חינוכי"?
גם אם נצטנע ונהיה ספקנים ולא נחרצים כל כך, התשובה היא: בעקרון כן.
כי.... עקרון בו ההוראה והלמידה מתנהלת באמצעות רשת חברתית היא העתיד החינוכי. זו טענה די מבוהקת שהתגשמותה די ברורה.
השאלה היא, האם הפייסבוק, כפי שהוא, או אף עם עדכונים כאלה או אחרים, מתאים למשימה - התשובה היא, מן הסתם לא. חבל על הזמן.

וננמק:
עקרון של רשת להוראה ולמידה הוא עקרון נכון, מוצק, ואף הכרחי בעידן המודרני דהיום (2010), בו קהילה מבנה ידע היא המודל המועדף על ההוראה והלמידה. דובר בכך, ואף אנו דברנו בזה לא מעט, עם המון עדכונים בהמשך. יישום פרדיגמת הוראה-למידה של קהילה מבנה ידע באמצעות רשת מקוונת, הוא טבעי ונכון. אך הפייסבוק כפי שהוא לא מתאים לכך באמת:

אינטימיות ומעטפת הכוללת רק את קהל הלומדים ובעלי העניין של ממש - לא קיים בפייסבוק. נקודה. הבטחה שרק בעלי העניין יהיו במערכת, היא תנאי הכרחי לניהול למידה משמעותי, גם אם חלק מהפעילות פתוחה לציבור. אידיאולוגיות של הוגים הדוגלים בפעילות בסביבה רוחשת ורועשת ופתוחה בעקרון לכל דיכפין, אינם מעשיות, מהטעם הפשוט שגם הם לא ילמדו בתחנת הרכבת או בככר העיר, אך לא רק מטעם זה.
מרחבים ציבוריים / קבוצתיים בהם ניתן לעדכן תכנים וחומרים , כמו גם דיונים- קיים אמנם בפייסבוק, אך תפעול נכון והולם לצרכי הוראה ולמידה מסורבל מדי, מאולץ ואינו קולח כמו שצריך להתנהל בתהליך הוראה ולמידה.
עוד כלים הכרחיים כמו "דיסק אישי מקוון" - ניהול המידע האישי של קבצים, כמו גם אובייקטים אחרים הכרחיים לצרכי הלמידה - לא קיים בפועל.
ניהול זמן, ניהול ארועים לאורך השנה - מאולץ מדי ויישום שוטף לאורך שנת עבודה לא ממש מעשי.
קיום כלים דומים, של מימוש רשת קהילה מבנה ידע ייעודי לחינוך- קיים, גם אם לא אידיאלי, אך הרבה יותר טוב ממה שפייסבוק מציעה. כיום קיימים מערכות חינוכיות ייעודיות של מייקרוסופט, גוגל , ועוד שחקנים עתידיים גדולים בזירה, כולל פלטרפורמות חינוכיות ייעודיות (גם בעברית מתוצרת הארץ) קיימות ועתידיות.
האפשרות שפייסבוק יוציאו "גרסה לחינוך" קיימת תמיד, אך לא נראה שזה יתגשם בפועל, וגם אם כן, ההתכוונות העסקית תגבר על הפדגוגיה הנדרשת. נמצא שקיימים צרכים פדגוגיים שחלקם, לפחות עד היום, לא יישימים עבור המודל העסקי של פייסבוק.

מכאן, לא נותר לנו אלא להיאנח, ולחפש מערכת שיתופית בהם ניתן ליישם עקרונות הוראה ולמידה עדכניים, מבלי לאלץ עצמנו, ולכפות כלי שאינו בנוי לשם כך כראוי, אפילו אם הוא עונה לשם "פייסבוק". וישנם כאלה...

מה שכן, ודאי וודאי, אנשי החינוך מחוייבים לפעול בפייסבוק באמתלאות שונות, ולו רק כדי להבין את הסביבה בה מרבית ילידנו ונכדינו מצויים שם זה מכבר. זו חובה חינוכית אזרחית שיש למלא אותה.

כך נוכל להפעיל כלי רשת ייעודיים לחינוך בהלימה טובה יותר לצרכי דרדקינו כך, שהם פחות יזדקקו לפייסבוק. סביבה שההיבטים והפעילויות בה חיוביים מאד, לצד השליליים מאד- מקום רועש, אלים, רדוד ומאיים עד בכי. כך נגרום שתלמידים ימצאו מבוקשם בכלים ייעודיים בחינוך, באיכות לא פחותה, אך בסביבה מוגנת יותר - "מרחב מוגן" תוך מתן מענה למרבית צרכי חברה ולמידה. כלים כאלה קיימים היום, ויש לשלב בהם עקרונות חברתיים חיוביים מהפייסבוק, אך לא להשתמש בפייסבוק ככלי הוראה ולמידה, כי כפי שהוא, הוא אינו הולם.

וכל זאת, בתנאי, כמובן, שמורים שלקחו על עצמם, או הטילו עליהם את האתגר להיות מורה מקוון, יכניסו אתגר זה לאג'נדה המקצועית שלהם, שהוא הכרת הפייסבוק והתאמת הערך החברתי שבו לכלים חינוכיים מקוונים ההולמים.

ויפה שעה אחת קודם.

ספר אלקטרוני בכתה? חכו קצת....

2009-10-05T09:21:00.000-07:00

הדיילי פרינסטון מדווח בכתבה "קינדל עדיין מחזר אחר משמים באוניברסיטה" " Kindles yet to woo University users"

מאת HYUNG LEE ( September 28th, 2009) , על פילוט מעניין שנעשה עם ספר אלקטרוני כאמצעי למידה במקום ספרים.

אונ' פרינסטון הכריזה במאי 2009 על פילוט בו 50 סטודנטים מקבלים ספר אלקטרוני e-reader מדגם Kindle DX כמכשיר רב ערך ללמידה.

הסטודנטים נבחרו מ- 3 קורסים: "חברה אזרחית ומדיניות ציבורית", "מדיניות ארה"ב ודיפלומטיה במזרח התיכון" ו- "דת וכישוף ברומא העתיקה". תכני הקורסים לסמסטר הוזנו בקינדל (הספר האלקטרוני") בשיתוף עם אמזון, כדי, בין השאר, "לחסוך בניר".

לא עברו שבועיים, ורבים מהם טענו שההתקן אינו נח ולא ממלא את הציפיות. על הסטודנטים לעמוד בדרישות גבוהות של הקורס, וחלק מהם מצא שההתקן מגביל אותם ומסרבל מאד את העבודה.

"אני שונא להישמע כמו לודיט [Luddite חבר בקבוצות פועלים באנגליה במאה ה-19 שהתנגדו למהפכה התעשייתית והשמידו מכונות אשר לדעתם גזלו את פרנסתם], אך טכנולוגיה זו היא תרוץ קלוש להתקן אקדמי" אומר אהרון הורבאץ. " הוא מסורבל, איטי וקשה לעבוד איתו". טוען ששימוש בקינדל דורש ממנו לשנות את הדרך בה הוא עושה את עבודות הבית שניתנות בקורס.

"מרבית הלימוד שלי מתבצע מאינרטראקציה פיסית עם הטכסט: סימניות, הדגשות, סימון דפים וכד', לא לשכוח את הערות השוליים, שמרבית הרעיונות והתובנות שלי מגיעים מאינטראקציה כזו עם החומר... עם השימוש בקינדל, כל הרגלים אלה נעלמו, ואלה שלא נעלמו, הם איטיים מדי לשמור אותם בקצב המחשבות שלי, וההדגשות שבהתקן הם למעשה חסרות שימוש..."

פרופ' סטן כץ, המרצה בקורס של הורבאץ, אמר שהוא מעוניין לדעת אם הוא אכן יכול ללמד באופן אפקטיבי תוך שימוש במידע האצור בהתקן זה, והאם הסטודנטים יכולים ללמוד באופן אקטיבי... הדרך היחידה היא – לנסות זאת! מכריז, אך...

"אני דורש קריאה מוגברת של טכסטים. אני מעודד להדגיש ולסמן הערות בטכסט, והשאלה היא האם ניתן לעשות זאת ביעילות כמו על גבי ניר.... כל הספרים שאני משתמש בהם מלאים בהערות וסימונים שלי, וצריך זמן רב לעשות זאת מחדש על הקינדל." הוא הוסיף שאין לו שום מוטיבציה לעשות זאת על הקינדל, מה עוד שהוא שמע שהאוניברסיטה לא תשתמש בזה בשנה הבאה...

בנוסף, פרופ' כץ מוצא שהיעדר מספרי עמודים אבסולוטיים (קבועים ומוסכמים כמו בספר) בקינדל, עושה זאת קשה יותר לסטודנטים לצטט כראוי מקורות. אמנם יש שם מספרי עמודים זמניים, שנותן המכשיר עצמו, אך לעבודה אקדמית זה ממש לא מספק. למרות זאת, ובגלל שהשימוש היה וולנטרי ולא חובה, הוא הרשה לסטודנטים לצטט עם המספרים הזמניים על הקינדל כדי להקל עליהם.

פרופ' הרווד פלוואר, המלמדת דת וכישוף ברומא העתיקה (כתבה לעורך הכתבה במייל) שהחומר בקינדל קל לקריאה לזמן ארוך "מבלי שהעיניים יתעייפו". אך סטודנטית רחל ג'ורג (בכתה של כץ) מצאה "קשיים קלים לכוון את הקינדל לקריאה טובה". היא ציינה שהתוכנה לשלב הערות בטכסט שימושית, אך חסר בה תחושה כמו לשלב הערות על ניר. "עבור חלק מהאנשים הקריאה בספר אלקטרוני לעולם לא תהווה תחליף פונקציונאלי ותחושתי של קריאה מניר." קובעת רחל דנן ללא היסוס על סמך הניסיון שרכשה בשימוש בקינדל.

מה נוכל ללמוד מפילוט זה?

- קודם כל הדיווח מאד שטחי ולא מספק להסקת מסקנות. ככה לא מעריכים פילוט כזה.

- אין ספק שלעשות פילוט בה הסטודנט מתבקש וולנטרי להתנסות בהתקן טכנולוגי, ולעמוד בקצב הלימוד והפקת עבודות הבית הוא לא התחלה מוצלחת לשילוב התקן כה מרכזי בחיי הלומד.

- גם נראה שהאוניברסיטה עשתה זאת ללא תשומת לב מספיקה ואופן לא מקצועי (הרמז שזה היה רק לסמסטר אחד ללא המשכיות).

- נראה שהצורך על תוספת הערות ידניות והדגשות על החומר בהתקן, לא מספק עדיין, וייתכן שהיצרן צריך לקחת זאת בחשבון ולהציע שיפור ניכר בדגמים החדשים. גם עניין מספרי העמודים, כמו בספר נתון, שחשובים לציטוט אקדמי, שניתן לפתור בפיתוח נוסף מסוים קרי, השקעה נוספת בהתקן שספק אם אכן יתבצע.

- העניין המרכזי כאן, מראה שוב, שלא מספיק שתהיה טכנולוגיה ללמידה, אלא עליה לעבור שדה ניסוי, ושיפור בהתאם (מה שלא נעשה כנראה בפיתות ההתקן קינדל), כמו גם סבלנות והבנה עמוקה של הצרכים, ולא לנסות לכופף אותם על פי מה שמכתיבה הטכנולוגיה.

המסקנה המשמעותית מפילוט זה:

o להבין את צרכי הלומד והמלמד לפני שמביאים טכנולוגיה שאמורה להלכה, עדייםן לא במעשה שטרם נבדק, לענות על הצרכים.

o להיות פתוח להבנה ולשינוי או הרגלי הלימוד או הטכנולוגיה, להלימה טובה יותר בין השניים.

o להיות פתוח לניסויים נוספים, בקנה מידה קטן. בשום אופן לא לרוץ קדימה בהיקפים גדולים של שימוש, כי מערכת החינוך לא סלחנית, ולא מאפשרת הזדמנות שניה לתקן כישלון וקשיים בלתי עבירים בהזדמנות הראשונה....

o עם כל זאת, אין ספק שספר אלקטרוני (קריאה ואף כתיבה ללא ניר) יתפוס מקום הולך וגדל, אך בקצב איטי יותר מהמקובל לחשוב ללא בדיקה מעמיקה יותר.

ושווה ללמוד מזה ולהפנים....

אופנה חדשה הגיעה: "שולחן חכם"

2009-01-26T09:28:00.000-08:00

עוד לא עכלנו את הלוח האינטראקטיבי – "לוח חכם", עוד לא נמאס לנו לתאר בעיניים נוצצות את המהפכה בכתה עם "לוח חכם", עוד לא יבש הדיו על ההזמנות בקצב למאות כתות ברחבי הארץ עם "לוח חכם" – והנה אנו מתבשרים על "שולחן חכם".

אז לפני הנאומים חוצבי התקוות לחינוך חדש וצונאמי של סוכני מכירות, אודות הפלא החדש – בואו נרגע קצת, וננסה להבין על מה מדובר. נבין מיד שאין שום סיבה לקפוץ על אופנה חדשה זו – אלא כגימיק נחמד (לגיל הרך ולכתות נמוכות, לפחות בשנים הקרובות) לאותם אלו בעלי המאפינים הבאים, כלם ביחד וגם לחוד:

אלה שסובלים מעודפי תקציב מובהקים
אלה שסובליםממחסור בתשומת לב ציבורית, וחשובים שרכש "שולחן חכם" לגן/ כתה ישפר את מעמדם
אלה הנגועים באי יכולת מובנית לקבוע סדרי עדיפויות קונקרטיים ויישומיים בכל הקשור בהצטיידות בתי ספר לקראת שילוב משמעותי של סביבת למידה מקוונת בהוראה, בלמידה ובהתנהלות הארגונית

מעבר מעכבר ומקלדת - למגע

בשנים האחרונות חלה התפתחות טכנולוגית במספר ערוצים, שעיקרם – השתחררות מהעכבר והמקלדת כממשק בין האדם למחשב, ושכלול הולך וגובר של הדמיית חפצים, אנשים ומציאות תלת ממדי, כך שניתן יותר ויותר להתנהל בעולם מקוון, שגבולות המציאות- וירטואליה מיטשטשים והולכים ויותר ויותר אתה מוצא עצמך תוהה מי זה מי ומה זה מה. זה לא טוב או רע, אלא הוויה אחרת עם חסרונות עצומים (ניתוק מהמציאות כאן ועכשיו וחוסר תפקוד בה) ויתרונות עצומים של בניית דימוי עצמי ופיתוח אישיותי דוקא בכיוון חיובי כך, שהמציאות כאן ועכשיו, נעשית נוחה יותר (או כמו שאחד בסקונד - לייף סינן איפשהו: "היאוש נעשה יותר נח")

הלוח החכם הוא דוגמא מצוינת לכך, כך גם התנהלות במשחקים ובמעורבות במרחב מקוון בסיטוציות "מציאותיות" שהופכיםלכמציאות חלופית לגיטימית, בה ההתנהלות היא פחות ופחות עם מקלדת. אנו מוצאים זאת בהתקני כף היד, שעכבר מוחלף במגע אצבע ישיר, והמקלדת מוחלפת ברשימת אותיות או בררות לבחירה. גם ממשקי שליטה באמצעות קול (שמקום באמצעות עכבר ומקלדת) מהדהדים זה מכבר פה ושם, אך עדיין לא בשימוש ממשי.

בקצרה – נסיונות הולכים וגוברים ליצור טכנולוגיות בהם הממשק אדם-מכונה טבעי יותר לשימוש אנושי, ולא משונה מאד, יש להודות, עם עכבר ומקלדת – שהם שני התקנים אל-טבעיים, שמשום מה אף אחד לא מתקומם נגד אל-טבעיות מובנית זו. מגוחך גם לראות סרטי מד"ב בו מדענים גיבורים חודרים לממלכת חייזרים, ומשתלטים איכשהו על המחשוב שלהם, כשהממשק למחשב הוא... מקלדת, או משהו דומה לה. מד"ב או לא מד"ב – הדמיון האנושי מאד דל בקטעים האלה... והטכנולוגיה המקוונת החדשה אכן מביאה אותנו למחוזות חדשים ומאתגרים.

וכאן אנו מגיעים לשולחן החכם.

מהו "שולחן חכם"?

"שולחן חכם" הוא שולחן שפניו הם מסך מערכת ממוחשבת כלשהי, והשליטה על המתרחש בו נעשה ע"י מגע והזזה באצבע על ידי הנאספים סביבו, כשהיתרון המשמעותי הוא אפשרות שליטה על המתרחש באמצעו מספר משתתפים בו זמנית על אותו "שולחן".

ההתקן המשוכלל ביותר עד כה, שמייצג את כל הסיפור, יצא בתרועות רמות על ידי מיקרוסופט בסרטון שיווקי טהור (כלומר, הזוי, לא מציאותי ולא תראו חיה כזאת בעשור הקרוב). שם מתוארות מספר אפליקציות שאיש לא צריך באמת: סידור תמונות שהורדתם מאלבום דיגטאלי או מהמצלמה שלכם, על ידי הזזה, הגדלה/ הקטנה באמצעות היד בלבד; הורדת תמונות מהמצלמה לשולחן העבודה ועוד. לצד זה – אפשרות בחירה על ידי הצבעה/ מגע של תמונות עצמים (במקרה זה תפריט במסעדה) ואף תשלום מידי ע"י הנחת הכרטיס על השולחן.

נכון שזה מפתה לחוש כאילו העצמים הם מוחשיים, וזה אולי עוד המחשה כיצד הממשק אדם-מ כונה עושה עוד צעד לטשטש את הגבול הין הוירטואלית לראלייה – בין המקוון לקיים.

שולחנות לימודיים כאלה, מצויים כרגע בשלבים ראשוניים, לא בשלים טכנולוגית וודאי ללא שום רציונל פדגוגי משמעותי, נמצא לגילאים צעירים, בהם המגע והזזה של חפצים וירטואליים ממלא מקום נכבד בבילוי הזאטוטים, כמו מיון משותף של חפצים (וירטואליים), סידורם, הרכבה משופת של פאזלים וכד'. לצד זה, מספר אפליקציות בסיס של "צייר" (תכנת ציור) שהשולחן ממלא את תפקיד מסך המחשב, והאצבע את תפקיד העכבר כשכמה זאטוטים יכולים לקשקש בו זמנית, גם באמצעות בחירת ציורים/ תבניות מוכנות לצביעה וכד'.

החסרון המידי והבולט לעין - ולכן לא מומלץ אפילו לשקול לרכוש צעצוע יקר ולא בשל שכזה, הוא מיעוט האפליקציות: כל אפליקציה , כלומר פעילות חוויתית שיתופית למשחק עם השולחן החכם, היא ייעודית וייחודית שיש לפתח.

המערכת מאד לא פתוחה ולא גמישה בפעילויות המוצעות, ולא מגוונת מספיק כדי להצדיק רכש צעצוע כזה. זה מאד מזכיר את קונסולת המשחקים של פעם (במחשב או ייעודי) בו היו 3-5 משחקים, ובזה נגמר הסיפור וסבלנות המשחקים, וזה הושלך לאחר כבוד לאחר התלהבות קצרה מאד.

לטענה זו ישמעו לנו שבעקרון, תמיד הרי ניתן יהיה למצוא אפליקציות שעובדות על מסך, מורחבות למספר משתתפים על ידי מגע והזזה בו זמניים. אז אנו נשאל - אז מה, בעצם? איפה הפדגוגיה, איפה זה מעצים משהו שיאן לנו בכתה ללא שולחן חכם זה?

האם זה חיוני ללמידה, לפעילות לימודית חוויתית? מסופקני, כלומר ממש לא, וכמו שאומרים אצלנו - חבלבל על הזמן ועל הכיס.

שולחן חכם יכול בהחלט להחליף משחקי חברה שהיו פעם על קרטון ועתה יהיו וירטואליים על שולחן מגע למספר משתתפים בו זמנית, אך להצהיר על זה כעל " דרך חדשה לעבודה שיתופית ולמידה שיתופית" (מתוך אתר Smart) זה נראה יומרה שיווקית ללא ביסוס יישומי של שטח דל באמצעים, עתיר באתגרים פדגוגיים משמעותיים לשילוב סביבה מקוונת בהוראה, למידה ובהתנהלות.

"שולחן חכם" לא שם עדיין, ולא יהיה עוד זמן רב שם.

עלות הסיפור (באתרים המעטים שהוא מוזכר) 7 עד 8 אלף דולר (כלאמר עלות של לפחות 3 מחשבים אישיים). אז בקיצור חברים – תעשו לי טובה, ותרדו המגימיק המיותר הזה. לא שווה דיבור. נחכה עוד כמה שנים ו.... אז נראה.

מהפיכת סביבת למידה מקוונת מתחוללת כאן ועכשיו, ולא ספרו לנו על זה....

2008-04-04T02:55:00.000-07:00

דר' אברום רותם

כשתופסים רגע של שקט, ומנסים להבין מה קורה, מתחילה לזחול מחשבה ומתחדדת התחושה שאכן התחולל מהפך של ממש בכל הקשור לתפיסת הסביבה המקוונת ומקומה בבית הספר, כפי שכבר נטען בהזדמנויות רבות, אך עדיין, המודעות לשינוי משמועתי זה לא הופנם בקרב האמונים על שילוב סביבת למידה מקוונת בהוראה ובלמידה. הכוונה היא לתחושה שצוות ההוראה, ההדרכה וההנחייה של שילוב סביבת הוראה ולמידה בבתי הספר, אינו מעודכן דיו בשינויים המפליגים ברשת המתרחשים לנגד עיננו . אולי לא שמנו לב, אך המתחולל כיום בעולם המקוון חורג בהרבה מעדכון שוטף של עוד כלי, עוד מתודה, עוד נוהל שימוש באינטרנט.

מדובר על שינוי בשני תחומים עיקריים שיפורט בהמשך:

(1) שינוי פרדיגמת הוראה ל"מורה מקוון" בכתה, כמו גם בסביבה מקוונת
(2) שינוי תפיסה של שירותים מקוונים לחינוך, ותפיסת טכנולוגיית מחשוב בבתי הספר.

כשאנו מנסים לגבש דרכי פעולה לבתי ספר, המעוניינים כבר בשילוב סביבת למידה מקוונת, אנו מגלים שחלק לא מבוטל מאתנו, כלאמר, צוותי ההנחייה, הדרכה והוראה בתחום, עדיין איננו ער למתחולל בשנה-שנתיים האחרונות בתחום, והשטח, כמו גם ההדרכה, עדיין מדשדש בפרדיגמות של "אתר", "מטלה טובה/ איכותית", פורום...., בטרמינולוגיה שהופכת כבר לא רלוונטית, בגישה שנעוצה אי שם בתפיסות המיושנות בהם המחשב היה "כלי" (ולכן הנהייה ללמוד כלים חדשים לבקרים מבלי לשים לב מה ואיך הם משרתים באמת את ההוראה והלמידה) ושרשת האינטרנט היא מקום נפלא למצוא מידע ולדבר בפורומים, וזה מקום מסוכן כי בכל ביט אורב מבקש נפשנו, לא פחות.

נראה שאנו מפספסים כאן את הרכבת... ועליו לרוץ במהירות להיות עליה כדי להישאר רלוונטי ולתת מענה רלוונטי לצרכים של היום ומחר, ולא לצרכי האתמול.

הטיעון עצמו פשוט (ציטוט מהמצגת הנ"ל כאן): "הסימנים היו כבר הרבה קודם, אך בשלהיי 2004, הפדגוגיה והטכנולוגיה נפגשו באמת. עד אז, במשך שני עשורים ויותר, היה מפגש לשידוך מאולץ, שלא נשא מי יודע מה פירות. המון כסף ומאמץ נשפך, אך אהבה גדולה לא היתה שם... בסתיו 2004 - עין הביטה בעין, והזיק ניצת. מאז החינוך לא אותו דבר... "המפץ הגדול" של החינוך החל: סינגריה מיוחדת במינה של פדגוגיה עדכנית עם טכנולוגיה."

אכן, ארע "מפץ גדול" ואנו בכלל לא הרגשנו, כי אנו עסוקים מדי בהישרדות, בשימור הקיים ובשחזור נסיונות העבר.
עלינו לשנות פרדיגמה של "שילוב תקשוב" וחינוך, ולהפוך לפרדיגמה של שיתופיות, של סוף דרכו של המחשב האישי כשהכל מתנהל ברשת, בהבניית ידע קבוצתית...
השינוי המשמעותי מתמקד בהבטים הבאים:

א. כלי המרחבים האישיים והשיתופיים המקוונים המתרבים כיום ברשת סטייל רשת חברתית ונגזרותיה, הופכים את ניהול המידע האישי המקוון, כמו גם ובייחוד את ניהול הלמידה השיתופית- קהילה מבנה ידע ומנהלת ידע שיתופי, לאפשרות קיימת ובועטת. ההוראה העדכנית היא כזו שיש מקום לכל לומד, לתת לו דרך ביטוי וחובת למידה, ואוטונמיה ניהולית לכל אחד, על פי תפקידו במערך ההוראה והלמידה: מהמנהל, דרך סגל הניהול, דרך המורים עד אחרון התלמידים.
שירותים וכלים המממשים תפיסה חינוכית זו, ניתנים כיום בחינם (בעקרון) לבתי הספר, כשהמובילים הם: Live Edu מבית מדרשו של מיקרוסופט, ו-Google Site ועוד גורמים עתידיים להיכנס לזירה החדשנית המסעירה עסקית, חינוכית וחברתית (שכן מדובר במליוני תלמידים ומורים) כמו Yahoo ואחרים.
ב. מורה מקוון. די עם האמרות המערופלות של "רכז תקשוב" ו"שימוש במחשב". כיום יש לדבר על מורה מקוון, המורה המתפקד בכתה בבית הספר, כמו גם מנהל הוראה ולמידה בסביבה מקוונת. האתגר הגדול כיום (2008) - כיצד מורה מקוון פועל בכתה המוכרת, כאשר ללומדים יש מחשבים מולם, או אף כתה ללא מחשבים אלה.
מודלים של עבודה של מורה מקוון - המורה בכתה עם מחשב בעמדת מורה כמובן, שמקרין את המידע על הלוח לפני הכתה, ומפעיל את הלומדים בלמידה פעילה, כשלוח אינרטראקטיבי ("לוח חכם") ו/או עמדת מחשב לכלל הלומדים במהלך השעור משרתים אותו נאמנה.

אך השינוי המשמעותי באמת, נעוץ בניהול הלמידה כקהילה מבנה ידע, חוצה מרחב פיסי ומועדי למידה. פעילות בה הלמידה מתחוללת במרחבים מקוונים באמצעות הכלים שהוזכרו כאן (מבית מדרשם של מיקרוספט וגוגל ועוד) המאפשרים ניהול למידה שיתופי ואישי, כולל הפקה שאינה תלויית מחשב אישי.
מהפיכה זו, היא היא המהפיכה האמיתית בחינוך. הורגלנו עד עכשיו למלמל בכל הזדמנות "מהפיכת המידע", אך לא שמנו לב שמהפיכה זו מדשדשת בקרבנו זה שני עשורים ויותר, וממש לא שינתה את איכות הלמידה, כי לא שינינו באמת את מהות ההוראה. דיברנו, נופפנו בידיים, פתחנו ציפיות מכאן עד קמצ'טקה שהחינוך הולך והופך לחינוך אחר ואיכותי הרבה יותר... עברנו אופנות, דקלמנו מושגים בטרמינולוגיות רבות שנשמעו נורא חכמות, אך בפועל קרה מעט מאד, כי הדגש היה ונשאר משום מה, הטכניקה, ולא נותר זמן לחשוב בעצם על המהות הפדגוגית שיש לשנותה, ומהר.

הטכנולוגיה העכשווית, השיתופיות והשימוש הבלתי מוגבל במרחבים מקוונים אישיים וקבוצתיים הפכה סוף סוף את הציפיות לברות מימוש. מדובר בדור ה- 2 של האינטרנט Web 2.0 (ותרשו לי להתייחס בביטול לסיסמאות דלות המשמעות אודות ווב 3 והלאה) שבאה לידי ביטוי מדהים ביכולת אמיתית של מימוש קהילה מבנה ידע, כלומר למידה משמעותית של כלל הלומדים ללא יוצא מן הכלל, מאפשרת לנו סוף סוף, בלי תרוצים (שכן חלק גדול משירותי השיתוף וניוהל המידע אישי ושיתופי לבתי הספר הוא חינם), ליצור חינוך אחר, עוד צעד קטן לכיוון החינוך שרק ניתן היה לחלום עליו לפני שנים לא רבות, ועתה הוא כאן.

ומכאן נחזור להתחלה: עלינו להפנים מהר את השינוי המשמעותי המתואר כאן. עלינו לחוש בידיים, להתנסות ולנסות, לשמש וליצור מודלים ניסויים ומדגימים למערכת כולה; להשתמש בניהול מרחב מקוון אישי באורח חיים (כן, כן, זה מאד מקל על החיים לעומת ההתנהלות במחשב אישי); ניהול מידע אישי וקבוצתי בשירות מקוון כמו של מיקרוספט וגוגל, עם שפע כלים חינמיים או בעלויות מזעריות, שמחליפות את הפלטפורמות היקרות שנזקקנו להם, ובאמצעותם להפעיל מרחבים אישיים גם עם תלמידים לצרכי למידה.
שינוי פרדיגמה זה מחוייב לחלחל למערך מקבלי ההחלטות בחינוך ומערך ההדרכה וההנחייה בתחום, כדי להצעיד את החינוך באמת כלפי מעלה - אל מעל הקו האדום שאליו רלבנטיות מערכת החינוך לתלמידים ולחברה צנחה בשני העשורים האחרונים.

ויפה שעה אחת קודם

שימו לב: אפשר להגיב כאן ללא צורך להירשם ואף לא להזדהות (לא אוהב את זה, אבל מילא). נשמח לשמוע תגובות ענייניות....

האם אתר אישי ייעודי הגיע אל סוף דרכו?

2008-01-20T04:52:00.000-08:00

אני מנהל אתר אישי זה שנתיים ויותר, לאחר שהיה לי 2-3 אתרים ייעודיים אחרים, שנפחו נשמתם עדן בגן עדן של הרשת בו נמצא כל המידע שהועלה פעם על הרשת ונגוז מסיבות שונות, כמו היעלמות שרתים בדרך כלל.
אל דאגה, הם ממש לא מטרידים אותי, וזה זמן שאבדתי עניין בהם. ייתכן ולארכיאולוגים של הרשת - Archaeonet בעתיד הלא רחוק, יצטערו על אובדן של המידע שאוחסן ואבד, ובטח יהיו סיפורים מרגשים על מגלי אוצרות, שהם גילו במחסן נטוש שרת ישן, שעל הדיסק המיושן שלו אצורים אתרים ממן אלה... ישחזרו אתרים ומידע מקוון מפעם, משלהיי המאה ה- 20, ויגידו ווא, איזה אוצרות. באקדמיה מחלקת ה- Archaeonet תהיה מעתה מן המחלקות המפותחות והמתוקצבות ביותר, ללמוד איך חיו האנשים של פעם ב- Web 1.... מסכנים.

בואו נודה על האמת. כל העסוק ב- HTML, בניית אתרים, דפים, קודים וכד' זהו עסק מתיש, שלא תפס אף פעם באמת. החלום שכולם יהיו טכנולוגיים דיים להשתמש בכל מיני מחוללים מסובכים ומורכבים ויבנו אתר עצמאי די נגוז בסך הכל, ובדיעבד הוא אפילו מטופש, תמים, ובעיקר - שגוי, או שמא נאמר: טכנושגוי. בני האדם לא ילמדו עצמם לאורך זמן מיומנויות של תכנתים וחצאי תכנתים, ולא יהיו המון חכם - Smartmobs, אלא יהיו אנשים קטנים, אוהבי נוחיות וחיים טובים, חמדניים במידה כזו או אחרת, ובעיקר רודפי נוחיות, שיחפשו תמיד,( ומכאן צורך זה יהיה תמיד) מערכות ידותיות שינחשו את רצונם ויבצעו אותו, ולא ההפך - כמו שזה עד כה, בהם האנשים מנסים לשווא להשתלט ולהבין ולמצוא פתרונות ולשרת מערכות טכנולוגיות.
די, הרמנו את נס המרד. לא עוד. מעתה הטכנולוגיה תשרת את רצוננו או שנמצא תחליפים....
בואו נודה על האמת - העיסוק בניהול אתר אישי מעידן ה- Web 1 מתיש ומסורבל.
אישית, אני מנהל את הטכסט הדיגטאלי על פרונטפייג', אח"כ מעלה את התוצר באמצעות Ftp לא משהו מסובך אך מסורבל למדי.

נראה שיש צורך בחשיבה מסוימת בעניין, כנראה שאתר מסוג זה, ניהולו, אחזקתו ועדכונו, חולף מן העולם, למרות שלא אומרים לנו את זה עדיין.

כלי ה- Web 2.0 כמו הבלוג כאן, בהחלט יכולים לשמש חלופה הולמת לאתר אישי.
הוויקי (שאישית אני מכנה אותו "בלוג להמונים" או "בלוג שיתופי"), בלוג, "האתר האישי" על מאות הורסיות הקיימות, ועוד כלים ומאינספור מחוללים מאפשרים היום, בתוך דקות, לעשות מה שאנו, חלוצי הווב והפרה-ווב עמלנו וזבנו דם יזע ודמעות עד שהעמוד נעמד פחות או יותר כרצוננו... וזאת ללא אנשי מקצוע, שזהו מקצועם, אלא במו אצבועתינו המסוקסות ומיובלות מעמל פרך.
למשל, ניהלתי בשנה שעברה (2006-7) בלוג ארוך למדי ומורכב, על פלטפורמת וויקי, כדף אישי בקורס הכשרת מנהיגות חינוכית בתחום אוריינות ומידענות מתוקשבת (משרד החינוך ואונ' חיפה).
מה ל'גיד לכם - כיף! כל מה שצריך זה ללהג בטכסט דיגטיאלי. מכל מקום, מכל מחשב מזדמן, בכל זמן (חלק נכתב בכלל על מחשב נייד באירועים שאפשרו לי לחייך לסובבים ולחבר בינתיים רשימות...),
ללא קשר למחשב האישי שלי דוקא, ולשרת בו אני משלם על שירותי אחסנה של האתר שלי, והעיקר - אין צורך בפרוצדורות של אחסונים והעלאות הדפים הכתובים... מה ל'גיד לכם? כאחד מהבילו"יים של הרשת, שהעלתי אתרים כשהג'מוסים והביצות ויתושי הקדחת היו מנת חלקנו בעולם המקוון ("הסייברספייס") החדש המסעיר והמופלא, כשאוטוסטרדות היו כבישים בלבד, ולא דברו הבכלל על "אוטוסטרדות מידע", ורק יודע ח"ן ממש, חוג נבחר, שוטטו בנבכי הסימטאות וערוצי התקשורת הצרים של פעם, כשהביטים זרמו בהם לאט לאט לאט... שְווּיֵה שְווּיֵה- הרי זה ממש התגשמות חלום וחזון, בו כל אחד יכול, לא רק נבחרים.

הרשת רבותי עברה מנביאים, קוסמים, ובעיקר הוזים די לא מציאותיים (כאז כן עתה), לידי ההמון, על המגבלות של ההמון, אך גם על היתרונות של ההמון.
כל אחד, אבל כל אחד, יכול היום בקלות רבה לעשות אתר אישי, כלומר ביטוי אישי, בטריטוריה אישית לגמרי, אך חשופה לעין כל, כשאחרים יכולים להביע דעתם במקומות והקשרים מבוקרים לגמרי על ידי בעל הנכס.

הנה כי כן. נוכלים מוכרים מגרשים על הירח והמאדים, אך כאן, כל אחד, בחינם ממש, קונה לו חזקה, קושן (תעודה המעידה על בעלות של מישהו על קרקע, תעודת רישום בטאבו - בעיקר בתקופת הטורקים ששלטו בארץ לפני כ- 100 שנה - מתוך רבמילים), נכס של ממש בעולם המקוון, ללא הגבלה ומשוא פנים. חברים וחברות יקרים ויקרות - ימי המשיח ופעמיו כבר כאן!
אך אם נהיה רציניים לרגע (כי ממתי אנו רציניים בכלל בעולם המקוון המטורף הזה?), נבין שמדובר באמת במהות טכנולוגית-חבתרית שהשפעתה על אורח חיינו גדולה באמת. כלומר, עד עכשיו, במשך 20 שנה קשקשו וקשקשנו על "מהפיכת המידע", מחאנו כפיים ומחינו דמעה של ריגוש, אך בתכלס לא היינו שם. דמוקרטיה אמיתית, שיוויון (לא מלא אך עדיין - שיוויון הזדמנויות ממשי) של ממש, בו כל אחד יכול!

כל אחד יכול להביע עצמו באמת, להביע את שירת החליל האישי שלו, הנשגב מכל ביטוי (בעיני בעליו כמובן...), אך האינטראקציה הזו בין כל אחד, אבל כל אחד, לבין כולם, הופכת את החברה למשהו... טוב, לא ניסחף. היא תהפוך בהבטים מסוימים לחברה טובה יותר מוסרית וצודקת. בהבטים אחרים, ביטויי הבערות, האלימות והרוע, שעד כה היו במרתפים, פורצים גם הם החוצה.
אך מי אמר שהחיים פשוטים? נתמודד גם עם זה!

וכל זאת אודות לכלים ותפיסות שמיצג ה- Web 2.0 וממשיכיו.
יותר ויותר כולנו ברשת באופן שכל אחד בוחר לעצמו, ועל כך נאמר - דיינו לעת עתה.

סוף סוף בלוג של גוגל... בעברית

2008-01-18T10:14:00.000-08:00

לא השתמשתי בבלוג גוגל, מהטעם הפשוט שהוא לא היה מעוברת כמו שצריך.

העברות לא רק בפונטים, שזה לא עניין, אלא לוגיקה של שפה שמית -מימין לשמאל.

לדוגמא: ערוב של עברית ואנגלית and English באותה שורה.

וזה עובד יופי.

אז אולי באמת אפשר להתחיל?

המממ...

בלוג זה מחייב. לעדכן וכו'.

הרי האתר שלי ( http://avrumrotem.com/ ) יש בו מספיק חומר גם לבלוג, רק ששם זה יותר מהוקצע ואין המחויבות, כולל לענות לתגובות.

בטח נמצא לזה שימוש אך לא הפעם.

הפעם לבחון את הידידותיות שלו המעוברתת.

אז הנה גם תמונה, ה- Dietie החדש ("האליל") שאנו עובדים אותו מבלי משים...